Home » עבריוּת » מגילת הקו האחרון

מגילת הקו האחרון

לחצו להגדלה

דוממים כהרגלם ישבו התלמידים, נער יספרם, במבואה שמחוץ לחדר.
חדרו של מורה הצדק הישיש.
זה חמש שנים שלא יצא ממנו אלא לתפילות השבת והחג, ועוד פעם אחת בשנה, בשלישי לחודש השישי, עת עלה לקברו של כהן הצדק. מי שראהו אז אמר שפניו חוורים ולוהבים כפני מלאך ה’ צבאות.

מילה לא הוציא מפיו, רק כתב וכתב, מגילות מגילות, ספונות בחדרו. לפני שנים רבות התיר לפרסמן ברבים אך מאז שסגר הדלת בעדו – חדל. ממילא לא יבינו, אמרו תלמידיו לעצמם, והמשיכו לחזור ולמלמל, דברים שבכתב ודברים שעל-פה.
גם עם גדולי תלמידיו כבר לא דיבר, אף בהם לא בטח.
והנה הם כתלמידיהם: “הקודש הישראלי”, “נשמת האומה”, “ישועה שלימה”…

בחוץ עולם כמנהגו, רבבות-רבבות שלא ידעו ולא יבינו, כמה אלפים שחשבו שהבינו, כמה מאות שפעם הבינו, וכמה עשרות, מייחלים כי עוד יבינו. והם דואבים: התורה, תורת קודש עליון, משתפכת בראש חוצות, כל הרוצה בא ונוטל, רבים משוטטים ותרבה הדעת, דעת אלהים אחרים…!

“קדושה שבטבע” אומרים שם. “אור לגויים”. אוי!

טרוטי עיניים קטני קומה מחללים את דברי כהן הצדק, הוזים כי דברים כפשוטם, כביכול על העולם הזה השפל, בטינופת צחנתו היותר בשֹרית, עליו דיבר הכהן, אוי!

ומיד ליד עוברת שוב המגילה.
האחרונה שיצאה מהחדר, בית היוצר לניצוץ קדושת נשמת ישראל היותר עליונה.
כתובה בכתב ידו אך מסורגלת ככתבי הקודש.
והם הוגים בה שוב ושוב, עד שיבוא גואל צדק, ונסו הצללים…

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים לְמַשְׂכִּיל לְכֹל בְּנֵי הַר הָאוֹר
לְהִנָּזֵר מִדַּרְכֵי עַוְלָה, מִלְּמוֹד דִּבְרֵי חֲלָקוֹת, חָכְמַת זֵדִים, דַּעַת טְמֵאִים
לְהִבָּדֵל מֵעֲדַת רִשְׁעָה, מֵהוֹרְסֵי קֹדֶשׁ, עוֹכְרֵי אֶמֶת, שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים…

וְלֹא יִקְרְאוּ אֲשֶׁר כָּתַב כֹּהֵן הַצֶּדֶק כִּי אִם כַּאֲשֶׁר פָּשַׁר הַמּוֹרֶה
כִּי בוֹ גְנוּזוֹת הַרִאשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ וַאַחֲרוֹנוֹת אֲשֶׁר יָבֹאוּ
וְלֹא יָהִינוּ לִשְׁמוֹע אֶל מוֹרֵי הַלָּצוֹן אֲשֶׁר דָּרְשׁוּ וְדָרְסוּ דִבְרֵי אֱלֹהִים חַי
אֲשֶׁר אָמְרוּ לִמְסוֹךְ קֹדֶשׁ בְּחוֹל וְטָמֵא בְטָהוֹר
כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה פָּשְׁרוּ אֶת דִּבְרֵי כֹהֵן הַצֶּדֶק
וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן חֶבֶר כֹּהֲנִים זִמָּה עָשֹוּ
כִּי טִבְּעוּ קֹדֶשׁ בִּיוֵן מְצוּלָה טָבְעוּ בָאָרֶץ שַׁעֲרֵיהֶם. 

וְאַתֶּם בְּנֵי הַר הָאוֹר אַל תֵּחָתּוּ מֵהֵמָּה וְלֹא תִשְׁמְעוּ לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ
וְלֹא שִֹיחַ וְלֹא שִֹיג עִמָּהֶם כִּי כֹל הַקָּרֵב הַקָּרֵב יוּמָת
כִּי כַּאֲשֶׁר הֵקִים בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר:
הכהנים והלוים ובני צדוק
אֲשֶׁר שמרו משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי
פִּשְׁרוֹ: הַכֹּהֲנִים הֵם מִשְׁפַּחַת כֹּהֵן הַצֶּדֶק, הַלְוִיִּם הֵם הַנִּלְוִים עִמָּהֶם
וּבְנֵי צָדוֹק הֵמָּה בְּנֵי בֵית מוֹרֶה הַצֶּדֶק
אֲשֶׁר נָטָה קָו עַל יְרוּשָלִַם וּבְנוֹתֶיהָ סָבִיב
וְלוֹ נִגְלָה סוֹד אֵל וְאֵין אִישׁ מִתְחַזֵּק עִמּוֹ עַל אֵלֶּה
כִּי הוּא יָדַע כִּי כֹל הָאָרֶץ עַל קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ
וַאֲדָנֶיהָ עַל בְּלִי מָה הָטְבָּעוּ
וְאֵין כֹּל, כִּי אִם תּוֹרַת קֹדֶשׁ, וְרוּחַ קֹדֶשׁ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת…


אפילוג

…’עדת היחד’ נוצרה כנראה עקב מחלוקות קשות שפרצו בירושלים בנושאים הקשורים לעבודת המקדש, כמו קביעת הלוח, חוקי טהרה, תרומות ומעשרות. המחלוקות האלה הניעו כנראה את מייסד הכת, המכונה במגילות ‘מורה הצדק’, להביא את אנשיו לנטוש את המקדש שנטמא בעיניהם, לפרוש מכלל ישראל, ובשלב מסוים אף להקים לעצמם יישוב מבודד סמוך לים המלח.
חברי הכת חיו חיים בדלניים, שנאו את אויביהם שנאה עזה וטיפחו ציפיות משיחיות. מטרתם הסופית הייתה לחזור לירושלים בבוא הישועה ולהשיב את עבודת האל על כנה במקדש טהור, עתידי, שייבנה – כך האמינו – בידי האל עצמו.
תקוות אלה נכזבו סופית בשנת 68 לספירה, כאשר הצבא הרומאי, בדרכו לירושלים להכניע את המרד הגדול, הרס את היישוב לחלוטין.
(קהילת קומראן)

25 תגובות על “מגילת הקו האחרון

  1. קראתי את המאמר של יואב שורק, היה מעניין אינני מכיר מספיק לעומק את שיטתו של הרב טאו בכדי לחוות דעה לגבי המסקנה של המאמר
    על כך פנים לגבי המאמר שלך: אינני שייך למה שמכונה “הקו “(= תלמידי הרב טאו ושיטתו ) כך שאני לא הנמען לביקורת או ואמור להיפגע ממנה וכו’ אבל שאלת תם יש לי אליך :
    אם מדובר בכת מתבדלת ולא קשורה לעולם ולפיכך אין לה מה להציע וכו’ וכו’ וכו ‘ אז למה אתה טורח בכלל לכתוב על אותה “כת”? למה לך להתייחס לקבוצה שלדעת היא בכלל לא משפיעה וחשובה?

    • לא ממש הבנתי את השאלה – יש אנשים שחוקרים עשרות שנים את האיסיים, למשל, שנכחדו די מזמן – למה? אגב, יש כאלה שאפילו בילדי נכרים ישפיקו, וחוקרים את מלחמת האזרחים האמריקאית למשל, שגם היא הסתיימה עד כמה שדווח לי… ויש כאלה שבטוחים שהדתיים הליברליים ייכחדו, ועדיין לא מפסיקים להגיב מאות פעם על מאמריהם של אותם ליברלים…
      בקיצור, המין האנושי הוא מוזר וקשה לרדת לסוף דעתו.

      • אהבתי את העקיצות הן היו מצחיקות גם אם הן היו עלי (-:
        ועכשיו ברצינות- אני אומנם כמו שכתבת אכן חושב שהדתיים הליברלים הם קוריוז מבחינה כמותית והשפעתית ומבחינה חינוכית השפעתם במוסדות החינוך של הציבור הדתי היא אפסית אז למהאני בכלל טורח להתייחס אליהם? שאלה טובה שאלת ותשובתו היא שלמרות האמור לעייל יש להם במה תקשורתית רחבה מאוד וחסרת פרופורציה לחלוטין לגודלם בציבור הדתי וגם באקדמיה הדתיים הליברלים מקבלים את הבמה הזו ולכן העמדות שלהם מקבלות הד למרות משקלם הזניח בציבור הדתי והיות ואני חושב שמדובר במסרים שגויים ופסולים והמסרים האלו מקבלים במה אני חושב שיש עניין למחות על כך
        אם לא היה להם נפח תקשורתי מוגזם לא הייתי טורח להתייחס אליהם בכלל

        ועכשיו לשאלתי שוב : מה מלחיץ אותך בהר המור אם לדעתך מדובר באיזו קבוצה שלא קשורה לעולם?

      • ולגבי מלחמת האזרחים האמריקנית-
        דווח לך נכון היא אכן הסתיימה ,תספר את זה לרדנקס שעדיין מניפים את דגל הקונפדרציה ושרים בדבקות את ה”דיקסי” במשחקי פוטבול ואירועים רשמיים
        כנראה שלא סיפרו להם שהמלחמה הסתיימה ולא רק זה אלא שהיא הסתיימה בתבוסתה שלהם(-:

  2. אני מניח שהלינק הוא לטובת שאר הקוראים כי אני כתבתי שקראתי את המאמר
    אבל לשאלתי יש תשובה?

  3. אבי, אתה מוכשר בטירוף.
    חבל שעוד לא התמנית באופן רשמי לנביא התקופה.

    • תודה!
      אבל הנבואה ניתנה ל… אלו שקוראים את העתיד בעין אי”ה, כאילו לא עברו מאה שנה ושתי מלחמות עולם מאז…

      • ומה הקשר למען ה’ בין מלחמות העולם והשואה לרלוונטיות של עין איה?
        יש גם בעין איה וגם בשאר כתבי הרב זצ”ל מסרים שרלוונטיים גם רלוונטיים לדורינו אנו ולדורות הבאים
        מרן הרב זצ”ל השאיר מורשת אדירה שממשיכה לתת חיות ושאר רוח וקומה כאז גם עתה
        נ. ב
        ובנימה אקטואלית אוסיף באשר לרוח האיתנה שבמורשתו של הראי”ה שהרבה מעוצבים בימים האחרונים על הרב שלום כהן שאמר על ההמנון “התקווה” שהוא “שיר מטומטם ” , גם הרב זצ”ל לא הזדהה “התקווה ” ואמר שיהודי לא מקווה אלא מאמין והוא כתב כאלטרנטיבה את “שיר האמונה” -” האמונה לעד חיה בלבבנו …..”

      • והכי מצא חן בעיניי הגר”ע יוסף ששר (במעמד הכתרת הראש”ל הגר”י נסים, ו’ בניסן תשט”ו) בניגון ‘התקווה’ את ‘עלינו לשבח’, ללמדנו שלא די בתקווה ‘להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים’, אלא לשאוף לגילוי מלכות שמים בעולם כולו על ידי האנושות כולה ‘יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון… ויקבלו כולם את עול מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד…’.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  4. אברם
    אתה מעדיף נבואות שנכתבו לפני חורבן בית ראשון?

    • בטח! שם הנביאים אמרו את דברי עצמם, ולא נתלו בספרי קודמיהם בניסיון לדרוש כל תג ותג… (וכמובן שעיקר נבואתם לא היתה לדרוש את העתיד אלא להסביר את ההווה, מה שהרב טאו מתחמק ממנו יותר ויותר).
      הנטייה הזו “לפשור” נבואות קדומות היא מהמאפיינים של ספרות בית שני ובעיקר של כותבי המגילות – וכן, גם של דניאל שכותב “ואני דניאל בינותי בספרים” וכו’ – מה שמוכיח (בין השאר) על איחורו הרב.

  5. דווקא לפי הכתבה של יואב שורק וחלק מהמרואיינים בה הרב טאו דווקא כן מסביר את ההווה והיות ולפי דעתו המציאות כיום היא X לכן ההנהגה שלו היא בהתאם ושונה מההנהגה הקדודמת שלו שהמציאות הייתה Y ולכן ההנהגה הייתה בהתאם לאותה מציאות.

    כמו שכתבתי למעלה אני לא בקיא מספיק בדרכו של הרב טאו בכדי לחוות דעה האם הדברים נכונים או לא והאם יש שינוי בדרכו מאז ומתמיד או שאין חדש תחת השמש.

  6. בס”ד ה’ באדר ע”ה

    אינני מכיר מקרוב את הרב טאו, אך מעיון בספרו ‘צדיק באמונתו יחיה’ נראה שהוא מתייחס ברצינות רבה מאד לחשש של היסחפות של הציונות הדתית לתפיסות שאינן מיוסדות על אמונה בתורה מן השמים, בדברי חז”ל ופרשנותם של ראשונים ואחרונים. בזה אין הרב טאו שונה משאר עולם התורה הציוני. יש הבדל בדרכי ההתמודדות. עד כמה להיכנס ב’שקלא וטריא’ עם ביקורת המקרא והתלמוד. האם לשמור מרחק מהן או להתמודד עם טענותיהן. בסופו של דבר, מבינים גם ב’מכללת הרצוג’ שצריך להעמיד גבולות לפתיחות, להעמיד קו יותר רחב וכיו”ב, אך אין למתוח את הפתיחות עד אינסוף, וכך הוקם ‘מיזם הקהל תתקכ”ט’.

    גם ב’בית היהודי’, הבינו החבר’ה, דתיים כחילונים, והבהירו זאת ליו”ר, שפתיחות אינה ערך עליון שאין לו גבולות. לאידך גיסא, הבינו חוגים בציונות הדתית, שכשם שנפתחים אל הציבור החילוני – כך יש להיפתח גם אל הציבור החרדי המתון, ויצרו את ‘יחד’. אולי חוזרת הציונות הדתית להיות ‘המקף המחבר’ בין עולם התורה לעולם העשייה הלאומית.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • לא נכון לומר שהרב טאו מנותק מהציבור הישראלי. הרי חלק גדול מהמכינות הקדם-צבאיות מודרכות על ידי תלמידיו, ומשפיעות על רבים שכלל וכלל אין תורתם אומנותם והם נמצאים ראשם ורובם בעולם העשייה, כשהגותו של הראי”ה קוק נותנת להם את המשמעות האמונית לעשייתם היומיומית.

      הרב טאו ותלמידיו בדרכם שלהם, ובנט וחבריו בדרכם שלהם, קלטו שיש הרבה יהודים פשוטים, שאין להם עניין רב בפילוסופיה מודרנית או פוסט-מודרנית, ואינם מדקדקים בהכרח בקלה כבחמורה, אבל מרגישים אהבה פשוטה לארץ ישראל לעם ישראל ולמורשתו – ואותם הם מנסים לקרב, איש איש בדרכו.

  7. לפי הכתיבה שלך ובמיוחד של חברך שורק,יכול להיות שבנט קנה את מקור ראשון?

      • אברם והגר,
        שוב אתם רבים? חשבנו שהתפייסתם (רש”י בראשית כה,א).
        וד”ש לזמרן, יקשן, מדן, מדין, ואחרון חביב – לשוח הקטן.

        בברכה, אחייניכם האוהבים מק”ק חרן,
        עוץ, בוז, קמואל, כשד, חזו, פלדש, ידלף, בתואל, טבח, גחם, תחש, וגם ממעכה הקטנטונת והחמודה.

  8. ש. צ , לגבי מה שכתבת על המכינות הקד”צ

    בכתבה נטען שראשי המכינות שהם תלמידי הרב טאו לא מעודכנים או שמא במודע לא מעבירים את תורת רבם העדכנית שנטען בכתבה שהיא “חרדית” יותר והם ממשיכים להעביר את תורת רבם הראשונה לתלמידיהם

    אגב את אותה טענה שטוען יואב שורק בכתבה על שינוי בגישה אצל הרב טאו טען בזמנו הרב בני לאו במאמר מעורר הסערה שלו במוסף שבת ויגאל כנען שהגיב לו (בתגובה שגם היא כזכור עוררה סערה)טען ששיטתו של הרב טאו לא השתנתה וכאז כן עתה וכך גם טוען צבי גילה בוגר הר המור בלינק שהבאתי( ודבריו הובאו בנימה עדינה הרבה יותר מהמאמר של יגאל כנען אז )

    • ואולי ההבדל בין סגנונו של צבי גילה לסגנונו של יגאל כנען מראה על תהליך הפוך, תהליך של יתר היפתחות החוצה? מבינים יותר שצריך להסביר ולדבר ב’שפה המתקבלת’?

      תהליך ההתקרבות ההדדית הוא דו-צדדי. אם פעם היתה החברה הישראלית שקועה בלאומיות, בבניין החומרי של העם והארץ – היום מחפשים יותר את הרוחניות האישית ומדברים בגלוי על קירבת אלקים.

  9. יש דברים בגו והעובדה שישיבת הר המור העלתה לפני לא מזמן אתר אינטרנט שיסביר אודותיה וכו’ מראה על זה

    • בס”ד ז’ באדר ע”ה

      לאמיר – שלום רב,

      האתר של ‘הר המור’ אינו מיועד, לפחות לפי שעה, להסברה לקהל הרחב. הוא מיועד בעיקר לשמירת קשר עם ידידי הישיבה, בוגריה ותומכיה. יש בו עלונים שבהם דברי תורה למועדים, שמן הסתם יכול לעזור גם לקהל הרחב לטעום מעט מעולמה המחשבתי של הישיבה. למי שרוצה להיכנס יותר לעומק – יעזרו ספרי הוצאת הסםרים של הישיבה הניתנים לרכישה דרך האתר, ובהם מספריהם של רבני הישיבה, הרב טאו הרב וולנסקי ועוד, וגם כתבים של הראי”ה, הרצי”ה ועוד מתלמידיהם, כגון ‘מהמקור’ קובץ מאמרי הגות של הגאון רבי שמעון סטרליץ, תלמידו של הראי”ה, שיצא לאחרונה מחדש.

      בהנגשה לציבור הרחב עוסק זה שנים רבות הרב שלמה אבינר המקורב לרב טאו. משנה סדורה של שיטתו של הרצי”ה קוק ימצא המעיין בספרה של תלמידתו הרבנית רותי סופר ‘ישראל קדושים’ א-ב. בשנים האחרונות החל אחד מבוגרי ‘הר המור’, הרב חגי לונדין, בהוצאת ביאורים לספרי הראי”ה בשאיפה להנגישם לקהל הרחב.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

ענני נא!