“נאמרה על הסדר” – על אי-הסדר בסדר העבודה

 מי שקורא את פרק טז בפרשת השבוע, הלא הוא “סדר העבודה” של הכהן הגדול ביום כיפור, חש שמדובר באמת ב’סדר’ – טקס ערוך בדקדקנות, המתנהל שלב אחרי שלב בצורה מסודרת, מפסוק ג עד פסוק כח.
הבעיה מתחילה בדברי חז”ל על פסוקים כג-כד שבסוף ה’סדר’: כג וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם. כד וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא…
ועל כך נאמר במסכת יומא (לב ע”א):

תנו רבנן: “ובא אהרן אל אהל מועד”. למה הוא בא? אינו בא אלא להוציא את הכף* ואת המחתה. שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה.
מאי טעמא?
אמר רב חסדא: גמירי, חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום. ואי כסדרן לא משכחת להו אלא שלש טבילות וששה קידושין.
* הכף – זו תוספת של חז”ל, שמתבקשת מבחינה טכנית – אך הפס’ מזכיר רק מחתה.

קראו עוד

הים של שלמה – בין נוסחאות לנוסחים

Brazen-Molten_Sea_of_Solomonאחת השאלות המתמטיות הפחות-חשובות אך היותר-מעניינות שמספק לנו המקרא, הוא שאלת היחס בין קוטר המעגל להיקפו. כידוע לכל בר-בי-כיתה-ו’ בערך, יחס זה נקרא פַּאי (π = Pi), השווה ל- 3.14 בערך (טוב, הנה משהו מדויק יותר…)

אלא שהמקרא מספק לנו – לכאורה – יחס אחר, שכך כתוב במל”א ז, כג:

וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וקוה [וְקָו] שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב

כלומר – בעוד שקוטר אותו “ים” שעשה שלמה היה 10 אמות, היקפו היה 30 אמה >> היחס הוא בדיוק 3, ולא 3.14~ !

קראו עוד

האם יש משמעות להבדלי ניסוח בתורה? בין רחב”א לראב”ע

בפוסט הקודם הצגתי את אחד ההבדלים המהותיים בין עשר הדברות בשמות כ לבין אלו בדברים ה, הלא הוא  הביטוי “למען יטב לך” המופיע לפי נוסח המסורה רק בדברים, ולא בשמות – אך בתרגום השבעים וכן בפפירוס נאש הוא מופיע בשני המקומות.
סיימתי במסקנה לפיה במקרה זה על פי עד אחד (=המסורה) יקום דבר, בשל אופיו ה’דברימי’ של הביטוי “למען ייטב לך”.

עכשיו הגיע הזמן לבחון שוב את התייחסות האמוראים להבדל הזה, והנה שוב הציטוט המלא (בבא קמא נד ע”ב-נה ע”א):

שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם ‘טוב’ ובדברות האחרונות נאמר בהם ‘טוב’?
אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו!
כַּלֵּךְ אצל ר’ תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר’ יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה.
אזל לגביה. אמר לו: ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר נחום… הואיל וסופן להשתבר.

קראו עוד

המסע לארץ פַּרְוַיִם – בעקבות הדף היומי

אמר רב חסדא:
שבעה זהבים הם – זהב וזהב טוב וזהב אופיר וזהב מופז וזהב שחוט וזהב סגור וזהב פַּרְוַיִם…
זהב פַּרְוַיִם – שדומה לדם הפרים (בבלי יומא מד ע”ב – מה ע”א).

מקור הביטוי ‘זהב פרוים’ הוא מדברי הימים ב ג, ו: “וַיְצַף אֶת הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה לְתִפְאָרֶת וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם” (ה-ו’ בקמץ כי זה סוף=פסוק). אבל זה כמובן לא מבהיר הרבה.
אז הערב לאחר לימוד הדף היומי עשיתי שיטוט קצר בין ספרים לבין אתרי אינטרנט,  ולהלן תוצאותיו (ואם למישהו יש הערות, הארות, תוספות ורעיונות חדשים – אנא הגיבו למטה):

קראו עוד

הדף היומי ונוסח המקרא – שקלים יד-טו

הדף היומי (מסכת שקלים, ירושלמי) זימן לנו במפתיע לא פחות משלושה מקומות בהם יש לתרגומי\נוסחי המקרא השונים משמעות פרשנית המתקשרת לסוגיה.

סוף דף יד:

קרייא מסייע לר’ יהודה בן לקיש: ‘וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים’ (שמ”א יד יח).

כלומר, ר’ יהודה בן לקיש מוכיח מפסוק מפורש כי בימי שאול הארון יצא עם ישראל למלחמה מול פלשתים, ושאול אף מבקש מאחיה הכהן לשאול בו – ומכאן שהיו לישראל בזמן ההוא שני ארונות, ולא רק אחד.
אלא שפסוק זה מעורר תמיהה-רבתי: היכן מצאנו ששואלים בארון?! ואגב, גם המשך הפסוק עמום: “כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” – ?

קראו עוד