(ליקוטי ניצוצות מהביבלי”א העבראיק”א שטוטגארטנזיה – BHS)
סופו של הפסוק הראשון בפרשה (בראשית כג א) נדמה כאריכות דברים מיותרת:
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה
ואכן רש”י במקום, ומקורו במדרש חז”ל כמובן, מסביר כי התוספת באה ללמדנו שכל שנותיה היו שוות לטובה.
אך מסתבר כי הן תרגום השבעים (=התרגום היווני לתורה) והן הוולגטה (=התרגום הלטיני לתורה) תרגמו בפשטות:
ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים
כלומר, ללא שלוש המילים האחרונות (וגם ללא החזרה הכפולה על “מאה שנה ועשרים שנה” – אך זה ניתן להסבר כתרגום ענייני ולא מילולי, מה שאין כן שלוש המילים האחרונות, שאין דרכם של התרגומים להחסיר מילים שלימות בפסוק).

