Home » עבריוּת » פלמנקו ואמנות אחזקת המסורת

פלמנקו ואמנות אחזקת המסורת

אתה מסתכל לאן אתה הולך והיכן אתה נמצא וזה אף פעם לא מסתדר, אבל אז אתה מסתכל אחורה להיכן שהיית, ונדמה שאיזשהו דפוס מתחיל להופיע. (ר"מ פירסיג, זן ואמנות אחזקת האופנוע)

בדיוק היום לפני שנה, ב- 26/2/14, נפטר מהתקף לב פתאומי גדול אמני הפלמנקו בעולם ואחד הגיטריסטים הווירטואוזיים בכל הזמנים, פּאקו דה לוּסיה (יליד 1947). וזו הזדמנות להביא מעט גאולה לעולם המורכב והעשיר של מוסיקת הפלמנקו ולמהפכה שיצר בה פאקו.
Flamenco_Tradicionאבל הפעם לא אטריח אותכם בדיבורים אודות הפלמנקו per se, אלא אציע לראות בו וביחסו לאמנות בכלל, מעין משל מאיר עיניים להתחבטות של הזהות היהודית בין מסורת להתחדשות. ואם תרצו במשפט אחד: לדעתי, היחס בין הפלמנקו למוסיקה המודרנית כמוהו כיחס בין היהדות לתרבות המערבית – ולכן כדאי לנו ללמוד משהו מתרומתו של פאקו דה לוסיה להפיכת הפלמנקו, שנתפס כמוסיקה צוענית פרימיטיבית, ל"אור לגויים", כפשוטו.

הפלמנקו המסורתי – קווים לדמותו

מנסיוני המצער, כשמדברים עם ישראלי על פלמנקו, האסוציאציה הראשונה – והיחידה! – היא רקדניות כעוסות-מבט בשמלות שחורות- אדומות וקסטנייטות. ובכן, המציאות רחוקה מתדמית זו מרחק רב, בערך כמו המרחק בין המוסיקה המזרחית-ערבית, נאמר, לבין אייל גולן.
אז הנה כמה מילות הקדמה ברשותכם (בהנחה שלא תטרחו לקרוא את זה…)
פלמנקו - מה זה באמת?ובכן, הפלמנקו הוא קודם כל תרבות ומורשת צוענית-אנדלוסית בת מאות שנים, שאחד מאמצעי הביטוי רבי-ההבעה שלה הוא השירה (ולא הריקוד!). מצד אחד ישנה השירה "העמוקה" (cante jondo), המאופיינת בזמר או זמרת בודדים המשבצים אל שירם נטול-השם משפטים (letras) מתוך מאגר העובר במסורת על-פה, ומצד שני ישנה השירה "הקלה" (cante chico) הנחשבת לפחות 'טהורה', ומאופיינת במוחאי כף, גיטריסטים ולעתים גם רקדנים\ות. רק במאה ה-19 החלו להבחין בליווי המוסיקלי ובריקוד כמוטיבים עצמאיים בפלמנקו, ובמקביל התקבעו באופן רשמי-למחצה עשרות ה"ענפים" (palos) המרכיבים את הפלמנקו: סֶגִירִיָה, סוֹלֶאָה, בּוּלֶרִיָה ועוד ועוד, כ- 50 (!) במספר. כל ענף כזה מקביל בערך ל'מקאם' הערבי, ומתייחד במקצב\משקל, במבנה וב'אווירה' המוסיקלית שלו, וכולם גם יחד קובעים את המסגרת הממושטרת והדי-נוקשה של עולם הפלמנקו.
עד היום, כשאמן פלמנקו מוציא אלבום, או עולה להופיע, כל שיר או יצירה משוייך לאחד מהענפים האלו. ויתרה מכך – בחלק גדול מהמקרים לשיר אין כלל שם משלו, אלא רק שם האמן ושם הענף. הנוקשות המְמַסגרת של הפלמנקו באה לידי ביטוי בכך ששיר המוגדר כסוֹלֶאָה, חייב להיות במשקל של 12/8, קטעי המעבר אמורים להישמע באופן מסוים, והסיום אמור לעבור ממינור למז'ור. ואם מדובר בטאנגוֹס, השיר חייב להיות במשקל 4/4, להיפתח באופן מסוים, ולהסתיים בקרשנדו וב"קאט" המפורסם של הפלמנקו. וכן הלאה וכן הלאה…
ולא רק המוסיקה – גם אופן הביצוע שלה מוכתב מראש: הזמר והגיטריסט יושבים על כסא עץ פשוט, חנוטים בחליפות ועניבות, וסביבם מוחאי הכף והרקדנים, אם ישנם. הגיטריסט יפתח בקטע שיבהיר מייד באיזה ענף מדובר, הזמר יצעק קצת "איייאיי" לכיוון הטון, והיצירה תתחיל, כששרביט הביצוע עובר בין המשתתפים במחוות לא-מורגשות, והכל כמובן בתיאום מושלם, בהתאם לתלם החרוש היטב של הענף.
וכל זאת על שום מה? ובכן מצד אחד, על שום האופי המסורתי של הפלמנקו – ככה ניגנו מאז ומעולם, וזהו זה. ומצד שני, על שום החובה לשמור על הדיוק – שכן פספוס של מישהו מהמשתתפים, כמו מחיאת כף אחרי ה"קאט", תו שנוגן שלא במקומו, או תנועה של רקדן מחוץ לקצב, נחשבים לכישלון צורב…
אם אקפוץ לרגע לנמשל הממתין בסופו של המאמר, הלא אלו שני בולמי השינוי הקלאסיים של המסורת הדתית: א) ככה עשו אבא שלי וסבא שלי. ב) אם לא נעשה בדיוק כך וכך, הכל ייהרס! וכך בדיוק מרגישים אמני הפלמנקו המסורתיים, עבורם הפלמנקו הוא הדת האמיתית, ולא הנצרות הקתולית אותה קיבלו עליהם אבות-אבותיהם בלית-ברירה…

"היעדר הגבולות הוא האויב של האמנות"

אז אחרי שהבנו קצת מה זה פלמנקו מסורתי, ננסה להתקדם מהמאה ה-19 לכיוון המאה ה-20, אבל לשם כך צריך קצת רקע על אחד התהליכים המשמעותיים שאירעו בתקופה הזו בעולם האמנות בכלל, ובמוסיקה, מלכת האמנויות, בפרט. (הרקע יהיה שטחי, קצר ומכליל, ועם מביני העניין הסליחה!)
כידוע, כל תחום אמנות שהוא סובל באיזשהו שלב ממשבר התחדשות, שבעקבותיו קם זרם חדש באותו תחום: כשהמוסיקה הקלאסית התחילה להכביד בשל הקונוונציאליות שלה, פרץ הזרם הרומנטי, וכשהציור הנטורליסטי החל להיתפס כפאתטי בשל התייפיפותו, קם לו הזרם הריאליסטי – וכמובן שכל זרם כזה גרר גם הוא תגובה דומה בהמשך ו\או במקביל, וכן הלאה. היופי בהתחדשות המתמדת הזו הוא שכל זרם שכזה מרד כביכול בקודמו, אבל למעשה היה תלוי בו לחלוטין.

Music_Developementאם ניקח את המוסיקה המערבית כדוגמה, הרי שלולא התקופה הקלאסית לא היתה כל משמעות ל'חידוש' של התקופה הרומנטית: הדיוט כמוני לא מבחין בהבדל הגדול בין בטהובן לוואגנר (נניח), אבל למי שבקי בתחום או שחי אי-אז במאה ה-19, ההבדל היה ברור וזועק לשמים. במילים אחרות, אמנות שבאה מתוך מסגרת מסוימת נתפסת כבעלת-ערך גדול יותר מאמנות חסרת מסגרת, כמו שעיגול בחלל ריק מרשים הרבה פחות מאותו עיגול כשהוא חסום בריבוע, המעניק לו איכות מיוחדת.
והנה, אולי כתוצאה של "מפנה המאה" המפורסם, המאה ה-20 נפתחה במעין משבר של כל האמנויות – נדמה כי להרבה אמנים נמאס מהכל, ותוך 2-3 עשורים נוסדו זרמים חדשים שהשליכו אחרי גוום את כל המקובל והידוע, ולמעשה מחקו את המסגרת וממילא את הגבולות. אורסון וולס אמר פעם בהקשר אחר כי "היעדר הגבולות הוא האויב של האמנות", ואכן נדמה שתוצאות המשבר האמנותי מוחק-הגבולות הזה היו בעוכריה של האמנות בכלל, לפחות מבחינת הקהל הרחב – כך קיבלנו מוסיקה א-טונאלית צורמת, שירבוטים סתמיים המכונים ציור מודרני, תיאטרון אבסורד, ומיצבים תמוהים המציגים אוספי חפצים כיצירת אמנות.
הדבר המוזר הוא, שהתהליך הזה פסח על הפלמנקו! דווקא התחום האמנותי המזוהה ביותר עם ספרד – זו שממנה יצאו למשל פיקאסו ודאלי המודרניים למהדרין – נשאר בתומתו בערך עד 1970, כמעין (חצי) אי ספרדי בודד של גאווה מקומית וטהרנית. ואם היית הולך בעיצומם של ימי הביטלס העליזים לצפות בהופעת פלמנקו, יכולת לדמיין שכך בדיוק ניגנו גם ב- 1870, ואולי מאז ומעולם…

עַד שקם פַּאקוֹ דה לוּסיָה…

ומה קרה, אתם ודאי תמהים, ב- 1970? ובכן, לא בדיוק בשנה ההיא אבל סביבהּ, דרך כוכבו של אותו פאקו דה לוסיה, נער-פלא אנדלוסי צעיר, שבמהלך כעשור וחצי מאז פשוט הגדיר את הפלמנקו מחדש, בעשר אצבעותיו. הוא החל במסלול הסטנדרטי של אמני גיטרה בספרד דאז, קרי: התחיל לנגן בגיל 6, עזב את בי"ס בגיל 9 כי לאביו הגיטריסט העני לא היה כסף, התאמן כ- 10 שעות ביום, כל יום, וליווה עשרות זמרים במאות הופעות קטנות ברחבי אנדלוסיה. כשהיה כבן 15 כבר הוכר כנער-פלא והחל "לשחק במגרש של הגדולים", וסביב גיל 20 (סוף שנות ה- 60') אחרי ששלט באופן מוחלט ופנומנלי בכל קוצו של ענף בפלמנקו, החל השינוי:

Paco_de_Lucia_Before_Afterבתור התחלה, הוא הוריד את החליפה והעניבה, הכניס כמה אקורדים לא שגרתיים ליצירותיו, חיבר יצירות פלמנקו ברמה של מוסיקה קלאסית (והרבה יותר), והוסיף כלי תיפוף בשם קאחוֹן במקום (או בנוסף) למוחאי הכף, כלי שהפך מאז לסטנדרט. אחר כך הוא הוציא אלבום מהפכני עם נער-פלא צועני בשם קמרון דה לה איסלה, ולאחריו 'חילל את הקודש' בהעיזו להכניס חליל-צד (!) גיטרה בס (!!) ואפילו אורגן (!!!) להרכבי הפלמנקו שלו – שהם עצמם היוו חידוש נועז בתחום. במקביל הוא שינה את התנוחה הקלאסית בה אחזו את הגיטרה, החליף את גיטרת הפלמנקו הקלה והבהירה בגיטרות הקלאסיות הכבדות יותר, ביצע את הקונצ'רטו דה ארנחואז בהביעו אכזבה מרמתם של הנגנים הקלאסיים, ושוב 'חילל את הקודש' בשיתופי פעולה מעלי ניצוצות וירטואוזיים עם גיטריסטי ג'אז כמו אַל די-מְיוֹלָה ואפילו עם פסנתרן אקסצנטרי כמו צ'יק קורֵאה.
בקיצור, תוך כ-15 שנה בהן הוציא מספר אלבומים מבריקים וערך מסעי הופעות מארה"ב ועד יפן, הפך נער הפלא האנדלוסי ל"פנים" של הפלמנקו בעולם, כאשר עשרות מיליוני אנשים – ואני ביניהם – חבים את היכרותם עם הפלמנקו לפאקו, ולו בלבד. וכך, מתרבות שנתפסה – בצדק מסוים – כשעשוע פרימיטיבי של צוענים, הפך הפלמנקו לתחום בינלאומי פורץ דרך ומשגשג, עם בתי ספר, מועדונים, קונצרטים ואפילו כר למחקר אקדמי. וחשוב מכל – גל גדול של אמנים שהמשיכו את מסורת הפלמנקו בדרכו של פאקו ובפיוז'נים שטרם נשמעו כמותם בספרד – אותה ספרד בה הפלמנקו היה כאמור דת, אלא שעכשיו אלוהיה היה פאקו דה לוסיה…
רק כדי להמחיש בקצרצרצרצרה את המהפך, הנה שני קטעים קצרים 2X, בכל קטע מוצג ענף פלמנקו בביצוע מסורתי, ובביצוע של פאקו – ואני מקווה שההבדל יהיה ברור גם לערלי אזניים (=שלא ידעו פלמנקו מהו :)

מסורתי א-לה פאקו
אלגריאס
(Alegrías)
 Alegrias - Vicente Gomez  Alegrias - Paco de Lucia
טאנגוס
(Tangos)
 Tangos - Fosforito  Tangos - Paco de Lucia

הביקורת

הביקורת על מעלליו של פאקו הצעיר לא איחרה להגיע, אם כי זו נעשתה בזהירות יחסית, שכן מעמדו כאושיית פלמנקו מסורתית היה מבוסס מאוד – אחרי הכל, הוא ניגן עם גדולי זמרי הפלמנקו דאז, וכאמור שלט ללא מצרים בכל תו ותו בכל ענף וענף. אבל בשורה התחתונה, הטהרנים (puristos), כמו שנקראו המבקרים השמרניים, ראו בפאקו עצמו 'רפורמי', ואת פריצות הדרך שלו הגדירו כחילול המסורת ואפילו הזנייתה, בעיקר בשל שילובם של כלים מערביים ואימוץ מוטיבים ממוסיקת הג'אז הדקדנטית והכאוטית. הם צפו בעיניים כלות בצעירי ספרד שהחלו להיפתח לעולם הרחב אחרי מותו של פרנקו (1975) ונטשו את מנגינות בית אבא לטובת הביטלס, הנדריקס וחבריהם – והנה גם המעוז האחרון של התרבות האנדלוסית המקורית הולך ו"מתחלן", ועוד על ידי מי! וכמו שנאמר: "שנה ופירש – קשה מכולם"…
פאקו עצמו לא התרגש יתר על המידה, וטען בפשטות כי כל חייו הם פלמנקו, ומה שהוא מנגן הוא פלמנקו, ופלמנקו בלבד. האמירה הזו היתה ודאי נכונה מבחינה טכנית, שכן בכל יצירותיו הוא הקפיד לשמור על השיוך הענפי המקובל. אך גם מבחינה מהותית, פאקו השכיל ברוב המקרים 'לעגל את הריבוע' אבל להישאר עדיין בתוכו – ודווקא משום שהקפיד להתייחס למסגרת המגבילה, מה שיצר היה באמת אמנות ולא סתם שירבוטים ג'אזיים מעורפלים. ואכן, אחד ממבקריו נאלץ להודות כי "פאקו דה לוסיה יכול להרשות לעצמו לעשות מה שהוא רוצה, אפילו עם חצוצרה אם בא לו, כי פאקו חי את כל השורשים שלו."

הנמשל

הייתי רוצה לסיים כמו בסיפורים חסידיים: "והנמשל מובן"… אבל ליתר ביטחון אומר כי הנמשל הוא כנרמז לעיל הזהות האורתודוקסית שלנו והתמודדותה עם המסורת.
Jewish_in_Squareכמו האמנות, גם הזהות שלנו פשטה ולבשה צורות וגעשו בה זרמים רעיוניים שניזונו זה מזה, וגם היא סבלה עם פרוץ המאה ה-20 ממשבר אמוני, שביקש למחוק את הריבוע כולו. לשבחה של היהדות יש לומר כי חיש מהרה קמו זרמים חלופיים ו\או נגדיים, שהבינו שכדי לשרוד חייבים ליצור את העיגול, אך לשמור אותו בתוך הריבוע: במקום רפורמיות הוצעה קונסרבטיביות (הרב ש"ז שכטר), במקום דקונסטרוקציה הוצעה רקונסטרוקציה (הרב מרדכי קפלן), במקום קוסמופוליטיות – לאומיות קדושה (הראי"ה קוק), ועוד.
אבל גם כאן קרה דבר מפליא, כמו שקרה לפלמנקו – אם נקפוץ לשנות ה- 70' של המאה ה-20', שהיו במובן מסוים שיא תנועת פירוק המסגרות, נראה שהזהות האורתודוקסית בפועל (לא בתיאוריה!) הפכה את היהדות דת ל"מקצוענים" בלבד, הנתפסת כאנכרוניסטית ואפילו פרימיטיבית מבחוץ, ומבפנים – ובכן, הנוער הצביע ברגליו לטובת העולם הרחב והמשוחרר מכל מסגרת. או אם נחזור למוסיקה – "צמד רעים" מול "לד זפלין".
כמובן שגם ליהדות עמדו בשנים אלו 'פאקו'-ים משלה, הראי"ה השל מצד אחד והרבי מליובאוויטש מצד שני – שניהם היו נטועים עמוק במסורת ובקיאים במכמניה, שניהם הציעו הגות השאובה כולה ממקורות היהדות אך כזו ש'מעגלת' אותם בהתאם לרוח הזמן, ושניהם שינו את תדמיתה של היהדות וקירבו אותה לחזון ה'אור לגויים' המפורסם והלא ממומש שלה (ההבדל הגדול הוא כמובן בפרקטיקה – הרבי מליובאוויטש הציע פרקטיקה דתית ישנה-חדשה, שהצליחה לסחוף אחריה מאות אלפים, בעוד שהשל, מטבע הגותו, לא יכל להציע כזו). כמובן ששניהם, כמו פאקו (להבדיל), ספגו ביקורות עזות מכמה כיוונים, ולפחות השל הואשם רשמית ב'רפורמיות'.

Rav_Shagar

הרב שג"ר – פאקו מודרני?

בעשורים האחרונים נמצאת האורתודוקסיה – לצד תחומי רוח רבים אחרים – תחת 'מתקפה' נוספת, זו של הפוסט-מודרניזם. הלה, לא זו בלבד שאינו מכיר בעיגול וכמובן שלא בריבוע, אלא אף טוען כי המושגים האלו עצמם הינם בסך הכל שיחַ, שיח ותו לא… ההתמודדות עם טענות מסוג זה קשה הרבה יותר, ולמעשה ה'פאקו' היחיד שקם לנו בתחום הוא הרב שג"ר. אלא שהגותו של הרב שג"ר לא הצליחה לדעתי לעמוד ביעד, דהיינו שימורה של המסורת תוך כדי התחדשותה, כיוון שלמעשה – אם יורשה לי לחזור לנמשל – היא עברה לנגן בסינתיסייזרים בטענה שממילא החשמל הוא רק שיח מדומיין… ובכן, ככה לא מתחזקים מסורת.

בנט - פאקו מודרני??

נפתלי בנט – פאקו מודרני??

פאקו אחר שצץ לאחרונה בשמי האורותודוקסיה הוא נפתלי בנט (אכן! ראו  למשל את מאמרו של יואב שורק על בנט כמבססה של תיאולוגיה יהודית חדשה). הבעיה היא כמובן, שבניגוד לפאקו – ולרב שג"ר – שהיה נטוע עמוק במסורת ונחשב ל'עילוי' גם בעיני השמרנים, קשה לומר זאת על בנט, מה גם שהוא מציע בגדול חזרה לאתנוצנטריות פשוטה וטבעית, שזה אולי טוב, אבל ודאי שלא מספיק.

בשורה התחתונה, משֹרת 'מחדֵּש היהדות' עדיין פתוחה וממתינה למועמדים מתאימים*, שמצד אחד יידעו "להסתכל אחורה להיכן שהיית" כדברי פרסיג שציטטתי בראש הפוסט, ומצד שני יזכרו שהמטרה העיקרית היא להמשיך לצעוד קדימה!
* או אולי סוף סוף למועמדות מתאימות? שכן לקח נוסף שניתן ללמוד מעולם הפלמנקו הוא שילובן המובן מאליו של נשים בתרבות הזו, אבל זה כבר נושא אחר…

45 תגובות על “פלמנקו ואמנות אחזקת המסורת

  1. אולי תוכל לעזור לי בתור בן למגזר החרדי שאינו מכיר אפילו את הראי״ה קוק וק״ו שאת התחדשות ההלכה וק״ו בן בנו של ק״ו שאת הקונסטרבטיזם ולהסביר לי מה אומר כל דבר: האם קונסטרבטיזם הוא לא כפירה קלאסית בעיקרי היהדות?
    האם אתה תומך בהשל או במיכי?

    • לו היית חרדי-של-אמת שלא שמע אפילו על הרב קוק, הייתי עונה: "משול אתה למי ששמע כל ימיו רק שירי סעודה שלישית בקלויז, ותמה, למשל: מי זה הבית-אוון (=בטהובן) הזה?"
      אבל מכיוון שוודאי שמעה אזנך שמץ מהתפתחות התיאולוגיה היהודית במאה האחרונה אז אענה כך:
      הראי"ה קוק חידש:
      א) בהשקפה – אפשר להישאר אורתודוקס מאמין בתנאי שאתה מוכן להכיר גם בזרמים מחשבתיים מחוץ לאורתודוקסיה, ו"לקדש" אותם תוך זיכוך.
      ב) בהלכה – כלום (אם כי רמז לא אחת שיהיה שינוי בתושב"ע וכו' וכו').
      הראי"ה השל חידש:
      א) בהשקפה – האורתודוקסיה היהודית המסתגרת כבר לא רלוונטית בעידן בו ההתקפה היא על עצם הדתיוּת (רליגיוזיות) ותחושת נוכחות האלהים בעולם.
      ב) בהלכה – כלום, ככל שידוע לי.

      נ"ב
      א) קונסרבטיזם הוא כידוע "שמרנות", כמובן שלעומת הרפורמה. ולכן הוא לא כפירה קלאסית, אלא כפירה "רכה", שנבעה מהקריסה הגדולה של התיאולוגיה היהודית הקלאסית בעקבות (בהכללה) דארווין, וולהאוזן והשואה.
      ב) לגבי השל מול מיכי – לא זכיתי להבין אפילו את תחילתה של ההשוואה, אשמח אם תבהיר.

      • יפה כתב ש.צ אך ברצוני להדגיש משהו שבניגוד לדברי אברם בתגובתו לאריאל הרב קוק זצ"ל לא הכיר בשום צורה בזרמים מנוגדים לאורתודוקסיה וכדאי לעיין בשו"ת שלו "אורח משפט" בהלכות בית כנסת את איגרתו לקהילות אורתודוקסיות בארה"ב וקנדה שחשבו להוריד את המחיצה בבית הכנסת ואת הדברים החריפים שהוא כותב שם על הרפורמים [מהם הם שאבו את הרעיון ] ,וכמובן שזו דוגמא אחת מתוך לא מעט התבטאויות דומות

        ולא רק בדיבור אלא גם במעשה וכדאי לקרוא את הדברים הללו:

        http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16909

        • זה נכון שהרב זצ"ל דיבר על החול שבתוך הקודש ולקיחת הדברים הטובים שבכל מחשבה וזרם וכמו שאמר ש.צ שקשה במסגרת זו לתת הסבר מפורט וממצה לכל משנתו הגדולה של מרן הרב אז רק מט מזעיר באתי לומר שטעות היא לחשוב שבגלל הרעיון של לקיחת הטוב שבכל דבר הרב קוק קיבל כל תנועה ובלבד ש"ייגיירו" אותה
          כדאי לעיין ולו לדוגמא מתוך כלל הגותו במאמרי הראיה בנאום לרגל פתיחת האוניברסיטה העברית ובעין איה על מסכת שבת פרק שני בפסקה על ד"ה "כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים"
          לגבי הקונסרבטיבים-לא יודע מה השואה קשורה לכאן בתגובתו של אברם התנועה הקונסרבטיבית נוסדה הרבה קודם בכמה גלגולים עוד באמצע המאה ה19 למניינם בגרמניה משם הגיעה מאוחר יותר להיות מרכזית יותר בארה"ב
          חוץ מזה שהשואה לא גרמה כלל ל"תיאולוגיה היהודית הקלאסית" לקרוס, נכון שהרבה אנשים מתוך תחושת השבר השכול והבלבול שנוצר איבדו את אמונתם אבל האמונה היהודית האורתודוקסית לגווניה הרבים לא נפגעה כלל ולא שונתה על ידי מאמיניה

        • אוקיי לא התנסחתי טוב – לא התכוונתי שהוא "הכיר בהם" במובן של הכרה בצדקתם, אלא במובן של הכרה בקיומם. וכמובן שהוא הכיר במובן הזה גם בדברים גרועים הרבה יותר (?) מרפורמה, כמו אתיאיזם, נצרות ועוד.

          • הרב לא הכיר באתאיזם והנצרות

            לגבי הנצרות -רחבה היריעה בדבריו עד כמה הוא ביקר בחריפות את הנצרות ואת זה שהיא עשתה "גוגל מוגל" של היהדות והאלילות ושיבשה לחלוטין את ההבנה על האלוקות וכדבריו ב"אורות התחייה" "אירופה התייאשה בצדק מאלוקים אותו לא הכירה מעולם" , הרב אומנם בדומה לרמב"ם בהלכות מלכים הכיר בכך שלמרות כל האמור לעייל הנצרות הביאה להתקדמות לקראת הגאולה העתידה ומיגור האלילות אך בוודאי שהוא לא חשב שמדובר באידיאל גדול וטוב

            וכנ"ל לגבי האתאיזם שהרב הבין מה שורשו ומדוע יהודים וגויים כאחד הגיעו עליו אך הוא לא "הכיר" באתאיזם אל הכיר בסיבות שהביאו אליו והציע דרכי רפוי ממנו

            להזכירך הוא ביקר בחריפות את שיטתו הפנטאיסטית של שפינוזה במאמרו "דעת אלוקים" והוא שיבח את רבני אמשטרדם שהחרימו אותו בכך שהם הביעו אמירה חדה ששיטתו איננה עוד שיטה לגיטימית במחרב האמונה היהודית

    • בס"ד ז' באדר ע"ה

      לאריאל – שלום רב,

      על הראי"ה קוק והגותו נאמר ונכתב בלי סוף. אם אני הייתי מנסה להגדירו 'על רגל אחת' הייתי אומר 'האחדות הכוללת'. התפיסה שכל פירודי הדיעות שבעולם באים מחמת חלקיותן. בכל השיטות המחשבתיות יש עירוב של ניצוץ של אמת המעורב בהרבה סיגים, בעוד שבתורה שהיא 'סדר העולם' בא האיזון הנכון הנותן את המקום הראוי לכל ניצוצי האמת. בה ניתן המקום הראוי לשאיפת האדם לחירות יחד עם שאיפתו לדבקות ולקבלת עול מלכות שמים; לשאיפתו של האדם למימוש עצמי יחד עם שאיפתו להתחבר עם זולתו; לשאיפתו לחיי רוח יחד עם שאיפתו לבניינו החומרי של העולם ותיקונו.

      דרך חשיבתו של הרב מנתחת את יסודותיהן של השיטות השונות, ש'בפנים' וש'בחוץ'. חושפת את 'נקודת האמת' שבהן, תוך 'נסירתן' וזיכוכן מהסיגים והפגמים, ויצירת הרמוניה על פי דרכה של תורה, מתוך הבנה והעמקה בכל מרחביה ומכמניה, הלכה ואגדה, נגלה ונסתר.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      משלל מה שנכתב על הרב, אפנה אותך לשיעורו של הרב אורי שרקי על 'הראי"ה קוק, הרי"ד סולובייצ'יק, רוזנצוייג וחב"ד', בסדרת שיעוריו 'מבוא לתורה שבעל פה', שב'ערוץ מאיר' (ניתן להגיע אליו גם בקישור מה'ויקיפדיה' ומה'ויקישיבה', בערך על 'הרב אברהם יצחק הכהן קוק').

      על הצורך הן בדרך החרדית, המדגישה את 'שמאל דוחה' ביחס למודרנה וללאומיות; והן בדרך הציונית-דתית המדגישה את ה'ימין מקרבת' – ראה באיגרתו של הראי"ה קוק לרידב"ז, ב'איגרות ראי"ה', איגרת תקנה. ו'תן לחכם ויחכם עוד'.

      • מה שאומר אברהם שהרב קוק או כל פוסק גדול אחר 'לא חידש בהלכה כלום', זוקק זהירות בהבנתו. הרי כל פוסק הלכה מחדש חידושים הלכתיים לאין ספור?
        הפוסק אינו משנה את חוקי התורה, כשם שהרופא או הממציא אינו משנה את חוקי הטבע. נהפוך הוא, מתוך הבנה מעמיקה יותר בחוקי הטבע הקבועים והקיימים, יכול איש המדע לפתח דברים חדשים המשנים את המציאות.
        כך גם בעולם ההלכה – מתוך ההעמקה בטעמי ההלכה וגדריה, כפי שנתבארו בדברי הקדמונים, יכול הפוסק לחדש חידושים גדולים וליישם את העקרונות הקבועים במציאות חדשה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • ובקשר לרב קוק כפוסק כדאי לקרוא את ספרו של ד"ר חגי בן ארצי "החדש יתקדש-הרב קוק כפוסק מחדש" שמביא כמה וכמה פסיקות מפורסמות של הרב זצ"ל בהם ניכר חידושו בפסיקה שבא כמובן מתוך עיונו בש"ס ובפוסקים קודמים .

      • התמודדות ע"י בירור 'נקודת האמת' שבטיעוני החולק - דרכו של מרדכי says:

        בס"ד שושן פורים תשע"ה

        המן טוען שתי טענות כנגד היהודים: (א) עם מפוזר ומפורד. (ב) את דתי המלך אינם עושים, דמפקי כולה השתא בשה"י פה"י [שבת היום פסח היום].
        מרדכי, אינו מתכחש לבעיות, אלא פותר בעיה אחת באמצעות חברתה. את הבעיה של אי השוויון בנטל הנוצר על ידי הפטור מעבודת המלך במועדי ישראל, צמצם מרדכי בצורה יצירתית. הוא יצר מועד שבו נשארים תמיד חלק מהיהודים במצב של יום חול ופנויים לעבודת המלך. כך ניתן ביטוי לרצונם של יהודים להיות שונים זה מזה, חגו של הפרוז שונה מחגו של המוקף, ומשום כך תמיד יש מי שפנוי לעבודת המלך, המוקפים בי"ד והפרזים בט"ו.

        ויהי רצון שיקויים בנו: 'ביין שגו בשכר תעו, ושתו ולעו, עד דלא ידעו, בין הר"ב לאו, להר"צ טאו!

        בברכה, Paco de Peliliya

    • בתנועה הקונסרבטיבית יש כמה וכמה זרמים שההבדלים ביניהם יכולים להיות קוטביים. יש 'ימין' הקרוב בעיקרי האמונה ובפסיקה ההלכתית לאורתודוקסיה; יש 'שמאל' הקרוב מאד לרפורמים; ויש 'מרכז' שכנראה מבחינת אי-קבלת הי"ג עיקרים הם כמו הרפורמים, אך שומרים יותר מצוות מהם, לא מתוך ראייתן כ'תורה מן השמים, אלא כמסורת, כמנהג אבות שכדאי להחזיק בו כדי לשמור על ה'זהות היהודית'. על שלושת הזרמים שבתנועה הקונסרבטיבית ראו: מ' קטצבורג-יונגמן, החוייה היהודית האמריקנית, האוניברסיטה הפתוחה 2007, עמ' 222 ואילך (ניתן לצפייה ברשת).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        יישר כח על ההערה הנכונה , גם אצל הרפורמים והקונסרבטיבים יש תתי קבוצות ומחלוקות פנימיות ביניהם כמו שאצלנו האורתודוקסים יש מחלוקות פנימיות ותתי קבוצות

        דומני שפעם סיפרתי לך שחבר שלי מהמילואים שהוא קונסרבטיבי ואמריקני במקור סיפר לי שבארה"ב קהילות הקונסרבטיבים מחולקות בהכללה לשתי קבוצות אלו של החוף המערבי הנחשבים לליברלים יותר ואלו של החוף המזרחי הנחשבים שמרנים יותר.

  2. לגבי המאמר עצמו- אברם כל אלו שהזכרת במאמר כ"מחדשים" [לגבי א"י השל אני פחות בקיא במשנתו ,מכיר קצת אך לא ברמה להביע עליה דעה ברצינות לכן אינני יודע לגביו] וגם הרב שרקי שלא הזכרת שאת תורתו אתה מאד אוהב מעולם לא פרצו גדרות הלכתיות והם נלחמו למען המסגרת ולא חפצו לשנות אותה ובוודאי שלא לשינויים שאתה חפץ שיהיו
    אלו למעשה כבר מתקיימים בידי הזרם הקונסרבטיבי הלכה למעשה כבר עשרות רבות של שנים והמזהים עצמם כאורתודוקסים בין היתר גם מצהירים שהם לא מקבלים את שיטת הזרם הנ"ל או דומים לא
    כל רב שינסה לערוך שינויים שמקובלים אצל הקונסרבטיבים גם אם לא יצהיר על עצמו כקונסרבטיבי יידחה מקהל שומעיו הפוטנציאלים באורתודוקסיה אליהם הוא ינסה לפנות [גם אם יגדיר את עצמו כאורתודוקסי אתה יודע "אם משהו נראה כמו ברווז…."] כדאי לך לעיין על כך באתר הבית של פרופ' נדב שנרב במאמרו "רבי גורבצ'וב לא יגיע" והוא צודק בהנחתו שם בהקשר זה יעויי"ש

    האלטרנטיבה ההלכתית שאתה מציע כבר קיימת וזה שהאורתודוקסיה על שמרנותה ממשיכה להתקיים זה פשוט בגלל שמספיק אנשים מעוניינים בדרך הזו ולא חפצים בדרכים אחרות
    מי שהחליט שהוא הולך בדרך ההלכה יודע שיש גבולות גזרה שהוא לא יכול לחרוג מהם גם אם מאוד ירצה
    בפאנל שנערך בכפר אדומים בהנחיית פרופ' ורד נעם לגבי הוויכוח שהיה אצלם בישוב לגבי המניין השוויוני שהיא ביקשה ליזום דיבר הרב בני לאו ואמר שם שהוא לא מזדהה עם ההלכה שאשה לא מצטרפת למניין והדבר ממש מטריד אותו אבל "מה אעשה ואני לכוד מרצון בתוך מסגרת הלכתית אז אני לוקח אקמול ומקבל את ההלכה הזו" [הפאנל נמצא ביוטיוב]
    את זה אמר רב שאינו נחשב שמרן

  3. בהמשך למה שכתבתי מקודם ובהתאם לתגובה של אברם שנאמר בה על חידושו של הרב קוק בהשקפה אך לא ביחס להלכה [וכך גם כתב על א"י השל] חשוב להזכיר שכל האישים או התנועות בעם ישראל שהצליחו להביא להתחדשות דתית שהצליחה ושנחשבת כסיפור הצלחה במחנה האורתודוקסי המשותף להם זה השמירה הקפדנית על ההלכה המקובלת מדור לדור ללא סטייה ממנה

    ככה זה היה בחסידות שלאחר כמה דורות של התנגדות תקיפה שמירתם הקפדנית על ההלכה הראתה שכוונתם רצויה ומעשיהם רצויים וכנ"ל תנועת המוסר וכנ"ל עוד קודם הרמב"ם שכתביו הפילוסופיים היו שנויים במחלוקת עזה וכנ"ל הרמח"ל

    כנ"ל רש"ר הירש ודומיו בגרמניה עם שיטת "תורה עם דרך ארץ" וגם הרב קוק והרב סולוביצ'יק זכר צדיקים לברכה שאורתודוקסים רבים מאוד הולכים לאורם ולמרות שהציבור החרדי עדיין לא מקבל אותם ויש חלקים ממנו שממש מתנער מהם בקיצוניות אך נראה הדבר שמחלוקת זו עליהם דומה למחלוקות על החסידות ועל תנועת המוסר בהם הזמן עושה את שלו וכבר אנו רואים בעניני שיש מפלגה שמאחדת דתיים לאומיים וחרדים כאחד ושמנהיגה רוחני מהציבור החרדי מכריז בפומבי על גדולתו של הרב קוק זצ"ל שלאורו הולכים הדתיים הלאומיים שבמפלגתו -לא נראה לי שאיחוד כזה היה יכול להיות עם רפורמים וקונסרבטיבים.

    לעומת כל אלו תנועות ששאפו להתחדשות שסטו במוצהר מההלכה המקובלת הוצאו החוצה אל מחוץ למחנה , צדוקים ובייתוסים,קראים ,שבתאים, רפורמים וקונסרבטיבים

    על ההבדל בין התחדשות דתית חיובית לרפורמה כדאי לעיין בספר קטן הכמות אך רב האיכות של הרב שרלו "בין משכן לעגל"

  4. אז בזכות הפוסט הזה ביררתי קצת את עניין הקונסטרבטיביות (איזה שם מסובך!) וראיתי שאכן הם נעים בין רפורמים גמורים= כופרים בכל עובדה היסטורית שיש ליהדות להציע, אבל אוהבים את החוויה הדתית שהיא מספקת, ועד כמעט אורתודוכסים מודרניים = מאמינים בתורה מן השמיים ומתווכחים על היכולת להמציא הלכות כרצונך.
    עכשיו, למיטב הבנתי הדלה, הגדרתו של אורתודוכס הוא שהוא מאמין גם בתורה וגם בהלכה כסמכות מחייבת וכמוסרת מידע עובדתי, הויכוח בין מחדשי ההלכה לשמרנים הוא האם כללי ההלכה היבשים אכן מתירים רפורמות מסויימות.
    הנפקא מינה בין אורתודוכס, מודרני שבמודרנים, לקונסטרבטיבי, היא נישואי הומוסקסואלים. אורתודוכס לעולם לא יוכל להתיר זאת.
    והשלב הבא הוא הפסיקה החרדית, שכמותה גם הפסיקה השמרנית, זאת קובעת שני כללים: ראשית, אין להגמיש את כללי ההלכה, שנית, אין לשנות מן המקובל.

    ואחרי הסיכום הזה עולה השאלה מהי זהותו הדתית של רבינו אברם העברי. אורתודוכס מודרני או קונסרבטיבי? לא שאכפת לי איך מגדירים אותך, אבל כשעשוע אינטלקטואלי הייתי רוצה לתהות על זה

  5. אברם, אריאל שאל אותך שאלה מעניינת ודומה שלא ענית עליה, זכותך להתעלם אבל בכל זאת שאלתו מעניינת

    האם גם לגבי נישואי הומוסקסואלים תאמר מה שאתה אומר תמיד, שההלכה נפסקת לאור המציאות של כל דור? האם גם כאן תאמר את דעתך העקבית לגבי ההלכות הנוגעות לנשים שהן נאמרו על רקע תפישת עולם אוניברסלית שמאז השתנתה ולכן כיום שנישואי הומוסקסואלים נתפסים כלגיטימים כך גם ההלכה צריכה ליישר עם זה קו?

    אני מצטרף לשאלה של אריאל, מעניין מה יש לך לענות על כך

  6. "מהי זהותו הדתית של רבינו אברם העברי. אורתודוכס מודרני או קונסרבטיבי?"
    התשובה בגוף השאלה – "עברי"…

    "האם גם לגבי נישואי ה"ס* תאמר מה שאתה אומר תמיד, שההלכה נפסקת לאור המציאות של כל דור?"
    1) נעזוב את השאלה האם זה מה שאני אומר "תמיד", אבל בנושא של נישואי ה"ס המציאות מוכיחה שאכן יש לאסור זאת! שכן הידרדרות מוסד המשפחה גורמת נזק אדיר לאנושות (במילים אחרות, אתה חי באשליה שהמציאות נקבעת ע"י YNET [כמשל], ואם הם כותבים שזה טוב, סימן ש"המציאות" קובעת שזה טוב. אני חושב שהמציאות היא המציאות, זה בערך ההבדל…)
    ואגב ה"ס – לי ברור שאיסור התורה "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" לא עוסק בכלל בנישואים ה"ס או במצב החריג של גבר שמתאהב בגבר: מכל ההקשר וממה שידוע לנו על העולם העתיק, האיסור נגע ל"מעשה סדום" (וכך נשמר הביטוי בכמה שפות עד ימינו), כלומר, פעולה אלימה, כחלק מהבעת בעלות ו\או כחלק מפולחן פגאני.
    התורה לא התייחסה בכלל למצב של "התאהבות" כמו בימינו, אולי כי זה נראה משהו הזוי ולא מציאותי אז (היה קיים בזמן ההוא אולי ביוון וביפן, בחבורות לוחמים) – בדיוק כמו שלא התייחסה לאפשרות של נישואים עם קוף [למשל, וסליחה על ההשוואה], או אולי עם מערכת הפעלה של מחשב [דימוי יותר נעים?] למרות שברור שעוד כמה עשרות שנים תהיה תנועה כלל-עולמית שתטען שלקופים\מע' הפעלה יש אישיות ומבחינה חוקית הם זכאים לזכויות כמו בני האדם (זה כבר עלה בארה"ב, כידוע).

    נ"ב
    בשל חסימת אינטרנט רימון, אני משתמש בה"ס במקום… אתם בטח כבר יודעים.

    • בס"ד י"ח באדר ע"ה

      ביצחק נאמר: 'ותהי לו לאשה ויאהבה'; ביעקב: 'ויאהב יעקב את רחל'; באלקנה: 'כי את חנה אהב'; במיכל: 'ותאהב מיכל בת שאול את דוד'. חידושה של התורה הוא, שאהבה צריכה להיות כרוכה בברית של מחוייבות ונאמנות הדדית, כדברי הנביא מלאכי: 'והיא חברתך ואשת בריתך', וכדברי הקב"ה לכנסת ישראל: 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'.

      בניגוד לעמי כנען שקידשו את האהבה ללא סייגים, כ'אהבת' שכם לדינה, ו'אהבת' אמנון לתמר – התורה שמה סייגים גם על רגש האהבה, וציוותה 'לא תחמוד אשת רעך' וכיו"ב. זה מותר האדם!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ובהשלמה לדבריך התורה גם מגדירה נישואין בין אח ואחות כ"חסד" אך בכל זאת אותו חסד הוא אסור מפאת הצדדים השליליים של נישואין מסוג זה שגוברים בנזקם על החסד שבעניין

        • 'חסד הוא' הנזכר באיסור אח ואחות (ויקרא כ,יז), מתפרש בפשוטו כתרגומו: 'קלנא', וכפי האמור במשלי כה,י: '… וסוד אחר אל תגל פן יחסדך שומע…', שמשמעו 'פן יבזך שומע'. גם בארמית מצויות שתי הפנים של השורש 'חסד'. לחיוב: 'חסדא את וחסדאין מילך'; ולשלילה – כתרגום 'חרפה' – – 'חיסודא'.

          רש"ר הירש (ויקרא כ,יז) מנסה לקשר את שתי המשמעויות:
          'שהוראת היסוד של "חסד" היא התמסרות אישית. אם הוא מאפיין את מעשהו של איש החסד עצמו, הרי הוא מורה על התמסרות עילאית לשלימותו של אחר, והרי זו מידת "לפנים משורת הדין". אם הוא מאפיין מעשה שמושאו הוא איש אחר, לא עושה המעשה – הרי הוא מורה על הפקרה גמורה של אותו אחר. "חסד את" מורה איפוא על היפוכו הגמור של חסד, והוא מציין הפקרה מחוסרת התחשבות של אדם אחר…'.

          בקיצור, לפי הרש"ר הירש: העושה חסד "עם" הזולת, מוסר את עצמו להיטיב לזולת; ברם ה"מחסד את זולתו", מבזה אותו ומנצלו לטובת עצמו.

          יהי רצון שיהיו נר לרגלנו דברי הנביא: 'הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך' (מיכה ו,ח).

          בברכה, ש.צ. לוינגר

          • כיוון נוסף מציע הרש"ר הירש, לפרש את ה'חסד' האמור באח ואחות, כביטוי כן להתמסרות של אחד לזולתו, ברם: 'אם חסד מציין בדרך כלל התמסרות לאחר לפנים משורת הדין – הרי הוא יכול לציין כאן התמסרות לאחר בניגוד לשורת הדין… התמסרות שיש עימה חטא' [וזה כעין מה שהציע אמיר]

  7. אברם,

    לגבי ה"זהות העברית" אומנם פירטת בקצרה בבלוג מה זה אומר אבל עדין מדובר בהגדרה די אמורפית ככה שלשאלה של אריאל לא ענית, אבל לא משנה זו זכותך כמובן

    לגבי שאר דבריך-בראבו! זה מה שאני כל הזמן טוען בוויכוחים איתך ועם דומים לך בדעה, שלא וואיינט וכד' הם אלו שקובעים מהי המציאות ומה לגיטימי ומה לא ולא מפיהם אנו חיים ["אנו"=ההולכים בדרך התורה והמצווה] גם אם הם קובעים עובדות בשטח

    אלא שאני כמובן טוען זאת בפשטות גם על הפמיניזם* ואתה משום מה במקרה זה מאמץ בניקל ובאופן די גורף את הרוח הנושבת של הP.C .

    לגבי איסור משכב זכור-גם מהמקורות ההלכתיים מחז"ל ועד ימינו וגם מהפסוקים עצמם וההקשר שבו הם מובאים נראה בבירור שהאיסור הוא על המעשה עצמו ללא שום נפקא מינא האם מדובר באונס או ברצון או מתוך התאהבות או לא וכד'.

    * כמובן שטענתי על הפמיניזם היא באופן עקרוני, זה לא סותר שבאופן נקודתי אם בהגות הפמיניסטית או הרגלי חיים שיצאו ממנה יש דברים שמתאימים להלכה ואף רצויים מבחינה רוחנית וחברתית אז אין שום בעיה ואף רצוי לפעמים לקבל דברים אלו ולהתייחס אליהם בחיוב מבחינה הלכתית ואמונית

    אבל כל זאת לא מתוך קלת הרעיון הפמיניסטי באופן גורף

    כך גם בהלכות שמבחינות בין גברים לנשים שוודאי שיש מקרים הלכתיים נקודתיים שבירור נראה שהם נפסקו לא מתוך ההבחנה הנשמתית בין גברים לנשים אלא מתוך מציאות שהייתה בעת פסיקת אותן הלכות שכיום איננה והפוסקים מתייחסים לכך בהתאם אבל אין המקרים הנקודתיים הללו מבטלים את ההבדל המהותי-נשמתי שהתורה רואה בין גברים לנשים שיש לו השלכות הלכתיות שאינן תלויות בזמן ובמקום

  8. 1) עברי: בדרך כלל, כשאנשים מעניקים לעצמם כינויים חדשים שאינם מוכרים בשיח המגזרי, הם לא מתכוונים להוציא את עצמם מכלל מגזרם אלא להוסיף על כך חידוד כלשהו, כך למשל אויביך בדם, הכנענים החדשים, אותם אתה אמור לטבוח עד אחד, מתכוונים לומר שהם ׳אינטלקטואלים חילונים שמאלנים המגלים עניין בתרבות הכנענית פגאנית׳.
    כך שלתחושתי, עדיין לא ענית על השאלה. עם זאת, כמובן, זכותך להגדיר את עצמך כרצונך ולא כרצוני, ואתה יכול גם לקרוא לעצמך ׳הכהנת הגדולה ושומרת עצם הזנב של האלה הלבנה מו׳ (ואתה גם לא צריך את האישור שלי, כמובן)
    2) ה״סים: בוא נניח שהמציאות תשתנה וה״סים יהיו פאר התרבות האנושית, דבר שאכן יתכן שיתרחש. מה אז?
    ולגבי דברי התורה, די ברור שהיא אסרה את המעשה באופן גורף, לא משנה מה מוביל אליו, וה״ה גם בגילוי עריות. אבל לצורך העניין, נניח שיהיה מאד תרבותי לעבוד אלילים (נניח שיריביך מסעיף 1) ינצחו) האם תתיר אז להצטרף אליהם?
    נ.ב. זה כבר קרה לפני שלושת אלפים שנה

    • 1) אוקיי, נניח שאני רוצה להגדיר את עצמי "אורתודוקסי", אבל זה הרי בלתי אפשרי, שכן נוכחתי לדעת – בעל כורחי! – שהתורה אינה מן השמים, וממילא אני לא עומד בתנאי הרשמי להיות אורתודוקסי…
      אז נשאיר את ההגדרה שלי כ"עברי", עד שהאורתודוקסיה תתעדכן ותכיל רשמית גם אנשים כמוני (יש עוד לא מעט, למעשה נראה לי שכל אדם דתי שהוא ד"ר ומעלה למדעי היהדות\מקרא, בארץ וכל שכן בחו"ל, עונה להגדרה החדשה הזו).
      לחלופין, יש לי רעיון להגדרה סוציולוגית חדשה – מצביע בנט! זה הכי בטוח – לא צריך לפרט יותר מדי…
      (אין באמור משום תעמולת בחירות כמשמעה בסעיף וכו' ולא משום שידול במעשה ו\או במחדל וכו'…)
      2) לגבי הה"סים וכו' – כל מה שאני חותר אליו הוא שעולם ההלכה יודה שיש לו את הסמכות – ויש שיאמרו החובה! – לבצע שינויים בהלכה ולא להסתמך רק על השו"ע + שו"תים, ואפילו לא רק על התלמוד. מהם השינויים וכו' זה נושא לדיון אחר. וכמובן שהקריטריון אותו אמיר ואתה שמים בפי, כלומר – שכל מה שהתרבות הכללית מקבלת חייב להפוך להלכה – בכלל לא מקובל עליי, ואין זאת אלא שימת דברים בפי.

  9. 1.תגדיר את עצמך איך שתרצה אבל תהיה מודע לפחות שיש דברים שאותם האורתודוקסיה [=ההגדרה הסבירה של הזהות הזו + ההסכמה המקובלת של כלל המחזיקים בהגדרה זו של זהותם] לא תכיל אף פעם
    לעולם לא תהיה לגיטימציה ל"אותודוקסים מחללי שבת" או "אורתודוקסים אוכלי בשר בחלב" או "אורתודוקסים אתאיסטים" ועוד כיו"ב וכך הדבר ל"אורתודוקסי שלא מאמין בתורה מן השמיים"
    הזהות האורתודוקסית היא בראש ובראשונה זהות אידיאולוגית ולא סוציולוגית.
    התמיהה היא עליכם כל אלו שהגדרת שהם דתיים "כמוך" מדוע במקום להתעקש להשתייך למועדון שאתם פוסלים על הסף את כלליו הבסיסיים ועוד "להמתין בחוץ עד פתיחת הדלתות בפניכם" בידיעה שהשערים לא ייפתחו אתם לא עוברים פשוט למועדון שמתאים לכם כמו כפפה ליד, ויש כמה וכמה כאלו.
    ואם יורשה לי,גם אני וגם רבים וטובים אחרים עומדים להצביע לבנט ואנחנו ממש לא מזוהים אם השקפת עולמך כך שההגדרה שלך ,מצביע בנט" כמובן לא מייחדת אתכם בשופ אופן סוציולוגית ואידיאולוגית כאחד.
    2.ראשית עולם ההלכה לא "יודה" במשהו שאיננו נכון. כלל מספר אחד אצל כל מי שרב בישראל יכונה הוא שאין סמכות לחלוק על התלמוד הבבלי שעליו מבוסס כל אותו עולם הלכה. כל עוד לא קמה סנהדרין אין בכלל על מה לדבר וגם לכשתקום בעז"ה הסנהדרין לא כל דבר היהי מותר לה לשנת מן התלמוד ואכמ"ל. את כל זה לא המצאתי זה א ב של הלכה.
    שנית אני לא שמתי בפיך שום דבר, בוויכוחים איתך אתה טענת כמה וכמה פעמים את הטענה שחז"ל פסקו לאור ערכי דורם והשפעת מציאות הסובבת ולכן שאלתיך מה הוא אם כן הקרטריון לשיטתך של מה שצריך לקבל ומה צריך לדחות

  10. אברם,

    בפוסט הזה סיימת את דבריך בשאלה "מי יחדש את היהדות" בדורינו וכו' וכתבת לאריאל ולי שאתה לא רואה במסגרת חידוש זה את כל מה שהמיינסטרים התרבותי העכשווי כנכון וככזה שמצריך "עדכון הלכתי" ליישר עמו קו ,טוב ויפה אבל שאלתי בפי והיא מהו כן הקרטריון?

    מדוע במקרה של הפמיניזם אתה מבחינתך מקבל אותו בזרועות פתוחות ומבטל כל הבחנה הלכתית בין גברים לנשים[כמו שכתבת גם כאן וגם בתגובותיך במוסף שבת לגבי מצוות עשה שהזמ"ג וצירוף למניין ועוד ועוד] עקב "שינוי המציאות" בעוד בתחומים אחרים שהמציאות משתנה עקב קו תרבותי-רעיוני חדש אתה מסתייג ודוחה אותו?
    [לגבי ההומוסקסואלים למשל אני לא מתכוון שהמציאות השתנתה ששני גברים יכולים להוליד ביחד ילדים אלא למציאות שכיום יחסים מסוג זה מקבלים לגיטימציה מצד מעצבי דעת הקהל]
    מה לצורך העניין ההבדל מבחינתך מה לאמץ ומה לדחות ובאיזו מתודה הלכתית פרשנית אתה משתמש לשם כך?
    דומני שתשובה ממוקדת שלך בנושא יכולה להאיר באופן יותר ברור את מה שאתה רוצה להביע ולדון עם קוראיך שיבינו מה אתה בדיוק רוצה

    • מה ההבדל מבחינת היהדות\ההלכה בין הומוסקסואליות לפמיניזם – אתה צוחק?!
      תחשוב שוב.
      רמזים: דאורייתא\דרבנן, גוף ההלכה\רוח ההלכה, 0.5%\50%, תקשורת\מציאות…

  11. אני בכלל לא צוחק:

    1.דאורייתא-יש הבדלים בין גברים לנשים גם ברמת הדאורייתא כמו הפטור ממצות עשה שהזמ"ג ופסול מעדות ,שהגבר מקדש ומגרש בנישואין וגירושים ולא ההיפך ועוד ועוד. אתה טענת באחת מתגובותיך במוסף ש"פטור ממעשה"ג לנשים לא רלוונטי לימינו" [אגב לא נראה לי שציבור הנשים הדתי ישמח לשמוע בשורה כזו שתשנה באחת את כל מערכת החובות ההלכתיות שלהן מהקצה ,לא עשיתי סקר אבל אתה מוזמן לבדוק ולהיווכח שאני צודק]

    2.דרבנן-להזכירך גם הדרבנן מחייב גם מחייב- לפני כמה ימים לא ענית "אמן" לבעל הקורא במגילה כאשר הוא בירך בשם ומלכות על מקרא מגילה?
    3.רוב מוחלט של ההבחנות בין גברים לנשים בהלכה הם מגוף ההלכה ולא מתוך שיקולים מטא הלכתיים -וגוף ההלכה כמובן מבוסס גם על הדאורייתא וגם על הדרבנן. וכמובן לא שרוח ההלכה פחות חשובה אבל נעזוב זאת כרגע

    4.תסביר את ההבחנה בין ה"תקשורת" לבין ה"מציאות"- כמו שאריאל שאל אותך אילו בקרוב יותרו חוקית כאן בארץ נישואין חד מיניים ונישואים כאלו לא יהיו רק נושא לדיון אלא בבחינת מציאות בשטח מה תאמר על כך? הרי זוגות חד מיניים מוצהרים כבר קיימים במציאות ולא רק בין דפי עיתון הארץ.

    אגב כמושאריאל הזכיר בימי הנביאים עבודה זרה הייתה נפוצה מאוד והייתה חלק בלתי נפרד מהמציאות היום יומית בעם ישראל אז מה? הנביאים "עדכנו את ההלכה על פי המציאות"?

    אשמח להסברים

  12. טוב אולי אשאל אותך את אותה שאלה מתגובתי הקודמת באופן ברור יותר ואז זה יקל עליך את התגובה אם תרצה

    מתגובותיך במוסף שבת וכתיבתך בבלוגך זב הצלחתי להבין שבעיניך "חידוש ההלכה" אומר לא להיות מחוייבים לתלמוד אך מאידך גם לא לעבור למודל הקראי הנצמד לפשט אלא לדרוש את הפסוקים מחדש

    לכן לשאלתי מדוע בעניין פטור מצוות עשה שהזמן גרמן לנשים למשל אתה לא מקבל את התפיסה שזו מסורת שחז"ל קיבלו כפרשנות לתורה ואתה טוען שזה עיקרון שלא רלוונטי בימינו, אתה טענת בעבר שגם הפיכת דיני בן סורר ומורה ועיר הנידחת לתיאורטיים היא פיתוח של חז"ל ( ולא מסורת שקיבלו ) ושגם לנו יש כל ל"פיתוחים כאלו"

    מדוע במקרים אלו לשיטתך לא צריכים להיצמד ללמסורת חז"ל ולפשט הפסוקים ואילו במקרה של איסור משכב זכור עברת פתאום לדבר ב"שפה " המסורתית? דאורייתא ודרבנן וכד'?

    מה הקרטריון שלך לפיו דורשים את הפסוקים מחדש ( עד כדי הוצאתם לגמרי מפשוטם ) או מעמידים את ההלכה הקיימת באוקימתא שהיא נאמרה על רקע חברתי מסויים וכו' ומתי אתה נצמד לפשט הפסוקים כמו בעמדה שנקטת לגבי משכב זכור("דאורייתא" כתגובתך אלי ) ?

    • לאמיר-
      התשובה פשוטה: משפחה חד-מיגדרית, מדירה מתוכה את המיגדר השני. משפחה היא שותפות של איש ואשה, כשהאות יו"ד שב'איש' מצטרפת לאות ה"א שב'אשה' – מתגלה בין שניהם שם שמים!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  13. ש.צ, מסכים אתך כמובן וכמובן שאתה יודע שאני לא בא בשאלותיי כאן לאברם בשם הקהילה הלהט"בית(-:

    אני פשוט שואל אותו שאלה מתבקשת לאור דבריו בפוסט הזה ובפוסטים אחרים שמדברים על הצורך בחידוש ההלכה וכלשונו בפוסט אחר "פסיקה מסדר אפס" מהו הפרמטר שלו לפסיקה כזו?

    כלומר מתי הוא יסבור שצריך לדרוש את הפסוקים מחדש ולפעמים אף להוציאם מפשוטם לגמרי ומתי הוא ייצמד לפשט הפסוקים באדיקות ?

    למה למשל בנושא מעמד האישה הוא דוגל בשינויים מרחיקי לכת מההלכה המקובלת ואילו בעניין הלגיטימציה ליחסים חד מיניים הוא נשאר צמוד להלכה המקובלת ופשט הפסוקים האוסרים זאת?

    מה הקרטריון לפיו נדרשים לשיטתו לדרוש פסוקים ולא להיצמד לפשט ואיך בדיוק דורשים את הפסוקים? באיזו מתודה? י"ג מידות? מתודה אחרת שגם היא חדשה "מסדר אפס"?
    מתי לשיטתו יש צורך "להתאים את הפסוק לצורכי הדור"? ומתי לשיטתו צריך לומר לקולות הנשמעים של "הדור" שהם קולות פסולים ומוטעים?

    זו השאלה המתבקשת על שיטתו שפירטתי בהסברתה והוא טרם התייחס

    • אם זכינו שאדם שיש לו בדברים רבים ביקורת כלפי ההלכה המקובלת, ודווקא הוא תומך בנקודה מסויימת בעמדת ההלכה כנגד חכמי ה'פוליטיקלי קורקט' – צריך לשמוח בזה!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ולגוף העניין – השאיפה למנוע 'קנאה במעשה בראשית' בין אדם לאדם, היא חלק גם מההגיון של התורה, שאכן ברוב הלכותיה 'השווה הכתוב אישה לאיש', אלא שבדברים מסויימים עשתה תורה הבדלה מטעמים התלויים בהבדלי אופי או ייעוד של האיש והאישה (ולולא היתה התורה מחלקת בזה, ייתכן שלא היינו מגיעים לזה מסברא). לעומת זאת, הה"ס מנוגדת חזיתית הן לתורה והן לשכל הישר.

  14. ש.צ ,כמובן ,גם אותי הדבר משמח ואפילו כתבתי את זה לאברם באחת מהתגובות למעלה

    עניין אותי פשוט לדעת את הטעמים לחילוק בין אותם הרבה דברים מבוקרים על ידו לבין העניין הזה ,מה שנוגע לשאלה יותר רחבה לגבי שיטתו הכוללת של "התאמת התורה לכל דור" שמסתבר שגם שלשיטתו לא מדובר על התאמה טוטאלית ולכן שאלתיו מתי כן ומתי לא לשיטתו

    מעבר לכך ברור שזה משמח אותי שלמרות ביקורתו הרבה על ההלכה הקיימת בכל זאת הוא לא הולך שבי אחרי כוהני הפוליטיקלי קורקט בכל מצב

    אצל הרפורמים והקונסרבטיבים ההליכה שבי אחריהם כבר נהפכה לטירוף ואבסורד ומן המפורסמות שכך הדבר ומי ייתן שה' יחזירם בתשובה שלימה במהרה !

  15. לאמיר – מקוצר רוח ועבודה קשה, אגיב בקצרה:
    1. עצם ההשוואה המופרכת בין נושא מעמד האשה לבין נושא הה"ס מעידה שאתה מושפע מהתקשורת בצורה קשה הרבה יותר ממה שאתה מוכן להודות… אז בקצרה: מעמד האשה שנוגע ל- 50% מהאנושות מעניין אותי, הה"ס שנוגע ל- 0.5% מהאנושות, לא מעניין אותי. זה עוד לפני הדיון ההלכתי.
    2. לגבי קריטריונים –
    א) בוא נניח שאני רק רוצה לעורר ישנים מתרדמתם. תפקיד אנשי ההלכה (הרדומים כרגע) הוא לקבוע את הקריטריונים ולדון בהם – כרגע המצב הוא שאין בכלל דיון בעקרונות אלא רק בפתרונות הלכ-טכניים.
    ב) אבל לו ישאלו לדעתי אומר שהקריטריון צריך להיות מבורר אחרי שתבורר המטרה – לאן אנחנו כעם רוצים להגיע? מה הסיפור שאנחנו רוצים לספר וסביבו אנחנו מוכנים להתגבש? כי הסיפור הישן על תורה מן השמים ועם לבדד ישכון כבר לא רלוונטי בעולם.

  16. אברם,

    1.לא הבנתי מה העניין של הפרמטר הכמותי , הרי גם בימי חז"ל הנשים היו חצי מהאוכלוסייה האנושית המאזן נשאר אז כהיום אותו דבר אז איפה אתה רואה שינוי המציאות מאז להיום שלדעתך דורש שינוי הלכה?

    הרי בל נשכח שגם עם ישראל מבחינה כמותית הוא אולי פחות מאחוז מאוכלוסיית העולם וכך היה תמיד ובכל זאת ההלכה וההשקפה היהודית הבסיסית רואה בעם ישראל כעם סגולה המרובה חובות לעומת 99% מהעולם שחייבים בשבע מצוות ואילו הקמצוץ הקטן שנקרא עם ישראל חייב ב613 מצוות , גם גוי לא יכול להצטרף למניין למשל [כמו אשה] אז מה?האם העניין הכמותי שיחק אי פעם מבחינה הלכתית?

    2.א. הרבנים פוסקי ההלכה לא "רדומים" והם לא צריכים שאף אחד "יעורר" אותם הם באופן הפשוט ביותר לא מסכימים עם הלך החשיבה שלך! אין כאן תאונת דרכים מחשבתית או משהו כזה אלא פשוט הלך חשיבה שונה מלכתחילה . לצורך העניין כשסוחרי מנטובה לפני למעלה ממאה שנה באו בתביעה לגדולי הפוסקים של זמנם שיבטלו את יו"ט שני של גלויות בנימוק של חוסר רלוונטיות עשרות רבנים משורה הראשונה של דורם התייחסו לפנייה והתנגדו לה בנחרצות כל אחד לפי דעתו ונימוקיו עמו. הרבנים המשיבים הנ"ל לא הרגישו שסוחרי מנטובה "העירו" אותם מתרדמה ,הייתה לכולם עמדה ברורה ומנומקת מדוע לא לשנות מההלכה המקובלת בעניין.

    ולדבריך "כרגע אין דיון על העקרונות" -בפעם המי יודע כמה אכתוב שה"דיון על העקרונות" כבר היה מזמן וגרם להתפצלות לשלושת הזרמים הגדולים כיום ביהדות האורתודוקסיה הרפורמה והקונסרבטיביות . הרבנים האורתודוקסים אותם אתה רוצה "להעיר מהתרדמה" כבר לקחו צד בדיון הזה ואלו שהסכימו אתך הלכו לכיוון הקונסרבטיבי [שגם בתוכו יש דיונים פנימיים בין תתי זרמים]

    בקיצור הדיון שאתה קורא לעשותו כבר נמצא על פני השטח למעלה ממאה שנה ואלו שאימצו את מה שאתה חותר אליו הקימו קהילות ובתי מדרש (=הקונסרבטיבים) ואלו שלא הסכימו ורצו ללכת עם ההלכה המסורה מדור לדור הם האורתודוקסים -אין סיבה לפתוח את "הדיון על העקרונות" בתוך הזרם האורתודוקסי ,המעוניין בדרך אחרת ישלו בפשטות לאן ללכת.
    ב.בהקשר לדבריך בסעיף ב וההמשך מא -אתה כותב דברים שנשמעים מאוד אמורפיים ולכן גם אם תצעק אלף פעמים שאה מעוניין ב"שינוי ההלכה" בסוף קוראיך ישאלו אותך בצדק מה יש לך להציע בתכל'ס מעבר לנאומים יפים

    לצערי אתה מתחיל להישמע כמו אותו מגיב במוסף שבת[על המאמר "בדה לך דת" אתה בטח זוכר למי אני מתכוון] ששנינו תהינו לגבי תגובותיו שהוא דיבר גבוהה גבוהה על "הדרך שלו" ועל הרצון "לעורר" ו"לשנות" אך שהוא נשאל על ידינו למה הוא מתכוון בתכ'לס הוא לא הצליח להסביר כלום ודיבר הרבה מילים באוויר שלא הבנו מה הוא בכלל רוצה ושנינו כאחד הערנו לו בצדק שיכתוב ברור ולא בשפת הנסתר

    מכיוון שאני נותן לך קרדיט כאדם רציני בניגוד לאותו מגיב תימהוני חשבתי שיש לך משנה סדורה באשר לדבריך על שינוי ההלכה ובינתיים זה נראה שאתה מדבר מאוד באוויר ללא רמת התכל'ס ולכן זה מקשה על דיון אתך בנושא*- נושא שאתה מבקש לעורר

    *אין מה לעשות שמדובר בדיון על הלכה מדובר בדיון שנאמר בלשון הרס"פים מהצבא הוא "עד רמת הבדל"
    כלומר עד רמת ההערת שוליים ב"שמירת שבת כהלכתה" -בלי הפרטנות היסודית הזו כל דין הלכתי או על הלכה לוקה מאוד בחסר -לתשומת ליבך

  17. עוד שאלה שמתבקש לשאול בעקבות דבריך היא שאם הנשים היו לא 50% אלא 0.5% מהאנושות אז זה כן היה בסדר לשיטתך שהן לא ישלימו מניין ולא יהיו פעילות בתפילה ויהיו פטורות ממצוות עשה שהזמנ"ג?

    הכמות היא זו שמשחקת כאן תפקיד?

  18. תגובתו של הרב טאו לתלמידים ששאלו אותו לגבי המאמר של יואב שורק שמי שרוצה לדעת מה הוא חושב שיקרא את ספריו גרמה לי להיזכר בתגובתו של אברם כאן על כך שהבלוג שלו בא "להעיר את אנשי ההלכה מתרדמתם"
    אבל גדולי הפוסקים ["אנשי ההלכה"] לא מסתובבים באינטרנט ובפייסבוק ובבלוג "ארץ העברים"
    מי שרוצה להציע הצעות כל שהן או לשאול ולתהות לגבי ההלכה הקיימת מוזמן לדבר איתם ישירות ולשאול אותם ולשוחח איתם ולא בשמיים הם אלא כאן בארץ
    אברם אם מטרתך היא לעורר את "אנשי ההלכה"[=גדולי הפוסקים] לכיוון כל שהוא הבלוג הזה או תגובות במוסף שבת הם לא הדרך לתקשר עם הפוסקים.
    כמו שהרב טאו אמר לתלמידיו שאין לו עניין להסביר את עצמו בתקשורת אלא מי שרוצה לדעת מה הוא חושב שיקרא את ספריו, מי שרוצה ללבן דברים עם גדולי וחשובי הפוסקים יבוא וידבר איתם ויקרא את ספריהם וילבן איתם את הדברים כמו שעשו בכל הדורות[כך נוצרה ספרות השו"ת]

    אם אתה חושב שדרך בלוגים באינטרנט תשפיע משהו על הפסיקה טעות היא בידך

    • לא זכיתי להבין את הקשר של ההערה לפוסט הזה ספציפית, אבל באופן כללי ברור שאין לי כוונה להשפיע על הפוסקים, אלא אם כבר על צאן מרעיתם :) וכמובן שגם אחרי הכרתי בערך עצמי, ועם שמינית בשמינית של גאווה וכו' כל ציפיה להשפעה ע"י בלוג נראית לי מופרכת מעיקרה – אז לא נראה לי שיש סכנה שמישהו ח"ו יפסיק לומר (למשל) "שלא עשני אשה" בעקבות הבלוג הזה, וזאת התורה לא תהא מוחלפת וכו'…

      • אוסיף עוד שאם חזרת בך ולא את "אנשי ההלכה " אתה רוצה לעורר אלא את שומעי לקחם בוודאי שמזה לא תשיג כלום

        ההלכה לא נפסקת ע"י חבר'ה שיושבים על כוס קפה ומחליטים "לחדש את ההלכה" זה פשוט לא עובד בצורה הזו
        וכי מה חששך מלדבר עם גדולי הפוסקים? אם אתה חושב שאתה צודק ודברך אמת ממה יש לך לחשוש?

  19. ההערה הזו קשורה לתגובתך אלי שמטרתך היא "לעורר את אנשי ההלכה הרדומים. שיעבדו על העקרונות " מדובר בתגובה שלך אלי כאן למעלה

    הבנתי מדבריך שאתה לא רואה בעצמך פוסק שרוצה לחדש את ההלכה ולקבוע את הקריטריונים אלא אתה רוצה לעורר את אנשי המקצוע ( הרדומים לדעתך ) שיעשו זאת

    על זה כתבתי לך שאנשי המקצוע שאמורים לדעתך לקבוע את הקריטריונים לא מסתובבים ברשת ובבלוגים ואם "לעורר " אותם באת אז דומני שאין זו המסגרת לכך, אפשר פשוט לדבר איתם הם לא נושכים

  20. אהה, אוקיי, הייתי קצת רדום… :) בכל מקרה, אם מישהו יתעורר – מה טוב. ואם לא – נמשיך לדון כל שנה מחדש על קטניות בפסח וגילוח בחול המועד ודברים מעין אלו.

  21. הבכיינות על הקטניות בפסח היא לא חדשה , כבר ערוך השולחן מחה באלו שמזלזלים בכך [המאה ה19 למניינם] ועוד לפניו הרב אליעזר פלקלס תלמידו של הנודע ביהודה[המאה ה18 למניינם] שיצא באמירה שגם בית דינו של שמואל הרמתי לא יוכל לבטל לאשכנזים גזירת קטניות

    לכן אין מה לדון על זה כל שנה כי אין שום חדש ב"זעקה" פשוט נמנעים שבוע מלאכול קטניות וזהו ,באמת שלא כזה סיפור [ועבדך הנאמן אשכנזי הנמנע כמובן מאכילת קטניות בפסח]

    כן אפשר להתווכח מה נכלל בגזירה ומה לא וכו' וויכוחים כאלו עדיין נעשים וכל אחד ילך אחר מנהג אבותיו ורבותיו ושלום על ישראל.

  22. Pingback: פלמנקו ואמנות אחזקת המסורת (מיחזור + התראה לעתיד) | ארץ העברים

  23. בס"ד כ"ג באלול תשע"ו

    נראה שהפלמנקו, ככל ניגון המשמח את האדם או מעורר בו כיסופים, יכול לתרום ל'אחזקת המסורת'.

    דומני ש'קרעכץ' התמידי על הצורך לתקן את ההלכה נובע בעיקרו מההרגשה הכללית שעשיית המצוות היא נטל על האדם, וממילא מחפשים כל טיעון שיביא להקלת ה'נטל'.

    לעומת זאת, כשעובדים את ה' באהבה ובשמחה מתוך תחושה של צמאון לקשר עם הבורא ובקשה מתמדת של 'מה אשיב לה", 'במה אקדם לה" – המצוות מפסיקות להיות 'נטל'. כל מצווה או הנהגה טובה היא עוד חוט המקשר אותנו לבוראנו.

    אולי משום כך אמרו חכמים: 'הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה – עליו הכתוב אומר: ואני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בם'. כשעבודת ה' יבשה – היא קמלה.

    אך כשעובדים את ה' בשמחה ובאים לפניו ברננה – מגלים ש'ה'ריעו ל'פניו כ'ל ה'ארץ' הוא בראשי תיבות 'הלכ"ה', שכן על ידי המצוות פוגשים את ה' בכל מהלך החיים, שבכל צעד בחיים יש איזו תזכורת הלכתית לנוכחות הבורא על ידי פרט המצווה המלווה את אותו צעד.

    בברכת כוח"ט לשנה טובה ומעוטרת, שנת שמחה וטוב לבב, ש.צ. לוינגר

    • ולגבי ההצעה שנפתלי בנט יוביל את התחדשות ההלכה.

      ההצעה מצויינת ובאה בזמן הנכון. בגילו הנוכחי נפתלי עדיין יכול לפנות ללימודי רבנות ודיינות. עשר שנים יקדיש להשגת כושר לרב שכונה ולרב עיר; עשר שנים נוספות יקדיש ללימודי דיינות – וכשייצא אחרי 20 שנה מלא וגדוש בש"ס ופוסקים, עדיין יהיה בן פחות מ-70 ויוכל להתמודד על תפקיד הרב הראשי לישראל ולעשות גדולות ונצורות!

      חילך לאורייתא נפתלי!

      בברכה, בנג'מין ניתאי הלוינגרי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים