Home » מקרא » הספירלה המקראית – משירת האזינו ועד קהלת

הספירלה המקראית – משירת האזינו ועד קהלת

שבת חול המועד סוכות היא מעין כֵּף אליו מתנפצים המוני גלים מכמה אוקיינוסים ליטורגיים: רשמית, אין לשבת הזו פרשת שבוע – הקודמת היתה 'האזינו', אחת מפסגות השירה המקראית שאמורה להתחבר לשירת הברכות של 'וזאת הברכה' נטולת השבת, במעין קרשנדו סיום נורא-הוד של התורה והכנה לפרשת בראשית בשבת הבאה.
בפועל, מה שקוראים בתורה הוא סופה הפרוזאי של פרשת כי תשא, וממנה במעבר חד וללא כל קשר ברור מפטירים במלחמת גוג ביחזקאל – אלא שלפני הכל, ולכאורה באמת ללא כל קשר, קוראים את מגילת קהלת. המגילה הזו, המתהרהרת בספקותיה, היא אולי הניגוד החריף ביותר למקרא בכלל ולכל הקריאות בשבת הזו בפרט, אז מי חשב לקשר בין כל אלו?! תהיתי לעצמי, והחלטתי שאולי לא עליי המלאכה לגמור אבל לא בן חורין אני וכו' – אז הנה הצעה לתשובה.

גלגל חוזר בעולם

פרק ג של קהלת מציג את רשימת העִתִּים בעולם – רשימה שלולא שני הפרקים המעט-קודרים שלפניה היתה יכולה להצטלצל כשיר יפה –  אבל לאחריהם ברור שכוונת המשורר היתה להצביע על המחזוריות הבלתי-נסבלת של הקיום האנושי.
חז"ל, שביקשו להוריד את הכתובים אל קרקע המציאות, אסרו את המגילה ה'מרחפת' הזו בכבלי ההיסטוריה הישראלית, כפי שעשו גם במגילת שיר השירים, ופירשו את העתים הללו כרמזים למחזוריות החורבן והתקומה של עם ישראל, ובעיקר כרמז לחורבן ירושלים. בין אם התכוון לכך קהלת ובין אם לאו, אין ספק שהמחזוריות הזו קיימת, והביטוי העז ביותר שלה נמצא כידוע בספר שופטים, שהרי מי מאיתנו לא למד על המעגל החוזר של חטא > עונש > זעקה > ישועה החורז את כל הספר הזה? נדמה לי שרוב המפרשים ואף החוקרים מסכימים שזהו המסר המרכזי של ספר שופטים: חוסר התוחלת במעגל המייאש הזה בו איש הישר בעיניו יעשה, כהקדמה לספר שמואל ולכינון המלוכה בישראל.

הדבר המעניין הוא שגם שירת האזינו וגם סוף פרשת כי-תשא עוסקות בדיוק במעגל הזה: "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי [הרקע]… יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ [החטא]… אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם [העונש]… כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב [הזעקה]… אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא [הישועה], או בלשון המעט אופטימית יותר של כי-תשא: "הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי [הרקע]… פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ [החטא]… [הזעקה והעונש חסרים]… כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ [הישועה]…

ואין תימה בכך, שהרי שירת האזינו התחברה בדיוק כנגד תקופת השופטים – כמו גם פרשת 'וזאת הברכה' המשקפת ברובה את מצב השבטים בתקופה הזו – ולתקופה זו בדיוק מכוונת פרשת כי-תשא, המניחה (לפני חטא המרגלים) כי עם ישראל עומד ממש כעת להיכנס לארץ. והתקופה הזו, למרות שזכתה לספר קצר יחסית המתעד אותה, ארכה מעל 400 שנה (לפי המסורת – או לפחות 300 שנה לפי חלק מהחוקרים). 400 שנה של מעגל חטא-עונש וכו' מתגלגל והולך, כמעט בדיוק כמו כל תקופת המלוכה הנדמית-כארוכה, לה הוקדשו ספרי שמואל ומלכים + כמה וכמה נביאים!

מעגל או ספירלה?

טוב, האמת שהמחזוריות המעגלית הזו מדכאת: הלנצח נאכל חרב?!
ובכן, לאחר עיון מעמיק בפרשת בראשית מחד, ובהפטרת מלחמת גוג מאידך, התשובה היא – לא!

Bereshit_Spiralהתורה פותחת כידוע במשפט המחץ "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", אבל כמו שמעיר רש"י באריכות רבה, המשפט הזה כפי שהוא מנוקד הוא חסר פשר: בְּראשית הוא סומך,  אבל מה הנסמך?! כלומר – לו היה כתוב בָּראשית, היינו מפרשים כמקובל: בהתחלה, ברא אלהים… אבל עכשיו שכתוב "בְּראשית" משמעות המשפט היא: בהתחלת ברא אלהים… ויש לשאול – בהתחלת מה?

רבו על כך הפירושים, אבל הפירוש שעלה בדעתי אי-אז הוא פשוט –
אכן חסרה כאן מילה אחת: הימים.
וכך יש לקרוא: "בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". וההסבר ברור – כמו שישנה "אחרית הימים" (בר' מט, במ' כד ועוד ועוד), כך ישנה "ראשית הימים", וכל מגמתה של התורה היא להראות שלעולם הזה ישנו כיוון, והכיוון הוא קדימה. בניגוד לתפיסה האלילית הבסיסית (מהודו ועד יוון) לפיה העולם הוא נצחי ומתגלגל במחזוריות קבועה מאז ועד עולם, התורה (או אם תרצו – "המונותיאוזמוס הישראלי" :) קובעת כי העולם התחיל מתישהו, והוא צועד לקראת סיומו מתישהו, ובקיצור – ישנו חץ המורה קדימה, מראשית ועד אחרית..

ואם תאמר, מה עם כל המעגליות הפילוסופית (קהלת) וההיסטורית (שופטים) בה פתחתי?
ויש לומר, שהזמן הישראלי הוא לא מעגלי, אלא ספירלי – הוא אמנם נדמה כמתגלגל במחזוריות קבועה, אבל במבט-על רואים שהוא גם מתקדם קדימה – ויפה תמונה גיאומטרית אחת מאלף מילים כדי להמחיש זאת:

וכשתמצא לומר, נבואות אחרית הימים של חג הסוכות, הן זו של החג עצמו (זכריה יד) והן זו של שבת חוה"מ (יחזקאל לח) מבטאות כל אחת בדרכה את הרעיון הזה: מתישהו יגיע "היום ההוא" הידוע מדברי הנביאים, היום שיהווה את אחרית הימים כפשוטו, כלומר: היום האחרון עלי אדמות, קץ ההיסטוריה כפי שהיא מוכרת לנו, נקודת האפס של הספירלה…

"אור הירח" – אל קאבררו שר על האמונה באלהים

מה שיש להרחיב בזה (ויש הרבה) ימתין לשבת בראשית (השנה או בשנה הבאה), אבל לפעמים גם שיר אחד טוב מאלף מילים – והזדמזם בזכרוני השיר הבא של אל קאבררו, שהוא שילוב מיוחד בין השגב המטלטל של שירת האזינו לבין הסקפטיות של קהלת.

השיר כאן כולל הקדמה קצרה + תרגום שלי + סיום מיוחד ואופטימי בו הבן הקטן של אל קאבררו שר את גרסתו החמודה למילים הכואבות :)

והנה המילים בפורמט אינטרנטי פשוט, או בפורמט ברור יותר כולל מקורות מקראיים למילים (PDF):

אור הירח (תרגום: אברם העברי)

אלברו קריז'ו, חיימה דאבלוס, אל קאבררו

 

בחיק ההרים מהם ינקתי,
בחיק ההרים מהם ינקתי,
ובקצות הצוקים שאחזו בי.
ובכן, הלילה, אגיד לך מאין באתי.

 

באתי מתֻּפּוֹ הצרוד של הירח,
מתוך זיכרון טהור, חַיָּתִי.
אני רסיס של עפר אשר ישוב
אל שורש צור מחצבתו העתיק.

 

באתי מקרבו של האדם הנרדם,
באתי מקרבו של האדם הנרדם.
מתחת לאדמת הגיר הבשרית,
ענף מדמֵּם, פורח מגפן-היין,
ומהאהבה הפראית של הקרנבל.

 

אני רוצה את אור הירח,
אני רוצה את אור הירח,
אני רוצה את אור הירח עבור לילי החשוך,
כדי שאחשוב לאלוהית, את האשליה שנתת לי,
כדי שארגיש שאת שלי, את עבורי כמו אין אחרת.
מאז הלכת, לא היה לי עוד אור הירח.

 

כמו כל בן-תמותה,
כמו כל בן-תמותה, אני תוהה מי אני.
ולאמת, איני מצליח להגיע.
אני בטוח שאני יציר כפיו של האל,
אבל אני עפר מן האדמה, מצטער,
כמו כל בן-תמותה.

 

אני מרגיש את קשרייך כמו כבלים,
כשיני העוגן, המושכים אותי אל חוף
השמחה והסבל.
אם עלי לשאת את שלשלאותייך,
בלילה דומם, ליל חצי-ירח, תכול כמו אין אחר.

 

מאז הלכת, לא היה לי עוד אור הירח…
Luz de Luna
Álvaro Carrillo, Jaime Dávalos, El Cabrero

 

En los pechos de los montes me amamanto,

en los pechos de los montes me amamanto,

y en las cornisas de los riscos me sostengo.

Por eso, esta noche, les voy a decir de dónde vengo.

Vengo del ronco tambor de la luna,

en la memoria del puro animal.

Soy una astilla de tierra que vuelve

hacia su antigua raíz mineral.

Vengo de adentro del hombre dormío,

vengo de adentro del hombre dormío.

Bajo la tierra gredosa y carnal

rama de sangre, florezco en el vino

y el amor bárbaro del carnaval.

Yo quiero luz de luna,

yo quiero luz de luna,

yo quiero luz de luna para mi noche triste,

para pensar divina, la ilusión que me trajiste,

para sentirte mía, mía tú como ninguna.

Pues desde que te fuiste, no he tenido luz de luna.

Como todo mortal,

como todo mortal, me pregunto quién soy,

y a dar con la verdad no acierto.

Me aseguran que soy criatura de Dios,

mas yo como un retoño de la tierra, me siento,

como todo mortal.

Yo siento tus amarras como lazos,

como garras, que me ahogan en la playa

de la farra y del dolor.

Si llevo tus cadenas a rastras,

en la noche callada, que sea plenilunada, azul como ninguna.

Pues desde que te fuiste, no he tenido luz de luna,

נ"ב

כל הנ"ל צץ בדעתי במהלך תפילת מנחה של ערב שבת חוה"מ, לאחר שכובדתי שהותקלתי באמירת דבר תורה בהפסקה הארוכה מהרגיל שבין מנחה לערבית (מכאן, אגב, תודה שלוחה לגבאים שלחצו אותי לקיר, גדר מזה וגדר מזה, ומשמיים נפתח פי כאתונו של בלעם :)
וכבר כשחשבתי על הדברים בערב שבת זכרתי במעומעם שקראתי על ה'זמן הספיראלי' היכנשהו – והנה עכשיו כשבאתי לכתוב את הדברים, גיגלתי "יהדות ספירלה" וראה זה פלא – מצאתי את המאמר הזה, ובהמשך צץ גם המאמר הזה, מאת הרב יעקב נגן.
אז אולי קהלת כן צדק, ויש דבר שתאמר חדש הוא, וכבר היה לעולמים?…

6 תגובות על “הספירלה המקראית – משירת האזינו ועד קהלת

  1. אברם
    יש לדון האם האם הגישה הזו היתה משותפת לכל שבטי ישראל, או שרק לחלקם. אולי ספר קהלת שייך למסורת אחת הרואה את העולם כמעגלי ואילו ישעיהו למסורת שניה המחכה לאחרית הימים ולשלום הנצחי.
    בניגוד למסורות אחרות שרק אחת נשארה והאחרות נעלמו, כאן נשמרו שתי המסורות. המ"ד שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, לפי פרשנותו של הרמב"ם, מייצג את ההשקפה המעגלית, או לפחות את האפשרות למעגליות, ואילו הרמב"ן את השניה.

    • ספר קהלת הוא חריג שבחריגים, גם לשונית וגם תכנית, אז הוא לא ממש מייצג – אבל הכניסה של מוטיב אחרית הימים למקרא היא בהחלט שינוי מהמיינסטרים.
      והקישור למחלוקת הרמב"ם \ רמב"ן יפה!

      • בס"ד י"ד בשבט ע"ה

        הרמב"ם מונה בין עיקרי הדת את האמונה בביאת המשיח ובתחיית המתים. הוא מתאר בסוף הלכות מלכים את העולם הנפלא והמתוקן שיהיה בימות המשיח כאשר בעולם ישררו שלום ושלוה וכולם יידעו את ה', ככתוב בתורה: 'ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך'. אבכי"ר!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. ש.צ.
    ראה בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק שמדבר שמלכות המשיח תארך זמן רב, אבל משמע שהיא יכולה להסתיים, וכבר כתבו על זה שלדעת הרמב"ם אין שינוי בטבע האנושי, ולכן פרשת והיה אם שמוע, נצחית.

  3. הערת אגב
    קריאת קהלת היא מנהג שלא התקבל בכל עדות ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים