חג השבועות הקרב ובא הוא חג רווי טקסטים – החל מהתיקון המלא (מי שקורא), עבור דרך האקדמות, קריאת התורה וההפטרה וכלה במגילת רות. דא עקא, שחלק ניכר מהטקסטים האלה דורש תיקון, לאור עדויות כתבי היד והתרגומים העתיקים. ואמנם נוסח המסורה כבודו במקומו מונח – אבל בעל נפש יחוש גם לגרסאות נושנות שמא לא ייצא ידי חובה בנוסח השגוי (כנראה) שלפנינו. ועל כן המלצתי שטוחה לפני הקוראים, שיהגו בגרונם כנוסח המסורה, ובליבם יתכוונו לנוסח המוצע להלן, כמ”ש אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך.
אז אחרי כל אקדמות המילין הזו, הרי לפניכם הצעות לתיקוני נוסח לטקסטים המרכזיים של חג השבועות, אשר ליקטתי בעמרים מרחבי הספה”ק ובראשם ה- BHS.

טרם פותח אז – Word proofing

לפני כשבועיים הצטרפתי בעל כרחי למפוטרי הקורונה (גל שני?:), כך שהתפנה לי קצת זמן לכתוב בבלוג  + להכין הרצאת זום על נוסח המקרא (פרטים בסוף) – ואין מתאים יותר לעסוק בכך מאשר הערב הקדוש הזה, בו אנחנו מסיימים סוף סוף את ספר יחזקאל במסגרת 929. שכן אם יוטל עליי לסכם את יחזקאל בכמה מילים, הן תהיינה כנראה “איך אפשר לקרוא את זה?”; או בשפה בוטה יותר, כדרכו של יחזקאל: “מה לעזאזל כתוב כאן?!”
אודה ולא אבוש, שעד שלא נדרשתי להעביר שיעור יומי על הספר לא ידעתי עד כמה עמוקה הבעיה; כדתי מצוי נתקלתי ביחזקאל פה ושם בהפטרות שונות, אבל רק הלימוד על הסדר המחיש לי שהבעיה האמיתית בספר היא לאו דווקא התוכן האקסטרווגנטי שלו, אלא הטקסט עצמו. במילים אחרות, עד שאנחנו שוברים את הראש בשאלה מה משמעות הטקסט, קודם כדאי לבדוק מה בכלל כתוב בטקסט!

ככל שהערפל מתבהר, התמונה משחירה…

כמובן שיחזקאל הוא לא הספר ה’מעורפל’ היחיד במקרא, ובזמנו הקדשתי פוסט נחמד עם מבחן זיהוי  לטקסטים מקראיים מעורפלים אחרים – אלא שבניגוד לטקסטים שעירפולם נובע מלשונם הקצרה והסתומה, יחזקאל דווקא מנסה להכביר בפרטים שאמורים להבהיר את התמונה. אבל כאמור בכותרת, ככל שהפרטים מתרבים, התמונה משחירה… החל מתיאורי המרכבה המפורטים שלו (א; י), דרך נבואות הזעם האינסופיות על צור ומצרים (כה-לא) וכלה בתיאורי המקדש וגבולות הארץ (מ-מח), יחזקאל גורם לך להרגיש כמו שאלת בגרות בגיאומטריה בה יש לך מצולע משוכלל שחסום במעגל שחוסם ריבוע בתוך טרפז עם עשרה אלכסונים ומאה זוויות – ואין לך מושג מאיפה להתחיל…

יש לציין שזו לא דעתי האישית בלבד, כמובן – וכך נכתב באנציקלופדיה המקראית בערך ‘יחזקאל (ספר)’, בניסוח אנדרסטייטמנטי משהו:

נוסחו של ספר יחזקאל הגיע לידנו במצב שאינו מניח את הדעת. אפשר מפני שנתעוררו עליו פקפוקים וביקשו לגנוז אותו לא השגיחו על שמירת נוסחו בדייקנות הראויה; ואפשר שחוסר הדיוק שבנוסח הוא תולדה מן הקשיים שהיו הסופרים מוצאים בפרשיות הסתומות ובמלים שמשמעותן עמומה. במיוחד מוקשה הנוסח של הפרקים העוסקים בתבנית המקדש לעתיד לבוא.

שלב הראיות

אז אחרי ששחררנו קצת קיטור, הגיע הזמן לגַבות את התלונות בממצאים מהשטח. אשר על כן יצאתי אחרי הקוצרים ללקט בקצירת האומר כמה דוגמאות לבעיות נוסח ופתרונן, כולן לקוחות מהפרקים המוכרים ביחזקאל – כי יש לי תחושה שאם אביא פסוקים מהפרקים הנידחים בספר, לא תאמינו שאכן זה הנוסח המקורי:)
כהרגלי בקודש, רוב התיקונים לקוחים ממהדורת ה- BHS עליה כתבתי כאן – ושם תוכלו למצוא אלפי הצעות תיקון נוספות לכל פרשיות השבוע, ההפטרות וחלק מהמגילות.

לשון יתרה

(א,א) הָיֹה הָיָה דְבַר ה’ אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן –
תיקון מסברה, “הָיֹה הָיָה” מופיע רק כאן, לעומת כ- 30 פעם של “הָיָה דְבַר ה’” כמקובל.

(כב, ב) וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים  –
לפי כמה כתבי יד, תרגום השבעים והפשיטתא. אמנם דרכו של יחזקאל לגבב מילים, אבל לא אותה מילה בדיוק!

(לז, ז) וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ –
לפי כמה כתבי יד.

(לז, כב) וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד –
לפי תרגום השבעים והפשיטתא, אם כי יחזקאל רגיל בגיבובי מילים.

(לט, יד) עֹבְרִים בָּאָרֶץ מְקַבְּרִים אֶת הָעֹבְרִים אֶת הַנּוֹתָרִים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֲרָהּ –
לפי תרגום השבעים והפשיטתא.

(מג, יא) וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו וְכָל צוּרֹתָיו וְכָל תּוֹרֹתָיו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם –
לפי תרגום השבעים.

(מד, יט) וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם –
לפי כמה כתבי יד וכל התרגומים.

לשון חסרה

(כ, טו) לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ –
לפי כמה כתבי יד וכל התרגומים.

(לח, ב) שִׂים פָּנֶיךָ  אֶל גּוֹג וְאֶל אֶרֶץ הַמָּגוֹג –
לפי תרגום השבעים והפשיטתא.

(מד, כח) וְהָיְתָה וְלֹא תִהְיֶה לָהֶם לְנַחֲלָה אֲנִי נַחֲלָתָם –
לפי הוולגטה, וראו ההמשך: “וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם“. 

שינויי\חילופי אותיות

(א, יד) וְהַחַיּוֹת רָצוֹא יָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק הַבָּרָק –
לפי הוולגטה ותרגומים ארמיים. ‘רצוא’, ‘בזק’ הן מילים יחידאיות.

(ג, יב) וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ בְּרוּם כְּבוֹד ה’ מִמְּקוֹמוֹ –
הצעת שד”ל מסברה: 1) קול רעש גדול לא מתאים להישמע כברכה. ב) השוו להלן י, ד-ה: “וַיָּרָם כְּבוֹד ה’ מֵעַל הַכְּרוּב… וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע“. ג) בכתב העברי העתיק, האות כ’ דומה לאות מ’.

(כט, ג) אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי יְאֹרִים וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי עֲשִׂיתִם –
כך לפי תרגום השבעים, הפשיטתא והוולגטה.

 (לו, ח) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם עַנְבְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ –
לפי תרגום השבעים, לא מחויב המציאות, אבל נחמד:)

(לז, כג) וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם מְשֻׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם –
לפי כמה כתבי יד.

 (לט, ב) וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהִשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן –
לפי תרגומים ארמיים שתרגמו לשון הטעייה, כמו “הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל”.

 (מה, יג) שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים וְשִׁשִּׁיתֶם וְשִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַשְּׂעֹרִים –
לפי כמה תרגומים.

חילופי מילים

(לח, יז) בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים הָרִאשֹׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם –
תיקון מסברה, בהשפעת זכריה ז, ז-יב: “בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים“.

 (לט, יא) אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם שֵׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים הָעֲבָרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים הָעֲבָרִים –
הראשון לפי כמה כתבי יד ותרגומים, השני מסברה.

(מג, י) הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית תְּכוּנָתוֹ –
לפי תרגום השבעים והוולגטה, כמו בפס’ יא שם: “צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ“.

(מה, טו) וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן מִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֵה מִמִּקְנֶה יִשְׂרָאֵל –
תיקון מסברה.

חלוקת מילים ופסוקים

(א, ז) וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה רַגְלֵי שֹׁר –
תיקון מסברה, ראו ההמשך: “כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל”.

(לז, יא) הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ נִגְזַר נַוְּלֵנוּ (= לנוול אותנו), או: נִגְזַר נוּלֵנוּ (= חוט חיינו) –
שתי הצעות תיקון מסברה.

(מג, יג-יד) …וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ. וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם אַמּוֹת… –
לפי תרגום השבעים יש לחבר את שני הפסוקים ולקרוא כך:
וְזֶה גֹבַהּ הַמִּזְבֵּחַ: מֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם אַמּוֹת…

(מו, טז) כִּי יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו נַחֲלָתוֹ הִיא לְבָנָיו תִּהְיֶה –
קצת מוזר שמצד אחד “נחלתו היא”, ומצד שני “לבניו תהיה”. וגם כאן תה”ש נחלץ לעזרה:
כִּי יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו מִנַּחֲלָתוֹ – הִיא לְבָנָיו תִּהְיֶה.

תיקונים מורכבים

(א, יח) וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן –
כאן מוצעים מספר תיקונים, בהסתמך על תרגום השבעים:
וְגֹבַהּ לָהֶם וָאֶרְאֶם לְאַרְבַּעְתָּן וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב.

(כ, לז-לח) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית בְּמִסְפָּר. וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי –
לפי תרגום השבעים: א) המילה ‘מָסֹרֶת’ היא יחידאית, והביטוי ‘מָסֹרֶת הַבְּרִית’ לא ברור. ב) “להביא במספר” מופיע בדה”א ט, כ: “כִּי בְמִסְפָּר יְבִיאוּם”, וההקשר למניית הצאן ברור. ג) המילה “הַבְּרִית” הוכפלה בטעות מתחילת הפסוק הבא: “וּבָרוֹתִי”.

(מג, יג) וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד –
יש גם עודף מילים וגם הטעמים נראים שגויים. לפי תרגום השבעים + תיקון מסברה, יש לקרוא ולפסק כך:
וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת, אַמָּה וָטֹפַח: הַחֵיק אַמָּה, וְאַמָּה רֹחַב, וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב – זֶרֶת אַחַת.

(מה, יד) וְחֹק הַשֶּׁמֶן הַבַּת הַשֶּׁמֶן מַעְשַׂר הַבַּת מִן הַכֹּר עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר כִּי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר –
גם כאן, עודף מילים וטעמים שגויים. לפי תרגום השבעים יש לקרוא ולפסק כך:
וְחֹק הַשֶּׁמֶן – הַבַּת, הַשֶּׁמֶן – מַעְשַׂר הַבַּת, כִּי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר.

ולסיום – הרצאה בזום! (ראשון הקרוב, 21:00)

מי שעוקב אחריי ב- FB רואה שמדי פעם אני מעלה נוסח “מתוקן” של הפרק היומי, ובו אני משתמש כדי להעביר את השיעור – כך שקהל שומעֵי לקחי כבר מכיר מושגים כמו ‘תרגום השבעים’, ‘כתבי יד’, ‘כפל גרסה’, ‘טעות סופר’ ועוד. דא עקא, שלציבור הרחב אין מושג של ממש במה דברים אמורים, והאמת שגם לי לא היה עד שזיכני השי”ת לצקת מים על ידי פרופ’ משה צפור אצלו למדתי אי אז בימי הדוקטורט, ובזכותו הבנתי את צופן הסתרים של ה- BHS בלעדיה לא ירים איש הישראלי את ידו ורגלו בכל הקשור לנוסח המקרא.
אז לזיכוי הרבים, הכנתי מצגת + שיעור מרתק (אני מקווה!) שזוקקו ל~40 דקות כמצוות הזום – כולכם.ן מוזמנים.ות בראשון הקרוב, כ”ב סיוון (14/6), בשעה 21:00 –

https://us04web.zoom.us/j/77501496795?pwd=K2NYNElYTzRKd1pOTW9FR2JhNjRkQT09

עדכון 15/6 – ההרצאה ביוטיוב:

עדכון 8/7 – ההרצאה הבאה ביוטיוב:

הפוסט הוא תקציר לא מחייב של מאמר שפרסמתי במכתב העתים ‘מורשת ישראל’ – מומלץ חובה לקרוא כדי להבין לעומק! (למרות אקדמיותו, המאמר קריא בהחלט)

ושוב, במסגרת המסע לאיתור תשובות חדשות לשאלות נדושות (אחרי ר”ה, יו”כ), הגיע תורו של יום הושענא רבה. לא יודע אם שמתם לב, אבל זהו היום החריג ביותר בלוח השנה היהודי, לפחות מבחינת אוסף המנהגים המפליא, שלא לומר מוזר, הכרוך בו. משום מה, לא מצאתי באף ספר (הן בבית המדרש והן באקדמי-ה) פירוט שיטתי של המנהגים הללו, ואולי בשל כך קצת עומעם אופיו החריג של יום הו”ר, אז אזרתי כגבר חלציי והכינותי רשימה ממצה שלהם, לפי סדר קיומם:

“אנשים יוצאים אל קרני הלבנה” – מה חסר לאיש בתמונה?… (התחריט מהספר הזה, אליו מפנה שפרבר, מנהג”י ו’ עמ’ קעג, ומוכיח בהרחבה שהמנהג היה נפוץ וידוע גם לגויים)

א) כבר בפיוט ‘ונתנה תוקף’ הנאמר בראש השנה, יש נוסחים בהם נכתב: “בראש השנה יזכרון וביום צום כפור יכתבון ובהושענא רבה יחתמון“.
ב) נהגו להישאר ערים כל הלילה כמו בשבועות ולומר ‘תיקון’ מיוחד. יש קהילות בהן אמרו גם סליחות וי”ג מידות, ויש שאף תקעו בשופר.
ג) יש שנהגו לבדוק את צל ראשם לאור הלבנה. המנהג מוזכר בספרות האשונים הן באשכנז והן בספרד, והיה מוכר אף לגויים.
ד) יש שנהגו לטבול לפנות בוקר, ויש שנהגו כבר ביום שלפני.
ה) לקראת התפילה נהגו להדליק נרות וללבוש קיטל, כמו ביום כיפור.
ו) תפילת שחרית והוצאת ס”ת נעשות בנוסח ובמנגינת הימים הנוראים. יש המוסיפים ‘זכרנו לחיים’ ו’מי כמוך’.
ז) מוציאים את כל ספרי התורה לבמה, ואומרים הושענות תוך הקפת הבמה שבע פעמים, כשבין הקפה להקפה נאמרים פסוקים מיוחדים.
ח) בסוף ההושענות נאמר הפיוט ‘אֹמֶן ישעך בא’ של הקליר, למרות שאין לו שום קשר לשאר ההושענות או אפילו לחג הסוכות.
ט) לאחר הפיוט חובטים את הערבות שיוחדו לכך בקרקע חמש פעמים, תוך אמירת קטע קבלי. לפי התוספתא מנהג זה אף דוחה את השבת – אלא שבשל תרעומת הבייתוסים נקבע לוח השנה היהודי כך שהו”ר לא יחול לעולם בשבת.

השוו את אוסף המנהגים הזה לכל יום שתרצו בלוח השנה שלנו – ולא תמצאו לו אח ורע; והרי סך הכל מדובר ביום רגיל של חול המועד! לא זו בלבד, אלא שמנהגי ראיית הצל וחביטת הערבות הם כל כך חריגים שלולא יהודים אנחנו (=מורגלים לחשוב שמה שאצל האחר הוא פגאניות פרימיטיבית אצלנו הוא סוד עמוק), היינו נדהמים למראיהם.* מה זה ועל מה זה? קראו עוד ⇐