Home » עבריוּת » הברית הישראלית ועדכון תוכנת ההלכה

הברית הישראלית ועדכון תוכנת ההלכה

habrit_haisraelit

אין מתאימה יותר מהתקופה הזו שבין פסח ליום העצמאות כדי לקרוא ספר כמו "הברית הישראלית" של יואב שורק – ובאופן לא מפתיע, זה בדיוק מה שעשיתי בפסח (ועם חזרות הש"ץ הסליחה…)
הספר זכה לתשבחות מעדות הנחתום, יחד עם מחמאות כנות יותר המלוות בביקורת עניינית של עידו חברוני, וכמובן שלא אטריח אותכם בעוד מאותו דבר – ולכן אסתפק בסקירה קצרה של מה יש בספר, ובסקירה קצת יותר ארוכה של מה אין בספר (ואותו אני אנסה להשלים).

מה יש בספר?

חלק מרתק וחלק חשוב

הספר מורכב משני חלקים – החלק הראשון פחות חשוב אבל מרתק, ואילו החלק השני פחות מרתק אבל מאוד חשוב, והוא-הוא ליבת הספר. בחלק הראשון שורק סוקר את קיצור תולדות הברית הישראלית "בבהירות נהדרת, בתנופה שנותנת תחושה של קריאת מאמר ולא של ספר רחב יריעה, ובהיקף ידיעה אנציקלופדי שגורם לך לחולשת הדעת" (חברוני, לעיל). הסקירה כוללת חשיפת מקורות לא ידועים ברובם (לי לפחות) והפצת אור תוֹבנָתי בהיר עליהן, והמסקנה היא פשוטה וברורה – נושא התחדשות ההלכה היה חלק בלתי נפרד מהמיינסטרים המחשבתי מימי חז"ל ועד לפני כמה מאות שנים, וחזר והתחדש עם קום המדינה. דא עקא, אחרי כמה נסיונות נפל לחידוש ההלכה בעשורים הראשונים של המדינה, המסקנה היתה שזה פשוט לא עובד. במקביל, המשבר של ההגמוניה החילונית ועלייתו של גוש אמונים גרמו באופן פרדוקסלי לתחושה מגזרית של "הנה – לא נגענו וזה עובד לנו", וממילא התייתר כביכול הצורך בדיון כלשהו על מעמד ההלכה במדינה בפרט ובעולם המודרני בכלל.
שורק לא מסביר בדיוק מה השתנה עכשיו, ועל כך אעיר בהמשך, אבל כל מי שמביט סביב ורואה את הִתְרבות הזרמים ה"חריגים" במגזר – מחבקו"ק ועד לרב שג"ר – מבין ששורק צודק לפחות בעניין המוטיבציה לשינוי: ההלכה האורתודוקסית ב'טהרתה' אינה מתאימה אפילו למגזר הדתי, שלא לדבר על זה החילוני.

שאלת הסמכות, או הסנהדרין ואחרית הימים

הם סוברים שהתורה היא שמימית ושההלכה מחייבת, אך פירוש ההלכה הוא בידיהם, ולכן למעשה גם התורה משתנה תחת ידיהם… אך לפי מה הם מפרשים? לפי הזמן, כך שהתורה עוברת שינויים מודרגים…
נותרת רק השאלה: מה הפרשנות האמיתית? שהרי בודאי מופיעות שאלות חדשות. הכלל הוא שכל השאלות מוצאות את פתרונן בתורה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כלומר בתלמוד הבבלי.
(הר"ש אבינר, "היזהרו מניאו – קונסרבטיבים", ההדגשה שלי)

כשתמצאו לומר, הפיסקה הזו של הרש"א כנגד ה"ניאו-קונסרבטיבים" (= שורק ושות', לשיטתו) היא-היא תמצית הביקורת העניינית על התפיסה שמציגה "הברית הישראלית":
מי שָֹמְךָ לשנות ולפרש?! ויותר מכך, בולטת הרדוקציה שנעשית למושג תורה שבעל-פה – שאין היא אלא התלמוד הבבלי, הא ותו לא. אך כדי לא להפוך את הדיון להתנגחות סטריאוטיפית בין ה'שמרנים' ל'ליברלים', הנה דברים שכתב לא אחר מהר"א ליכטנשטיין זצ"ל, שנפטר השבוע:

להלכה ישנה, אי לכך, בשורש נשמתה, נימה אנטי-מהפכנית. היא אמנם מכירה – לפעמים, בצורה די רדיקלית – בכמה מן הערכים החברתיים וההיסטוריים שדורות תהפוכות נוטים לעצב ולהבליט. אך אשר לאמצעים, היא מתווה פעולה, ככל האפשר, במסלולים מוגדרים ומסגרות טבועות… שעה שאיש ההלכה מטיף לטיפוס על סלעי ההיסטוריה, בני רשף המגביהים עוף שואפים לדלג על הריה ולקפץ על גבעותיה. מנקודת מבט תורנית, ריצה כזו מסוכנת למדי. במקרה הגרוע, היא עלולה לפגוע קשות בקיום תורה ומצוות.
(הר"א ליכטנשטיין, תהליך וסיום בהיסטוריה)

ובכן, שורק מתייחס במפורש ובמובלע לביקורת הזו וטענתו הבסיסית היא פשוטה להפליא: גם חז"ל לא קמו בבוקר עם תווית הכשר "חז"ל" עליהם. הם פשוט המשיכו את מה שבעיניהם היתה דרך התורה מימי עתניאל בן קנז (למשל) ש"החזיר" אלפי הלכות בפלפולו – לדעתם, לחכמי הדור יש סמכות (וחובה!) לקבוע את ההלכה בכל דור, זה הכל. ויתרה מכך – חז"ל לא היססו "לתרגם" את כל התורה, ולמעשה את כל המקרא, לשפתם הם: דיינו אם נזכיר את עולם המידות והמשקלות, שעד ימינו נזקק למונחים שקבעו חז"ל! (ע"ע קב, לוג, פרסה, מיל… ואפילו "איסר האיטלקי"…)
אלא שבמהלך השנים השתרשה התפיסה לפיה לאחר חתימת התלמוד אין לנו סמכות לשנות דבר וחצי דבר בהלכה – אמנם לפרשנות זו לקחו כמה מאות שנים "להיקלט", שכן עד המאה ה-13 בערך, בעלי התוספות למשל לא סברו כך וחידשו, פירשו ושינו,  אבל בעקבות הרמב"ם בעיקר, התפיסה הזו הפכה למיינסטרים. ומה עם ההלכה? זו תמתין לביאת המשיח או הסנהדרין, כמוקדם שבהם…

בקיצור, הפער הגדול בין התפיסה שמציג שורק לבין המיינסטרים היהודי מתמצית בשאלה הזו:
האם עלינו להמשיך לחכות ל"גאולת ההלכה" ע"י הסנהדרין, שתיפול מהשמיים?
וגם כאן, התשובה של שורק פשוטה ואקטואלית – כמו שגאולת ישראל מהגלות לא נעשתה בדיוק בידי שמים כמו שחלם עם ישראל לדורותיו, כך גם שינוי ההלכה, או ליתר דיוק התחדשות ההלכה – וראו מה שכתבתי כאן.

ומה אין בו?

בבסיסו של הספר מונחת ההנחה המובנת מאליה, כי ישנו צורך בשינוי – ושורק נאמן כאן לדרכו העקבית מאז החל לכתוב בנושא לפני כ- 15 שנה. אלא שלעניות דעתי חסרה התייחסות מפורטת יותר לשני נושאים מהותיים – הראשון הוא שאלת הצורך בשינוי, והשני (הקשור אליו) הוא רשימה מסודרת ומשכנעת של דוגמאות הלכתיות הזקוקות לשינוי. או בקיצור – למה לשנות ומה לשנות?

למה לשנות?

רבים יחלקו על עצם ההנחה של שורק לפיה מה שחסר עכשיו למישהו במדינה הזו הוא שינוי ההלכה – ולא רק הרבנים, שכפי שניסיתי להדגים בציטוטים לעיל נדמה כי המכנה המשותף לחכמי התורה הן מ'ימין' והן מ'שמאל' הוא ההתנגדות הבסיסית לשינויים שכאלו – אלא גם הציבור הדתי לא נראה כמי שכמֵהַ לשינוי: בתוך עמי אנכי יושב, ובבית הכנסת לא נראית תנועה הקוראת לשינוי נוסח התפילה, למשל (בשביל זה יש עלונים, כידוע…)
והנה אנקדוטה לא מייצגת אבל מעניינת: שוחחתי לאחרונה עם מישהי שחזרה בתשובה למגזרנו הד"ל (אגב, בעקבות הרב אורי שרקי – שגם הוא מהפכן לא קטן בהגותו, אבל שמרן בעמדתו ההלכתית). היא, באופן מעניין, תופסת את הציבור הד"לי כמי שבאמת מוביל את נושא שינוי ההלכה (עניין של תדמית כנראה :), אבל היא לא מבינה מה בוער לנו לשנות??? הרי העיקר זה הרוחניות וחיפוש האמת הפנימית!… בשיחה איתה מצאתי את עצמי שולף דוגמאות לאבסורדים הלכתיים איתם כל אדם דתי נאלץ להתמודד (או מוטב – להסתגל), וזה מוביל אותי לחוסר השני בספר –

מה לשנות?

Halacha_Update

אחת מהדוגמאות הבודדות בספר לבעייתיות בהלכה הקיימת, היא דווקא משהו אנקדוטלי אם כי מטריד: מצוות הציצית. שורק מעיר באירוניה מסוימת, כיצד קרה שההלכה ביטלה למעשה בידיים מצווה מהתורה (!) שהרי לפי התורה הציצית אמורה להינתן בבגד בעל כנפות שאתה מתכסה בו ביום-יום. בפועל, הומצא מין בגד הנקרא "טלית קטן" (שאף אדם שפוי לא היה מעז ללכת איתו כבגד ברחוב), ובו יוצאים ידי חובה. במקביל, ההנחייה היא שאם בטעות קנית בגד "אמיתי" שיש לו במקרה ארבע כנפות, עליך לעגל אחת מהפינות כדי שלא תתחייב בציצית!…

אבל לבד מהדוגמה הזו (שצדה את עיני בשל הפן ה"שנרביאני" שבה*) ועוד כמה דוגמאות ספורדיות, חסרה לדעתי בספר רשימת דוגמאות מפורטת של נושאים הלכתיים הדורשים בחינה מחדש.
כמובן שלא חסרים כאלו, הלא הם כתובים במאמרים שונים ואף ברחבי המרשתת, אבל ספר כזה יכול היה להיות המקום להציג כמה מהם בהרחבה – ואולי לאור שנת השמיטה הנוכחית, היה מקום לתת את השמיטה כדוגמה קלאסית לגוף הלכות שלם הדורש עדכון ורענון – ולאו-דווקא לקולא, כמו שרגילים "להאשים" את הליברלים כמי שמחפשים חיים נוחים – שכן ההצעות בתחום זה כוללות למשל שמיטה כלכלית דווקא במגזר ההייטק, שתחייב הקטנת רווחים וצמצום פעילות, וכן ביטול חובות למעמד הנמוך, שתגרום להפסדים לבעלי החוב. וכיוון שהזכרתיהו לעיל, הנה ציטוט מדברים שכתב הר"א ליכטנשטיין בכאב רב לקראת שנת השמיטה תשל"ג:

בראש ובראשונה, מהווה מסכת השמיטה גוף הלכתי המשתרע על פני כמה תחומים… נוסף על הרובד ההלכתי, ההלכות מעורות במכלול ערכים המכונן והמשתקף על ידן. אין כאן צורך לחטט בטעמי המצוות; הדברים נראים בעליל. מה נשאר לנו כיום מן החזון המרהיב הזה? כקליפת השום! מבחינה פורמלית ייתכן שהכל בסדר, אך את שבת הארץ אין אנו מקיימים. אנחנו – תומכי ההיתר כשולליו, הקונים כרגיל כצופים בלוחות – לא משמטים אלא משתמטים.
(הר"א ליכטנשטיין, הרהורי שמיטה, ההדגשות שלי)

הדמוקרטיה של ההלכה

אחת מהטענות המעניינות של שורק בספרו היא, כי מאז ומעולם ההלכה נקבעה בסופו של דבר בהסכמת העם – והדוגמה הבולטת ביותר היא דווקא התקבעותו של התלמוד הבבלי, שלדברי הרמב"ם זכה לכך כיוון ש"כל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל". במילים פשוטות – ההלכה היא מעין דמוקרטיה, השואבת את כוחה מהעם, במקביל לסמכותה האלוהית המחייבת. אז הריני מציע לכל הבאים בשערי הפוסט הזדמנות להיות חלק משרשרת (התחדשות) ההלכה, וזאת ע"י מילוי הטופס הבא שיישלח היישר לכותל…


* נ"ב

בצירוף מקרים מעניין, וכפי שכתבתי כאן לאחרונה, לפני פסח קראתי את "בקרן זווית" של נדב שנרב – לכאורה אין שום קשר, אבל בפועל יש ויש; שכן לדעתי, "הברית הישראלית" הוא התשובה ל"בקרן זווית", כיוון ששורק קורא (בין השאר) לתיקון אותם עיוותים הלכתיים סביבם בונה שנרב את מסותיו המחכימות (והמשעשעות). הדוגמה לעיל עם הציצית היא אחת מהן, והיא מקבילה לדוגמה שמביא שנרב במקום אחר לגבי שבועה בבתי דין לממונות – יש מצווה מהתורה להישבע במקרים מסויימים, אלא שבתי הדין הרבניים אוסרים לקיים מצווה זו ומכריחים להגיע לפשרה, ומי שמתעקש – עלול להפסיד את כספו שכן הוא מוגדר כ"רץ (להוט) אחרי השבועה"!…

39 תגובות על “הברית הישראלית ועדכון תוכנת ההלכה

  1. טרם קראתי את ספרו של יואב שורק אבל כמה נקודות יש לי לומר על הנאמר כאן בפוסט:

    1.חז"ל דווקא כן היו מודעים לתפקידם ההיסטורי ונאמר במפורש בגמרא ש"רבינא ורב אשי סוף הוראה" ,כל למדו מתחיל רואה מייד שהן התנאים והן האמוראים ראו את עצמם כממשיכי מסורת מסיני עד אליהם והם לא "התאימו את התורה לדורם" יש מאין

    2.גם אילו הנאמר בסעיף קודם לא היה נכון וחז"ל לא היו מודעים לאיך שמפעלם ההלכתי ייתפס לדורות זה לא רלוונטי בכהוא זה לעובדה שמהלך הדורות מאז חתימת התלמוד ככה התקבל בעם ישראל שאין חולקים על התלמוד הבבלי וכדברי הנודע ביהודה בתשובה מפורסמת שלו שמי שחולק על התלמוד הבבלי לא ייחשב לאחד מחכמי ישראל. זה לא רלוונטי לפיכך לעסוק בשאלה איך חז"ל תפסו את עצמם למרות שכמובן הם היו גם היו מודעים לתפקידם בשלשלת מעתיקי השמועה איש מפי איש על מרע"ה.

    3.יואב שורק תמיד טוען שכמו שהציונות הדתית מאמינה שאת תהליך הגאולה צריך לעשות מלמטה ובצעדים מתוכנו ולכן מימות התחייה הלאומית בדור האחרון בניה הצטרפו למפעל הציוני כך גם בעניין הסנהדרין שצריך לעשות-

    אך אין טעות גדולה מזו ,יש הבדל בין לחרוש את האדמה ולסלול כבישים ולייבש ביצות שכל פלאח יכול לעשות זאת לבין הקמת מערכת משפטית הלכתית שכל עם ישראל יקבל אותה ללא עוררין

    כיום יש ארגון הקורא לעצמו "הסנהדרין התחדשת" ונו? עם ישראל קיבל את הארגון הזה כסנהדרין?
    4.כמו שאני מזכיר תמיד הדתיים ה"מהפכניים" שקוראים לשינוי ההלכה הם קמצוץ זעיר ביותר מתוך הציבור הדתי לאומי ולכן יש להסתכל בפרופורציות נכונות על השפעתו מעבר למאמרים פובלציסטיים באתרי אינטרנט ,לרוב הדתיים הן מהציבור החרד"לי יותר והן מהבורגנות הדתית ההלכה כפי שהיא מתאימה להם מאוד לכן אם הציבור ביקש הציבור יקבל את מה שהא רוצה ולא מה שקמצוץ זעיר רוצה

    5.מעניין אם אלו שמזלזלים בשאלת הסמכות בפסיקת ההלכה היו מעוניינים שגם תהיה הפרטה של מערכת המשפט הציבורית וכל זב ומצורע או כל פובלציסט מהעיתון שבכלל לא בקיא במשפטים ינהלו את בתי המשפט והסדר הציבורי?!
    6.כאמור טרם קראתי את "הברית הישראלית" אך אם הביקורת של אברם כאן נכונה אז אני מזדהה עם ביקורתו על חוסר הקונקרטיות -אם מישהו בא להציע אלטרנטיבה הלכתית כל שהיא אי אפשר יהיה לדון עם דבריו ברצינות אם הוא יסתפק בסיסמאות ,דיונים הלכתיים אמורים להתבצע אם נאמר בשפה של מפקדים בצבא על ניקוי נשק "עד רמת הפין פציל" כלומר עד לרמת שער הציון במשנה ברורה והערות השוליים של השמית שבת כהלכתה לעומק ולרוחב ולפרטי פרטים אחרת העיקר חסר מן הספר

  2. ורק שאלה חשובה לאברם ששכחתי לשאול:

    אשמח אם תראה לי דוגמאות בהן בעלי התוספות חולקים על דברי הגמרא ולא מפרשים אותם

    לדעתי אין מצב שתמצא ,גם בעלי התוספות הסכימו עם דברי הרמב"ם שמאז שקיבל על עצמו עם ישראל את התלמוד הבבלי כפסוק אחרון עד שתקום סנהדרין אין חולקים בשום פנים ואופן על קביעה זו

  3. לגבי "הזרמים החריגים" שאברם מציין אלו שרוצים לשנות את ההלכה [בניגוד אליו לא אכניס לקטגוריה הזו את תלמידי הרב שג"ר ע"ה שהיה תלמיד חכם וירא שמים גדול וכוונתו לשם שמיים הייתה גם אם בדרכו הייחודית ואכמ"ל] תמיד עניין אותי מדוע הם מתעקשים להיאבק בתוך ציבור שלא מעוניין במרכולתם במקום לעשות את המעשה הפשוט ולעבור להיכן שדרכם היא מובנת מאליה ויש לי את המסקנות שלי

    שמחתי לראות שאת התהייה הכה ברורה הזו הביא גם פרופ' רציני בפורום עצכ"ח שכל דבריו שם הם מילים כדרבנות:

    http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=6&topic_id=2994171&forum_id=1364

    יעויין בלינק בעמודה 6 בדבריו של "אידך גיסא" שיודע דבר גילה לי את זהותו אך אינני יודע אם הוא מעוניין להיחשף אז לא אזכירו בשמו רק אומר שהוא חוקר ידוע בתחומו ואדם מעניין מאוד

  4. בס"ד 23 באפריל 2015

    לענ"ד אם רצוננו לעשות את היהדות לרלבנטית בשיח הדתי הכלל-עולמי, יש ללכת צעד אחד קדימה, ולהתאים את מערכת החגים שלנו ללוח הכללי, שבו מתבטאת היותנו חלק בלתי נפרד מעולם התרבות הכללי!

    מה טעם לחוד את חגי הקציר, הביכורים והאסיף בזמנם המקראי, כאשר אין אנחנו חקלאים וזמנים אלה אינם משקפים את ריתמוס חיינו האמיתיים?

    עלינו לחוג את 'חג החירות' בשבעת הימים שבין ה-8 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית, לבין ה-15 במאי, יום הקמת מדינת ישראל. כך נזכור את יציאת מצרים של דורנו!

    את 'זמן מתן תורתנו' נחוג ב-31 באוגוסט, לקראת המאורע המשמעותי בחיינו: פתיחת שנת הלימודים בה חוזרים מיליוני תלמידים בכוחות מחודשים לבתי הספר ללמוד בהם תורה!

    ומה מתאים יותר ל'חג האסיף' מאשר שמונת הימים שבין 25 בדצמבר ל-1 בינואר, ימי 'תקופת השנה' בהם 'סוגר' כל עוסק את השנה, ועורך את חשבון מלאי פרי יגיעו ועמלו!

    לגבי יום השבת, אני מציע להישאר ביום השבת המסורתי, לא מפני נאמנות למסורת, אלא מפני שיום זה הוא באמצע בין היום הששי המקודש לעמי אסיה ואפריקה לבין היום הראשון המקודש לעמי אירופה ואמריקה. בכך תבוא לידי ביטוי היותנו החוט המקשר בין תרבויות המזרח והמערב!

    בברכה, ד"ר זיגמונד הרמן פון לווינגן
    נשיא האיגוד ליהדות קוסמופוליטית, שמרנית ומתחדשת, ערגעץ-וו

    • תתפלא, אבל משהו דומה עשו חז"ל עם חג השבועות למשל – הם החליטו (ללא ביסוס בכתוב) שהוא יתחיל להימנות לא "מהחל חרמש בקמה" = "ממחרת השבת" = אחרי חג הפסח, אלא מיו"ט הראשון של פסח!
      יתרה מכך – פרופ' רחל אליאור מראה די בבירור, כיצד "הודחקה" משמעותו הכהנית-מיסטית של חג השבועות ע"י חז"ל: א) החג נקרא פתאום "עצרת" בלבד. ב) התאריך שלו נקבע כך שלא יחול ביום א'. ג) אין כל מסכת מיוחדת העוסקת בו. ד) כל המסורות הקדומות לגבי חידוש הברית ביום זה הפכו ל"חיצוניות", ועוד:

      "דומה שהעדרו הבולט של חג השבועות מזיכרונם של חכמים ואי רצונם לדון בו כחג מתן תורה וכחג המעבר בברית, כחג התורה שבכתב וכחג המרכבה, כחג אותו שומרים המלאכים וכחג המנחה החדשה ותנופת עולת הבכורים, הקשורה בספירת שבע שבתות… קשורים כולם בעובדה שבמסורות כוהניות שנכתבו לפני הספירה ונמצאו במגילות מדבר יהודה ובספרות החיצונית המקבילה אליהן, נודע לחג השבועות מקום מרכזי כחג חידוש הברית אשר נשמר בידי המלאכים בשמים (היובלים ו, יח) ובידי הכוהנים בארץ"
      ראה כאן את המאמר המקורי:
      http://www.academia.edu/4828715/%D7%97%D7%92_%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%9D
      או בגירסת האינטרנט כאן:
      http://mikrarevivim.blogspot.co.il/2012/05/blog-post_4136.html

      • בס"ד ה' באייר ע"ה

        עדות הכתוב ביהושע ה,יא: 'ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה' תואמת את מסורת חז"ל שזמן הבאת מנחת העומר שממנה ואילך מתחילים לאכול תבואה חדשה היא מחרת יו"ט ראשון של פסח.

        לענ"ד נקרא היום הראשון של פסח בשם 'שבת', משום שבו נצטוינו להשבית שאור מבתינו. היזקקותנו לחמץ ולנמשלו ה'שאור שבעיסה' עוברת כאן תהליך של תיקון ובירור. בתחילה אנחנו משביתים ומוציאים כליל את החמץ מחיינו למשך שבוע ימים. עוד ששה שבועות, בהם משתמשים אנו בחמץ רק בחיי החולין בלבד. רק כעבור שבעה שבועות, אחר שהוכחנו שאנו שולטים בחמץ ולא הוא בנו, יכולים אנחנו להביא גם ממנו מנחה חדשה.

        דוקא הצדוקים הביאו למנהגם טעם תועלתי באומרם שמשה אוהב ישראל היה ולפיכך תיקן שיהיו שבת ושבועות ביחד ויהיו להם שני מנוחה רצופים. [אף מסורת יהודי אתיופיה היתה כמסורת חז"ל שחג השבועות נמדד מיו"ט של פסח, אלא שהם ספרו מהיו"ט השני, משביעי של פסח].

        אף ההפטרות של חג השבועות – ביום הראשון במכשה מרכבה וביו"ט שני של גלויות בחבקוק – קשורות למעמד הר סיני. נלע"ד שגם הכינוי 'עצרת' מכוון כנגד כינויו של החג בתורה 'יום הקהל' שבו עמדו כל ישראל על הר סיני ובאו בברית עם אלקיהם.

        בברכה, שמשון צבי (המכונה: זיגמונד הרמן) לוינגר

        • כמובן שהתנסחתי לא נכון – הכוונה שלפי הצדוקים שבועות חל תמיד ביום ראשון*, ועפ"י הפרושים (חז"ל) שבועות יכול לחול כעיקרון בכל יום, ולאחר תקנת הלוח של לא בד"ו פסח, לפחות ב- 4 ימים בשבוע.
          ואגב, ממאמרה של אליאור הבנתי פתאום שישנו הבדל בין דעת הצדוקים כפי שהתלמוד מבין, לפיה הם סברו ש"ממחרת השבת" הכוונה ל- ט"ז ניסן, לבין דעתם לפי מגילות ים המלח + הספרים החיצונים, לפיהם "ממחרת השבת" הכוונה ליום א' שאחרי השבת שאחרי חג הפסח, ב-כ"ו ניסן! (ומשם יש למנות חמישים יום ולהגיע בדיוק ל- ט"ו סיוון, הוא חג השבועות לדעתם).

          * הוכחה מבריקה לכך הביא לראשונה (ככל שידוע לי) "רב צעיר" בתולדות ההלכה חלק ד:
          http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49622&st=&pgnum=228

  5. זה שאין מסכת מיוחדת לחג השבועות זה פשוט שבפשוטים כי למעט מצוות הביכורים ( לה מוקדשת מסכת ) שגם נעשית לאחר שבועות אין מצוות מיוחדות ליום זה שמצריכות מסכת שלמה

    וגם המסורות על מתן תורה ביום זה לא רק שלא הודחקו אלא הם נהיו המרכיב העיקרי של החג

    ואם כבר למה שחז"לא ימחקו את הצדה ה"כוהני " גם משאר החגים לפי גישה זו? והרי מסכתות יומא ופסחים מוקדשות בעיקר לעניני המקדש ופחות הרבה למצוות שמחוץ לו הלא כן?

    • לגבי מסכת "עצרת" – תאמין לי שאם היו רוצים, היו מוצאים על מה לדון (ע"ע מס' כתובות :).
      מסכת יומא באה להדגיש את כוחם של חכמים המלמדים את הכהן "הגדול" ומעבירים לפניו בהמות וקוראים לו סיפורי מעשיות בארמית (ספר דניאל) שלא יירדם… וכמובן נושא הקטורת והוצאת המחתה וכו' להוציא מליבן של צדוקים ולא כאן המקום.
      ומסכת פסחים כמובן מדגישה דווקא את כוחם של הישראלים, שכלל אינם נזקקים לכהנים לקרבן הפסח, ועוד יכולים לעשותו בטומאה!

      לגבי מסורת מתן תורה – כידוע לך, לפי ההלכה בדיני נידה יוצא שפוסקים כרבי יוסי, שמ"ת היה ב- ז' בסיוון… וראה כאן:
      http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%AA%D7%9F_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%A0%D7%95
      ושם גיליתי שני דברים מעניינים שלא ידעתי עליהם:
      א) דברי הריב"ש – כתב בשו"ת הריב"ש (סוף סי' צו), שאכן מן התורה שבועות איננו זמן מתן תורה, ורק לאחר קביעת הלוח (שבו נקבע ששבועות תמיד יחול בו' סיון) הוסיפו חכמים משמעות נוספת ליום זה
      ב) המדרש המפליא הבא המאשש את דברי אליאור – "…מפני שלוחות הברית ניתנו ביום הכפורים ועשרת הדברות נאמרו בעצרת, וכדי להוציא מלבן של צדוקים שאומרים מתן תורה לא היה בעצרת…" !

      • מי זורק את דם הפסח ומקטיר את אימוריו. לא הכהנים? המשנה בפסחים מתארת את הכהנים ההולכים עד ארכובותיהם בדם. כנראה שהגב' אליאור מרוב בקיאותה במיסטיקה, לא הגיעה ללימוד משניות פשוטות, המתארות את חלקם של הכהנים הקרבת הפסח.

        בברכה, ש.צ. לוינגר Very Ish Pashut

  6. האם שבועות אינו חל ביום א'?

    אמיר
    ראה דברי תוספות על קריאת התורה בתעניות. ואם אתה דווקא מעוניין בזווית קצת אחרת, ראה את התוספות בתחילת מסכת ע"ז וד"ל.

  7. ליש, תודה על ההפניות לאחר העיון אולי אתייחס כאן

    איפה התוס' על קריאת התורה בתעניות?

  8. אברם, אתייחס לדבריך מאוחר יותר

    רק דבר אחד עכשיו :

    ראיתי שלא התייחסת לתגובותיי הראשונות אשמח אם תתייחס רק לנקודה אחת מתוכם לשאלתי האם היית מעוניין להפריט את מערכת המשפט האזרחית ואם לא מדוע שכשזה מגיע לסנהדרין אז פתאום "אנחנו צריכים לעשות מעשה ולעשות מה שהסנהדרין אמורה לעשות"?

    • לגבי תגובותיך הראשונות – חיכיתי שאולי מישהו אחר יענה, אבל קראתי ואין איש וכו', אז אזרתי כגבר וכו' והנה תגובתי לתגובתך הראשונה, ממוספרת מספֵּר היטב כהלכות חוקרין גרמניין:
      1) חז"ל ראו עצמם כממשיכי המסורת – נכון, וגם שורק רואה עצמו כך. ההבדל הוא שא-פריורי נטען נגדו שאין לו שום סמכות לראות עצמו כמוהם.
      2) התקבל בעם ישראל שאין חולקים על התלמוד הבבלי – א. לא חייבים לחלוק, אפשר פשוט להוסיף (למשל: "בגלות שנו"). ב. שורק רוצה שעם ישראל יקבל על עצמו משהו חדש – לגיטימי, לא?
      3) יש הבדל בין הציונות לחידוש הסנהדרין – נכון, אבל ההיפך… הציונות היתה מעשה כפירה בעיקר אמונה של חלק גדול מהאורודתוקסיה היהודית. הקמת סנהדרין היא משאת לב של כל יהודי, אלא שמימושה כיום נראה כמשהו מוזר – אבל לא ככפירה!
      4) הדתיים המהפכניים הם קמצוץ – נכון. אבל לצערנו הדתיים בכלל הם קמצוץ…
      5) 'הפרטה' של ההלכה מול הפרטה מערכת המשפט הציבורית – א. שורק מדגיש חזור ודגוש שהוא קורא לתלמידי החכמים לשנות את ההלכה, לא לכל העם, כמובן. ב. איך אפשר באמת להשוות, כשמערכת המשפט ה'חילונית' נתונה לבקרה ולשינוי בלתי פוסקים (חוקי הכנסת!) ואילו מערכת ההלכה היהודית נושאת בדממה בעול האנכרוניזם, הסתירות והמוזרויות שדבקו בה עם השנים…

      • אברם ,אף אני אתייחס אחת לאחת :

        1.אכן יואב שורק כבודו במקומו מונח אך לא הייתי ממהר כלל לשים אותו בכפיפה אחת עם ר' עקיבא ור' יוחנן בן זכאי ולא עם אביי ורבא במחילת כבוד תורתו, וזה בסדר אף גדולי הגדולים שלנו לא מתיימרים לראות את עצמם כשווים להם
        2.א)מה זאת אומרת "לא לחלוק אלא להוסיף"? אנחנו רואים את עצמינו כהולכים בדרכם של חז"ל ולומדים מהם לא "משפצים" את דבריהם בהונאה עצמית שאנחנו מקיימים את דבריהם אך "מפרשים" בעוד אנחנו כלל לא מתכוונים באמת לפרש אותם אלא בתכל'ס לחלוק עליהם.
        ב)מנקודת מבטי בוודאי שזה לא לגיטימי , יש מסורת מעתיקי השמועה ממרע"ה עד דורנו, מסורת פסיקה שהולכים לפיה
        3.זה לא משנה אם מדובר ב"כפירה" או לא ,מה שמשחק כאן תפקיד הוא האם הציבור של שומרי ההלכה מכל החוגים והזרמים מקבל בית דין מסויים כ"סנהדרין" או לפחות גוף הדומה לה
        כל עוד זה לא קורה הדיון הוא תיאורטי בלבד ואפשר גם מיליון שנה לדבר על "הקמת הסנהדרין" אך לשווא. שמדברים על "הלכה" לא מדברים רק על אידאות מופשטות אלא על ציבור קונקרטי של אנשים שמיישמים אותה.
        4.מעבר לזה שהציבורים הדתי והחרדי הם אומנם מיעוט אך לא קמצוץ זעיר זה לא רלוונטי למה שכתבתי, דבריי כוונו לכך שה"דתיים המהפכניים" הם קמצוץ בתוך הציבור של שומרי ההלכה והרואים בה חשיבות ולכן צריך לקחת בחשבון שלא מדובר באיזו תנועה שנראה שתשנה סדרי בראשית

        5.א)כמו שכתבתי לך בעבר מי שרוצה להציע הצעות או לשאול שאלות ולתהות בפני גדולי הפוסקים והנושא בוער בו פשוט צריך ללכת לשוחח עמהם ולהציע בפניהם את מרכולתו , כך מתלבנות סוגיות הלכתיות ואמוניות בישראל ,כך נוצרה ספרות השו"ת שהיא לב ליבה של ההלכה והרבה סוגיות אמונית חשובות נתבררו לנו אצל מורינו ורבנו הראי"ה זצ"ל בעקבות שאלות של שני בחורי ישיבה סקרנים משה זיידל ושמואל אלכסנדרוב

        גדולי הפוסקים מן הסתם לא יקראו את "הברית הישראלית" והם לא מלבנים את דבריהם בבלוגים ופנאלים וכו'
        ב)גדולי הפוסקים כן מלבנים כל הזמן מבחינה הלכתית איך מתמודדים עם אתגרי השעה ,גם אם הם לא עושים זאת בדרך שהיית רוצה שהם יעשו זאת

        • נזכרתי בתגובתי כאן שכתבתי שמי שרוצה להציע הצעות בפני גדולי הפוסקים צריך לדבר איתם ולא לנסות להשפיע עליהם בחוסר תוכלת דרך בלוגים או טורי פובלציסטיקה בתקשורת

          נזכרתי בכך תוך כדי הכנת שיעור שהעברתי ביום חמישי לקראת יום ירושלים אצלנו בקהילה לקבוצת לומדים קבועה אצלנו שכל פעם מישהו מכין שיעור ומעביר והשיעור היה מבוסס על מאמרה של ד"ר יעל לוין בתחומין כא על תפילת "נחם" בזמן הזה

          לקראת סוף מאמרה היא מביאה מכתב של יוסף בן ברית איש חינוך ותיק ניצול שואה וותרן מלחמת השחרור ששלח מכתב בשנת 1987 למניינם ל22 רבנים חשובים מהציבור הדתי לאומי ובו הוא מפרט את קושיו בהזדהות עם תפילת "נחם" המקובלת מאז איחוד ירושלים והוא מציע נוסח אלטרנטיבי והוא שואל את הרבנים הנמענים לדעתם וקיבל מהם תשובות שונות

          זו הדרך! לשאול ישירות את הרבנים והם תמיד יענו ברצון ויאמרו את דעתם

          זכה יוסף בן ברית הי"ו שמכתבו ותשובות של חלק מהרבנים הנשאלים [כמו ר' אברום שפירא והרב מן ההר והרב ישראלי והרב שאר ישוב כהן ] התפרסמו במאמר הנ"ל לטובת הלומדים

          כך עושה מי שבאמת רוצה מתוך אהבת תורה להציע הצעות וחידושים או לתהות ולשאול על הקיים "שאל נא לבני הכוהנים תורה"
          מאמרים זועמים נוסח "חסרים רבנים אמיצים" בוואיינט יהדות או ב"מוסף שבת" מקור ראשון לא יתרמו לכלום למעט פריקת תסכולים

          מוגש לחומר למחשבה

  9. אברם, כדרכך בקודש, ברגע שתקפו אותך ולא ידעת לענות עברת לנושא אחר.
    בכל אופן לגבי חג השבועות, לא הבנת את כוונת אליאור ולכן נדחקת לדיון ההזוי על הסיבה ללימוד כל מסכת יומא – בשביל להכניס את פרק א, משנה ו. אם בא לך להמציא סיבות גם לתמיד, מידות, זבחים, מנחות, ערכין, תמורה, מעילה ופרה נוכל לשבת יחד ולהעלות רעיונות. בינתיים נראה לי שהכל הוכנס כדי שחז״ל יוכלו לומר בניצחון ׳משחרב בית המקדש׳ (בכת״י קונשטנטינא ׳אונה לכם ואונה לכם׳)

    כוונת אליאור היתה שחז״ל באו להילחם במסורות הסוד הרבות על החג ולכן מחקו אותו.
    כמובן שגם אלו שטויות – הלכתית אין בחג הזה כלום והמשניות הן הלכות, לא מסורות סוד או אגדה.
    אגדות דוקא יש עליו, או על מתן תורה.

  10. אברם,תגובתו של אריאל ייתרה את תגובתי והוא אמר מה שאני רציתי לומר ודעתי כדעתו

    רק אוסיף משהו אחד על דבריו לגבי דבריך -כשכתבת ש"אם חז"ל היו רוצים הייתה "מסכת עצרת" " ונתת דוגמא את מסכת כתובות כמסכת עם תוכן פוטנציאלי נמוך שנופח למסכת גדולה אז הדוגמה הזו ממש ממש לא טובה במחילה

    מסכת כתובות לא רק עוסקת ספציפית בדיני כתיבת הכתובה וכמה כסף יש בחובה אלא בכל הנושאים הנושקים לה כמו חיובי הבעל לאשתו וההיפך ועוד לא מעט נושאים דומים
    ואוסיף עוד דוגמא את מסכת מגילה שעוסקת לא רק ספציפית בדיני קריאת מגילת אסתר ושאר דיני פורים אלא גם בנושאים הנושקים כמו דיני קריאת התורה וההפטרות ודיני שליחי ציבור וכו'

    מה רצית שיכתבו ב"מסכת עצרת"? כמה משניות לדעתך היו יכולות לדבר על יום שמלבד דיני יום טוב שחלים על שאר הימים טובים [ומסכת ביצה היא העוסקת בכך] אין בו דינים מיוחדים המייחדים רק אותו מלבד "שתי הלחם"?

  11. לגבי היחס של חכמים לכהנים, מסכתות הש"ס ה'כהניות' והמסתעף (לש"צ, אריאל ואמיר) –
    א. קודם כל חשוב להדגיש שמה שכתבתי על מס' יומא ופסחים הוא משלי ולא מדברי אליאור.
    ב. עכשיו, הנושא של מעמד הכהונה בעיני חז"ל הוא מורכב להערה בפוסט, ולצערי בזמני הקצר לא מצאתי משהו נגיש באינטרנט, אבל הנה כמה מאמרי חז"ל ידועים:
    1) הכהנים נעדרים משלשלת מסירת התורה הידועה: "משה קיבל תורה מסיני… " למרות שהם היוו את ההנהגה הרוחנית מאות שנים ("…ותורה יבקשו מפיהו")
    2) "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ".
    3) המפגש (הסמלי ?) בין שמעיה ואבטליון, בני הגרים, לכהן הגדול (מס' יומא!)
    4) מעשה בשני כהנים שאחד רצח את חברו כדי להקדימו בכבש (מס' יומא!)
    5) כתר תורה עולה על כתר מלכות ועל כתר כהונה.
    בקיצור, חז"ל – בעיקר לאחר החורבן – החליפו את מעמד המלוכה והכהונה במעמד החכמים. השיא הוא כידוע חנוכה והחשמונאים, שהיו גם מלכים וגם כהנים.
    וכל זה כמובן אינו המצאה שלי, אלא המקובל במחקר ככל שידוע לי, נאם אברם העברי (וישראלי גמור!…)

    נ"ב
    לגבי הבנתי את מאמרה של אליאור (לאריאל73) – כחוקר אל חוקר, בוא נעקוב אחרי התפתחותו ההיסטורית-דיאכרונית של הדיון שלב אחרי שלב:
    א) אני הבאתי דוגמה לשינוי מהותי של אחד הרגלים ע"י חז"ל.
    ב) בדרך אגב הוספתי "פרופ' רחל אליאור מראה די בבירור, כיצד "הודחקה" משמעותו *הכהנית-מיסטית* של חג השבועות ע"י חז"ל".
    ג) *אחת* מהראיות היתה היעדרה של מסכת "עצרת".
    ד) וסביב זה התחיל כאן דיון ער על מסכתות וכו'…
    ללמדך שדרכי בקודש אינה לעבור לנושא אחר כשתוקפים אותי, אלא להשתדל להיצמד לעיקר ולהבחין בין גוף הטענה להערות אגב!
    נאם הנ"ל וכו'.

  12. אברם,הדוגמאות שהבאת לא מראות כו "על מגמה כל שהיא של פוליטיקות בין הכוהנים לחכמים

    יש בחלק מהדוגמאות שהבאת הד לכך שלא היו חסרים כוהנים מושחתים אבל כוהנים גדולים צדיקים כמו יהושע בן גמלא זכו לשבחים

    ברור גם שהכוהנים כמעמד לא יוזכרו בין מעתיקי השמועה כי מדובר במעמד שמגיע מתוקף לידה ולא כל מי שנולד כהן גודל להיות תלמיד חכם בניגוד לזקנים והנביאים שזוכים מתוקף בחירה ועמל תורה ויראה להיות בין המוסרים את התורה מדור לדור

    והערה קטנה וחשובה :

    אני אומנם מדבר בשם עצמי אך תחושתי היא שמה שאומר מיצג גם את שאר המגיבים כאן שדבריך "כך מוסכם במחקר " לא ממש עושים רושם וזה לא מה שיגרום לקבל או לדחות את הדברים

    לתשומת ליבך

  13. אגב, לגבי קביעתו הנחרצת של אמיר לעיל:
    "אשמח אם תראה לי דוגמאות בהן בעלי התוספות חולקים על דברי הגמרא ולא מפרשים אותם. לדעתי אין מצב שתמצא ,גם בעלי התוספות הסכימו עם דברי הרמב"ם שמאז שקיבל על עצמו עם ישראל את התלמוד הבבלי כפסוק אחרון עד שתקום סנהדרין אין חולקים בשום פנים ואופן על קביעה זו."

    אז במוצ"ש עיינתי קלות ברשת הקודש (אינטערנעט) והנה מצאתי און לי במאמר הקצר הבא מאת הרב מדן, וכבר בהערות 1-2 הוא מביא שלל מקורות לפסיקה מחודשת של התוס' ששינו את ההלכה המקובלת מן התלמוד לאור מציאות זמנם:
    http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/26/midan.pdf

    והנה מאמר נוסף ומפורט מאוד, שמוכיח בדיוק אותו דבר (בדגש על רבינו תם) – המציאות השתנתה ובעקבותיה השתנו הפסקים, ע"י שינוי הבנת סוגיות התלמוד. אמנם נחלקו החוקרים מה היו המניעים והאם המנהג השתנה ורק אח"כ חיפוש "לימוד" שיישב אותו או ההיפך, אבל העובדה נותרה בעינה: ר"ת שינה את ההלכה הנהוגה כפי שתועדה בתלמוד, בד"כ ע"י לימוד מחודש בסוגיה, או פשוט ע"י "והאידנא דלא…":
    http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19203

    ולקינוח, מאמר נוסף של אליעזר גולדמן, על שינויים בהלכה בכלל – וגם ממנו עולה בבירור שהיו אי-אז בימים תקופות שכאלו בהן חכמי ישראל הרשו לעצמם לשנות את ההלכה המקובלת מימי התלמוד כתוצאה מהמציאות החדשה:
    http://www.daat.ac.il/daat/history/hevra/hamemad-2.htm

  14. אברם, הדוגמאות שהבאת ידועות גם ידועות- מלח הסדומית ומים מגולים ועוד ועוד

    אבל לא מדובר במחלוקת עם הגמרא אלא בהבנה שהמציאות עליה דיברה הגמרא כבר לא קיימת ולכן לא ההלכה השתנתה אלא המציאות לגביה ההלכות ה"משתנות" כוונו

    מדובר כאן בשינוי מציאות טכנית בעיקרה ולא בשינויים ערכיים

    דברים כאלו מצויים בפסיקה כל הזמן ואין בכך כל חדש ומהמאמר של הרב מדן המצורף אני רוצה לפתח את הדברים לכיוון שהוא דיבר עליו ואף נתן דוגמא טובה מאוד-יו"ט שני של גלויות

    כשבוחנים את מה שנוהגים לכנות "ארגז הכלים של הפוסק" חשוב לזכור שבין ה"כלים" ב"ארגז" יש לו רק את השיקול של ההלכה לאור המציאות אלא עוד שיקולים לא פחות חשובים כמו למשל שיקול היציבות ושיווי המשקל ואסביר:

    הרב מדן שליט"א נתן דוגמא טובה של דין הנהוג עד היום ושני הטעמים שניתנו לו בגמרא הן המקורי והן השני שניתן לו לאחר איבוד ברלוונטיות של הטעם הראשון לא קיימים כיום וכמסתבר שלא יחזרו להתקיים עוד ואמכ"ל בכך כרגע

    כבר בעבר ניסו לערער על הרלוונטיות של יו"ט שני של גלויות וידועה לפני למעלה ממאה שנה פרשת סוחרי מנטובה שעשרות רבנים חשובים מכל העולם היהודי הגיבו בשלילה נחרצת לתביעתם של סוחרי ק"ק מנטובה לבטל את יו"ט שני של גלויות [המעוניין יעיין על הפרשה בגוגל]

    ומדוע? מדוע לא קמים "רבנים אמיצים" כפי שכל הזמן אתה ודומיך רוצים שיקומו ויבטלו את היו"ט שני של גלויות שנראה שכבר בטל טעמו ואין הוא אלא שריד אנרכוניסטי למציאות שאינה קיימת?

    אז ככה:
    תאר לעצמך שרב גדול ופוסק חשוב שהרבה הולכים בדרכו מקבל מה שאתה בוודאי תכנה "אומץ" ובניגוד לעמיתיו הרבנים ומבלי להתייעץ איתם יפסוק שיש לבטל לאלתר את יו"ט שני של גלויות

    מה שיקרה הוא שבקהילות בחו"ל יוצר מצב לא נורמאלי בו בקהילה אחת שמקבלים את פסיקתו של אותו רב יהיה יום חול רגיל לחלוטין בעוד 10 דקות משם בקהילה אחרת שלא מקבלת את פסיקתו יהיה יום חג לכל דבר ועניין ושלא נדבר על כך שמציאות מפולגת כזו יכולה להיות אפילו בתוך קהילה אחת ואפילו בתוך משפחה בה חלק מקבלים את הפסיקה ובעוד הם במוצאי שביעי של פסח יעשו הבדלה וילכו לבלוס לחם בשפע שאר קרובי המשפחה שלא מקבלים את הפסיקה ישבו לסעודת חג של "אחרון של פסח" שבה אין מה לדבר בכלל על חמץ

    מדובר פשוט בבלאגן לא נורמאלי ובקריסת כל המערכת שאף רב עם אחראיות לא ירשה לעצמו לתת לה לקרות

    לכן חשוב לדעת שבפסיקה יש משקל גם לשיקול הגדול של היציבות והאחדות ועדיף לצורך העניין בדוגמה זו למשל שיישמר העניין האנרכוניסטי של יו"ט שני של גלויות על כנו מאשר קריסת כל הבניין ששומר על יציבות

    ברור שהעניין אחר לגמרי אם קמה הסנהדרין ואז כל היהדות האורתודוקסית מחויבת לפסיקתה ללא עוררין ולכן אם בסנהדרין [שיהי רצון שתקום בב"א] נפסק שבטל יו"ט שני של גלויות ממילא כל היהדות האורתודוקסית מיישרת קו ולכן היציבות נשמרת גם נשמרת

    כל עוד זה לא קורה -ולא אכנס כאן לשאלה מדוע הנסיונות שנוסו במהלך הדורות האחרונים לחדש את הסנהדרין לא הצליחו ,הנושא ארוך מיני ים- לא כל רב וגדול ככל שיהיה יכול לבטל דברים מסוג זה

    • טוב, אתה מסיט את הדיון לאן שנוח לך:
      א. לא מדובר רק במלח סדומית ומים מגולים, אלא למשל באיסור יין נסך, עסקאות עם גויים וריבית – ואלו איסורי תורה חמורים קצת יותר ממלח סדומית…
      ב. כל הפלפול אודות יו"ט שני של גלויות לא רלוונטי – בוא נתחיל לדון בשינויים שגם ככה הקהילות האורתודוקסיות כבר מפולגות לגביהם (שלא לדבר על עם ישראל בכללותו!): נוסחי תפילות, מעמד האשה בקהילה, היחס לגויים ועוד.
      מה שמעניין הוא שהפערים הגדולים שקיימים היום בתוך האורתודוקסיה נעלמים מעיניך, ומה שנראה לך הזוי זה ששתי קהילות חלוקות ביניהן לגבי יו"ט שני של גלויות… כאילו הקטניות זה עדיף…

  15. א.נתחיל מזה שאיסור יין נסך לא בוטל מעולם ושאר הדברים שהבאת לא שונים ממה שאני אמרתי וכן לגבי ריבית שלא הותרה מעולם אלא נוצרה הערמה הלכתית לעקוף אותה -פרוצדורה לגיטימית לחלוטין בעולם ההלכה כאשר יש צורך בכך

    ב.מדוע ה"פלפול" על עניין יו"ט שני של גלויות לא רלוונטי? הוא סופר רלוונטי כדוגמא להלכה שטעמיה בטלו ושלפי משנתך ממזמן היו אמורים למחוק את הדין הזה מהלקסיקון ובכל זאת הדין נשאר על כנו והסברתי מדוע יש לו רלוונטיות מצד היציבות ההלכתית

    שמא מה שמעניין אותך הוא לא הדיון על התחדשות ההלכה אלא שינויים בהלכה רק בנושאים שמעניינים אותך ולא נושאים שרחוקים ממך? אז בשביל מה אתה צריך לדון על הנושא ולקוות שהפוסקים יעשו משהו? אתה חושב שהם יעשו התאמת הלכה אישית עבורך?

    ג.העולם האורתודוקסי לא חלוק קשות על הנושאים שהעלית וזה מצחיק שהרי אתה הודית בגוף הפוסט במה שאני עמד לכתוב שרוב העולם האורתודוקסי לא מעניינים אותו הדברים האלו ומבחינתו עולם כמנהגו נוהג

    לא הייתי רואה מחלוקת קשה בעולם האורתודוקסי שמשקלה הוא 99 וחצי % נגד חצי אחוז אם כל הכבוד.

    נושא "שינויים במעמד האשה" מעניינים קומץ דתיים ירושלמים שעושים רעש ולחרד"לים יש עמדה ברורה בנושא ואת רוב המוחלט של הבורגנות הדתית הנושא מעניין את הסבתא.

    ד.אני מודע גם מודע לפערים הקיימים בתוך המחנה האורתודוקסי ובכל זאת וכמו שכתבתי לך בעבר למרות כל הפערים והמחלוקות עדיין יש בסיס אחיד שעליו כולם נשענים וחרדים ודתיים לאומיים עם כל המחלוקות עדיין מתפללים יחד ועדיין ילמדו את אותה גמרא ואותו שו"ע וזאת בניגוד לפער בין כל האורתודוקסים יחד לרפורמים ולקונסרבטיבים, חרדי יוכל להתפלל בבית כנסת דתי לאומי וזה אכן קורב בשטח וכן ההיפך אך גם דתי לאומי וגם חרדי לא ירשו לעצמם ולא ימצאו את עצמם ב"בית כנסת" קונסרבטיבי.

    ה.אתה באמת לא רואה הבדל בין קטניות ליו"ט שני של גלויות? בין העובדה שקטניות היא חומרה שבנויה כקומה מעל קומת הבסיס המשותפת לכל! העדות [איסור חמץ] ושהאשכנזים שומרי חומרה זו מעולם לא ראו בקטניות חמץ גמור ולפיכך לא תהיה להם שום בעיה לראותם מוגשים על השולחן בבתי הספרדים
    לבין יו"ט שני של גלויות שמציאות של קהילות המקיימות אותו וקהילות שמבטלות אותו היא מציאות של אי סדר מוחלט בעולם היהודי?
    ו.אחזור כרגע לסעיף ג-הקומץ שמעוניין בשינויים מפליגים במסגרת [או כביכול במסגרת]ההלכה ממילא לא מחכה שגדולי הפוסקים ישנו את ההלכה ובני ובנות קומץ זה כבר הקימו מניינים לפי ראות עיניהם מבלי לקבל הסכמות נלהבות מגדולי הפוסקים וזאת בלשון המעטה

    מדוע אתה מתעקש לקבל את ההסכמות הללו? כדי להרגיש שיש לך לגיטימציה מהמיינסטרים? ממתי המיינסטרים כל כך חשוב לך?

    • בקיצור נורא מאכזב לראות שאתה לוקח את הדיון על "התחדשות ההלכה" לא כשלעצמו אלא רק כפלטפורמות לנושאים שמעניינים אותך אישית

      שים לב שזה משנה לגמרי את הדיון מדיון הלכתי טהור שיכולים לעלות בו כל מיני נושאים [כן,גם כאלו שיעניינו את היהודי היושב בניו יורק או בפריז ושנוגעים לאורחות חייו ולא רק למה שנוגע לאנשי ובעיקר נשות קטמון ונחלאות] לדיון על "אוי ההלכה המעיקה הזו שמעצבנת אותי ,שהרבנים כבר יעשו אם זה משהו"

      דיון הלכתי אמור להיות על "ההלכה" [כמה מפתיע] ולא על "כמה ההלכה מעצבנת אותי אישית"

      מה אומר? חבל….

  16. ועוד דבר חשוב:

    אתה כל הזמן מדבר על הרבנים ש"נו יאללה שיעשו מעשה" אבל אל תשכח שיש גם לכל רב ופוסק אינטרקציה מסויימת עם קהל שומעי לקחו והרבה פעמים תתפלא לשמוע שהדרישות או להחמיר או לא לשנות מהמצב הקיים באות מהשטח ולא רק מהרבנים

    דוגמא מובהקת היא בקהילתו של הר בני לאו קהילת בית הכנסת "רמב"ן" בקטמון שם הרב בני ,רב הקהילה רצה להתיר לנשים שביקשו לרקוד עם ספרי תורה בהקפות בש"ת אך בדיונים שהוא כינס בקהילתו הדבר נפל בינתיים בגלל התנגדות גדולה של הרבה מהמתפללים והמתפללות!

    גם לרבנים אין כח בלתי מוגבל ולפעמים הציבור מצביע ברגליו ובחור את רבניו לפי איך שהוא רוצה [דבר לגיטימי "עשה לך רב" ושכל אחד ידבק ברב שמתאים לו ללמוד ממנו ולקבל ממנו ]

    תראה את זה כאן:

    http://ramban.org.il/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D/

  17. מעניין שהרמב"ם, שהנאורים רואים את עצמם כתלמידיו, הוא שרואה את התורה כחתומה, ואילו בעלי התוספות האירופאים הם בעלי הגישה הדינמית יותר.

  18. אבי, רק כעת ראיתי – תודה על הביקורת!
    אני חושש עם זאת שהחמצת משהו בקריאה – אתה כותב שאינני מסביר למה נדרש שינוי, ושאינני מציין מה בהלכה זוקק שינוי. פרק שלם בחלק השני – הפרק 'אתגרי בית המדרש החדש' – עוסק בשאלה האחרונה, עם דוגמאות מפורטות.
    ולגבי למה נדרש שינוי – החלק הראשון מראה כיצד הפכה היהדות לדת בעידן הגלות, וכיצד יצרה מנגנונים שנועדו להגן מפני החיים יותר מאשר כדי לממש בחיים ערכים. אני גם מראה שדווקא תיקון העולם ובניית חברה ששכינה בתוכה היא המטרה המקורית של הברית כולה, ושהשיבה אל הארץ אמורה היתה לטמון בתוכה בנייה מחדש של היהדות כך שתבטא את העניין הזה מחדש, ותשתחרר מהבריחה הדתית אל עבודת ה' הפרטית ואל הניתוק מן החול. זו סיבה לא לתיקונים הלכתיים מקומיים, אלא לחשיבה מחדש על המבנה של אורח החיים היהודי, חשיבה שהתיימרו לה חלק מן הציונים כשדיבור על 'יהודי חדש' אבל תכל'ס לא פיתחו את זה ברצינות מספקת.

    • תודה על ביקורת הביקורת :)
      לגבי ה"למה" וה"מה" – בעצם אלו שני דברים שהם אחד: הספר ישכנע את המשוכנעים. בעיני כל השאר, צעדים מהפכניים דורשים נימוקים מהפכניים, ומי שקורא רק את הספר – ללא הרקע של מאמרים קודמים – עלול לקבל את הרושם שהנימוק העיקרי לשינוי הוא שפעם נהגו לשנות…
      מה שחסר לי הוא המחשות ברורות של האבסורדים ההלכתיים הקיימים כיום + רשימת הצעות מפורטת יותר לשינוי. הפרק האחרון, אתגרי ביהמ"ד החדש, הוא רשימה אנקדוטלית שמגיעה מעט מדי (כמה עמודים בודדים) ומאוחר מדי (בסוף הספר). אני מניח שהיו שיקולים טכניים ותוכניים בהשמטת דוגמאות מפורטות יותר, אז אולי נדרש ספר המשך?

      נ"ב
      ראיתי שכך כתב גם אבישי אלוני בדף הפייסבוק של הספר:"היה אולי מקום לתת יותר דוגמאות, שהיו מצויות במאמרים של הכותב, ולכן התפלאתי מחסרונן בספר"
      https://www.facebook.com/habrit/posts/1647623595466181

    • בס"ד ט"ו באייר תשע"ה

      אנשי כנסת הגדולה התוו את הדרך לשיבת ציון. דווקא השיבה לחיי עם בארצו הביאה אותם לקיים כניסוחו של ספר נחמיה 'והעמדנו עלינו מצוות', וכניסוחה של המשנה באבות: 'ועשו סייג לתורה'. התקנות והסייגים הם שהביאו להנכחת הערכים בחיים.

      חתימת נוסח המקרא ותקנת קריאת התורה ההפטרה בנביא והתפילה הקבועה – יצרו בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר קהילה שחייה סובבים סביב התורה, וסביב הקהילה נוצרת לכידות חברתית וחיי צדקה וחסד ועזרה הדדית. תקנת קריאת התורה עשתה את ימי שני וחמישי ל'ימי הכניסה', כשהכפרים מתקבצים לעיירות המרכזיות לקרוא בתורה ולהידיין.

      כך נוצרה מסגרת לאומית, שבה קהילות מלוכדות, הפונות בתפילתן אל עבר המרכז, המקדש שבירושלים. כך הועצם הקשר עם המקדש. לא רק עליה לרגל שלוש פעמים בשנה, כי אם שלוש פעמים ביום בהם היהודי פונה אל כיוון המקדש בתפילה.

      התפילה הביאה להתאספות הקהילה פעמיים ביום. בשחרית ובמנחה-ערבית. ואסיפה משמעותית יותר בימי השבת והמועד. חידוש שלא היה כמותו בשום עם ובשום דת, וממנו שאבו הנצרות והאיסלאם.

      אף בנוסחה של התפילה ניתן ביטוי לערכים לאומיים. התפילה מוציאה את המתפלל מהתרכזות אגונצטרית בצרכיו האישיים החומריים. אמנם במרכזה בקשות על רפואה ופרנסה, אך קודמת להן הבקשות על דעת ועלייה רוחנית, ובאה אחריהן סדרת הבקשות על גאולת העם ובעקבותיה תיקון העולם כולו.

      השבת הפכה על ידי הסייגים הרבים ליום של מנוחה אמיתית. בצד המלאכות שאסרה תורה, אסרו גם מקח וממכר וטלטול חפצים, נקבעו חובת התפילה, קריאת התורה, ההפטרה והדרשה ושלוש הסעודות – שעשו את יום השבת ליום של חיזוק הלכידות המשפחתית והקהילתית.

      לקראת סוף ימי בית שני נוספה תקנת יהושע בן גמלא שהקדימה ב1800 שנה את 'חוק חינוך חובה' של העולם המודרני. והפכה את החברה היהודית לחברה של אנשים משכילים

      הוה אומר: תקנותיהם של אנשי כנה"ג ושל חז"ל לא עצרו את החיים, אלא נהפוך הוא: העצימו את החיים, הביאו לגיבוש ולכידות ויצרו חברה משכילה וערכית שהערבות ההדדית נר לרגליה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ.
        השבת כיום לכידות משפחתית. תנסה לחושב כיצד נראתה שבת בזמן הבית השני.
        ואם התפילה מוציאה את המתפלל ממעגל צרכיו האישיים, אזי היא בסתירה לתפילה מהתורה ע"פ הרמב"ם.

  19. יואב ואברם שלום

    ראשית יואב ,אני התחלתי לקרוא את ספרך וכמובן שאני רק בהתחלה ובעז"ה שאסיים אוכל להתייחס \לקאול שאלות לגבי הדברים ולהעיר מה שיש לי עם יש וכו'
    לשניכם,אתם כל הזמן מדברים על ההבדל החד בין ה"גלות" לתחיית עם ישראל בארצו בדור האחרון ושההבדל הזה אמור לעשות להלכה ולתרבות היהודית בכלל "טיפול עשרת אלפים"יסודי שיטאטא את ספיחיה של הגלות
    מה שלא מובן לי אצל שניכם זה שאתם הרי רואים שגלות בבל שארכה כולה 70 שנה השאירה על ההלכה ועל התרבות היהודית בכלל רושם חזק מאוד עד ימינו
    -שינוי שמות החודשים והמלאכים ,שינוי הכתב,כניסת השפה הארמית כ"שפה שנייה " של העם היהודי* והשפעתה גם על סגנון השפה העברית ועוד-
    אז איך אתם חושבים שחותם שהשאירה גלות של כמעט אלפיים שנה פשוט יעלם כלא היה או שיש עניין לעמך בית ישראל שהחותם הכל כך וותיק הזה יעלם?
    בן גוריון היה קצת אובססיבי בנושא הזה של שלילת ה"העבר הגלותי" של "מהתנ"ך לפלמ"ח" עד כדי חקיקת חוקים נגד השימוש הציבורי ביידיש וממרחק הזמן רואים שזה לא עבד לו וטוב שכך ,מסורת תרבותית של אומה לא מוחקת קטעים מעברה ולא מנותבת לפי מניפסטים וכו' ,יש לה את תרשים הזרימה שלה

    כדאי לכם לקחת לתשומת לב את תוכחתו של נתן אלתרמן לאנשי תנועת "הכנענים" שלדעתי המסר שלה גם מכוון אל משנתכם במידת מה:
    "שערך האדום עם הפסוקת באמצע ותכול קרח עייניך עדים לרעי כי עמק באומה תו ספרד ומגנצא לא פחות מתוון של קדש והעי ולכן לפוסלים את הכל עד ברנע לאומרים נדלג על דורות עד יבוס את עונה כמציאות המראה ציפורניה ואותם מורידה בלי משים מן הסוס" ["מריבת קיץ" נתן אלתרמן שנת 1945 למניינם]
    ונראה לי שהמסר הובן….

    • קודם כל חשוב מאוד להדגיש משהו קצת היסטורי –
      גלות בבל *לא* הסתיימה אחרי 70 שנה. כידוע, מי שעלו היו סה"כ 42000 יהודים, על פני כ- 60-70 שנה.
      כל סיפור מגילת אסתר – בה היהודים מתוארים כמפוזרים ב- 127 מדינות – התרחש כשהמקדש השני עמד על מכונו, אחר "שיבת ציון" המהוללת!
      זה ההסבר לעוצמתה האדירה של יהדות בבל, ממנה כזכור עלה "הלל הבבלי" וייסד את התורה מחדש, לדעת רבים ("…כעזרא בשעתו"!)
      נכון שההיסטוריוגרפיה המקראית-חז"לית סימנה קו פרשת מים ברור אחרי הצהרת כורש ועליית עזרא (שני אירועים, אגב, שביניהם כ- 80 שנה!), אבל בפועל מבחינת חלק ניכר מיהדות העולם – לא קרה הרבה.
      ולכן, אגב, ריש לקיש זועם על רבב"ח – 600 שנה בערך אחרי עזרא! – שבגלל שהבבלים לא עלו בימי עזרא, הגענו לאן שהגענו…

      בקיצור, גלות בבל וההשפעה הבבלית עלינו היו עמוקים מאוד – אולי לא כמו 2000 שנות, אבל בטח לא 70 שנה – וגם מהם "נחלצנו" בזכות חז"ל שלא נרתעו מהצדוקים והאיסיים שהאשימו אותם ב"רפורמיות", וד"ל…

      • אברם, גם אם נאמר לצורך העניין שגלות בבל הייתה ארוכה יותר היא עדיין הייתה יחסית קצרה במונחים היסטוריים ובכל זאת השפעתה עלינו קיימת גם כיום ולכן עדיין שאלתי אליך ואל יואב עדיין בעמדה עומדת

        אם אתה בא לומר שבגלל שלא כל יהודי בבל עלו ארצה[ואדרבא הרוב לא עלו] אז קשה לראות בשיבת ציון של ימי עזרא ונחמיה כדור של גאולה ותחייה אז יישאל שוב כלפיך למה בדור התחייה שלנו שגם רוב היהודים לא עלו ארצה אתה כן רואה כמשהו שונה ?

        בגלל שהפעם הקמנו מדינה עצמאית ולא עבדי כורש או אחשוורוש אנן?

        את מה שאתה תופס כתקופת הגלות אתה רואה מימי חורבן בית ראשון ואילך ולא מחורבן בית שני?

        בקשר לחז"ל והצדוקים וכו'-לא ראיתי איך זה קשור לנושא [ודעתי ידועה לגבי מה שאמרת והיא שחז"ל כלל לא שינו כלום ולא ראו את עצמם כרפורמטורים אלא כממשיכי מסורת,מה שהם באמת היו אלא שזה לא קשור למה ששאלתי]

        • חוץ מזה שלא "נחלצנו" מהשפעת גלות בבל -כמו שכתבתי והדגמתי ההשפעות כתוצאה ממנה נשארו עד היום [האנקדוטה שהבאתי מדגימה את הדבר באופן עוד יותר מעניין- גם שהשפה הארמית כבר לא דוברה בפי היהודים ובוודאי שלא בארצות אשכנז עדיין זה היה טבעי לחלוטין לחבר פיוטים בארמית ]

          חז"ל לא ביטלו את אותן השפעות שהגיעו מגלות בבל, ואני מדבר כמובן על התנאים שפעלו בארץ ואמוראי א"י שדבריהם היוו את התלמוד הירושלמי

  20. *לגבי כניסת השפה הארמית לחיינו-

    אנקדוטה שתוכל לשים את העניין באור בוהק היא מחג השבועות המתקרב ובא שהאשכנזים מאיתנו יפייטו בתפילת שחרית לפני קריאת התורה את הפיוט "אקדמות" המושר בארמית כבדה שנכתב בשפה זו לא בבבל של ימי האמוראים או הגאונים אלא בגרמניה של המאה ה11 למניינם שם יהודים כלל לא דיברו ארמית ובכל זאת הארמית המשיכה לשחק תפקיד

    וכנ"ל פיוטי האר"י ור' ישראל נג'ארה ועוד ועוד בארמית כמה מאות שנים לאחר מכן

  21. אמיר, אני חושב שזו היתה אחת הטעויות הקשות של בן גוריון. אינני רוצה לוותר על ההישגים המופלאים של אלפיים שנות גלות, ואני מסביר זאת במפורש בספר.

  22. יואב, תודה על תגובתך

    אני שמח לשמוע שזו גישתך באשר ל"שלילת הגלות" נוסח בן גוריון וכאמור אני ממש בתחילת הקריאה של ספרך וטרם הגעתי לשם ועוד חזון למועד כמובן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים