לפני מערכת בחירות אחת או שתיים, רעשה הארץ בעקבות מה שכונה “אונס קפריסין”, פרשייה עגומה שאפילו זכתה לערך בויקיפדיה (!), בה היו מעורבות בהמות בצורת אדם. והנה מתברר שכבר ~3500 שנה קודם לכן רעשה הארץ מסיבה דומה, וגם שם היה מעורב אדם בשם של בהמה – אלא שהפרשייה העתיקה יותר זכתה לא רק לערך בוויקיפדיה, אלא לפרק שלם במקרא, הלא הוא בראשית לד. הפרק מספר על דינה בת יעקב שיצאה לבילוי תמים לכאורה בעיר*, אלא שאז ראה אותה שכם בן חמור נשיא הארץ, חטף אותה בכוח ואנס אותה. אחר כך האנס החוצפן התאהב בה וביקש ממנה להסכים להינשא לו, כשבמקביל הוא שולח את אביו, חמור, שישכנע את יעקב להסכים לנישואים תמורת “הסכם סחר חופשי”. בני יעקב, שנדהמו לשמוע על הנבלה שנעשתה בישראל ועוד יותר על העסקה הכלכלית, יזמו הצעת כזב ולפיה יסכימו לעסקה בתמורה לכך שכל אנשי העיר ימולו את עצמם – ובמפתיע או שלא**, זה עבד. ואז הגיע תור האקשן – ביום השלישי בהיותם כואבים, עלו שמעון ולוי על העיר וחיסלו כל זכר, וביניהם את האנס ואביו, השיבו את דינה הביתה, ואיפשרו לאחיהם הנותרים לבזוז את כל העיר. הפרק נחתם בתשובתם המוחצת של שמעון ולוי לגערת אביהם שחשש מנקמת העמים הסמוכים: “הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?!” קראו עוד
Home » 2019
שנה: 2019
מסעות האבות ונישואי האמהות – חלק ב
במעגלי החיים – לוח העמים ומסעות אברהם
בחלק הקודם שטחתי באומר ובתמונה את החידוש שנגלה לי בדבר הדמיון מפתיע בין הגנאולוגיה של צאצאי שם וחם המופיעים ב”לוח העמים”, לבין הגיאוגרפיה של מסעי אברהם מאור כשדים לכנען, כאשר תחזינה עיניכם מישרים בתרשים המוקטן משמאל – לחצו ותראו ישועות. בשלהי הדברים שם הבטחתי להציג “את הקשר ההדוק למדי שיש בין הגיאוגרפיה הגנאולוגית שתוארה לעיל, לבין ההיסטוריוגרפיה האתנוגרפית (הבטחתי יוונית או לא הבטחתי?!:) של סיפורי הנישואים של האבות.” ולשם כך חזרתי והצגתי את התיאוריה המרתקת של האנתרופולוג אדמונד ליץ’ בדבר הקשר הלשוני והתרבותי בין יחסי גברים-נשים והקרבה המשפחתית ביניהם לבין… אוכל.
ועכשיו הגיע הזמן לחבר את כל הקשרים למסכת אחת, השוזרת יחד את סיפורי מסעות אברהם יחד עם סיפור יחסי הגברים והנשים המהווים את עיקרו של ספר בראשית – והכל מתוך עומק פשוטו של מקרא. חשוב להדגיש כבר כאן לטובת ההיסטוריונים בקהל, שאני לא מתכוון לטעון טיעונים היסטוריים-ריאליים על מוצאם של העמים או על זהותן של הדמויות המופיעות בספר בראשית – אלא רק ללכת בעקבי הצאן של סיפורי האבות הקדושים כפי שהם מופיעים בטקסט המקראי, תוך ניסיון להבין את הלך המחשבה של המחברים הקדומים שטוו את מארג הסיפורים הזה.
וכדי לא להשאיר אותכם במתח, אקיים את דברי הנביא “הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם” – והרי החדשות ועיקרן תחילה: כמעט כל סיפור על יחסי גבר-אשה בבראשית יוצר מפנה לטוב או לרע בעלילה – והטוב והרע נקבעים כמעט תמיד לפי קריטריון אחד פשוט: מניין הגיע הגבר או האשה. קראו עוד
מסעות האבות ונישואי האמהות – חלק א
לו הייתי נדרש לתת כותרת קצרה לפרשות השבוע האחרונות, הייתי בוחר ב”מסעות ונישואים“. ואם היו נותנים לי קצת יותר מילים, הייתי… בעצם כבר עשיתי את זה בכותרת הפוסט… ובכן, החל מהקביעה “עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ” – ממנה משתמע כי כדי למצוא אשה יש לעזוב וללכת – ספר בראשית מתאר כמה וכמה סיפורי מסע שהנישואים מהווים חלק משמעותי מהם: לפעמים התיאור בא בקצרה, כמו בתיאור יציאת תרח ומשפחתו מאור כשדים, ולפעמים הוא בא בארוכה, כמו בסיפור אירוסי רבקה מהשבוע שעבר, ועוד יותר בסיפור יעקב ונשותיו מהשבוע הבא (ספויילר: תהיה לו יותר מאשה אחת!).
מה שמעניין הוא שההיסטוריוגרפיה המשפחתית הזו משלבת בין סיפורים פיקנטיים על אבות ואמהות האומה, לבין ההיסטוריוגרפיה והגנאולוגיה של האנושות כולה – וכמו שזכיתי להראות בפוסט קודם, השילוב הזה ייחודי רק למקרא ולספרות היוונית העתיקה.
והנה זיכני בונה עולם בקניין רוחני, והוא מציאת הקשר המפתיע בין אותה היסטוריוגרפיה משפחתית של נישואים ויחסי משפחה, לבין הגיאוגרפיה של העמים ומסעות האבות המתוארת בפרקי בראשית, קשר שמשלב גנאולוגיה עם אנתרופולוגיה ועוד כמה מילים יווניות שאגיע אליהן בהמשך. אבל נתחיל, כרגיל, בהתחלה. קראו עוד
יָוָן מצולה – על יוון, המבול ומה שאחריו
אחר המבול – ספרו של גיא דרשן
כפוסידון העולה מן המצולות, נגלה מול עיניי לאחרונה הספר המונומנטלי “אַחַר המבול“, ששכן אחר כבוד במדפיי והמתין לשעת הכושר. ואין לך שעת כושר טובה יותר מאשר עכשיו, רגע לפני פרשת נח שעיקרה סיפור המבול והאנושות החדשה שנוצרה מבין מצולותיו. והנה לפני שנתיים כעת חיה כתבתי על סיפור בני האלהים ובנות האדם, ולראשונה בישראל חשפתי את דוקטורטו המופלא של ד”ר גיא דרשן שבין השאר הציע פירוש נפלא ומאיר עיניים לסיפור החידתי הזה. בינתיים הדוקטורט יצא כספר, אירוע שבדרך כלל מסתיים באכזבה משמימה לקורא הממוצע שנאלץ לצלוח ז’רגון אקדמי עמוס הערות שוליים כדי ליהנות מתובנה אחת או שתיים – אך לא כאן. ‘אַחַר המבול’ מצליח לתמצת ב- 260 עמודים כתובים ברהיטות ובסדר מופתי, את כל התיזה המעמיקה והממוסמכת שהוצגה בדוקטורט על חידושיו המרתקים – והרי החידושים ועיקרם תחילה:
זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – ותן למות בשקט:)
חלק 1
חלק 2
בפוסטים הקודמים עברנו דרך די ארוכה: מהעתיד הרחוק (2045?) של עידן הסינגולריות שהתברר כאופטימי-מדי, דרך תחזית קודרת למדי בדבר שנות ה”חיים” שהרפואה המודרנית חטפה מידיו הקרות של המוות והפקידה בידיה הצוננות של מיטת בית החולים – ועד לשאלה היהודית הגדולה של העידן המודרני: “אלה חיים אלה?”… את הפוסט האחרון סיימתי במסע בזמן לעת העתיקה, בה נפוץ מנהג ההתאבדות מרצון של מנהיגים ופילוסופים אשר לא מבני ישראל המה, ולאור סיפורו האישי של סבי ז”ל, תהיתי מה יש ליהדות לומר בנושא. קראו עוד