מהדורת ה’ביבליה הבראיקה’

לפני עשור בדיוק, עם סיום מחזור הקריאה בתורה והתחלה חדשה מבראשית, התחלתי לפרסם פוסט “מתגלגל” שהציג את פרי עבודתי המייגעת אבל החשובה בהצגת הערות נוסח לכל פרשות התורה, בעיקר מתוך ה- BHS. מאז הספקתי לסיים את “תרגום” ה- BHS לכל התנ”ך, ואז לעבור על הכל מחדש תוך כדי הקלטת שיעורי 929, ולהוסיף עוד מאות הערות מכמה וכמה מקורות (לרבות מדעתי הענייה). באיזשהו שלב חשבתי לעצמי שאם המטרה היא להבין טוב יותר את התנ”ך, אז זאת רק חצי עבודה. כלומר, אין ספק שלפני שמנסים להבין למה כתוב, כדאי לדעת מה כתוב – ולשם כך נועדו הערות הנוסח – אבל עדיין עיקר חסר מן הספר, לפחות בתורה אם לא בנ”ך, והוא הבנת הפשט, כלומר – למה התכוון הכותב המקורי כשכתב את מה שכתב עבור קהל הקוראים שלו?

שאלת ה’פשט’ היא סובייקטיבית כמובן, אבל אני כסובייקט – כמו רבים וכן שלמים לפניי – הגעתי אי-אז למסקנה המתבקשת שהבסיס להבנת פשט כלשהו בתורה הוא הפנמת העובדה שהתורה היא חיבור מורכב: ‘מורכב’ לא (רק) במובן של complex אלא במובן של composite, כלומר – היא יצירה ספרותית שהורכבה מיצירות קודמות, כפי שהיה מקובל בעת העתיקה. כשקוראים כך את התורה, בהתעלם מתחושת ה’אנטי’ המובנת הכרוכה בביקורת המקרא הנוצרית על כל תחלואיה העתיקים, מתחיל להתגלות בפני הקורא ה’פשט’: סתירות גלויות נפתרות, כפילויות מיותרות מתבהרות, וחשוב מכל – המסרים שביקשו הכותבים להעביר מתבררים ומתחדדים.

העיקר החסר מן הספר

אלא שכאן נתקלתי בבעיה עתיקה – אין למעשה פרשנות עברית לתורה על דרך הפשט. כלומר, כשיהודי בן ימינו רוצה לקחת לבית הכנסת חומש עם פירוש בעברית פשוטה שיסייע לו להבין את פשט הכתוב – מסתבר לו שאין חיה כזאת!

דעת מקרא – מרובה המחזיק את המעט (מבחינת הפשט)

הסיבה לכך היא ההיסטוריה העשירה של עולם הפרשנות היהודי שקיבל על עצמו, מזה אלפיים שנות, שתי הנחות יסוד כמעט אקסיומטיות: הראשונה היא שהנוסח שעמד בפני ‘חז”ל’ הוא נוסח התורה המקורי שכתב משה; והשנייה היא, שכל פרשיות התורה, על סיפוריהן וחוקיהן, נכתבו על ידי משה בבת אחת, או לכל היותר במהלך מספר מצומצם של שנים, בין מעמד הר סיני לבין מותו של משה על סף הארץ המובטחת. אמנם שתי האקסיומות האלו הופרכו זה מכבר על ידי מלומדים וחכמים, בין שהם בני ברית (לרבות גדולי תורה!) ובין שאינם בני ברית – אבל רוב התובנות האלו נותרו באקדמיה. הפרשנות המסורתית המודרנית – ‘דעת מקרא’ הוא הדוגמה הבולטת שבהם – עושה את תפקידה נאמנה, כשהיא מנסה להתחמק אפילו מהערות נוסח, וכל שכן מחלוקה למקורות, כך שהבעיות הקשות נותרות על מקומן והקורא מוזמן ליהנות מאינספור נושאים צדדיים של סקירות פרשניות לצד ריאליה מקראית כזו או אחרת (משל היה מדובר במדריך למטייל בארץ ישראל).

עולם התנ”ך – מוזיאון המזרח הקדום?

אבל מה לי כי אלין על הפרשנות המסורתית, כשאפילו פירוש מדעי-מודרני כמו ‘עולם התנ”ך’ מתעלם ברוב המקרים הן מהערות הנוסח המתבקשות, והן מחלוקת התורה למקורות – חלוקה שזוכה במקרה הטוב לאיזכור מובלע, באופן שמונע מהקורא לשים לב למסרים העקביים השונים העולים מאותם מקורות. וכמו ב’דעת מקרא’, גם ב’עולם התנ”ך’ היעדר ההתייחסות לעיקר מוסווית בנושאים צדדיים – במקרה הזה תמונות ענק צבעוניות ואינספור רפרנסים לתרבות המזרח הקדום (לא כולל יוון משום מה!) – אבל כאמור בכותרת, העיקר חסר מן הספר.

המהדורה המפוסקת של שוויקה

תוך כדי שאני כותב את הפוסט הזה, שחרר ד”ר אבי שוויקה לחלל האוויר פצצת מצרר בדמות רצף של פוסטים בפייסבוק המבשרים על הוצאת מהדורה מפוסקת ומעוצבת של המקרא כולו. מכיוון שכך עצרתי הכל וסקרתי את המהדורה שלו – ואת מסקנותיי והתרשמותי אתם יכולים ואף מצווים לקרוא כאן:

פַּסֵּק לי פסוקך – מהדורת שוויקה המפוסקת של המקרא

(אמ;לק – המהדורה הזו היא חסרת תקדים, וחובת קריאה לכל חובב תנ”ך\מקרא באשר הוא שם)

אז אין ספק שהמהדורה המפוסקת היא צעד גדול בדרך לפרשנות פשט כמו זו שחיפשתי, מה גם שהיא מערערת כמה מוסכמות יסוד שהגבילו את הלומד הדתי בהבנת הפשט – אבל כמובן שגם בה העיקר חסר מן הספר: שהרי מקובלנו ש”אם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התורה בזמן הזה, ואל דברת הנוסח המגולה ואור השערת התעודות הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת“…!
על כן אלכה ואשובה אל אישי הראשון, הלא הוא אני עצמי לפני כשנה וקצת.

מהדורת ‘תּוֹרָה בְּרוּרָה’

ארס-פואטיקה

קצת לפני פרוץ המלחמה, ברגע של מגלומניה בלתי נשלטת, חשתי כאברם העברי שעומד מעבר אחד וכל העולם כולו עומד מהעבר השני – וממתין למהדורת התורה שמאיתי תצא… ואז התחלתי לכתוב את הגרעין של מה שיוצג בהמשך הפוסט. כמובן שאחרי כמה ימים של עבודה קדחתנית התעשתתי והבנתי שמדובר בפרויקט יומרני, מתנשא, ואולי בלתי אפשרי – אלא שכמה מפגשים עם האנשים הנכונים + עידוד מחוקר מקרא ידוע, המחישו לי ש: א) מה שכתבתי הוא קריא, ברור ואפילו מעניין. ב) יש עניין רב במהדורה כזו, שאינה מתיימרת להיות אקדמית.
כיוון שכך אזרתי שוב כגבר חלציי, ובשנת המלחמה האחרונה המשכתי בכתיבה והגעתי לסוף פרשת ויצא (בראשית לא). כמובן שלו הייתי יכול להקדיש לעבודה הזאת כמה ימי עבודה בשבוע (במקום כמה שעות) הייתי יכול לסיים את כל התורה בתוך כשנתיים – אבל מה שהלב חושק הפנאי עושק וכו’…

עקרונות היסוד

כבר בתחילת הדרך קבעתי לעצמי כמה עקרונות יסוד שיבהירו גם לי וגם לקוראים העתידיים מה המהדורה מתיימרת לעשות ומה לא, ואלו הם:

עשה:

• התמקדות בקשיים ישירים העולים מהכתוב – אני לא מתיימר לפתור כל מה שהטריד פרשן כלשהו אי פעם, אלא רק מה שנראה בעיניי הסובייקטיביות – על בסיס ניסיון לא מועט כמובן – כקושי בכתוב: קושי יכול להיות מילה לא מוכרת לישראלי המודרני (או כזו שנראית מוכרת אבל משמעותה אחרת), סתירה פנימית, כפילות מיותרת, חוסר עקביות מוגזם וכדומה.
• פירוש קצר ובהיר – המהדורה נועדה ללימוד ולא לקריאה מרפרפת, ואני סומך על הקורא שיקרא את הפירוש בתשומת לב ללא צורך להאכיל אותו בכפית. בנוסף, נמנעתי ככל שניתן מהצגת יותר מפירוש אחד (בבחינת ‘יבחר הקורא’), למעט במקומות ספורים שהקושי בהם היה גדול מדי. פירושים מיוחדים בהם השתמשתי, למי שמתעניין, הם פירוש שד”ל לתורה, ‘מקרא כפשוטו’ של ארליך, והפירוש המעמיק והיסודי של Skinner למי שזכה להכיר.
• פירוש המקרא מתוך עצמו – העדפתי הסברי מילים ומונחים מתוך כלל ספרי התנ”ך, בהתעלם מהבדלי זמני חיבור משוערים, בהנחה שהעברית המקראית היא בעלת מכנה משותף רחב מספיק. בנוסף, הפירוש כולל הפניות פנימיות של “ראו [פרק, פסוק]” שמטרתן להפנות את הקורא לפירוש שכבר נכתב במקום לחזור עליו.
• הסבר ההיגיון בחלוקה למקורות כשנדרש – למרות שהחלוקה למקורות היא עיקרון חשוב בשיטת הפרשנות שלי, הפירוש לא נועד להוות הנגשה פופולרית של ביקורת המקרא ו\או השערת התעודות: בסופו של דבר אני רק נעזר בהן כדי להבהיר קשיים בכתוב. לכן לא חשתי מחויב להתייחס לחלוקה בכל מקום ואף לא להיצמד לשיטת חלוקה כזו או אחרת דווקא, בוודאי שלא ברמת המשפט הבודד – מה גם שהפלפולים האקדמיים בנושא עמקו מתהום רבה.

אל תעשה:

• 

  ‘תורה ברורה’ בפורמט אקדמי

  אקדמיזציה – השתדלתי מאוד שלא להשתמש במונחים אקדמיים מדי (מסופוטמיה, הנותאיזם, אנתרופומורפיה…) – כאמור המהדורה לא מתיימרת להיות אקדמית, למרות שלעניות דעתי תרומתה יכולה להיות גדולה יותר מכל מה שהאקדמיה הצליחה לעשות אי פעם… (#מגלומניה)
• אמונות ודעות – נמנעתי לגמרי מ’התנגחות’ בנושאי אמונות ודעות, או מהצגה לעומתית של התפיסה המחקרית לעומת התפיסה המסורתית. ניסיתי להציג את מה שנראה בעיניי כפשט, מבלי לתקוף פרשנויות מקובלות או תפיסות דתיות כאלו ואחרות.
• ניתוחים ספרותיים – אמנם הנחת היסוד שלי שהתורה היא יצירה ספרותית, אבל מטרת הפירוש אינה גילוי רבדים ספרותיים נסתרים, מה גם שניתוחים ספרותיים נוטים לעיתים למצוא משמעות ‘יצירתית’ מדי גם במקומות בהם אין לכך בסיס (למשל כשמדובר במקורות שונים שהונחו זה לצד זה בלי כוונה ספרותית מיוחדת).
• מבואות, הערות ומקורות – נמנעתי בכוונה ממבואות כלליים (למעט הביאור הקצר בראש כל פרשיה), מהערות שוליים ומציוני מקורות – גם כדי לשמור על נפח סביר, וגם כדי להימנע משקיעה אינסופית בחיפוש אחר המקור ה’ראשון’ ולאחריו הצגת כל היסטוריית המחקר מימי שפינוזה ואילך…

מבנה המהדורה

‘תורה ברורה’ בפורמט חומשי

בעומק העניין, המטרה שעמדה למול עיניי היתה למעשה יצירת מהדורת חוּמש: כלומר, ספר בכריכה קשה עם אותיות זהב שיהודי יכול לקחת לבית הכנסת בשבת, לעקוב אחר הקריאה בנוחות, ואז לעיין בחזרת הש”ץ בפירוש קצר וקולע שיעזור לו לפתור שאלות בסיסיות שאמורות לנקר בראשו של יהודי משכיל שקורא פרשת שבוע (בבחינת הדברים המיוחסים לחוקר המקרא פרופ’ הרב (!) י”א זליגמן, שהיה נוהג לומר לתלמידיו: “אני יהודי פשוט שקורא כל שבוע שניים מקרא ואחד וולהאוזן”…)

מכיוון שכך, הקפדתי לשמור על ‘רוח’ החומש:

• הטקסט עצמו מבוסס על כ”י לנינגרד במהדורת האינטרנט של וויקיטקסט (כן, חוקרי הנוסח יכולים לעקם את אפם, אבל זה נגיש ומוכר לכולם ;)
• הטקסט כולל פרקים, פסוקים וניקוד (למעט שינויים קטנטנים פה ושם) אך לא כולל טעמים – מסיבה של נוחות קריאה.
• החלוקה (הנוצרית) לפרקים נשמרת גם כשברור שמדובר בטעות (בראשית א-ב; ב-ג; ועוד), כאשר החלוקה הפנימית לפרשיות פותרת את הבעיה – גם אם היא מעמיסה קצת על העין.
• בסוף כל פרשה מופיעה ההפטרה (לפי כל המנהגים), כולל הערות נוסח מתבקשות בשוליים (בשלב הזה – ללא פירוש).
• ההבדל העיקרי הוא מינורי יחסית – שינוי הפונט בהתאם למקור המשוער, כך שהקורא יוכל לעקוב יחסית בקלות אחרי כל מקור. אם אגיע לסוף בראשית אוסיף כנספח כמה פרשיות נבחרות בהצגת כל מקור לעצמו (פרשיית המבול היא דוגמה קלאסית).

כך נראה עיקרה של המהדורה מבחינה סכימטית:

וכך זה נראה בפועל (דוגמה מבראשית ו):

(לחצו להגדלה)

הפינה לשיפוטכם – פרשת בראשית

אני מצרף כאן קובץ PDF של פרשת בראשית (כולל הקדמה) – ואשמח לכל הערה\הארה, בלי צורך להתנצל או להצטדק, וכמו שנאמר: When you have to shoot – shoot!
אגב, בשנה הקרובה אני מתכוון לשחרר מדי פעם פרקים מלאים לפינה לשיפוטכם, ועם הזמן נראה האם המהדורה מצדיקה את ההשקעה אם לאו – בברכת חג שמח והתחלה חדשה מבראשית!