Home » מקרא » יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם – לוח זמנים למגילת אסתר והמסתעף

יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם – לוח זמנים למגילת אסתר והמסתעף

לאחרונה קיבלתי שני מיילים בלתי תלויים עם אותה שאלה בערך: מתי בעצם קרה כל סיפור מגילת אסתר, ואיך זה מסתדר עם אירועים אחרים ששמענו עליהם במעורפל?
בזמנו הקדשתי שני פוסטים מאויירים לשאלה הגדולה של פער הזמנים הגדול (169 שנה) בין המחקר המקובל לבין 'סדר עולם' לגבי התקופה הפרסית \ שיבת ציון – הנה הראשון, ובסופו יש קישור גם לשני:

בעקבות הזמן האבוד – תעלומת השנים החסרות בתקופה הפרסית

אז כאן המקום להשלים את התמונה\האיור ולפרט יותר לגבי אותה תקופה עלומה, כהכנה לחג הפורים הקרב ובא.
לשם כך הכינותי מראש שלושה איורים משובבי נפש, שמתחילים במבט-על ועושים zoom-in עד לאירועי מגילת אסתר ואיך הם משתבצים בפאזל. כל התאריכים באיורים הם לפי חישובי המחַקְּרים ולמניינם, ולחיצה על התמונה תפתח אותה בגודל מלא בחלונית חדשה. לגזור ולשמור!

התקופה הפרסית \ שיבת ציון – כללי

Persian_Period_General

פירוט האירועים לפי ספרי עזרא ונחמיה

Persian_Period_Ezra_Nechemia

פירוט אירועי מגילת אסתר

Esther_Timeline

פרק י"א של מגילת אסתר, או מה בעצם הלקח לדורנו?

טוב, איורים זה נחמד ואפילו מחכים – אבל מה בעצם אפשר לדלות מתוך שפע המידע הזה?
בפוסטים שלונקקו לעיל הערתי שאירועי המגילה התרחשו כאשר בית המקדש השני כבר עמד על מכונו בארץ ישראל, ויישוב היהודי שם נאנק תחת עול הצרות וההטרדות שהיו מנת חלקם – בעוד שיהודי פרס ומדי ישבו להם על סיר הבשר ו"נהנו מסעודתו של אותו רשע" (לשון חז"ל). אבל יש עוד משהו מעניין שמסתתר מאחורי הדברים – ואפצח בסיפור קטן:
פעם זכיתי לשמוע הרצאה מרתקת של פרופ' יוסי פליישמן, שהועברה לקצינים בצבא (הח"מ הינו רס"ן במיל'!…) – מכיוון שרובם לא היו ממוצא דתי, הרשה לעצמו הפרופ' לשאול את הנוכחים מי זוכר מה כתוב בפרק יא של מגילת אסתר (הדתיים שתקו, כמחווה של רצון טוב). אף אחד לא ידע, והפרופ' הקריא משהו בסגנון של "ויעלו כל ישראל מפרס וממדי אל ארץ אבותיהם וישבו בה עד היום הזה". אחר כך הוא גילה שאין פרק כזה במגילה, ופרק הסיום – שאמור היה להוות חתימה מרגשת של סיפור ההצלה המופלא – פותח בפסוק בן האלמוות הבא: "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם"… המסקנה שלו היתה – המגילה היא סיפור של כישלון מהדהד, בו היהודים שניצלו זה הרגע משואה, לא הבינו את הרמז ונשארו במקומם, בבחינת עולם כמנהגו נוהג – והטלת המיסים היא המחשה אירונית לכך.

לאחרונה הוציא יהודי מעניין בשם מייקל אייזנברג, ספר הנקרא "ככה ייעשה ליהודי: קריאת השכמה בראי מגילת אסתר", עם הקדמה מאת הרד"ר בני לאו (שהוציא בעצמו ספר על המגילה עם רעיונות דומים). כאיש עסקים יהודי-אמריקאי מצליח מאוד, אייזנברג רואה את הכלכלה כגורם המניע את אירועי המגילה – שכן הכסף, העושר והמיסים (!) מהווים את סיפור המסגרת שלה:

מחבר המגילה בחר למקם את שני הפרקים, הראשון והאחרון, בתחילתו ובסופו של הסיפור. הראשון בא ומעניק הקשר לכלל האירועים בסיפור, והאחרון הוא סיכום המסר המרכזי שהסיפור מבקש להעביר לקורא. משום כך, כל ניסיון לעמוד על עיקרו של סיפור המגילה חייב לפתוח בהבנת עצם קיומם של פרקים אלו… הם חלק בלתי־נפרד מסיפור המגילה ומסיפורם של מרדכי ואסתר.

הדבר המעניין הוא, שמסקנתו העיקרית  דומה מאוד לזו של פליישמן (ומן הסתם קדמו לשניהם חוקרים אחרים):

Thus Shall it be Done to the Jewמגילת אסתר שלי היא טרגדיה — טרגדיה השבה ונשנית מדי כמה דורות ובמדינות רבות. על פני השטח, מדובר בסיפור של שמחה. אך תחתיו אורב סיפור נסתר של ניתוק, אדישות ואובדן זהות. אנשים מתנכרים לתרבות יהודית-ישראלית, לריבונו של עולם, לרעיון האל האחד, לעמו ולארצו. הם מתנתקים מהעם היהודי בכללו ומערכיו, ומפתחים זהות כלכלית או לאומית המוצבת מעל לזהות הערכית שלהם.

אמנם הניסוחים של אייזנברג פרובוקטיביים מעט, והוא שופט את מרדכי (בעיקר) בחומרה יתרה,* אבל בגדול הצדק עמו, ובלי קשר הספר נראה חידוש מרענן ששווה לקרוא.

* בסוף הספר (עמ' 230) הוא כותב שמרדכי היה עסוק כל כך בטקס ההכתרה שלו לתפקידו החדש, עד שלא מצא זמן לפרט ה'שולי' של ביטול גזירת המן – אם תחזרו לתרשים למעלה תראו שעברו למעלה מחודשיים מתליית המן (יז ניסן) ועד להוצאת האיגרות השניות (כג סיוון). אלא שאייזנברג לא לקח בחשבון כנראה את המנגנון המלכותי העצום – שאני מניח וקיים גם היום ולא רק בפרס – ואת הזמן שלוקח לגלגל בקשה שכזו בצינורות המתאימים. רק לשם השוואה, מי שיקרא את פרקים א-ב בספר נחמיה (שאייזנברג רואה בו גיבור חיובי) יגלה שנחמיה שומע על המצב הקשה של יהודי הארץ בחודש כסלו, ורק בחודש ניסן הוא מעז לבקש מהמלך ללכת ל'ביקור מולדת' – כך שכאן מרדכי היה דווקא זריז יותר, ואין להוציא לעז על אותו צדיק.

3 תגובות על “יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם – לוח זמנים למגילת אסתר והמסתעף

  1. Pingback: בעקבות הזמן האבוד – תעלומת השנים החסרות בתקופה הפרסית | ארץ העברים

  2. בס"ד י"א באדר ע"ז

    סיפור המגילה מדגיש את האירועים המשמעותיים לעם היהודי – הגזירה להשמידם, וההצלה המופלאה עם מפלת המן והחלפתו במרדכי.

    ברם, עלייתו של מרדכי מסמנת מהפך מדיני וכלכלי בהתנהלותה של האימפריה הפרסית. מהתנהלות הוללה ומופקרת של משתאות ראווה בזבזניים, המבזים את המלך בעיני נתיניו ומדלדלים את אוצר הממלכה – שבה הממלכה תחת ניהולו של מרדכי ובת טיפוחיו המלכה אמסטריס, להיות אימפריה יציבה, כלכלית צבאית ומדינית.

    משתה ההוללות שערך אחשורוש בשנת שלוש למלכו דילדל בצורה נוראה את אוצר הממלכה, בימים של מלחמה קשה כנגד המורדים היוונים. לא פלא שהמלחמה ביוון נסתיימה בתבוסה צורבת בשנים 480-479, בשנה הששית למלכות אחשורוש.

    הזעם והתסכול של העם ובכירי הממלכה היה ללא נשוא. לא בכדי ביקשו בגתן ותרש לסלק את המלך ההולל והבזבזן שהמיט חרפה על הממלכה. כדי להסיח את דעת ההמון מהתבוסה המשפילה, יזמו יועצי המלך קרנבל חדש. מכרז המוני של מציאת מלכה חדשה, מכרז הפתוח לכל העמים והמעמדות שייצור אצל כולם תקוה שמהם תיבחר המלכה החדשה שתטביע את חותמה על הממלכה.

    ובסוף בשנת שבע למלך נבחרת המלכה, שלאומיותה נשמרת בסוד כמוס. ושוב משתה גדול לכ-ו-ל-ם, משתה הכרוך בהנחה במס לכל מדינות המלך, להראות כמה המלך והמלכה טובים ומטיבים לכ-ו-ל-ם. גן עדן עלי אדמות :)

    וכמובן, בזבוז תמידי ללא כיסוי, ירידה בהכנסות ממיסים, תוך הזרמה של משכורות עתק למשנה-למלך שנתמנה בשנת שבע תחת מרדוניוס שנהרג במלחמה עם היוונים – כל אלה מחסלים כליל את הרזרבות של אוצר הממלכה. וה'בוס' המושחת מיסטר המן, צריך למצוא מקור הכנסה חדש שיזרים כסף חדש לקופת המדינה, ובעיקר לקופתו הפרטית הניזונת כעלוקה מהקופה הציבורית.

    והפתרון הגאוני נמצא: כשלא ניתן להזרים שלל מאויבים חיצוניים – ממציאים אויבים פנימיים, וההצעה הגאונית עולה ומתקבלת. ישנו עם המצליח כלכלית אך חלש מבחינה מדינית וצבאית. מלחמה קלה ונקיה תוך ניתוב רגשי הזעם של האוכלוסיה מהשלטון הכושל אל העם החלש והשנוא, והזרמת הון תועפות, כל רכושם של היהודים, לקופת הממלכה.

    המזימה של המן נכשלה. הוא הראה למלך בהצעתו הטפשית שנאמנותו נתונה לעצמו בלבד, ואמסטריס המלכה מביאה את המלך למסקנה הנכונה: 'כי אין הצר שוה בנזק המלך' (גם סבא חרבונה הזכור לטוב תרם את חלקו למהפך במיינו את חתרנותו של המן…). המן נבעט למעלה ותחתיו התמנה מרדכי שהצעיד את הממלכה אל אופק חדש ומבטיח.

    נגמרו משתאות הפאר, חדלו השחיתות והבזבוז. היהודים אף שהורשו לבוז את שלל אויביהם, הראו את נאמנותם למלך ולאוצרו והקדישו את שלל אויביהם למילוי אוצר הממלכה המדולדל. חדלו הנחות המס הפופוליסטיות. כל מדינות המלך הבינו שיש 'להדק את החגורה' ואין מנוס מהטלת מס שוויוני על כל
    מדינות המלך.

    את עצמאותם של 'איי הים' שנרכשה בימי ההוללות הפרועים לא ניתן היה לבטל, אך הם נוכחו שהשלטון הפרסי חזר להיות חזק ומאיים, ואף הם נאלצו לשלם 'מס חסות לאימפריה המתחדשת. מרדכי הוכיח בחכמתו, שהתנהלות כלכלית מושכלת ומחושבת היא היסוד ליציבות ולעוצמה מדינית!

    בברכה, ד"ר שמשי חרבונינגר, המכון למחיה ולכלכלה, אוניברסיטת שושן הבירה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים