אם התורה לא מן השמים – במה בעצם אתה מאמין? חלק א

השאלה הזו הופנתה אליי יותר מדי פעמים לאחרונה, בעיקר מאז הפוסט ההוא אודות האמונה בתמ"ה (תורה מן השמים) על שלל התגובות אליו, יותר מכדי שאוכל להתעלם ממנה. אבל מכיוון שמאחורי השאלה הזו מסתתרות למעשה שתי שאלות, תשובתי אליהן תיאלץ להתפרס על שני פוסטים תמימים:

א.      אם אתה לא מאמין בתמ"ה, למה אתה מאמין באלהים? (תשובה – להלן)

ב.      אם אתה לא מאמין בתמ"ה, מה בעצם הסיפור האלטרנטיבי שלך? (תשובה – להלן-להלן)

באיזו תמ"ה אני לא מאמין?

י' וולהאוזן וי' פינקלשטיין - מהרסייך ומחריבייך...

וולהאוזן ופינקלשטיין – מהרסייך ומחריבייך…

ההנחה הבסיסית של רוב השואלים היא שמי שלא מאמין בתמ"ה, חושב שה'תורה' היא אוסף אקראי של קרעי מגילות שנתפרו ביד גסה ע"י עורך רשלן בימי עזרא ואחריו, כאשר המגילות עצמן משקפות אסכולות אינטרסנטיות של יהודאים \ כהנים \ חצרנים ועוד, ולמעשה כל ה'תנ"ך' שלנו הוא המצאה מאוחרת, חסר בסיס עובדתי-ארכיאולוגי בשטח. הנחה זו היא שילוב של טראומת 'המפץ הגדול' של י' וולהאוזן וחבריו בסוף המאה ה-19 וטראומת 'המפץ הקטן' של י' פינקלשטיין וחבריו בסוף המאה ה-20…
קראו עוד

לא מהשמים היא – על מעמד הר סיני ותורה מן השמים

מדי קוראי בספרי המחַקְּרִים, אני תמה עד כמה קריאתנו בתורה היא שטחית ועצומת-עיניים, ובלבד שנוכל להמשיך ולהאמין בתורה מן השמיים… והנה דוגמה אקטואלית: בחג השבועות הקרב ובא נהוג לקרוא בבתי הכנסת את פרשת מעמד הר סיני (שמות יט-כ), המורכבת משתי פרשיות: ההכנה למעמד (פרק יט) ועשר הדברות (פרק כ).  את ניתוח עשר הדברות אשאיר לפעם אחרת, אבל בואו נסתכל רגע שוב על ההכנה המתוארת בפרק יט – ונבחן את עצמנו, לכמה מן השאלות הבאות שמנו בכלל לב:
קראו עוד

צַו לָצָו קַו לָקָו – על קבצי החוקים שבתורה

אחת התופעות המופלאות שבתורה היא מציאותם של 'קובצי חוקים' עצמאיים ונבדלים בה.
אחת התופעות המופלאות בחיי היהודי המאמין היא העובדה שהוא פשוט לא שם לב לכך…

"אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת" – אלו מצוות?!

צו לצו - קבצי החוקים בתורה

חוסר תשומת הלב לכך בולט מאוד כשקוראים למשל את הפסוק האחרון בפרשת השבוע, בחוקותי (וי' כז, לד):
"אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי". אבל רגע, הרי כבר בסוף הפרק הקודם (כו, מו) נאמר:
"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה" – אז זה אלה או אלה?!
(אגב, סיום דומה יש גם בבמ' לו, יג, אך שם מודגש: אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה'… בְּעַרְבֹת מוֹאָב…!)

רוב הפרשנים כלל אינם מתייחסים לשאלה, אך הנה כמה הסברים שהצלחתי ללקט מחכמינו ומחכמי אומות העולם – ושימו לב להארות המעניינות שניתן להפיק גם מתורתם של חכמי האומות!…

קראו עוד

אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל – סיום הקרב האמוני כנגד מחקר המקרא

(זהו תרגום של מאמר שלי באנגלית – ראו למטה)


ספרו של יצחק אריה זליגמן

מסורת על-פה מספרת על הרב והפרופסור יצחק אריה זליגמן, שהיה מבשר לתלמידיו, וכיפה גדולה על ראשו: "היום נוכיח, בעזרת השם, שלא כל התורה ניתנה לנו ממשה רבנו…"[1]

יהודים אורתודוקסים רבים יראו בהצהרה שכזו כפירה – גם אם יצאה מפי רב שומר מצוות. אפילו חוקרי מקרא אורתודוקסים, המכירים כמובן בממצאי המחקר המודרני בתחום, יחושו בעייתיות עם טון דבריו של זליגמן. כמה מהם ימצאו מקלט בגישה הספרותית-סינכרונית, זו המתייחסת אל הכתוב כמכלול, ולא את זו הביקורתית-דיאכרונית, המתייחסת אליו כאל אוסף מקורות, מסורות ושכבות-עריכה.
קראו עוד

הרא"י השל – בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל

במוסף 'שבת' האחרון כתב דרור בונדי מאמר מעניין בשם "כתרי אותיות" בו הוא משווה בין גישתו ה'פשטנית' של רבי ישמעאל, הסובר כי "דיברה תורה בלשון בני אדם", לבין גישתו הדרשנית – והנועזת – של רבי עקיבא, שבשלו כביכול התעכב הקב"ה וקשר כתרים לאותיות התורה כך שר"ע יוכל לדורשם בבוא העת.
דרור בונדי הוא האדם שרבים חבים לו (כמוני) את היכרותם המשמעותית עם דמותו וכתביו של הראי"ה האמריקאי, הלא הוא הרב אברהם יהושע השל. ואצטט את עצמי בפוסט קודם מצטט את בונדי, לגבי הפער האדיר בין דמותו של השל בארה"ב לבין דמותו בארץ: "עבור הזרם המרכזי של יהודי אמריקה הוא גדול התיאולוגים, גיבור לאומי של אקטיביזם חברתי; עבור רוב הישראלים אין הוא קיים כלל." (עדכון: מסתבר שלבונדי קדם ד"ר אלכסנדר אבן-חן – תודה למיכה).

כל ההקדמה הזו נועדה לקראת דברי הביקורת בשורות הבאות, כך שלא ישתמע ממנה כאילו בונדי עיוות את משנתו של הרא"י השל – שהרי הוא-הוא מתווכהּ לציבור בישראל! – אלא יהיו הדברים בבחינת "שמא שמע מר ושכח" :)
קראו עוד