Home » מקרא » שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לְאֶרֶץ הָעִבְרִים

שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לְאֶרֶץ הָעִבְרִים

לקראת ראש השנה תשע"ו, שהוא גם יום הולדתי הארבעים, עשיתי מעט חשבון נפש וגיליתי שמצד אחד הספקתי לא מעט השנה, ומצד שני זה לא מספיק…
בצד החיובי, חוץ ממשפחה ועבודה הספקתי לכתוב 34 פוסטים + לסיים את 'פרויקט' הערות הנוסח על כל פרשיות התורה והפטרותיהן + מאמר ל'תרביץ' על הושענא רבה (אם תחול קטסטרופה קוסמית בהו"ר הקרוב, סוכות של מוצאי שביעית, דעו כי אני הייתי הראשון להתריע על כך במאמר הנ"ל!…)
אבל בצד היפך החיובי, השנה התחלתי דוקטורט – שכמובן עתיד לשנות את פני המחקר בפרט ופני האנושות בכלל – אלא שהלה אמור להכיל בסוף כ- 300 עמודים, ועד כה יש לי רק 90… אמנם יש כמה שנים, אבל כאדם עובד אני לא בטוח מה יהיה באותן שנים – אז אני מקווה לסיים את הרוב בשנה הקרובה. 

ומה הבעיה? האינטרנט, כמובן!

יוצא אדם לפעלו עדי ערב, וחוזר להמולת ילדים, טיפול שוטף בבית וכו', לפעמים צריך להכין גם דף יומי – ואז לעבור אל קלחת כתיבת פוסטים, התנצחויות בריתחא דאורייתא בפורום עצכ"ח, תגובות באתר, תגובות במיילים ועוד ועוד – מה שגוזל גם את בוקרי שישי בד"כ. וככל שעובר הזמן, נכנסים יותר ויותר אנשים אל הארץ העברית המובטחת (ב-9 החודשים שעברו 25,000 כניסות, לעומת 16,000 בשנה שלפניהם) מה שמחייב כמובן יותר השקעה. ואם לא די בזאת, הרי שאני נאלץ (?) לבזבז זמן בפייסבוק – שמראש 'נדרתי' לא להשקיע בו יותר מחצי שעה בשבוע, אבל בעקבות הידרדרותי לפרסום פוסט של ממש באותו פייס, טבעתי בים של תגובות, לייקים, בקשות חברות\מעקב ושאר מסיחי דעת למיניהם – אם פעם נכנסתי אליו לעשר דקות אחת לשבוע, לאחרונה זה אחת ליום-יומיים, ואם פעם המתין לי פוסט בודד בפיד בשבוע, היום אני נאלץ לרפרף על עשרות הגיגים מעניינים יותר ובעיקר פחות ולבצע hide שבד"כ לא עוזר…

Goodbyeבקיצור, בשנה הקרובה אני אנסה להתמקד במשפחה + בדוקטורט, ואשר על כן אני מכריז בזאת על שנת שבתון בארץ העברים + ניתוק מגע עם פורום עצכ"ח היקר והפייסבוק הפחות יקר, ועם העוקבים הסליחה.
עכשיו, אני עדיין אפרסם מדי פעם מיחזור של פוסטים קודמים כך שהאתר יישאר בחיים לטובת גוגל ש'מעניש' אתרים לא מעודכנים + כמובן לטובת אלפי המנויים\עוקבים שהצטרפו בשנה האחרונה ולא זכו לטעום מפירות מחקריי פורצי הדרך :)

אז אם למישהו\י דחוף עד מאוד לשמוע את דעתי על מאורעות השעה, ו\או להקשות בענייני אמונות ודיעות וכדומה – אני עדיין מגיב לתגובות באתר + המייל שלי נשאר פעיל, ושמו בישראל avide@matrix.co.il.

נתראה בעוד שנה!


נ"ב

למבקרים חדשים שמבקשים לתהות על קנקנה של ארץ העברים על רגל אחת, הנה שלושה פוסטים עליהם נאמר: "כל שלא קרא שלושה פוסטים אלו לא יצא ידי חובתו":

מקרא – חידת בראשית י"ד ואברם העברי – חלק א

פלמנקו – למה אני אוהב פלמנקו?

עבריות – אם התורה לא מן השמים – במה בעצם אתה מאמין? חלק ב

(נ"ב לנ"ב – עם זאת, הפוסט הנקרא ביותר באתר הוא דווקא לא מהשמים היא – על מעמד הר סיני ותורה מן השמים בהפרש קטנטן מול נשים ותפילין – מחַתְשֶׁפְּסוּת ועד ימינו – אז אולי תקראו גם אותם:)

16 תגובות על “שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לְאֶרֶץ הָעִבְרִים

  1. ז"ך באלול תשע"ה

    מנהג נביאים, כידוע, לחבוט ערבות בהושענא רבה. עלה בדעתי, לאור מנהג הספרדים (ע"פ האר"י) להקפיד לחבוט על האדמה ממש ולא על רצפת אבן – שהערבות שכל חיותן מהמים, חובטות על האדמה כסמל למי הגשמים, שאנו מקווים ומתפללים שיחבטו בעוז על האדמה וירוו את צמאונה. אף עלי הערבה דומים לטיפות הגשם, המכות על האדמה ואומרות לה: 'גדלי'.

    למי הגשמים נמשלו גם דברי התורה, כדברי משה בשירת האזינו: 'יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי דשא'. מי הגשם מרווים את צמאונה של האדמה, ומאפשרים לה לתת מפריה ומטובה.

    זאת ועוד: המים, 'מרבצים' את האדמה כדי שלא תעלה אבק, ומביאים לטיהור האויר – וכך מקווים אנו שדברי התורה ירוו את צמאוננו הרוחני, יטהרו את אוירת חיינו ויכשירו את נפשנו להוציא פירות ראויים, 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה'.

    מנהגי ישראל ביום הושענא רבה משקפים את שגרת החיים הראוייה לאיש הישראלי. בלילה ישקוד על התורה כדי לזכך ולטפח את נפשו, ו'חוט של חסד' משוך עליו ביום – להמשיך טוב וחסד לארץ ולדרים עליה.

    בברכת 'ת'הא ש'נת ע'ליה ו'התחדשות', ש.צ. לוינגר

  2. עצוב מאד להיפרד ממך, אבל אני מתנחם במחשבה שתחזור אלינו דוקטור(!) ואז כל דבריך יהיו קדושים כנתינתם מסיני.
    אגב, אפשר לשאול על מה הדוקטורט?

    • האמת שעוד שנה כנראה לא אהיה דוקטור, אבל מקצת דוק' ככולו דמי.
      ונושא הדוקטורט הוא (תחזיק חזק!): "וְרוּחַ הַבְּהֵמָה" – על משמעותן הרוחנית של בהמות במקרא.
      אני יודע שזה נשמע כמו הדוק' של המחלקה לתרבות וחרטטנות בבר אילן, אבל האמת שמסתתרים כאן חידושים עצומים שלא שערום אבותינו, ואין לי רשות לפרש יותר וכו'…

  3. שנה טובה כתיבה וחתימה טובה

    שיהיה לך בהצלחה הן בדוקטורט והן במנוחה מכל מיני מגיבים ניג'סים כמוני (-:

    מעניין אם אלו תובנות תגיע לאחר שנת הפסקה ……..?!

  4. הצטערתי לקרוא על השבתון, תחסר לי בעצכ"ח, מקווה שלא תשקע במצולות הדוקטורט לאבדון ותשכח את צור מחצבתך – הרשת…

      • אף אנו נאמר:

        זרט"ל: ז'רק ר'עיונות ט'ובים ל'מחקר.

        יהי זכרו ברוך!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • ואולי:

          'ז'כר ר'ואה ט'וב ל'ברכה'.

          פרופ' זרטל היה 'רואה טוב' משתי זויות ראיה:

          הוא 'חרש' את השטח כדי לחפש מימצאים שילמדו אותנו דברים חדשים על העבר. במקביל 'חרש' זרטל גם את המקורות. המקרא ודברי חז"ל סייעו בידו להבין את המימצאים שראה בשטח, והמימצאים שבשטח הביאוהו לפרשנות פורצת-דרך של המקורות. ארכיאולוג 'מהדור הישן', שסייר וחפר עם תנ"ך ביד. יגע, מצא והאמין.

          אולי סמלי הדבר, שהחוקר שלא היתה פינה שלא דרך בה ברגליו הפצועות – הוא שגילה את סימני 'כף הרגל', הסמל שנתנו מאמינים קדמונים להיות הארץ הדום רגליו של הבורא. נולד בעין-שמר, בה חי כל ימיו ובה נטמן. להרי שומרון הביט התפעמות בילדותו, ובהם הלך וחקר כל חייו. עיניו הפקוחות, הערניות והסקרניות, היו ל'שמרים' המתסיסים ומאתגרים את עולם המחקר.

          איש מדע בכל רמ"ח איבריו, אך לא מנוכר, מלא אהבה לעם, לארצו ולספר הספרים, ומתוך אהבה גדולה – חשף את צפונותיהם. ידעם וידעם.

          בברכה, ש.צ. לוינגר

          • יישר כח!
            מתוך ויקיפדיה על הסקר בהר מנשה: 'מן הסקר מצטיירת מפה ארכאולוגית והיסטורית חדשה של ארץ ישראל התנ"כית. עורך הסקר, זרטל, טוען כי לאור ממצאיו מתחזקת תקפותו של הסיפור המקראי – יציאת מצרים, הנדודים במדבר, הכניסה לכנען דרך עבר הירדן היא תקופת ההתנחלות, התגבשות העם, והכיבוש‏[2], וזאת בניגוד לדעת חוקרים אחרים הסבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התחולל בשונה מן המתואר בספר יהושע, וכי אין לסיפור כיבוש הארץ המקראי הוכחות בממצאים הארכאולוגיים שנמצאו עד כה ובמקורות היסטוריים חיצוניים.'

          • תבנית נוף מולדתו - החיבה לתנ"ך בקיבוצי השומר הצעיר says:

            בס"ד ה' בשבט ע"ו

            קיבוצי השומר הצעיר בהם גדל אדם זרטל היו רוויים אהבה והערכה לתנ"ך, שממנו שאבו אהבה לעם ולארץ ולחזון השלום והצדק החברתי של נביאי ישראל.

            הראש"ל הרב יצחק נסים, שביקר בקיבוצי השומר הצעיר משמר העמק, גן שמואל, עין שמר ומרחביה בט' בשבט תשי"ז, מציין (בראיון עם רפאל בשן, מעריב, כ"ח בחשון תשי"ח):
            'במשמר העמק [שם היה המוסד החינוכי של השומר הצעיר. ש.צ.ל] ראיתי כמה חיבורים שכתבו תלמידים על נושאים תנכיים, ואני יכול לומר בבטחה כי הם היו קרובים לרוח היהדות יותר מן המחקרים שכותבים הסטודנטים של הפרופסורים לחקר המקרא באוניברסיטה'.

            בדברי הרב נסים לחברי הקיבוצים (לדור ולדורות א, עמ'רנג-רנה) הוא מצפה מהם לגדולות:
            אבותינו הראשונים עובדי אדמה היו, וכל ימי מלכות ישראל וכל הימים שקיבוץ יהודי גדול נשאר בארצו – לא נטשנו את עבודת האדמה. כמה תנאים וכמה אמוראים חקלאים היו. וזוהי תופעה נפלאה בעמנו, שגם מקרב הכורמים היוגבים והחורשים באדמה, קמו רועים לישראל ומנהיגים רוחניים שהורו לאומה דרך חייה ועיצבו את דמותה.
            עתה משזכינו וחזרנו וכבשנו חלק מאדמת ארץ ישראל – עלינו לשאוף לכך שתחזור אותה תקופת זוהר, שגם מקרבכם יקומו לנו כאותן הדמויות הנפלאות.
            תרומתכם לאומה ולמדינה יכולה להיות גדולה פי שבעים ושבעה, אם את כל אשר אתם עושים, ואתם מרבים לעשות, תעשו מתוך אמונת אבותינו העמוקה והדבקה, אותו יסוד חיוני המקיים את עם ישראל'

            בברכה, ש.צ. לוינגר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים