רבות נאמר, סופר, דובר, תואר, נדרש ונכתב על מגילת שיר השירים אותה נהגו לקרוא בפסח, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא – ועד שאנו שואלים למה כתוב, הבה נשאל מה כתוב. ובכן, מסתבר שכמה וכמה פסוקים ידועים ומוכרים הם למעשה חסרי פשר. לעיתים זו בעיה דקדוקית – למשל “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה (גוף שני) הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו (גוף שלישי)”, ולעיתים מדובר בביטוי סתום – למשל מהן “יְרִיעוֹת שְׁלֹמֹה”? ומיהו אותו “מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים”?
למען האמת, כבר שני הפסוקים הראשונים במגילה מעוררים תמיהה: “שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה” – לכאורה מדובר בשיר של שלמה (כמו מזמור לדוד = של דוד). אבל בפסוק הבא כבר מדברת הרעיה: “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ”! ובכן, יש שהציעו לקרוא “שִׁיר הַשִּׁירִים הַשָּׁרִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה”, כלומר, מדובר בשיר שחיברו משוררי שלמה (השוו קהלת ב, ח: “עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת”), והם שמו את הדברים בפי הרעיה בפסוק הבא.
אבל מתישהו גיליתי הצעה הרבה יותר מעניינת מפיו של לא אחר מאשר… עמוס עוז! ואלו דבריו, במאמר שכתב יחד עם בתו:
שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר אָשִׁיר לִשְׁלֹמֹה.
באמצעות הכנסתה של אות עברית קטנה לשורת הפתיחה אנחנו מבקשים להציע שמשורר שיר השירים, או אחד ממשורריו, היה משוררת. נקרא לה אבישג. היֹה היתה אבישג השונמית, צעירה מצודדת שנקראה לחמם בלילות את יצועו של דוד הבא בימים. בשיר השירים מופיעה “השולמית”, כך, בהא הידיעה, אשר יש המזהים אותה עם השונמית… אם אבישג החידתית שלנו אכן חיברה לפחות חלקים מהספר הארוטי ביותר בספרייה המקראית, הרי מקומה שמור בין המשוררות הגדולות של התנ”ך, לצד מרים ודבורה – וכך יש לנו משוררת גדולה אחת בתורה, אחת בנביאים, ואחת בכתובים.
עד כאן תורף דבריו ז”ל ודפח”ח, ויה”ר שיהיו שפתיו דובבות בקבר, כמדרשם ז”ל על הפסוק במגילתנו “דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים” (אמנם בתרגומים גרסו דּוֹבֵב שפתי ישנים שְׂפָתַי וְשִׁנָּי…). ומהפסוק הראשון, נעבור ברשותכם למגילה כולה ולמבחר הערות הנוסח שליקטתי מהספה”ק, לקיים מ”ש כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ. קראו עוד
