יכול להיות שגונבה לאוזניכם בלחישה השמועה אשר לא טובה, לפיה השערת התעודות איננה לגמרי נטולת אי-הבנות (יש לקרוא במבטא אנדרסטייטמנט-בריטי). למעשה במשך כ- 100 שנה עולות נגד ההשערה קושיות מקושיות שונות – חלקן ‘שאלות של יצר הרע’ של אנשים שסתם כופרים מתוך ‘תאווה’ להקשות ל”ע ר”ל, וחלקן שאלות שנובעות באמת מתוך עומק פשט הכתובים שלא ‘רוקדים’ לפי החליל של וולהאוזן ועוזריו משאר העמים.

מלאך האלהים ועמוד הענן

אחת הדוגמאות לשאלה שבאמת נובעת מעומקא דליבא היא נושא עמוד הענן, שמופיע לראשונה (לצד עמוד האש) בפרשתנו, פרשת בשלח:

(כא) וַה’ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.
(כב) לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם.

לאחר ההכרזות החגיגיות האלה (שימו לב לכפילות – נגיע אליה בהמשך), מופיעים הפסוקים הבעייתיים הבאים:

(יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם
וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.
(כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.

והשאלות עולות מאליהן: 1) מי זה “מלאך האלהים” שצץ פה פתאום? 2) למה צריך שגם הוא וגם עמוד הענן יסעו מפניהם וילכו\יעמדו מאחריהם? 3) אם מדובר בעמוד ענן – מי בדיוק “האיר את הלילה”? 4) ואם כבר מדובר בלילה – מה פתאום עמוד ענן? והלא לפני רגע קראנו: “וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם”!

כל אלו שאלות בפשט הכתוב, שבלי קשר להשערת התעודות צריך לתת להן מענה – אבל מכיוון שההשערה ניגשת לפסוקים כשהיא כבר מלאה הנחות מקדימות כרימון, היא מוצאת את עצמה בבעיה קשה הרבה יותר.

א) למי שייך המלאך הזה?

שאלת מלאך האלהים היא פשוטה יחסית מבחינת השערת התעודות – שכן בכל מקום בתורה (= רק בבראשית!) בו מוזכר הביטוי הזה, הוא משוייך לס”א (=E) ואין פוצה פה ומצפצף:

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם… (כא, יז)
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה אֱלֹהִים _{(לגרסת פש’)} מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (כב, יא)
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (כח, יב)
וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי (לא, יא)
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים ( לב, ב)

חשוב לציין שהשיוך לס”א במקומות האלה נובע גם משיקולים נוספים, כך שאין כאן ‘מעגל קסמים’ של הנחת המבוקש, ובאמת שאין לי מקום להאריך (מקווה שיש לכם קצת אמונת חכמים!) – אבל בשורה התחתונה ההנחה הזו דווקא מסבכת את חסידי ההשערה, כמו שנראה מיד.

ב) למי שייך העמוד הזה?

כזכור, הפסוק הבעייתי (כא) פתח במלאך וסיים בענן: “וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים… וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן…” – אז הבה ננסה להבין למי שייך אותו עמוד ענן?
אם נמשיך לצלול אל פרק יד נגלה שוב את עמודי האש והענן, ממש בלב הסיפור:

(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם
וַיּוֹלֶךְ ה’ אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה.
וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. (כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (כג) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם.
(כד) וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה’ אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.

כאן כבר הצגתי את החלוקה למקורות (ס”כ = P, ס”י = J) שלגביה אין כמעט חולק, ובקצרה – לפי ס”כ הים נבקע מיד ובנ”י עברו בתוכו ואחריהם המצרים, ואילו לפי ס”י הים התייבש לאיטו כשבנ”י על שפתו והמצרים ש”הוממו” דהרו אליו ואז הוא הציף אותם (הסבר מקיף תוכלו לשמוע בפודקאסט הזה עם שחר ענבר).
לענייננו די אם נאמר כי ברור שעמודי האש והענן שמופיעים כאן הם משל ס”י – ואם כך, מסיקים החוקרים, ברור שפסוקי הפתיחה “וַה’ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן… לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן…” גם הם משל ס”י.

אנחנו לא באותו עמוד…

עכשיו נחזור לנו אל הפסוק הראשון שציטטתי קודם:

(יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם
וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.

אם נמשיך לפי אותו היגיון חד כתער, יוצא שפתרנו לפחות את שאלות 1) + 2) לעיל (מי זה המלאך ומה פשר הכפילות): מלאך האלהים הוא ה’נציג’ מטעם ס”א, ועמוד הענן הוא הנציג מטעם ס”י, או בתלמודית:
רישא ס”א וסיפא ס”י, ולא קשיא!

א) עמוד הענן באהל מועד – שמות לג (E)

דא עקא, שזה לא נגמר כאן… שכן אם נמשיך במעלה ספר שמות ונגיע אל פרשת כי תשא, ניתקל בעמוד הענן בפרשייה החידתית והקצרה העוסקת ב”אהל מועד” שהקים לו משה מחוץ למחנה:

(לג, ז) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כׇּל מְבַקֵּשׁ ה’ יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. (ח) וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כׇּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אׇהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.
(ט) וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. (י) וְרָאָה כׇל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כׇּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אׇהֳלוֹ.
(יא) וְדִבֶּר ה’ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.

עכשיו הנה הבעיה – לדעת רוב המְחקרים, הקטע הזה משוייך בוודאות לס”א (E)*, מכמה סיבות:
1) הרעיון ש”אהל מועד” הוא לא משכן ה’רוקוקו’ המפואר של ס”כ נרמז בקטע אחר של ס”א לעיל (כ, יט-כ): “לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב… בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ”.
2) הרעיון שה’ מתגלה בענן דווקא מופיע בגרסת ס”א ל’מעמד הר האלהים’ בפרק יט: “(ט)… הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן… (טז)… וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר…”.
3) הרעיון שהמפגש עם ה’ (נבואה למעשה) נגישה לכולם (“כל מבקש ה'”) מאפיינת מאוד את ס”א – בבראשית האלהים מתגלה לאבימלך, לבן ופרעה (בחלום); ובספר שמות כל מעמד הר האלהים נועד להשמיע לכל העם את קול ה’, ובמקביל לחזק את מעמדו של משה כנביא: “בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ…”.
4) יהושע בן נון הוא אחד מגיבוריו של ס”א, ולמעשה בכל ספר שמות הוא מוזכר רק בקטעים המשוייכים לס”א: “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק…” (פרק יז); “וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים” (כד, יג); “וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה…” (לב, יז).
_{* נ”ב – ס”א הוא כזכור המקור ה’אלוהיסטי’ שנקרא כך ע”ש השם ‘אלהים’ – אבל כידוע זה מכבר, השערת התעודות לא טענה מעולם שס”א (כמו ס”כ עד שמות ו) משתמש רק בשם ‘אלהים’).}

ב) עמוד הענן באהל מועד – דברים לא (שוב E!)

אם כל זה לא שכנע אותכם, תעיפו בבקשה מבט בפסוקים הבאים בדברים לא:

(יד) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
(טו) וַיֵּרָא ה’ בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל…
(כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ… 

כל הרמזים מצביעים על כך שמי ששנה זו (שמות לג) כן שנה זו (דברים לא) – וכל מבקש E ייצא לו אל אהלו של כ”ק פרופ’ הגר”ב שווארץ שליט”א ממימיו אנו שותים ויקרא את מאמרו “התורה והשירה בדברים לא“.

בשורה התחתונה – אין כל ספק ש”עמוד הֶענן” (או Eענן, כנרמז בכותרת הפוסט) לא זו בלבד שהוא לא נחלתו הבלעדית של ס”י, אלא הוא מושג ‘אלוהיסטי’\E ברור ומובחן. ואם כן הדרא קושיא לדוכתא: לעיל אמרנו על פסוק יט: “רישא ס”א וסיפא ס”י” – והנה אין מנוס מלהודות שהא והא ס”א, ואם כן – סיפא מאי קמשמע לן?!

(יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם
וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם

…עד שבא אברם העברי ודרשהּ

למעשה, לקושיה הזו יש להוסיף את ההקשר הרחב יותר, כי גם אם פסוק יט כולו הוא משל ס”א נשאלת השאלה – מה הוא קופייץ? כלומר, ראינו שסיפור ים סוף מתחלק יפה בין ס”כ לס”י, ואם כן – ס”א מאי בעי הכא?!
ובכן, דווקא לשאלת ההקשר יש פתרון מעניין שהוצג במחקר (לא זוכר מי ומתי), ולפיו הפסוקים הראשונים (יג, יז-יח₁) של פרשת בשלח הם משל ס”א – גם בגלל השימוש בשם “אלהים” שחוזר שם שלוש פעמים, וגם בגלל השימוש במונח “העם” שמופיע כמה פעמים בס”א בספר שמות (ב, כ; ג, יב; ד, כא – אם כי גם ס”י משתמש בו).

א) בואו ונדחף את E כבר להתחלת הסיפור…

אם ככה, חשבתי פתאום על פתרון יצירתי (יכול להיות שהוא מופיע אי שם, אבל לא זכיתי להגיע אל אותו אי שם) – מה לגבי פסוק כב? הרי גם הוא מדבר על “הָעָם“! לא זו אף זו – שימו לב לביטוי “לֹא יָמִישׁ” בתחילת הפסוק: הלא הוא זהה לביטוי שנאמר על יהושע בפרק לג: “וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל”!
אוקיי, עכשיו הקטע הפותח מתחיל לקבל צורה הגיונית – והנה הצעת החלוקה שלי באותות וצבעים (חום = ס”א, כחול = ס”י – אמנם שני משפטי ה”וַיִּסְעוּ” אמורים להיות משוייכים לס”כ, אבל זה כבר מוגזם מבחינת הצבעים…)

(יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. (יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף
_{וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף} וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.
(כ) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. (כא) וַיהוה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.
(כב) לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם.

_{(הקטע “וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה..” הוא ‘הברקה’ נוספת מבית מדרשי, וראו הרחבה בקטע “גלגוליו של ס”י” + התמונה שבסוף הפוסט – פשוט לא רציתי לבלבל יותר מדי את המוח כאן).} 

ב) … ובואו נתקן את הנוסח בתוך הסיפור!

עכשיו שנתנו ל-E מקום של כבוד בתחילת הסיפור, ניגש לקטע על מלאך האלהים ועמוד הענן וננסה לגרום לו שלא לחזור על עצמו לחינם. לשם כך, כל מה שנדרש הוא תיקון נוסח קטן ומתבקש – להחליף את עמוד הענן בעמוד האש! 
ולמה זה מתבקש? כי לעיל-לעיל הקשיתי כזכור (?) ארבע קושיות. על 1) + 2) ענינו – אבל נותרנו עם: 3) אם מדובר בעמוד ענן – מי בדיוק “האיר את הלילה”? 4) ואם כבר מדובר בלילה – מה פתאום עמוד ענן? והלא לפני רגע קראנו: “וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם”! 
והנה, בתיקון הכללי הקטן הזה פתרנו גם את שאלת הכפילות הגדולה, וגם את שתי שאלות ‘תאורת הלילה’, והכל בחדא מחתא! חיי ראשי שגדולי המקובלים היו שמחים לעשות ‘תיקון’ עם תוצאות כאלו! ;)
וככה זה נראה בסופו של דבר:

(יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם
וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן הָאֵשׁ מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. (כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה…

רגע – אבל מאיפה הגיעה בעצם הטעות הזאת? ומה נעשה ל”וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ” שמוזכר בס”י?
וכאן אני נאלץ לשער שהיו שתי גרסאות ב-E (מה שנקרא לפעמים “כפל גרסה”): לפי E1 היה זה “עמוד הענן” המוכר, אבל לפי E2 היה זה דווקא “מלאך האלהים” – בעוד שלפי ס”י (שגרסתו דרשה בתוקף שהאירוע יתרחש בלילה, כדי לתת זמן לרוח הקדים לייבש את הים וכו’ ) – היה זה כמובן עמוד האש. כאשר נשזרו להן הגרסאות זו לתוך זו חל בלבול מתבקש בין כל העמודים האלה, “ויצא העגל הזה” – אבל במקור, כל מקור (E+J) דיבר על עמוד משלו, שהוא-הוא נסע מפניהם ועמד מאחוריהם – והכל א”ש ודו”ק וק”ל ולק”מ!

נ”ב – גלגוליו של ס”י מבראשית נ דרך שמות יב אל שמות יג

כמובטח, אני מצרף תמונה שמנסה להמחיש את ההיגיון ב’חיתוך’ שעשיתי בפסוק יח לעיל, ללא הסברים (אלו יחכו לחומשי הק’). יש לציין שה’חיתוך’ עצמו הוצע גם ע”י הגר”ב שווארץ ותלמידיו, אלא שאיפכא קתני לה, והם משייכים את הרישא לס”י והסיפא + יט לס”א, ומתעקשים לשייך את “ויסעו” לס”כ, ואכמ”ל.