אגב כתיבת הפוסט הקודם שעסק בתנועה הסוציאליסטית היהודית ויחסה למקרא, גיליתי את הסיפור המעניין הבא המשלב את ביקורת המקרא, הסוציאליזם העברי של השומר הצעיר, ו… פרופ’ מ”ד קאסוטו. וכך היה המעשה:

שניים אוחזין בטליתו של קאסוטו

בערב שבועות תשי”ג (יוני 1953) התפרסמה במוסף ‘על המשמר’ כתבה של איש הלשון והדקדוק יעקב רבי לרגל מאתיים שנה להולדתה של השערת התעודות. על כתבה זו למדתי דווקא מתגובתו המתנגדת של החבר ד”ר יוסף ושיץ מה- 5/6/1953 (בארכיון “עיתונות יהודית היסטורית”), שכן הכתבה המקורית של רבי לא נסרקה לארכיון. אגב, מהמעט שדליתי אודותיו מהאינטרנט עולה כי ד”ר (את התואר קיבל לאחר פטירתו) יוסף ושיץ היה חוקר של החברה הערבית בישראל וכתב בעיתון השומר הצעיר “על המשמר”. אני לא יודע מה הביא אותו לעסוק גם בחקר המקרא ועד כמה התעמק בכך, אבל מדבריו נראה כי דווקא שלט לא רע בתחום.

ונחזור לענייננו – אם תלחצו על הקישורים הבאים: חלק 1, חלק 2, תוכלו לקרוא את הכתבה בה תוקף יוסף ושיץ את יעקב רבי על כך שהעז – בעיתון על המשמר! – לשבח את פרופ’ מ”ד קאסוטו:
קראו עוד ⇐

באוניברסיטת בר אילן מתקיים קורס בפקולטה למקרא, שבו מסבירים לסטודנטים את העיקרון הכללי של ביקורת המקרא בלי לחייב אותם ללמוד את המדע הזה על כל פרטיו ודקדוקיו. סיפרה לי סטודנטית ששמעה את הקורס הזה: ׳הייתי נדהמת מכל מה ששמעתי שם. ראיתי מיד שהם צודקים ואין אפשרות להתווכח על כך. ההוכחות משכנעות כל כך עד שאפילו עיוור יראה אותן ויקבל אותן. ואף על פי שהיה בכך כדי לפגוע אנושות בשלמות אמונתי, לא חדלתי מלקיים מצוות – אבל הייתי במבוכה גדולה. והנה, בשיעור האחרון סיפר לנו המרצה, שיש אדם אחד שהצליח להוכיח שאמונת ישראל לא נפגעה כלל על ידי ביקורת המקרא; והמרצה הסביר בקצרה את עקרונות השיטה הזאת׳.
(הרב מרדכי ברויאר, “מלחמות אבודות מראש“, מסכת ג, תשס”ה)

קראו עוד ⇐

לאחר פירוט ארוך מאוד של מבנה המשכן וכל כליו (פרקים כה-כז), של בגדי אהרן ובניו הכהנים (פרק כח) ושל הקרבנות שעל הכהנים להקריב כדי לחנוך את המשכן (פרק כט), מסתיים לו פרק כט בפסוקים החגיגיים הבאים:

כט (מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. (מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם.

[נ.ב.]

ל (א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. (ב) אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה…

השאלה אליה רמזתי ב- נ.ב. נשאלת מאליה: מה פתאום ‘נדחף’ לכאן הציווי על מזבח הקטורת?! והלא הציווי על כל כלי המשכן (למעט הכיור, שאיננו ממש כלי – וראו להלן) נעשה כבר בפרשת תרומה!
חדשים גם ישנים ענו על השאלה הזו בכל מיני דרכים, והנה סקירה ממצה של הפתרונות שניתנו לשאלה זו:
קראו עוד ⇐

היום התבשרנו על חניכתו של מפעל שאמור להוות אבן-דרך בפרשנות המקרא בישראל – מפעל ‘מקראות’ של הרב יואל בן-נון. רמזים לפרויקט היה ניתן למצוא בדבריו בכנס ‘מחקרי יפת באהלי שם’, עליו כתבתי לפני כחודשיים:
“איך ניתן ללמוד את המקרא בתפיסות הלימוד הגלותיות שהורגלנו בהן, כשיש לנו ארכיאולוגיה ישראלית ושפה עברית?” הוא קרא שם, והוסיף כי לדעתו הרמב”ן היה מקים קתדרה\אקדמיה ללימוד מקרא בגישה מודרנית המתחשבת בגילויי המדע והלשון וכו’.

אבל אתמול\היום הוסר הלוט מעל הרמזים, והסנונית הראשונה התעופפה לדרכה, הלא היא  פירוש ‘מקראות’ לפרשת ‘יתרו’. מהקובץ משתמע כי חוץ מלרב יואל בן-נון, הפירוש ‘מיוחס’ גם לרב שאול ברוכי, למספר מומחים ולוועדה מייעצת – אבל הספר כתוב בלשון ‘מדבר בעדו’ של הר’ יואל ורוחו המעמיקה והעצמאית שורה על כולו.

קראו עוד ⇐