אחת התופעות המרתקות והפחות ידועות בפרשת “לך-לך” היא המילה הקטנה והלא מזיקה ברובה: “רכוש”. ומה כל כך מרתק במילה הקפיטליסטית-יבשושית הזו, אתם שואלים? ובכן, שימו לב לגרף הבא:
קודם כל רואים שהמילה מופיעה אך ורק בתורה ובכתובים – ואף פעם לא בנביאים; דבר שני, מתוך 18 האיזכורים בתורה, 16 הם למעשה רק בספר בראשית; ודבר שלישי, מתוך 16 האיזכורים בבראשית, מעל מחצית (9) מופיעים בפרשת לך לך!
נ”ב בחישוב כללתי את הפועל רכ”ש על הטיותיו, אבל לא כללתי את המילה “רֶכֶשׁ” במובן הישיר של בהמות (כמו “בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ” – אסתר ח) – מילה זו מופיעה פעמיים בנביאים (מל”א ה; מיכה א), וייתכן שהמילה “רכוש” התגלגלה ממנה (אם כי יכול להיות גם ההיפך – כמו במילה “מקנה” שמקורה בשורש קנ”ה! עברית קשה שפה…)
ארבע הפרשיות האחרונות של ספר בראשית – שמבחינת פרקיהן מחזיקות כרבע (!) מספר בראשית – פורשות בפנינו את המחזור המפליא של סיפורי יוסף, מנערותו שעמדה בצל קנאת אחיו, דרך זריקתו הכפולה לבור (בדותן ע”י אחיו, במצרים ע”י אדוניו) ועד לעלייתו המטאורית למשרת משנה למלך מצרים – משרה שבזכותה הצליח גם ללמד את אחיו לקח וגם להציל את משפחתו מרעב. אבל עיניהם של מבקרי מקרא פרוסים קפדניים ונטולי-רגש מימי וולהאוזן ואילך לא הסתנוורו מיופיו הפיוטי- דרמטי של הסיפור, והם ניגשו אליו, כהרגלם, חמושים באיזמלי הביקורת הניתוח והפירוק, להוטים למצוא את ה’תעודות’ הידועות המרכיבות אותו. אך כאן נכונה להם אכזבה – שני היבטים מהותיים במחזור סיפורי יוסף הצביעו על כך ש – Achtung! – מחזור סיפורים זה אינו מציית לכללי השערת התעודות שעבדו כה יפה בסיפורי האבות…