Home » מקרא » נשים ותפילין – מחַתְשֶׁפְּסוּת ועד ימינו

נשים ותפילין – מחַתְשֶׁפְּסוּת ועד ימינו

אני לא אומרת שכל פעם שאני מניחה תפילין אני מרגישה יראת אלהים מחודשת, אבל לפעמים זה באמת גורם לי להרהר. זה פשוט משהו במהלך היום שהופך אותי למודעת ומרוכזת באמת.
(פורסם לראשונה ככל הידוע לי כאן, וקיבל תאוצה כאן)

כך, ללא רגשנות-יתר או התלהבות-של-מתחילים, מתארת יעל מרנס (Yael Marans) בת ה- 16 מתיכון SAR, ניו-יורק, את תחושותיה בעת הנחת תפילין. יעל, ותלמידה נוספת בשם רונית מוריס (Ronit Morris), עוררו סערה של ממש בכוס התה היהודית-מודרנית-אמריקאית כשלראשונה קיבלו אישור רשמי להניח תפילין בתפילת שחרית, היישר ממנהל התיכון – הרב נפתלי הרצשטארק (Naphtali Harcsztark).

ושמא תאמרו: טוב, ניו-יורק, רפורמים, ליברלים וכו' – קראו נא את הדברים הבאים שפורסמו כאן:

 'מוזר', 'רוחני', 'קוּל' – אלו חלק מהמילים בהן משתמשת עדן פרבר* (Eden Farber) – נערה דתית-מודרנית מאטלנטה – כדי לתאר את הפעם הראשונה בה התפללה עם תפילין: "הבטתי למטה אל זרועי ובהתחלה זה היה מאוד מבלבל" היא אומרת. "אבל זה הרגיש כל-כך יהודי… הרגשתי אחרת בדרך בה התפללתי".

Avigayil_Halpern_Tefillin

אביגיל הלפרן מניחה תפילין במצדה

והכתבה המצוטטת מבשרת שחוץ מאותה עדן פרבר מדרום ארה"ב (שאגב כתבה בעצמה על התהליך שעברה), נערה נוספת נקטה בצעד דומה – הפעם זו אביגיל הלפרן (Avigayil Halpern) מהרטפורד שבקונטיקט הצפונית, שתמונתה מניחה תפילין במצדה (!) מתנוססת כאן משמאל. שתיהן, אגב, מתעתדות ללמוד בשנה הבאה במדרשת עין-הנצי"ב בארץ הקודש – כך שלא מדובר באמריקאיות טיפוסיות החיות (לתפיסתנו כמובן) בלה-לה-לנד, אלא בשתי בחורות דתיות וציוניות, שיום אחד עוד עלולות להתחתן עם הבנים שלי! (הלוואי? :) –
ומה שמפליא הוא, שבארץ הקודש העניין זכה רק לכתבה קצרצרה כאן, ללא כל דיון מעמיק יותר (ככל הידוע לי), למרות שהוא פורסם כבר באמצע ינואר 2014.

הרב שכטר: כל העדה כולם קדושים?!

אך אלכה ואשובה אל אישי הראשון, הלא הוא הרב נפתלי הרצשטארק (=אמיץ-לב! דברי ש"צ).
ובכן, הלה הפיץ את החלטתו המתירה רשמית הנחת תפילין ע"י בנות, בדוא"ל בין הורי התלמידים. כצפוי, הדוא"ל עורר תגובת שרשרת בין תיכונים יהודיים אחרים, אך חשוב יותר לענייננו – הוביל למכתב תגובה די חריף של הרב צבי (הרשל) שכטר, מגדולי וחשובי רבני ארה"ב ותלמידו המובהק של הרב יוסף-דב סולובייצ'יק זצ"ל.
במכתב התגובה, אם יורשה לי לסכמו בקצרה, טוען הרב שכטר את הטענות הבאות, הראויות לעיון – יש לזכור כי הנחתו הבסיסית של הר' שכטר הינה כי הנחת תפילין נשית אינה אלא סממן של התנועה הקונסרבטיבית, שמטרתה הינה לשנות את ההלכה עפ"י 'רצון העם' ובכך מהווה 'מרד' כנגד התורה שבעל-פה:

  • כדי 'להוציא מליבם של צדוקים' (=להתנגד לכתות הסוטות מהיהדות הפרושית), חכמינו ז"ל פסלו גם את החומרות של אותן כתות – ולכן הנחת תפילין נשית (='חומרה' קונסרבטיבית) דינה להיפסל.
  • לא ייתכן שכל תלמיד-חכם – גם אם הוא רב – יפסוק הלכה לעצמו בנושאים כאלו – זה מתאים לקורח ועדתו שטענו "כי כל העדה כולם קדושים"… שאלה חמוּרה כזו נוגעת לכלל ישראל ורק גדולי ההוראה רשאים להכריע בה.
  • אין לבחון את נושא הנחת התפילין ע"י נשים רק בהיבט ההלכתי הצר (ואכן יש תקדימים ספורים להיתר) – יש לבחון את ההקשר כולו: אנחנו בעידן של מערכה על שמירת מסורת התורה שבעל-פה כנגד הקונסרבטיבים, וזו מעין 'שעת השמד' בה יש לאסור כל התנהגות שחודשה ע"י הצד-שכנגד, ואפילו כזו שאין בה לכאורה כל סממן דתי ('ערקתא דמסאנא').
  • גם מהצד ההלכתי נטו, כבר פסק הרמ"א (גדול פוסקי אשכנז) כי יש לצמצם ככל הניתן את תחולת ומשך הנחת התפילין, כיוון שאלו דורשות גוף נקי – ולכן יש לאסור כל הרחבה של מצווה זו מעבר למינימום שהתקבל (=גברים, ובשחרית בלבד).
  • "ואין תלונתנו בזה בכלל על הנשים שהתנדבו לקיים מצות תפילין, אלא על הרבנים (שהוסמכו כולם מישיבתנו) שחיוו את דעתם המוטעת בזה, מבלי להתייעץ…"

ואיך זה קשור למקרא?!

מכיוון שאין דרכי בבלוג הזה לעסוק באקטואליה פופולרית\יסטית, אשאיר את הדיון בהיבטים הדתיים-חברתיים וכו' של העניין לחכמים ממני (ראו כאן לדוגמה) – אבל נקודה אחת צדה את עיני, והיא הדברים הבאים שכותב הר' שכטר באירוניה דקה במהלך דבריו (ההדגשה שלי):

והתפלאתי לראות היאך שאנשים בעלי שכל מפלפלים פלפול של הבל בקשר לנדון נשים אם רשאות להתנדב (בתורת אינה מצווה ועושה) לקיים מצות תפילין, והראו פנים לכאן ולכאן, ודנו כאילו היינו חיים בתקופת התנ"ך (שהביאו ממיכל בת שאול)…

הר' שכטר התכוון לאגדה הידועה (בבלי עירובין צו ע"א) לפיה מיכל "היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים". וזה הביאני להרהר האמנם בתקופת התנ"ך המקרא נשים הניחו תפילין? או יותר נכון טוטפות, שכן מקורה של מצוות התפילין לפי חז"ל הינה בפסוקים הבאים: "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (שמות יג, טז = שם ט), "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו,ח = שם יא, יח). מעבר לכך המילה לא נמצאת בשום מקום אחר במקרא (ויש לציין כי הקראים והשומרונים אכן אינם מניחים 'תפילין', שכן הם סוברים – כרשב"ם למשל – שפשט הפסוקים הינו מטפורה, ולא מצווה – ראו בסוף הפוסט).
ובכן, מספר פירושים ניתנו למהות המונח 'טוטפות', אך בעיניי ובעיני גדולים ממני, המילה לקוחה מהמצרית העתיקה:

פירוש מעניין ושונה הציע לזהות את ה"טטפת" במלה המצרית ddf.t, המסמנת את סמל נחש האוריאוס שעיטר את מצחו של המלך המצרי כאות להגנה האלוהית הפרושה עליו. הצעה זו חוּזקה בעקבות השוואת הטוטפת ל"נזר" שעיטר את ראשו של הכוהן הגדול, אף היא מלה שנגזרה מן המצרית nzr.t, ופירושה במקור: הנחש/האש המגינה על המצח.
(פרופ' משה וינפלד, פירושה של קריאת שמע המקראית, בשם H. Grimme)

Totafot_Aureus

'טוטפות' מצריות ותפילין יהודיות – מצאו את ההבדלים

מעין ראיה לדבר אפשר למצוא בדברי ר' עקיבא, שהסביר את המונח טוטפות\טטפת כך (בבלי סנהדרין ד ע"ב): "טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים" – כתפי ואפריקי הינן שפות (כתפי = קופטי! עפ"י אביתר כהן), וייתכן שכוונתו היתה פשוט למצרית העתיקה.
ומסתבר שלא רק פרופיסורים גמורים (ואולי ר' עקיבא…) סבורים כך, כיוון שכך שמעתי גם בשיעור של הרב אורי שרקי – אלא שלדבריו, התפילין שלנו הן אנטיתיזה לאלו המצריות: בעוד שאצלם זה נחש (עיקול = טבע), אצלנו זה ריבוע (ישר = מוסר), שהרי מטרתנו הינה 'לרבע את המעגל', כלומר – להחיל את המוסר על הטבע. ואגב הרב שרקי ותפילין, חידוש מבריק נוסף שלו הוא לגבי השי"ן הכפולה שבתפילין: לדבריו מדובר בכלל באותיות יו"ד וה"א בכתב עברי קדום, שנראות דומות לשי"ן והיו חקוקות על התפילין, כמאמרם (בבלי ברכות ו ע"א): "כי שם י-הוה נקרא עליך… אלו תפילין שבראש". ודפח"ח.

בין חָתְשֶׁפְּסוּת למיכל בת שאול

עכשיו, אם אכן התפילין\טוטפות הן מנהג ששאבנו מהמצרים הקדומים (אלא שאצלם היה זה סמל ייחודי למלכים בלבד, ואילו אצלנו כ"ממלכת כהנים" הציווי הוחל על כולם), הבה ונבחן כיצד נהגו הנשים במצרים העתיקה בנושא זה?

אז קודם כל מסתבר שמעמדן של הנשים במצרים העתיקה מבחינת החוק והנוהג היה שוויוני להפליא, אם כי הן לא נתפסו כזהות לגבר אלא להיפך – כמהוות השלמה חיונית אליו בכך שביכולתן להביא ילדים לעולם (ונראה לי שכל דתי\ה-מודרני\ת היו חותמים על תפיסה שכזו). על כך מעידים גם הפרקים הראשונים בספר שמות, בהן רואים את מעמדה הנכבד של בת פרעה, וכן של המילדות העבריות (שעל משמעות עבריותן כתבתי כאן) אותן פרעה אף לא העז להעניש כשעברו על ציוויו.
עם זאת, פרעונית-מלכה היא דבר די נדיר – אלא שלמזלנו, ישנה אחת כזו בשם חָתְשֶׁפְּסוּת, שפסליה השתמרו עד ימינו-אנו – והנה צלם דמות תבניתה:

Totafot_Hatshepsut

ושימו לב לטוטפות \ סמל האוראוס על ראשה – כלומר, עפ"י המצרים, מצוות תפילין אמורה לחול גם על נשים! מש"ל…
ואגב, מכאן אפשר לשער אולי שמיכל בת שאול הניחה תפילין לא בשל פרישותה וחסידותה (כמקובל להניח, בגלל שלא היו לה ילדים וכו') – אלא בגלל שראתה עצמה מלכה, בתו של מלך!

אך אם נחזור לחתשפסות שלנו, נראה כי לא היה די לה בתפילין – שכן פסלים מאוחרים יותר של אותה פרעונית תקיפה מראים אותה דומה יותר לגבר, עם לבוש גברי, ואף עם זקן מלאכותי!
הנה שתי תמונות לדוגמה (תמונות נוספות – כאן):

Hatshepsut_Beard

אמור מעתה: במקום לאיים על בנותינו כי אם ישתו מיין ההבדלה יצמח להן זקן, יש לאיים עליהן כי אם יניחו תפילין יצמח להן זקן!…

נ"ב – עוד קצת על התפילין

אם כבר בתפילין עסקינן, חשבתי שכדאי להבהיר כמה נקודות:

  • ממתי מניחים היהודים תפילין? הממצאים המוקדמים ביותר של תפילין ממש הם ממערות מדבר יהודה + עדויות כתובות שזמנן המאה ה-2-3 לפנה"ס. במקרא עצמו אין איזכור של אדם כלשהו שהניח תפילין, ולא נמצאה באף תמונה או תבליט עתיקים דמות המניחה תפילין (אם כי ציצית למשל, כן נמצאה באיורים).
  • תפילין\טוטפות כקמע – אין ספק כי בעת העתיקה היה מקובל לקשור מעין קמעות על הזרוע ו\או על החזה, כמתועד הן בציורים ובכתבים מסופוטמיים והן בפסוקים מפורשים במקרא: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ" (שה"ש ח, ו), "קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (משלי ג, ג) – וכך ניתן להבין היטב את דברי ירמיה הנביא (כב, כד) כנגד יהויכין (=כניהו) הגולה: "כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ".
  • הטוטפות בתורה – מצווה או מטאפורה? כל השאלה היא האם כשכתוב בתורה "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", הכוונה היתה ממש לכתוב ולהניח בין העיניים, או שהכוונה היתה למטפורה (כמו דברי ירמיה שציטטתי לעיל), שמשמעה – זכור את הדברים כאילו היו כתובים כקמע על ראשך\זרועך? כפי שכתבתי לעיל, כך הסביר זאת הרשב"ם, עפ"י עומק פשוטו של מקרא, ואכן הקראים והשומרונים אינם מניחים תפילין עד ימינו-אנו.
  • נשים ותפילין – הדרה חז"לית או מציאות בשטח? לכאורה, חז"ל הם שפטרו\הדירו נשים מתפילין, בכך שקבעו שזו מצוות עשה שהזמן גרמה (מעבר לדרישה לגוף נקי). אך לדעת ד"ר יהודה כהן, שערך מחקר מקיף בנושא, הפטור הזה נוצר כתוצאה מעובדה חברתית קיימת ולא כתוצאה מהחלטה הלכתית – פשוט מאז ומעולם (בעיניהם לפחות) נשים לא הניחו תפילין, למעט מיכל בת שאול שנתפסה כחריגה מופלאה (ולאור דברינו לעיל, יש להוסיף כמובן את חתשפסות:)

* לגבי עדן פרבר – מסתבר כי היא בִּתו של הרב ד"ר זאב פרבר – והלה כתב מאמר ארוך אודות הנושא (חלק 1, חלק 2) שבסיומו הוא כותב, בתרגום שלי: "דינו של האיסור על הנחת תפילין ע"י נשים כדין האיסור על נשים ללמוד תורה – עלינו להשאירו כחלק מההיסטוריה".

15 תגובות על “נשים ותפילין – מחַתְשֶׁפְּסוּת ועד ימינו

  1. מסכת שבת פרק ו

    דף נז,א משנה במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם ולא בטוטפת ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורים..

    לא בטוטפת: מאי טוטפת א"ר יוסף חומרתא דקטיפתא א"ל אביי תהוי כקמיע מומחה ותשתרי אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי אפוזיינו תניא נמי הכי יוצאה אשה בסבכה המוזהבת ובטוטפת ובסרביטין הקבועין בה איזו טוטפת ואיזו סרביטין א"ר אבהו טוטפת המוקפת לה מאזן לאזן סרביטין המגיעין לה עד לחייה אמר רב הונא עניות עושין אותן של מיני צבעונין עשירות עושין אותן של כסף ושל זהב:

    אגב , כתפי זה כנראה שיבוש של קופטי (מצרי)

  2. אם תעיינו במקור תראו שפרופ' משה וינפלד לא הציע את האפשרות שה'טוטפות' נלקחו מהמצרית כאפשרות העיקרית שהוא מצדד בה.

  3. לש' ולאביתר גם יחד –
    פרופ' וינפלד לא צידד בשום אפשרות למעשה – הוא כותב: "האפשרות הסבירה ביותר היא להסתייע בלשון חז"ל, שבה מצויה המלה "טוטפת" (ביחיד) בהוראת תכשיט נשי (משנה, שבת ו : א)" – כמו שציטט אל-נכון גם אביתר. אבל זה לא סותר את הזיהוי של מילה זו עם מילה מצרית עתיקה שבשל הכללתה בתורה, הפכה לביטוי מוכר בעברית עד שהפך לשם תכשיט נשי בימי חז"ל.
    לגבי כתפי = קופטי – יפה! לא חשבתי על זה. הוספתי בפוסט.

  4. Harcsztark הוא התעתיק הפולני של השם 'הארצשטארק' (בתעתיק גרמני: Harzstark), שפירושו כנראה: 'אמיץ לב' (ב'מלון של כיס', חלק ראשון: עברי-רוסי-אשכנזי, מאת יהודה גרזובסקי וד"ר יוסף קלוזנר, בהוצאת "תושיה", ורשה תרע"ב, טור 39, מתרגם 'אמיץ' – 'שטארק').

    [לגבי 'כתפי' – לפי המקבילה 'אפריקי' שהיא באיזור לוב-תוניסיה של היום, שיערתי שעם ה'כתאפי' הם אבות אבותיו של מועמר 'קדאפי' :)]

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. שלום אברם

    הזכרת כאן את עניין אי הנחת התפילין של הקראים והשומרונים ובמאמר עצמו דנת בעניין הנחת תפילין לנשים.

    אז מעניין לעניין דומה אומר שדווקא במצוות ציצית שאותה הם כן מקיימים[בדרכם שלהם כמובן] הם נוהגים כמונו שנשים לא מחוייבות במצווה והן לא מתעטפות בטלית ולא בגלל העיקרון של פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן שלא קיים אצלם -בעניין ציצית הם גם רואים את החיוב רק ביום ולא בלילה מהבנת הכתוב "וראיתם אותו" כמונו- אלא בגלל עיקרון פסיקה אחר שקיים אצלם שאיפה שנאמר "דבר אל בני ישראל" הכוונה היא בציווי רק אל "בני" ישראל ולא "בנות" ישראל. ואילו איפה שכתוב "דבר אל עדת בני ישראל" הכוונה היא לכל העדה גברים ונשים כאחר.

    ויעויין על כך בספר ההלכה המרכזי של הקראים "יריעות שלמה" ח"ב יריעה טז על מצוות ציצית.

    נ.ב

    ואם כבר בקראים עסקינן ובחקר המקרא בו אתה עוסק יש מלומד קראי בירושלים בשם נחמיה גורדון שעלה מארה"ב והוא במקור מבית דתי אורתודוקסי משיקגו ש"התקרא" ועלה ארצה והצטרף לעדה הקראית והוא בעל תואר שני במקרא מהאוניברסיטה העברית והוא עוסק הן ביהדות הקראית והן בחקר המקרא האקדמי

    אולי יעניין אותך ליצור איתו קשר-יש לו דף פייסבוק

    • לגבי הקראים, נחמיה גורדון, וההבדל בין "בני ישראל" ל"עדת בני ישראל" – לא ידעתי על זה, תודה!
      לגבי ציצית – ככל הידוע לי הם דווקא לא לובשים ציצית (וכך ראיתי עכשיו גם כאן:
      "אין לטלית השומרונית ציצית. לובשים אותה רק לכבוד התורה. בעת שהכהן הגדול נושא את התורה הוא עוטה על הטלית הלבנה טלית משי כחולה עם גדילים וציצית.")
      דווקא את מצוות מזוזה – שגם אותה היה אפשר לפרש כמטפורה – הם מקיימים בהידור, ע"י לוחות אבן בשערי הבתים.

  6. על לא דבר

    רק אבהיר שבדבריי על הציצית התכוונתי לקראים ולא לשומרונים ואף הבאתי הפניה לספר הלכה מרכזי אצלם "יריעות שלמה" יש את הספר בגרסה אינטרנטית ברשת ואולי מאוחר יותר אביא לינק שלו כאן

    • אהה, אוקיי.
      לגבי יריעות שלמה – מסתבר שיש בוויקטקסט לפחות את היריעה הראשונה וכבר שם כתוב כדבריך:
      "ובשעת תפילת שחרית חייב אדם להתעטף בארבע כנפות בציצית שכן כתוב: גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ. ומן הדין היה צריך ללבשו כל היום, אבל מפני חרפת הגויים פטרו חז"ל (!כך במקור!) לבישתו כל היום וחייבוה בשעת התפילה ובשעת קיום מצוות ידועות לבד,כגון החתן בשעת הנישואין והסנדק בעת עשיית המילה"

  7. http://karaim.net/DATA/Books/Yeriot_Slomo/Yeriot_Shelomo_Final.pdf

    הנה "יריעות שלמה" במלואו

    כמוני כמוך גם אני הייתי מופתע מהניסוח של המחבר "חז"ל" אך כמובן שהוא מתכוון לחכמי הקראים וכמסתבר לראשוני חכמיהם והפוסקים שלהם לאורך הדורות

    את הדברים שכתבתי בתגובה שלי על מצוות ציצית אצל הקראים שאבתי מהמקור שציינתי מחלק ב של יריעות שלמה יריעה טז שעוסקת כולה בעניין הציצית ויעויין שם.

    אגב לא רק שהקראים מתעטפים בטלית ,הקשירה שלהם לפתילי הציצית שונה משלנו והם משתמשים בפתיל תכלת מצבע רגיל ולא מהחילזון [שכן זה לא מפורש בתורה שבכתב] ופתילי ציצית כמנהג הקראים משמשים כסמל קראי שמופיע בבול שהוציא השרות הבולאי להוקרת היהדות הקראית.

    תמונה של ציצית כמנהג הקראים ושל הבול המדובר יש באתר של היהדות הקראית העולמית-האתר בעברית.

  8. http://www.youtube.com/watch?v=ez9Rg4yjEJo

    הנה תפילה קראית בבית כנסת קראי בבאר שבע שם רואים את המתפללים עטויי טליטות-החל מדקה 3:47 אפשר לראות איך כולם מתעטפים ביחד בטליתות ובהמשך מעניין לראות איך כשהם קוראים את פרשת ציצית בקריאת שמע כולם לוקחים את פתילי הציצית ומסתכלים עליהם כל זמן קריאת פרשת ציצית

    בסוף התפילה הם משתחווים על הרצפה כמנהגם בכל התפילות[דלא כמונו שרק בראש השנה ויום כיפור אנו נוהגים כך]

    מעניין שמדובר בתפילת ערבית למרות שלפי האמור ב"יריעות שלמה" מצוות ציצית גם אצלם היא מצווה התלויה ביום ולא בלילה והוא כותב במפורש שהעתעטפות בטלית היא בתפילת שחרית וצ"ע.

  9. Pingback: חצי שנה לארץ העברים | ארץ העברים

  10. Pingback: כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ – על טבילת גיורות וההלכה הלא-אוקלידית | ארץ העברים

  11. ממאי נפשך,אם התפילין הם תוצאה של השפעה מצרית (או יותר נכון,אנטיתזה למצרים) למרות שאינם כתובים במפורש בתורה,הדבר מוכיח את קדמות התושב"ע ואת הימצאותה של 'הלכה למשה מסיני' שהרי חז"ל לא היו מושפעים מהתרבות המצרית? שכוייח על ההוכחה שהתורה ניתנה סמוך ליציאת מצרים (ולכן היא מתפלמסת עם התרבות המצרית)!

  12. Pingback: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לְאֶרֶץ הָעִבְרִים | ארץ העברים

  13. במקום להילחם יש לי הצעה פשוטה
    שתנחנה עד שגם אצלן זה ייהפך למלמדה, כפי שלצערנו זה קורה לנו, ובלצ"ג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים