אלוהים לא משחֵק – על אלוהים, בריאה ואבולוציה

בחודשים האחרונים יצא לי להתעמק קצת (=ספרי מדע פופולרי:) בביולוגיה. כן, הדבר הזה עם תאים, מיטוכונדריה, גנטיקה וכל זה. ומכיוון שאין לך כל ספר וספר שעוסק בביולוגיה שאינו מזכיר אם במעט ואם בהרבה את ת[יא]ור[יי]ת האבולוציה ונגררותיה, חזרתי לעיין גם בה, ובוויכוחים האינסופיים לגביה, מאז היות דארווין.
בין כך ובין כך, ניסיתי לסכם לעצמי מה בעצם המשמעות של החיים, היקום וכל השאר, בדגש על בריאת העולם ומוצא האדם, לאור התיאוריה הזו – ומה יותר מתאים מפתיחתו של ספר בראשית, המציג את התיאוריה היהודית בנושא, מאשר להגג קצת בנושא הנדוש הזה?

אלוהים כ'מיקור חוץ'

אבל לפני שניגשים לנושא האבולוציה החדש יחסית, צריך לנקות את השולחן משאריות השאלה הגדולה שנדונה – לפי חז"ל, לפחות – עוד בימי אברהם אבינו:

משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת (=מגדל מאיר). אמר: "תאמר שבירה זו ללא מנהיג?" הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: "אני הוא בעל הבירה".
כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: "תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?" הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: "אני הוא בעל העולם" (בר"ר לט, א)

Universe_and_Godכל עוד ההשקפה האריסטוטלית לפיה היקום הוא נצחי שלטה בעולם, הוויכוח היה פשוט וברור: האתאיסטים טענו שהעולם לא נברא, והדתיים טענו שכן. מאז גילוי המפץ הגדול, האתאיסטים בבעיה:
אם העולם נוצר מתישהו – מי או מה יצר אותו?
אבל מבט חטוף בתרשים משמאל יבהיר ששני הצדדים חולקים בדיוק את אותה בעיה – אלא שהדתיים עשו לה 'מיקור חוץ': בעוד שהאתאיסטים מודים בחירוק שיניים שנכון לעכשיו אין לנו תשובה מדעית לשאלה הזו, הדתיים העבירו את הבעיה לגורם חיצוני: אלוהים (יחיד או רבים, לא כ"כ משנה) – ולגביו מקובל שלא לשאול שאלות מביכות שכאלו.

לכן אנחנו יכולים לנטוש בלב שקט את הדיון העקר הזה – שרובו התפלספויות סמנטיות – ולצעוד מעדנות אל נבכי תיאוריית האבולוציה והתנגשותה הבלתי נמנעת עם הדת באשר היא.

האבולוציה על רגל אחת

מכיוון שאיני אלא דוקטור זוטר במדעי הרוח, בהם איש הישר בעיניו יעשה (ובלבד שירבה בהערות שוליים), אזרתי עוז בעצמי לסכם את כל תיאוריית האבולוציה בתרשים קטן אחד – מי שרוצה יותר, מוזמן לפַנות את העשור הבא בחייו לקריאת הספרות המקצועית בנושא:

Evolutionכמו שאפשר לראות בתרשים, תיאוריית האבולוציה מציגה שני עקרונות פשוטים אך גאוניים, שתמציתם, כך למדתי, הובעה כבר ע"י אנכסימנדרוס ואמפדוקלס. שני העקרונות האלו מסבירים בגדול איך הגענו עד הלום, אחרי הרבה מאוד זמן:

א) שינוי דרך מוטציות אקראיות – יצורים מתרבים על ידי הורשת גֶנים, וגנים הם דבר מורכב שמדי פעם משתנה אקראית. כשזה קורה, ההתרבות מובילה מיְצור 1 ליצור 1.1, ליצור 1.2 וכן הלאה.

ב) חיסול (=בְּרִירה) טבעי של חלק מהיצורים – יצורים נדרשים למשאבים טבעיים כדי לשרוד. בשל מוגבלות המשאבים + איומים חיצוניים, חלק מהיצורים לא שורד – ולכן נותר לבסוף רק יצור 1.1.

אבולוציה vs דת

עיקר הבעיה של הדת (כל דת) עם האבולוציה אינה במה שיש בתרשים, אלא במה שאין בו. הדת נוטה לתפוס את הזמן כ'חץ' המתקדם לעבר תכלית כלשהי (ביאת המשיח\ ישוע\ המהְדי, כמוקדם שבהם), אבל בתהליך שבתרשים חסרים שני הרכיבים האלו:

א) התקדמות – יוק! יצור 1.1 אינו "מתקדם" יותר מיצור 1 או מיצור 1.2 – הוא פשוט שרד כדי לספר. לכן רובו של עולם החי מורכב מחרקים ולא מבני אדם, למרות מאמצינו להשמיד אותם.

ב) תכלית – יוק! לתהליך האבולוציוני אין שום תכלית – הוא פשוט תהליך שקורה על ציר הזמן, מה גם שרובו המכריע מסתיים בהכחדה שרירותית של היצורים המשתתפים בו. לכן הצפי המקובל הוא שברבות השנים גם המין האנושי ייכחד ומי שיישאר יהיו, שוב, החרקים.

להתנגשות הבלתי נמנעת עם הדת תרמו גם כמה המחשות ציוריות יותר מהתרשים הסכימטי לעיל, ובראשן הציור המפורסם על מוצא האדם מהקוף על שלל גרסאותיו – אבל שני האנטי-עקרונות לעיל – אי-התקדמות ואי-תכלית – מהווים את ליבו של הוויכוח הסוער. למען האמת כבר דארווין, שהיה נוצרי טוב וגדל על ברכי מסורת הבריאה האלוהית, רמז לה במכתב לידידו, החוקר ג'וזף הוּקר:

איזה ספר יכול היה פרקליטו של השטן לכתוב על מלאכתו המגושמת, הבזבזנית, השגויה, הירודה והאכזרית-להחריד של הטבע!

ובינתיים, בעולם היהודי

הדינוזאורים לפי חב"ד - ישראבלוף?

הדינוזאורים לפי חב"ד – ישראבלוף?

מסתבר שכבר עם גילוי המאובנים הראשונים בטרם היות דארווין, התייחסו כמה מחכמי ישראל לנושא (המלבי"ם, ר' ישראל ליפשיץ) אבל אחרי פרסום 'מוצא המינים' נדרשה תשובה מקיפה יותר – וזו, ככל הידוע לי, הועלתה לראשונה על ידי הרבי מליובאוויטש. הלה תקף קודם כל את המתודה המדעית שמתיימרת להסיק מה קרה לפני מיליוני שנים על פי ממצאים חלקיים מתקופה קצרצרה ביחס (אקסטרפולציה בלע"ז), ובין השאר הציע את הרעיון לפיו אלוהים ברא את העולם כך שנחשוב כאילו היתה אבולוציה, ועל הדרך גם שיגר קרני אור מהחלל שנחשוב כאילו היקום בן מיליארדי שנים (אתה הבנת את זה, ברוך?). בכך נשמט השטיח מתחת לבעיה כולה, ובדרך גם מתחת להיגיון הישר – בהנחה שדבר כזה קיים בכלל בחב"ד.

דיון מעמיק יותר נעשה על ידי אברהם קורמן בספרו "אבולוציה ויהדות" (ת"א תשל"א), תוך שהוא נעזר בספר קודם של אהרן ברט. עיקר טענתו היא, שהאבולוציה הדארוויניסטית היא השערה לא מבוססת, וגם הממצאים הפיזיים עצמם הם חלקיים ביותר. ומה עושים עם אותם ממצאים שהם כן חד-משמעיים בנוגע להתפתחות וגיל העולם? ובכן, כאן הוא מציע תירוצים 'תלמודיים' מתחכמים, בתוספת אנקדוטות מבדחות על חשבון המדע – למשל זו על מדריך תיירים שהסביר כי במערה מסוימת התגלו עצמות בנות מיליון שנה ושבועיים, כי לפני שבועיים אמרו לו שהן בנות מיליון שנה. (כאן יש לצחוק).

בשורה התחתונה, מעבר לחוסר הידע המדעי של הרבי ושל קורמן גם יחד, ואחר מחילת כבוד אוטודידקטיותם הבאמת מפליאה, הרי שמאז אמצע המאה ה-20' זרמו הרבה נוזלים במבחנות והתברר מעבר לכל ספק סביר שהאבולוציה קרֹה קרתה, ומודלים פשטניים שלה אף שוחזרו במעבדה. אז אמנם ארגונים כמו "הידברות" ו"ערכים" עדיין אוחזים בטלית הישנה הזו (שהפכה כבר מזמן לדגל לבן), והציבור החרדי בכללו מסתפק בספרי המדע הבדיוני של זמיר כהן, וכשהוא נתקל בעובדות החיים במוזיאונים ובאתרי עתיקות, הוא פשוט מכסה אותן בבד (ראו כאן) – אבל מה יעשה הדתי המודרני שמבין כי הקרב הזה כבר אבוד מזמן?

אֱלֹהֵי (מיכאל) אַבְרָהָם – אלוהים כעובד קבלן בשירות האבולוציה

ובכן, מסתבר שהציבור הדתי המודרני קיבל בעל כורחו את האפשרות של אבולוציה + מיליארדי שנות התפתחות, ואפילו מצא לכך סימוכין בדברי הרב קוק ואחרים ולפיהם אין מניעה לפרש את פסוקי בראשית שלא כפשוטם: בארץ יש לנו את רבני מכון מאיר ובראשם הרב אורי שרקי, שהאריכו להסביר את חוסר הסתירה בין היהדות לאבולוציה, ובארה"ב ישנו רב מוכשר שהוא גם ד"ר וגם חובב בעלי חיים בשם נתן סליפקין, שהסביר בצורה תמציתית ובהירה את עשר התשובות שלו לשאלות הקשות שמציבה האבולוציה בפני היהדות – אלא שרובם ככולם לא עסקו בשאלות הכואבות באמת (ראו בהמשך).

Gods_Diceבנוסף, כל האפולוגטיקה הפרשנית הזו גרמה לתחושה לא נוחה של נחיתות מול המדע, כביכול פירוש התורה משתנה עם כל גילוי מדעי חדש – עד שקם הרב ד"ר מיכאל אברהם וכתב את "אלוהים משחק בקוביות", שהוא למעשה התקפה על ריצ'רד דוקינס וספריו. בספר הזה, שהפך ללהיט בקרב תלמידיו, עבר הרמ"א מהגנה להתקפה, תוך 'גיור' תיאוריית התכנון התבוני הרווחת בארה"ב: לפי התיאוריה הזו, הסיכוי ליצירת חיים הוא כל כך נמוך, וחוקי הטבע שנדרשים לשם כך הם כל כך נדירים, עד כי העמדה הרציונלית היחידה היא זו שקיים בורא לעולם, והאתאיסטים הם שמציגים עמדה לא רציונלית בעליל.
במילים אחרות, האבולוציה היֹה היתה, והיא תוכננה בדיוק כך על ידי בורא העולם.

עכשיו, אם תשאלו את עצמכם באיזה "בורא עולם" בדיוק הכתוב מדבר, זה מה שיש למיכאל אברהם לומר:

ישנה ישות כלשהי שבראה או מנהלת את העולם, ותו לא. היא לא אומרת איך קוראים לה, או שהיא ישות אחת, ובודאי לא שהיא מצפה מאיתנו להניח תפילין, לכבד הורים, או אפילו שהיא בכלל התגלתה למישהו בעולם הזה (יהא זה בהר סיני, או על המים בכינרת). היא אפילו לא אומרת שהישות הזאת פועלת באופן הגיוני, או לא. לכל היותר יש כאן הגדרה של יכולותיה: היא אמורה להיות יכולה לברוא עולם ולנהל אותו. (לשם נוחות העתקתי את הציטוט מ- Ynet – שם אברהם נאלץ לכתוב בקיצור ובבהירות, בניגוד להרגלו בספריו הארוכים כאורך המזוזואיקון:)

יפה. עכשיו אפשר להמשיך את חיינו הדתיים בלב שקט, שהרי הרב (והד"ר!) הפריך את הבסיס הלוגי של האתאיזם, ואפילו "הוכיח" שיש ישות כלשהי (!) שבראה או (!) מנהלת את העולם… אם לעיל טענתי שאלוהים שימש כעובד במיקור חוץ לשאלת יצירת היקום, אצל הרמ"א הוא הופך לעובד קבלן אנונימי שפועל ברקע בשירות האבולוציה: מתקן פה, מזיז שם, אבל לא יותר מזה.

כמובן שהרמ"א לא סובר כך, וגרוע מזה: הוא סובר שאם יש מתכנן תבוני, הרי שיש תכלית לבריאה – ותכלית זו אינה אלא האדם! אמנם כבר הרמב"ם דחה תפיסה אנתרופוצנטרית שכזו ("…שאין להאמין שכּל הנמצאים הם בשביל מציאות האדם… וכאשר משווים את מציאותו אל מציאות הגלגלים, כל שכּן אל מציאות (השׂכלים) הנבדלים, הוא בזוי מאוד מאוד " – מו"נ ג, יג) – אבל הרמב"ם האמין בגלגלים ושכלים נבדלים, כך שעם ביטולם של אלו, אולי באמת עלינו לחזור להשקפה העממית המקובלת ולפיה האדם הוא נזר הבריאה.
דא עקא, שההשקפה הזו בדיוק הובילה כמה וכמה מדענים ואנשי רוח גם יחד להאשים את היהדות – יחד עם בתה החורגת, הנצרות – באסון האקולוגי שהמיט העולם המערבי על העולם, וכמיליארד הודים חושבים שתפיסת "נזר הבריאה" התנ"כית היא בדיחה גרוטסקית-אגואיסטית (קראו למשל את הנאום ששם עזריאל קרליבך בפי ידידו ההודי) – ובקיצור, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, בהנחה והיה כזה.

ביקורת המקרא והשאלות הפתוחות

למרבה המזל, רוב הציבור הדתי לא עוסק בשאלות אוניברסליות כאלה, ודי לו בכך שמישהו כתב משהו ואפשר להמשיך לעסוק בשאלת הכנסת ספר תורה לעזרת נשים, אכילת קטניות בפסח ושאר ירקות. מצב דומה, אגב, קיים גם בתחום ביקורת המקרא: כולם יודעים שהרב ברויאר פיתח איזושהי "שיטת בחינות" שמקבלת עקרונית את השערת התעודות (=אבולוציה) אבל טוענת שה'תעודות' הוכתבו כך למשה על ידי אלוהים בכוונה תחילה (=תכנון תבוני) – אבל אף אחד לא יורד לפרטים.

וכמו ששיטת הבחינות עונה רק על חלק קטן מהבעיות שהעלתה ביקורת המקרא, כך גם תיאוריית התכנון התבוני אינה נותנת מענה לשאלות המטרידות באמת, מעבר ללוגיקה הטהורה – ולהלן כמה מהן:

  • Evolution_and_Godהאם סביר שמתכנן תבוני יידרש ל- 15 מיליארד שנה כדי ליצור אדם?
  • האם סביר שלאחר טרחה כה רבה, המתכנן התבוני ישמיד מאות אלפים מנזר בריאתו (=האדם) באסונות טבע + עשרות מיליונים במגפות, מדי X שנים?
  • אם נחזור קצת אחורה בזמן, האם סביר שמתכנן תבוני יהרוס את רוב מה שבנה מדי X שנים? (קראו למשל את הערך "הכחדה המונית" בויקיפדיה)
  • ואם נחזור עוד אחורה בזמן, האם המתכנן התבוני לא יכל למצוא שיטה יותר בטוחה מאשר ההתמיינות הגנטית, המלאה (יחסית) בשגיאות ומוטציות, משתנה אקראית ללא הסבר ובדרך מייצרת כ- 95% "זבל" גנטי?
  • והשאלה המכרעת – המין הנפוץ ביותר בעולם הוא החיפושית; למה דווקא היצור הדוחה הזה?!?!…

אז הרמ"א מתייחס בעקיפין לשאלות כאלו וטוען בפשטות שככה זה וזהו, וכמובן שגם על תיאוריית האבולוציה יש כמה קושיות, ובראשן שאלת ההסתברות הסטטיסטית האפסית ליצירת ולו חיידק בודד, שלא לדבר על כל העולם כולו – אבל התשובה של דוקינס ושות' היא די דומה: עובדה שזה קרה, וזהו זה.

בראשית בראוּ אלוהים, אם כבר

אבל לי לפחות נראה שהקרב הזה לא הסתיים בתיקו, שכן לתיאוריית התכנון התבוני יש כשל יסודי אחד – ופלא שהרמ"א לא התייחס אליו, ככל שידוע לי – והוא כשל ההנחה המונותאיסטית.
יסודו של התכנון התבוני הוא באנלוגיית השעון שהגה התאולוג ויליאם פיילי בשלהי המאה ה-18, ולפיה מציאת שעון תוביל בהכרח להנחה שמישהו תכנן ויצר אותו – וברור שלעולמנו המורכב פי כמה, היה מתכנן ויוצר. למעשה, מבחינה לוגית טהורה מיכאל אברהם לא הוסיף דבר על הטיעון הזה, וספרו אינו אלא בבחינת "ואידך זיל גמור" לרגל האחת שהציב השַׁעָן-המתכנן של פיילי.
אבל לאנלוגיית השעון הזו יש שלושה כשלים, שהם למעשה אחד:

א) השעון המודרני לא תוכנן בבת אחת, אלא באופן אבולוציוני מובהק שלקח מאות שנים.

ב) לא שַׁעָן אחד יצר את השעון המודרני, אלא עשרות בני אדם.

ג) השעון ש'מצא' פיילי אינו חדש ונוצץ, אלא חבוט ושרוט – ליתר דיוק, נראה כי מישהו התאמץ מאוד לשבור אותו על ידי הטחתו לארץ, ולחלופין, על ידי הטחת אבנים עליו.

המסקנה המתבקשת מאנלוגיית השעון היא פוליתאיזם אבולוציוני, כלומר – היו כמה וכמה אלוהימים, חלקם ניסו – בגמלוניות ובאיטיות, יש להודות – לבנות ולשכלל, וחלקם ניסו כל הזמן להרוס להם. רק כך ניתן להסביר את משך הזמן העצום שנדרש ליצור את האדם, כמו גם את אינספור האסונות הניתכים על ראשו של נזר הבריאה, בניגוד (לכאורה) לרצון האל היחיד (לכאורה).
לא פלא, אגב, שהפוליתאיזם הוא ה'דת' העתיקה בעולם: אבות-אבותינו היו הרי קרובים יותר לזמן האירועים וכנראה ידעו טוב יותר מאיתנו מה נכון, לא?


הפוסט הבא בסדרה

אלוהים לא משחֵק – אלוהים גם לא מתכנן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

  1. שאלה נוספת שמתעוררת היא האם המתכנן לא יכל למצוא דרך פחות אכזרית?

  2. ברור למה אלוהים ברא בעיקר חיפושיות.
    כדי לתת השראה ללהקה הטובה מכולם!

    • בס"ד כ"ו בתשרי ע"ט

      לא עבר שבוע משמת תורה, ואתם כבר נכשלים ב- beatle – תויירע ?

      בברכה, שמשון ל"ץ, המשגיח מן החרקים

      • בס"ד א' בחשון ע"ט

        אם כהשערה שהעולם מסוגל להתארגן ללא כל התערבות חיצונית מ'כאוס' גמור למבנים משוכללים ומורכבים – הרי אין לך תכנון תבוני מזה: מכונה שהיא 'פרפטום מובילה' הפועלת מילארדי שנים ללא כל צורך בהתערבות מתחזקת של היוצר – רק אלקים יכול!

        אך כבר הראה הפיזיקאי פרופ' נתן אביעזר שהמימצאים לא תומכים בתפיסה זו. למרות ריבוי המאובנים שנמצאו – לא נמצאו עדיין כל שרידים לשלבי הביניים שבין שלב לשלב, ונראה שבין שלב לשלב יש קפיצה משמעותית.

        הנתונים מראים על 'מפץ גדול' בתחילת הבריאה, שבו פרץ מהאין כדור אור (מזכיר את 'יהי אור'…), שממנו ממשיכה ההתפתחות מהפשוט את המורכב והמשוכלל, בחלקה בהתפתחות טבעית-הדרגתית, ובחלקה בקפיצות המקדמות את ההתפתחות בבת אחת משלב אחד לשלב הבא.

        בברכה, ש"צ לוינגר

        התיאור העולה מהמימצאים – שילוב בריאה בבת אחת עם התקדמות טבעית-הדרגתית – מתאים לשני שמותיו של הבורא. שם הוי"ה המבטא את הבריאה 'יש מאין' ושם 'אלקים' המבטא את יצירת הטבע וההשגחה עליו, שתי הדרכים שבשילובן מנהיג 'בעל-הבית' את 'בירתו'.

        • ייתכן שהקב"ה, אף שיכול היה לברוא את הכל 'במאמר אחד', בחר ב'אסטרטגיית השלבים' כדי ללמד את ברואיו, שכולם נמצאים על 'קו רצף' אחד.

          יידע האדם, שעם כל מעלתו התבונית המופלאה המאפשרת לו לשנות את סדרי העולם – הרי הוא רק חוליה בשרשרת הבריות, ולכן חובתו לנצל את כוחותיו לטובת אחיו הנבראים.

          יידע האדם שאינו 'בעל הבית', אלא נציגו של ה'ריבון' כלפי הבריאה ונציגם של אחיו הנבראים כלפי בוראם, ומתוך תודעה זו ימלא את שליחותו בנאמנות – 'לתקוני שדרתיך'!

          בברכה, ש"צ לוינגר

        • לגבי "מכונה שהיא 'פרפטום מובילה'…רק אלקים יכול!" – או אולי "רק המכונה יכולה"?
          ולגבי "לא נמצאו עדיין כל שרידים לשלבי הביניים" – זה היה נכון ללפני מאה שנה, בינתיים התגלו לצערנו הרבה כאלה:
          https://he.wikipedia.org/wiki/מאובן_מעבר
          ולגבי ההתאמה ל"ויהי אור" וכו' – כבר הרמב"ם כתב שאם יוכח שהעולם קדמון היינו מפרשים את הפסוקים בהתאם – ואני מנחש שהוא כיוון ברוח קדשו לאנשים כמו פרופ' אביעזר וכמוך:)

          • בס"ד א' בחשון ע"ט

            העובדה שיש מכונה משוכללת המסוגלת לייצר הליכים המוליכים מכאוס לסדר משתכלל, היא ראיה שיש מי שתכנן את ה'מכונה'. לגבי 'שלבי המעבר' שנמצאו – הם לא סוגרים את החורים הגדולים ברצף, ולנוכח המורכבות העצומה שדורשת הקפיצה משלב לשלב (כפי שהסברת בעצמך בפרק על 'הפער ביולוגי וההסתברות' שבפוסט הבא) – הבעייה בעינה עומדת.

            בברכה, ש"צ לוינגר

            הגיע לידי היום ספרו של ד"ר יוסף שרביט, 'עבריות ומעבר לה – דיוקן אינטלקטואלי של הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו)', תל אביב תשע"ט. אביא ממנו קצת מדבריו בנושא התורה והאבולוציה (שם, עמ' 208):

            'שאלת חידוש העולם אינה שאלה מדעית, שכן יש עיקרון מרכזי בשיטת המחקר המדעי הפוזיטיבי, והוא שהמדע עוסק רק בתופעות הניתנות לשחזור. בריאת העולם אינה ניתנת לשחזור, ולכן בהיותה מעשה חד פעמי, אין היא שייכת בהגדרה לתחום העיסוק המדעי' (מדרש התולדות, ד, עמ' 274).

            'שימוש בשיטת האינדוקציה אינו אפשרי בכל שאלה, והדוגמה הבולטת היא שאלת בריאת העולם. שיטת האינדוקציה מניחה שחוקי הטבע לא השתנו מעולם, ולכן אפשר על סמך הנחת יסוד זו לשחזר את העבר. אולם כאמור שיטה זו אינה תקפה בשאלת בריאת העולם'. אל מול "הוכחות מדעיות" מעין אלה מעמיד ריה"ל את תוקף המסורת הנבואית של עם ישראל, "אשר היא נאמנת יותר מן ההקשה [= האינדוקציה]"… שכן מסורת זו המונחלת מדור לדור ע"י חכמי ישראל, מבוססת על אירוע מכונן היסטורי שבו נכחו כל בני ישראל, מאורע המאשרר בדיעבד את כל נבואתו של משה רבנו – מעמד הר סיני. ההיסטוריה של עם ישראל היא הוכחה לאמיתות דברי הנביאים…' (שם עמ' 276-277).

          • לגבי דברי מניטו:
            1) "המדע עוסק רק בתופעות הניתנות לשחזור. בריאת העולם אינה ניתנת לשחזור, ולכן בהיותה מעשה חד פעמי, אין היא שייכת בהגדרה לתחום העיסוק המדעי"
            ?!
            המדע מנסה גם מנסה לשחזר את "בריאת העולם" (=היקום) על ידי ניסויים שונים ומשונים. כמו שכתבתי, נכון לעכשיו עוד אין הסבר מדעי, אבל די סביר שבעוד 1,000 שנה יהיה.
            2) "שיטת האינדוקציה מניחה שחוקי הטבע לא השתנו מעולם, ולכן אפשר על סמך הנחת יסוד זו לשחזר את העבר. אולם כאמור שיטה זו אינה תקפה בשאלת בריאת העולם"
            קצת ההתפרקות של יסודות שונים ידוע וכדי לשנות אותו משמעותית צריך פיצוצים גרעיניים כמו שיש בשמש בערך… בנוסף, גיל כדוה"א למשל נקבע גם על בסיס סלעים שהגיעו מהחלל – האם ייתכן שגם עליהם פעלו במקביל כוחות כאלו? וגם אם יש סטייה ואז גיל כדוה"א הוא לא 4.5 מיליארד אלא "רק" 2 מיליארד – זה משנה משהו?
            בכל מקרה, מניטו כמו הרבי מליובאוויטש* לא היה בקי בנושא ודיבר עליו באופן תיאורטי – לו היו שניהם טורחים להשקיע את אותו זמן שהשקיעו בלימוד דא"ח\הכוזרי, בלימוד גיאולוגיה, כנראה היו מדברים אחרת.

            *לחיבת הקודש מצ"ב קטע מדהים שנתקלתי בו לאחרונה, ובו הרבי מליובאוויטש מסביר איך התגלו באמריקה חיות שאין בשום מקום אחר בעולם:
            https://youtu.be/RYYdkOrcbTk?t=165

        • בס"ד ג' בחשון ע"ט

          הקושי לקבל את השילוב בין אבולוציה ל'תכנון תבוני' הוא לשם מה צריך 'מתכנן תבוני' כל-יכול את הבלאגן של 'מלחמת-קיום' שבה טורפים ונטרפים? למה לא יתכנן המתכנן עולם הרמוני ושליו שבו כל יצור יבוא על מקומו בשלום?

          ברם, מי שמכיר יצורים חיים בכלל, ובני אדם בפרט – יודע שהשלוה מביאה לידי שעמום. 'חיים' הם ההיפך מסטטיות. 'חיים' הם היכולת לנסות ולטעות, ליפול ולקום, ומתוך סערת העליות והמשברים לומדים לפתח דפוסי-התנהגות מוצלחים יותר.

          מחנך טוב יודע לתת לתלמידו את המירווח של 'ניסוי וטעיה', שבו יגיע התלמיד בכוחות עצמו לתובנות שלא יהיה מוכן לקבלן מבחוץ. מה שישיג התלמיד מתוכו, מחשיבתו ומנסיונו – יופנם ויחזיק מעמד הרבה יותר.

          הבורא שאינו מעוניין בעדר רובוטים 'מתוקתקים', אלא ביצורים חיים הלומדים מהצלחותיהם ומפיקים לקחים מכשלונותיהם, וכך הם נעשים שותפים ליצירת אישיותם ופיתוחה.

          לפיכך נותן הבורא חופש נרחב לברואיו גם לטעות וליפול, אך 'נשאר ברקע' להשגיח שהחופש לא ידרדר למצבים הרסניים שאין חזרה מהם. השילוב של חופש פעולה נרחב תוך שמירה על 'גבולות גזרה' הכרחיים, מאפשר לבריאה להתפתח בצורה בריאה.

          בברכה, ש"צ לוינגר

          • בס"ד עש"ק זה ינחמנו תשע"ט

            התפיסה האלילית אכן מושתתת על התפיסה שהעולם נבנה על מלחמת קיום אכזרית שבה 'החזק מנצח',

            נח ואברהם מבשרים תפיסה חדשה: לא החזק מנצח – הטוב מנצח. כלי מלחמתו של הטוב הוא הסולידריות. נח מציל לא רק את עצמו וביתו, אלא את כל עולם החי יחד איתו, ואברהם עושה חסד עם כל הבריות ומלמד אותם את 'דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'.

            מלחמת קיום בלתי מבוקרת מביאה 'בסופו של יום' לחורבן. לעומתה, הסולידריות מאפשרת התפתחות חופשית ובריאה של כל באי עולם, מימוש עצמי מבוקר ואחראי השואף שהטוב והאושר יהיה נחלתם של כל הבריות.

            בברכת שבת שלום, ש"צ לוינגר

          • בס"ד ו' בחשון ע"ט

            כבר במאה ה-16, הרבה לפני גילוי המאובנים, עומד מהר"ל (נצח ישראל פרק ג) על הצורך האמוני בבניין העולם בדרך של התפתחות.

            הוא מסביר מפני מה בחר מנשה לגלות את כוחו בתורה באמצעות ההלכה שמברכים על הלחם 'מהיכא דקדים בישוליה'.

            טענתם של עובדי האלילים כנגד המונותאיזם היא: איך נובע מא-ל אחד עולם המלא גוונים וניגודים?

            תשובתו של מנשה לטענה זו היא, לפי מהר"ל, שיש לעולם נקודת ראשית, מקום דקדים בישוליה'. מהא-ל האחד אכן נובע דבר אחד, אלא שמעצם היותו נברא הוא חסר וטעון השלמה, ולכן מצרף הבורא עוד נברא ועוד נברא וכו' כדי שהנבראים ישלמו זה את זה.

            כאשר נוצר עולם מורכב בדרך של התפתחות – ניתן לראות שכל הברואים נמצאים על קו רצף אחד המוליך האחד את הריבוי ומהפשטות אל המורכבות. ו'בסופו של יום' מתברר שהניגודים שבעולם – משלימים זה את זה. הדיאלקטיקה מביאה להרמוניה.

            בברכה, ש"צ לוינגר

            על תפיסת העולם כמשתלם והולך, במשנתו של מהר"ל מפראג – ראו בספרו של פרופ' בנימין (בנו) גרוס, 'עולפ בלתי מושלם – לקראת חירות אחראית'.

  3. לדעתי אתה טועה לגמרי.

    ראשית, לגבי ההשוואה בין "תכנון תבוני" לבין "מוטציה + ברירה" (האיור האחרון). רק לצורך הדיוק, ההשוואה צריכה להיות בין "מוטציה וברירה עיוורים" לבין "מוטציה וברירה מתוכננים", שכן גם לפי דעת התכנון התבוני הדבר נעשה ע"י אבולוציה. התכנון ליווה אותה וכיוונן אותה למקום הרצוי. אבל זה רק דיוק קטן.
    העניין הרציני יותר הוא הטעות שלך בהשוואה בין התגובות לקושיות שעולות נגד כל אחת מהתאוריות (תהליך עיוור /מתוכנן). לגבי האבולוציה המתוכננת- הקושיה למה לקח כל כך הרבה זמן (כ-4 מיליארד שנה אגב, זמן קיומו של כדור הארץ. ולא זמן קיומו של היקום, שגם הוא אגב, 13.7 מיליארד שנה) איננה קושיה כי אם שאלה / תמיהה- מדוע המתכנן עשה כך ולא אחרת? אמנם, אין לנו שום מושג על השיקולים שלו ועל היכולות שלו, ולכן אין לנו שום סיבה להניח שזמן מסויים עדיף על זמן אחר. זוהי אם כן איננה קושיה אלא שאלה של סקרנות- מדוע עשה כך ולא אחרת. היא איננה מעלה או מורידה מאומה על סבירותה של תיאוריית התכנון. בסך הכל יש נקודה *לא מובנת*, אך בהחלט לא *קשה*.
    לעומת זאת, לגבי האבולוציה העיוורת הקושי הוא קושי סטטיסטי/מתמטי. לכן זה לא רק "מוזר" או "לא מובן" אלא *מובן* כמשהו *לא* הגיוני. כאן אנו לא מנסים להבין יישות שאין לנו קשר לשיקוליה. כאן אנו מתווכחים עם העולם והמדע שלנו כאן- הם אומרים שמתמטית מדובר בדבר בלתי אפשרי. לכן ברור שהתשובה "עובדה!" היא דבילית. אם יצא לי ש1+1=3 אני לא אגיד "עובדה!" אלא אבדוק שוב את התיאוריה שלי. במקרה הזה אחזור בי מההנחה שמדובר בתהליך עיוור. לסיכום: אתה מבלבל בין דבר שהוא א-הגיוני לדבר שהוא לא-הגיוני.

    לגבי הטיעון של פיילי. הטעות שלך היא לקחת אנלוגיה ולהרחיב אותה על נקודות שאינן רלוונטיות. גם אני יכול: יוצרי השעון הם בני אדם. האם זה אומר שיוצר היקום הוא גם כן אדם? יוצרי השעון גם עבדו עליו כל יום שמונה שעות ואז חזרו הבייתה והלכו לישון. גם יוצר היקום כזה? זה פשוט חוסר הבנה משווע של הטיעון.
    הכוונה של הטיעון היא כזו: אם משהו יוצר רושם של תכנון וחוכמה, סביר להניח שהוא נוצר באופן מתוכנן ולא אקראי. איך? כיצד? כמה יוצרים? איזו חולצה הם לבשו? ממש לא אכפת.
    אגב, מצחיק שאתה אומר שזה טיעון שהרב מיכאל אברהם לא שם לב אליו, כאשר בציטוט שלו שאתה הבאת נאמר במפורש שהכוונה בתכנון היא: "ישנה ישות כלשהי שבראה או מנהלת את העולם, ותו לא. היא לא אומרת איך קוראים לה, *או שהיא ישות אחת*…".

    • קודם כל צריך להבהיר משהו: התכנון התבוני הוא לא תיאוריה מדעית, אלא תיאוריה *תאולוגית* – כיוון שהתיאוריה הזאת לא מסבירה שום דבר שבני אדם יכולים להבין (אלוהים? מה זה?)
      בתור תיאוריה תאולוגית, היא פונה כמובן לקהל יעד שתאולוגיה רלוונטית עבורו, קרי – דתיים. מה שאני טוען הוא שהתיאוריה הזו כל כך עלובה וחסרת משמעות לרוב הדתיים, שעדיף כבר להישאר בקושיה.
      זו פשוט קונסטרוקציה מלאכותית תיאורטית, או אם תרצה, אוקימתא מופרכת כמו שיש בגמרא בלי סוף, שכל מטרתה לא לתת לצד השני להרגיש שהוא ניצח;)

    • ועכשיו לשאלותיך המחכימות, בקצרה (אני לא מיכאל אברהם:)
      1) "הקושיה למה לקח כל כך הרבה זמן.. איננה קושיה כי אם שאלה / תמיהה- מדוע המתכנן עשה כך ולא אחרת? "
      אכן. וכאמור, זו שאלה מצוינת לתיאוריה תאולוגית שמנסה להסביר לאנשים דתיים במה הם אמורים להאמין – מה לעשות שאותם אנשים קיבלו במהלך האבולוציה שכל מסוג מסוים וקני מידה להערכת זמן מסוימים, ואלו כופים עליהם לשאול שאלות כאלו. אגב, הזמן הוא מיצירת היקום, כיוון שיצירת כדוה"א היא תולדה שלו כמובן.
      2) "לגבי האבולוציה העיוורת הקושי הוא קושי סטטיסטי/מתמטי. לכן זה לא רק "מוזר" או "לא מובן" אלא *מובן* כמשהו *לא* הגיוני… שמתמטית מדובר בדבר בלתי אפשרי"
      טעות. זה דבר אפשרי, בסבירות מאוד נמוכה – אני מקווה שאתה מבין את ההבדל. ושוב, מה שהמדע מנסה לעשות הוא למצוא תשובה *מדעית* לחוסר הסבירות הזו – ולא "תשובה" תאולוגית שלמעשה לא אומרת כלום.
      3) "לגבי הטיעון של פיילי. הטעות שלך היא לקחת אנלוגיה ולהרחיב אותה על נקודות שאינן רלוונטיות"
      מה שיפה באנלוגיה זה שהיא, ובכן, אנלוגיה. כלומר – כל אחד יכול לטעון מה נראה לו דומה ומה לא.
      4) "הכוונה של הטיעון היא כזו: אם משהו יוצר רושם של תכנון וחוכמה, סביר להניח שהוא נוצר באופן מתוכנן ולא אקראי. איך? כיצד? כמה יוצרים? איזו חולצה הם לבשו? ממש לא אכפת"
      קודם כל, העולם לא יוצר רושם של תכנון וחכמה, אלא של ניסוי צולע וכושל ברובו: רק אחרי זמן כמעט אינסופי (במונחי האדם, יציר אותו תכנון תבוני לכאורה!), תוך מעגלי הרס חוזרים ונשנים, נוצרו כמה ישויות, שהמוח האנושי הצליח ליצור דומות להן בעולם המחשבים, תוך כמה עשרות שנים. תן למין האנושי מיליארד שנה ותראה איך הוא יוצר מוחות אלקטרוניים ששמים בכיס את ההומו סאפיינס (ואז בטח תגיד שזה חלק מהתכנון התבוני…)
      ולגבי "ממש לא אכפת" – באמת? אז למה חוץ מכמה פונדמנטליסטים נוצרים + מיכאל אברהם, שאימץ את התיזה שלהם, רוב אנשי הדת בעולם לא קונים את ההסבר ה"תבוני" וממשיכים להתעקש על הפרכת האבולוציה מעיקרה? ולמה עצם האפשרות של פוליתאיזם לא עלתה על דעתו של אף אחד?
      5) (לגבי הפוליתאיזם) "בציטוט שלו שאתה הבאת נאמר במפורש שהכוונה בתכנון היא: "ישנה ישות כלשהי שבראה או מנהלת את העולם, ותו לא. היא לא אומרת איך קוראים לה, *או שהיא ישות אחת*…"
      אכן לא שמתי לב – אבל הציטוט הזה, במחילה, הוא מס שפתיים: א) הוא כל הזמן מדבר על הישות בלשון יחיד. ב) ועיקר, חוץ מאותן ארבע מילים שהובלעו בנעימה, הוא בכלל לא מתייחס לאפשרות הפוליתאיסטית, שהיא ההגיונית ביותר אם ממשיכים את קו המחשבה של התכנון התבוני. אבל אדרבה – אם הוא מוכן לקבל אותה, שינסה להסביר לתלמידיו מדוע לא להפוך לנוצרים (אולי ישוע הוא הישות השניה?…)

      • ראשית, וודאי שתיאוריית התכנון איננה תיאוריה מדעית- מכיוון שהיא אינה עוסקת בתיאור העובדות (תפקידו של המדע) אלא בפרשנות שלהן. אבל זו לא חוכמה לקרוא לה "תיאוריה תיאולוגית", כאשר תיאולוגיה עוסקת בהבנת האל והדת. האמת היא אחרת- מדובר בתיאוריה פילוסופית. אפשר להשתכנע ממנה מבלי להיות דתי (- דאיסט), ואפילו מבלי להיות מאמין באל כלל (- אולי אנחנו במטריקס? או שנוצרנו ע"י חייזרים?). לא מעניין אותה מה או מי תכנן את היקום- אלא רק הטענה שהוא מתוכנן ולא עיוור. כמובן, גם התיאוריה ההפוכה- העיוורון, איננה מדע או תיאולוגיה. היא פרשנות פילוסופית אחרת לעובדות (היקום). יש כאן שתי תיאוריות פילוסופיות ועל האדם להחליט מהי התיאוריה המשכנעת יותר (ואפשר כמובן להישאר בהתלבטות). לאחר שנקודה זו הובהרה נענה לטענותיך בהודעה השנייה.

        1. אתה צודק. דתיים שמאמינים בכך שיש אל מתכנן יתעניינו בשאלות הנ"ל (שהן אכן תיאולוגיות). אבל השאלות הללו מנותקות מתיאוריית התכנון כשלעצמה. שוב, מדובר בשאלות מעניינות, אך הן אינן מהוות קושיה.
        2. בסדר, תקרא לזה סבירות נמוכה. תמיד יש סיכוי של 0.000001% שאנחנו טועים – מבחינתינו סבירות כה נמוכה איננה מתקבלת. *לנו* זה יהיה בלתי אפשרי לקבל הסבר שכזה.
        שוב, אין שום קשר למדע. המדע מציג עובדות- דבר שהסיכוי לו הוא מיליונית האחוז- קרה. איך נסביר את זה? לא בעיה של המדע (כמו שמתמטיקה לא תסביר לך פילוסופית למה 1+1=2. היא פשוט מראה לך שאלה החוקים).
        3. אין בעיה. לדעתי חוסר הבנת הטיעון כפי שהשתקף מדבריך הראה מדוע דעתך איננה נכונה במקרה זה (מכיוון שהשעון עצמו איננו חשוב, אלא רק הרעיון של דבר הנראה כמתוכנן. התמקדת בדוגמה במקום במה שהיא מייצגת).
        4. האם העולם נותן תחושה של חוכמה? לדעתי וודאי שכן. חושב אחרת? זכותך. לדעתי אתה טועה. ולא, "מעגלי ההרס" לא אומרים פשוט כלום. בכל מקרה, הטיעון כאן איננו *מניח* שהעולם נראה מתוכנן, אלא *מסיק* את זה מהממצאים של האבולוציה. הוא טוען שלאחר שקרה מקרה כזה- ההסבר הטוב ביותר הוא זה של התכנון התבוני.
        שוב, ה"לא אכפת" מוסב לגבי התיאוריה. לה לא אכפת. *לאנשים* שמחזיקים בה אולי אכפת. אבל זה לא מזיז לתיאוריה כשלעצמה.
        5. אני לא נציג של הרב מיכאל אברהם ולכן קושיות עליו אינן רלוונטיות. בכל מקרה אומר שיש לו סיבה חיצונית לדיון מדוע להניח אל אחד (התער של אוקהם). זו הסיבה ללשונו, וכך הוא מסביר לתלמידיו (לדיון על טענה זו- קרא בבלוג שלו). כשמתמקדים בדיון שלנו זה לא רלוונטי כלל וכלל האם יש אל אחד או כמה. ואת זה גם הוא אומר.

        • קשה לי לראות בתכנון התבוני תיאוריה פילוסופית, כי היא חורגת מגבולות ההכרה האנושית. הרי השאלה שהיא מנסה לענות עליה היא שאלה של היגיון אנושי פשוט: אם יש שעון, מי יצר אותו? הבעיה שהתשובה שלה כבר לא מצייתת להיגיון האנושי: השען הוא ישות שלגביה *לא ניתן* לשאול את אותה שאלה ששאלנו על השעון – ובזה בעצם פתחתי את הפוסט…
          בנוסף, המילה "תבוני" כאן מטעה מאוד – לא מדובר ב"תבונה" שיש לה איזשהו קשר לתבונה שלנו, אלא במעין טאוטולוגיה שאומרת: המצב שאליו הגענו הוא בהכרח המצב שאליו רצתה הישות שנגיע.
          אבל בוא נעצור כאן, אחרת נישאב לדיונים נצחיים ועקרים אודות סמנטיקה פילוסופית – ואין לי את יכולת הכתיבה הפיליבסטרית של מיכאל אברהם:)

          • פילוסופיה היא תחום מוגדר- הסברים המגיעים ע"י החשיבה האנושית. לא מדובר כאן במצב שהוא מעבר להכרה. השאלה כאן היא: כיצד לפרש נכון את ממצעי המדע (ובמקרה זה- האבולוציה). כפי שאמרתי, גם ההסבר העיוור הוא פילוסופי.
            שוב ושוב אתה מושך את הדיון להשלכה של דעותיו. אבל אותן זה לא מעניין. ניסיתי להסביר זאת כמה פעמים בתגובה הקודמת.
            כפי שאמרתי (ואני מקווה שזו הפעם האחרונה)- במידה ותבחר לעסוק בשאלה *מיהו* המתכנן- זו כבר תהיה סוגייה נפרדת. במידה ותחליט שהוא אל ואז תשאל שאלות כמו: "למה לאחר כ"כ הרבה זמן?" "ואולי יש כמה אלים?" – זו תהיה הרחבה במעלה שנייה לסוגייה. אז תגיע לשאלות תיאולוגיות, שכאמור- תיאוריית התכנון אדישה אליהן. לכן הקושיה שלך איך אפשר לדון במה שמעבר לתבונה- זוהי קושיה קלאסית על תיאולוגיה. אבל כאן זה פשוט לא מעניין.

            "תבונה" היא במובן של תוצאה של יישות בעלת רצון. האם הרצון הזה מובן לנו? שוב, תפנה לתיאולוגים.

            אני מקווה שהנקודה מובנית. אם אתה חושב שאלה דיונים סמנטיים לדעתי פספסת את הטענה.

  4. המאמר שלך חלש ביותר. למשל: ציטטת את עזריאל קרליבך כשהוא בעצמו סותר מצוות מפורשות בתורה שבעל פה (שמירת הסביבה "ראה בריאה שבראתי כמה שהיא שלמה, הישמר לך שלא תהרוס אותה" במדרש רבה), כאילו שזאת העדות לחולשת היהדות – היעדר שמירת הסביבה.
    בכלל, היהדות היא זאת שהעלה למודעות העולמית המון מושגים כמו צער בעלי חיים ואיכות הסביבה.

    לגבי הטענות של הרבי מליובאוויטש דחית אותן בקש. אמנם הטענה נשמעת רחוקה, אבל אין בה פסול לוגית.
    על אותו משקל יתכן ואתה מחובר למטריקס שגורם לך לדמיין שאתה מתבונן לכוכבים עם מכשירים שמגלים עתיקות. מופרך, אבל לא בלתי הגיוני.

    • לגבי היהדות ושמירת הסביבה – מזל שיש את המדרש הבודד הזה… לא כאן המקום להאריך, אבל לפני כחמישים שנה פורסם מאמר שנקרא "The Historical Roots Of Our Ecological Crisis" ע"י היסטוריון ידוע, והמאמר עורר "גלי הדף" בעולם המדעי והנוצרי גם יחד, עד היום הזה – ראה למשל את הספר האקדמי המכובד המצ"ב, שסוקר את חמישים שנות ההתייחסויות למאמר!…
      https://books.google.co.il/books?id=NzeTDAAAQBAJ
      בקצרצרה, המחבר טען את מה שכתבתי, ואף הוכיח זאת.
      מה שמעניין שהציבור הדתי בארץ, לפחות, הוא אחד הפחות מודעים לשמירת הסביבה – והררי הכלים החד-פעמיים שהוא צורך יוכיחו…

      ולגבי הרבי מליובאוויטש – ראה מה שכתבתי לעיל בתשובה לחגי ב: כשאתה רוצה להציע תיאוריה תאולוגית, כדאי שהיא תתקבל על הדעת של קהל היעד שלך. לא חכמה להעלות מהאוב איזושהי אוקימתא ולהסתפק בכך שהיא לא אנטי-הגיונית. אז אמנם חלק מחסידי חב"ד קיבלו את הרעיון, אבל אין מביאין ראיה מן השוטים. עובדה היא שרוב ככל הציבור הדתי (יהודי ונוצרי) לא מקבל את התיאוריה הזו, אולי בגלל שהיא מניחה שאלוהים היה כ"כ מרושע\מטופש שהוא יצר את העולם בכוונה כדי לבלבל את כולנו ולגרום להמוני מאמינים במהלך הדורות האחרונים לעזוב את הדת…

  5. שכחת או שהתעלמת מרבים וטובים. כמו פרופ' נתן אביעזר שספרו בראשית ברא , תורגם לחרבה שפות.

    • מכיוון שהתייחסתי לאבולוציה הביולוגית, התעלמתי מהנושא הקוסמולוגי, שגם הוא ראוי באמת לדיון – אבל אני לא מבין בו יותר מדי.
      לגבי "בראשית ברא" – זו באמת דוגמה קלאסית של פרשנות יצירתית שמוכיחה שלולא המדע, אין לתורה משמעות – שהרי מאז מתן תורה אף יהודי לא הבין שזה מה שכתוב בה, עד שבא המדע וגילה…:)

  6. טוב, אולי במקרא אתה מבין גדול (איני יודע), אך בפילוסופיה (או איך שלא תקרא לדיון כזה), אתה ממש מקשקש שטויות. לאור זאת הביטחון והיהירות הנוטפים מכתיבתך אינם מובנים לי.
    אתייחס בקצרה לטיעוניך, לצערי הרב כנראה לא אוכל להגיב, בטח לא בימים הקרובים:

    1) כתבת: "אבל מבט חטוף בתרשים משמאל יבהיר ששני הצדדים חולקים בדיוק את אותה בעיה – אלא שהדתיים עשו לה 'מיקור חוץ': בעוד שהאתאיסטים מודים בחירוק שיניים שנכון לעכשיו אין לנו תשובה מדעית לשאלה הזו, הדתיים העבירו את הבעיה לגורם חיצוני: אלוהים". זה כמובן לא נכון. לומר שלכל דבר יש סיבה מכניס אותנו לרגרסיה אינסופית. לכן נטען שלפחות לכל דבר שנוצר יש סיבה, למעט חוליה ראשונה כלשהי שלא נוצרה. זה היה מוסכם גם על מי שטען לקדמות העולם, וקדמות העולם היא בדיוק הפתרון לבעיית היוצר. אך משהתגלה שהיקום אינו קדמון, עולה הצורך להוסיף חוליה קודמת, ועליה לעצור.

    2) כתבת: "עיקר הבעיה של הדת (כל דת) עם האבולוציה אינה במה שיש בתרשים, אלא במה שאין בו. הדת נוטה לתפוס את הזמן כ'חץ' המתקדם לעבר תכלית כלשהי (ביאת המשיח\ ישוע\ המהְדי, כמוקדם שבהם), אבל בתהליך שבתרשים חסרים שני הרכיבים האל."
    א) יצור 1.1 אינו "מתקדם" יותר מיצור 1 או מיצור 1.2 – הוא פשוט שרד כדי לספר" – יש כאן ממש הנחת המבוקש. אולי הדתי הפרימיטיבי שאתה מציג שולל את האבולוציה, אך האבולוציה כשלעצמה אינה שוללת התקדמות לכיוון כלשהו. ויש כאן כמובן טיעון של ממה נפשך: אם העובדה שהגענו ליצור כל כך מורכב כמו אדם בעל תבונה אדירה, היא תוצאה שתתקבל בסבירות גבוהה בתהליך אבולוציוני, הרי שתהליך אבולציוני בהגדרתו הוא תהליך עם כיוון, הברירה הטבעית שמסננת יצורים בלתי שרידים גורמת לכך שיתפתחו (גם) יצורים מורכבים. אם כן, אמנם הדתי לא יקבל את האבולוציה, אך היא כשלעצמה אכן תסדר נפלא עם העובדה שיש מתכנן לתהליך, שברא את החוקים שבתוכם מתנהל תהליך שמוביל בסבירות גבוהה ליצירה מורכבת.
    ואם העובדה שהגענו ליצור מורכב, היא תוצאה נדירה גם בתוך תהליך אבולוציוני, שוב יש כאן התקדמות נדירה, שהמאמין כמובן יטען שמדובר בהתערבות של אלוקים שרצה להגיע לאדם ולא הסתפק בחיידקים, ולכן באופן מדוייק קבע את התנאים הראשונים בצורה מדוייקת כך שמהם יתפתחו יצורים מורכבים.
    ב) תכלית – יוק! לתהליך האבולוציוני אין שום תכלית – הוא פשוט תהליך שקורה על ציר הזמן" – ??? מי אמר שלתהליך האבולוציוני אין תכלית? (הנחת המבוקש… אתה שם לב למה שאתה כותב?) מה הקשר לכך שהוא קורה על ציר הזמן (כמו כל תהליך, אגב… ממש חידוש), הרי השאלה היא אם בקצהו עמד מישהו והתכוון להגיע לתכלית על ידי האבולוציה. גם אבן שעפה באוויר היא תהליך שמתרחש על פני ציר הזמן, ועדיין השאלה היא האם מישהו זרק אותה והתכוון להגיע לתכלית כלשהי, או שהיא עפה מהרוח. כל תהליך בעולם יכול להתרחש על מנת להגיע לתכלית כלשהי. ואם התהליך הוא נדיר ומיוחד, אך סביר שמישהו רצה בו ותכנן אותו.

    3) על הביקורת נגד הרב מיכאל אברהם אני בכלל מתבייש להגיב. בספרו הוא בא במוצהר לבסס את קיומו של אלוקים דאיסטי ולא אלוקי היהדות, אז על מה אתה מאשים אותו? שהוא לא כתב עדיין ספר על אלוקי היהדות? (אגב, על אלוקי היהדות הוא כותב ספר כעת).
    אם הוא הוכיח שיש יישות כלשהי, שבראה או מנהלת את העולם, למרות שהיא כלשהי (ולאו דווקא שד צהוב), למרות שלא בטוח שהיא אחת, הוא בעצם הוכיח שהאתאיזם שגוי. זו מטרה די נכבדת ולא צנועה כמו שאתה מנסה להציג.
    כתבת: "הוא סובר שאם יש מתכנן תבוני, הרי שיש תכלית לבריאה – ותכלית זו אינה אלא האדם!" – הוא כתב בפירוש שהראיה הפיסיקו תיאולוגית אינה טוענת על תכלית שיש בבריאה, בטח שלא על "נזר הבריאה".
    גיחכתי למוות כשראיתי שהבעיה שלך עם כך שהאדם הוא "נזר הבריאה", היא: "דא עקא, שההשקפה הזו בדיוק הובילה כמה וכמה מדענים ואנשי רוח גם יחד להאשים את היהדות – יחד עם בתה החורגת, הנצרות – באסון האקולוגי שהמיט העולם המערבי על העולם"… אכן קושיא אלימתא.
    בכל אופן, הרחבתי בנקודה זו במאמרי על הראיה מן התכנון, ואצטט כאן:
    "כאן המקום להתייחס לטעות נפוצה לפיה הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי כולל טענה כי כל היקום נוצר בשביל החיים.
    כנגד ההבנה הזו מצביעים אתאיסטים על העובדה שרוב רובו של היקום לא תומך בחיים ולכן לא ייתכן שכולו נוצר בשביל החיים (וממילא נפל הטיעון לקיומו של אלוקים).
    כשמדקדקים בדבר רואים כי טענה זו בכלל לא נמצאת בטיעון. הטיעון רק אומר שמישהו רצה ליצור חיים \ חוקי טבע מיוחדים, ואינו טוען מעבר לזה מאומה על היקום. כדי להבהיר זאת אתן ציור (גם אם מופרע משהו) בו רואים שהטיעון לא אומר שהיקום נוצר בשביל החיים.
    ייתכן כי אלוקים התערב עם השטן מי בורא יקום גדול יותר. אלוקים הכין את הנקודה הסינגולרית להתרחבות, ורגע לפניה החליט שאם כבר הוא בורא יקום, אז לפחות שהוא לא יהיה כולו שומם, ותהיה בו נקודה אחת מעניינת, ולכן כוונן את קבועי הפיסיקה כך שיאפשרו וייצרו חיים, ומשם התפשט היקום תומך החיים, ובסופו של דבר התפתחו בו החיים.
    כעת בא המאמין הפיסיקו-תיאולוגי וטוען כי בגלל מיוחדותם של חוקי הפיסיקה, מוכח שמישהו כוונן אותם. טיעון שכזה בכלל אינו מניח שהיקום נוצר בשביל החיים. ליקום יכולה להיות סיבת קיום עצמאית (התערבות עם השטן), ולחיים יש מטרה צדדית (יצירת דבר מה מעניין ביקום השומם שלנו).
    דוגמא זו מוכיחה כי טענה פיסיקו-תיאולוגית אינה כוללת בהכרח טענה על כך שהיקום נוצר בשביל החיים, וממילא ביטלנו כליל את כל התמיהה בדבר גודלו העצום של היקום ביחס לכמות החיים שבו (מבחינת הטיעון).
    הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי אינו טוען מאומה מלבד הטענה שאת החיים (או את החוקים המיוחדים המובילים אליהם) יצר מישהו תבוני בכוונה כדי ליצור חיים. הטיעון אפילו לא אומר שהיתה לו סיבה ליצירתו זו, ובמינוח שלנו, אנחנו טוענים רק על קיומה של מטרה פנימית ליצירת החיים.

    אבל גם אם מישהו טוען שכל היקום נוצר בשביל בעלי החיים, הרי הוא לא עושה זאת מטענה אפריורית (לפיה היקום נראה כאילו נוצר כולו בשביל החיים), אלא ממסורת או מפסוקים, ולכן פירכה על אי סבירותו של דבר כזה אינה משנה ממש.
    אם אלוקים מתגלה אליי ואומר לי שהוא יצר את כל היקום רק בשביל שיוסי מאשדוד ישחק כדורגל בכל יום שלישי, כל עוד אני נותן אמון באלוקים, לא אכפת לי מגודלו של היקום ביחס ליוסי, שהרי אין שום מניעה לכך שאלוקים באמת יברא את כל העולם בשביל משחקי הכדורגל של יוסי מאשדוד."

    4) כתבת סדרת קושיות: "האם סביר שמתכנן תבוני יידרש ל- 15 מיליארד שנה כדי ליצור אדם?
    האם סביר שלאחר טרחה כה רבה, המתכנן התבוני ישמיד מאות אלפים מנזר בריאתו (=האדם) באסונות טבע + עשרות מיליונים במגפות, מדי X שנים?
    אם נחזור קצת אחורה בזמן, האם סביר שמתכנן תבוני יהרוס את רוב מה שבנה מדי X שנים? (קראו למשל את הערך "הכחדה המונית" בויקיפדיה)
    ואם נחזור עוד אחורה בזמן, האם המתכנן התבוני לא יכל למצוא שיטה יותר בטוחה מאשר ההתמיינות הגנטית, המלאה (יחסית) בשגיאות ומוטציות, משתנה אקראית ללא הסבר ובדרך מייצרת כ- 95% "זבל" גנטי?
    והשאלה המכרעת – המין הנפוץ ביותר בעולם הוא החיפושית; למה דווקא היצור הדוחה הזה?!?!…"

    גם אם זה לא סביר אפריורי (נניח שהסיכוי לכך הוא 1 לאלף, כלומר רק אחד מאלף יוצרים היו מייצרים אדם בדרך הזו), הרי שאפריורית (אחרי שאנחנו רואים עולם מורכב ומיוחד ונדיר כשלנו), הסיכוי הקטנטן הזה הופך להיות גבוה מאוד, שהרי האלטרנטיבה היא קטנה ממנו בהרבה (הסיכוי לקבל עולם כשלנו קטנה מ1 לאלף). הסתברות מותנית, לא קשה במיוחד.
    כך גם אם נמצא מפעל שמייצר שעונים מזהב טהור באמצעות פס ייצור שנע במהירות של 0.0000001 מ' לשנייה, כך שלייצר שעון לוקח שנתיים, ובסוף פס הייצור הוא כותש אותם אחד אחד ושורף אותם וזורק אותם לים, נניח שיש מתכנן למפעל, למרות שהסבירות שמנהל מפעל יעשה כך, הוא אפסי. (על כל עשרות אלפי מפעלים שהמנהל שלהם רוצה שהמוצר יתקיים, יש רק מנהל אחד שרוצה להשמיד את מוצריו בסוף פס הייצור, בלי שום סיבה הגיונית, סתם לכיף). אמנם הסיכוי שיהיה מנהל כזה הוא אפסי, אך ביחס לסיכוי שמפעל כזה נוצר לבד, הוא גדול פי מליארדים, ובהסתברות המותנית (אם כבר יש לפנינו מפעל מוזר כזה) הסיכוי שיש מנהל ומתכנן למפעל והוא לא נוצר אקראית, הוא כמעט 100%.

    לגבי ה"פירכות" על אנלוגיית השעון:
    א) השעון המודרני לא תוכנן בבת אחת, אלא באופן אבולוציוני מובהק שלקח מאות שנים. – ?? נו, ואז מה? פירכה אמורה להיות רלוונטית. השעון גם עשוי ממתכת והאדם לא, אז מה? על כך בדיוק נכתב ספרו של הרב מיכאל אברהם, להראות שהעובדה שמדובר באבולוציה לא משנה כלום. האנלוגייה לשעון באה לקחת נקודה אחת ויחידה: כשיש משהו מיוחד ונדיר, אנחנו מסיקים על מתכנן. הרחבתי על כך במאמרי השני, ראה כאן: https://rationalbelief.org.il/%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%94%D7%95%D7%9B%D7%97%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%95-%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%AA/

    וראה גם במאמרי הראשון, שביחד עם השני מסיר כמה וכמה מן הפירכות על הראיה הפיסיקו תיאולוגית, ומאיר אותה באור חדש:
    https://rationalbelief.org.il/%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/

    ב) "לא שַׁעָן אחד יצר את השעון המודרני, אלא עשרות בני אדם." – אז אם הייתי משווה את האדם לכתובת במדבר (שאותה כתב אדם אחד), הכל היה בסדר?! כבר כתבתי למעלה שהאנלוגיה באה לקחת נקודה מסויימת. באותה מידה יכולת לכתוב: "השעון נוצר במשך שבועיים, לכן גם העולם נוצר בתוך שבועיים", רמה גבוהה מאוד של טיעונים…

    למה ב2018, כשהאנושות משכילה כל כך, עדיין צריך לעסוק שוב ושוב בפירכות כל כך הזויות ושחוקות על הטיעון הזה?

    לגבי המסקנה הפולותיאיסטית, שוב יש כאן האשמה כלפי הרב מיכי על כך שהוא לא כתב ספר על הנושאים שמעניינים אותך. דא עקא, הוא לא עובד אצלך, ולא כל מה שהוא מפרסם זה בגלל שאין לו מה להגיד בעניין, וחוץ מזה כבר אמרתי שהוא כותב ספרים בעניין זה בימים אלה.

    • מכיוון שמבין ריסי דבריך ניכר שמתלמידי הרמ"א אתה, אלו שרואים בספר אילן גבוה להיתלות בו – למרות שהוא אינו אלא מיחזור תיאוריה נוצרית שהועלתה בסוף המאה ה-19 – לא אמנע מלשוב ולהבהיר את הדברים הנדושים, כי אני תמה בדיוק כמוך "למה ב2018, כשהאנושות משכילה כל כך, עדיין צריך לעסוק שוב ושוב בטיעון ההזוי והשחוק הזה?"…

      1) "לומר שלכל דבר יש סיבה מכניס אותנו לרגרסיה אינסופית. לכן נטען שלפחות לכל דבר שנוצר יש סיבה, למעט חוליה ראשונה כלשהי שלא נוצרה."
      במילים אחרות, יש לך בעיה, וכדי לפתור אותה אתה מכריז על הוספת משתנה שאין לו שום הגדרה הגיונית\פילוסופית, שכל תפקידו הוא לפתור את הבעיה. זו טאוטולוגיה\קבוצה ריקה\כל ביטוי פסאודו-פילוסופי אחר שהרמ"א אוהב להשתמש בו כלפי אחרים… במקרה הזה, עדיף להישאר בקושיה.
      2) "אם העובדה שהגענו ליצור כל כך מורכב כמו אדם בעל תבונה אדירה, היא תוצאה שתתקבל בסבירות גבוהה בתהליך אבולוציוני, הרי שתהליך אבולציוני בהגדרתו הוא תהליך עם כיוון"
      זו שטות מוחלטת: א) תוצאה אינה מעידה על תכלית, כמו אבן שנופלת אינה מעידה על זורק (שים לב שבדוגמת האבן שהבאת, אתה הנחת את המבוקש!) ב) הטוען לתכלית הוא המוציא מחברו ועליו להביא ראיה – גם לעצם קיומו של מתכנן, וגם לטענה המדהימה שאתה, הקטן, מבין מהי התכלית שלו (עיין שוב בדברי הרמב"ם + בתגובה ההינדית שהבאתי בשם קרליבך בפוסט).
      אגב, בהמשך סתרת את עצמך וטענת שהתכנון התבוני *אינו* טוען שהחיים בכלל הם התכלית ("…טעות נפוצה לפיה הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי כולל טענה כי כל היקום נוצר בשביל החיים").
      3) "בספרו הוא בא במוצהר לבסס את קיומו של אלוקים דאיסטי ולא אלוקי היהדות, אז על מה אתה מאשים אותו?"
      לא האשמתי, רק הבהרתי לקהל הקוראים מיהו אותו "אלוהי אברהם" שתכנן את האבולוציה, זה הכל.
      "הוא בעצם הוכיח שהאתאיזם שגוי"
      לדברי אברהם עצמו, הוא לא "הוכיח" כלום, אלא לכל היותר טען שיותר סביר לקבל את תיאוריית התכנון התבוני – שאגב, לא נוקבת (לכאורה) בשמו של האל, אלא מדברת על "מתכנן". הטיעון שלך – כמו התנסחויות "טוטאליות" אחרות בתגובה – אופייניות לחסיד שוטה, לא למי שמתיימר להיות תלמיד של הרמ"א.
      4) לגבי שאלתך על שאלתי אודות הסבירות שמתכנן תבוני ייצור את העולם בצורה הזו וכו' –
      זה לא ממש משנה. השאלות האלו הן לא לוגיות, כמובן, אלא "אקזיסטנציאליות" – ובהמשך לסעיף 3), גם כאן מטרתי היתה רק להבהיר לקורא על איזה מתכנן "תבוני" מדובר כאן בדיוק – וכמו שהערתי למגיב הקודם, עצם השימוש במילה "תבוני" אינה במקומה, כיוון שלא מדובר בשום דבר שקרוב לאיזשהו מושג של "תבונה" שאנחנו מבינים.
      אגב, לא רציתי להיכנס לזה כאן (יגיע בפוסט הבא), אבל אברהם נאלץ לרדת מ"מגדל השן" התיאורטי של התכנון ה"תבוני", ולעסוק בשאלה הרלוונטית יותר של האלוהים היהדוי – את זה הוא עשה בפמפלט הנקרא "מחברות האמונה" (מחברת חמישית) – ושם הוא הידרדר לרמות טיעון המאפייניות מחב"תים, וגם כמה מתלמידיו בפורום אינטרנטי ידוע נאלצו להודות בכך, ואכמ"ל.
      5) לגבי אנלוגיית השעון – אין טעם להתבחבש בזה, זו אנלוגיה ותו לא, וכמו שהיא משמשת את אברהם בצורה שנוחה לו כך היא משמשת אותי בצורה שנוחה לי.
      6) לגבי הטענה הפוליתאיסטית – זו הנקודה המחודשת היחידה בפוסט שלי, והיא כנראה הטיעון המכריע נגד "אלוהי אברהם". שהרי ההרס הבלתי פוסק המלווה את העולם מ"בריאתו" ועד עתה מוכיח בבירור שיש כוח שמתנגד לכוח היוצר\מתכנן – ומכיוון שכל הטיעון של אברהם נשען על סבירות, הרי שסביר הרבה יותר לייחס את ההרס לכוח נוסף, אם לא כמה כוחות כאלו – וזו בדיוק המסקנה אליה הגיע כל המין האנושי עד המצאת המונותאיזם. העובדה שאברהם מגיע בסופו של טיעון לאלוהי היהדות מוכיחה שהוא ירה את החץ ואז סימן את המטרה – ועל כך ארחיב בפוסט הבא.

  7. בסופו של דבר, כיהודי מקיים מצוות יותר מעניין אותי קיומו והתגלותו של האל מאשר אל תבוני כללי.

    • נכון! לכן בכל שנות הבלוג עלי אדמות לא זכור לי שהתעסקתי בזה, אלא שהביולוגיה הארורה היטתי ברוב לקחה ואיכשהו מצאתי את עצמי נסחף לכל זה…
      כמובן שאֵל "אישי" זה נושא הרבה יותר בעייתי להוכחה, ולכן כנראה מיכאל אברהם הגיע לזה רק במחברת האמונה החמישית שלו*, ושם אין לו הרבה מה לחדש מעבר לנאמר בהרצאות הר' נויגרשל ושות', וכפי שהוא כותב בהקדמה הוא לא בא אלא להכניס סדר ושיטתיות בטיעונים – ועל כך בפוסט הבא.
      * https://mikyab.net/כתבים/מחברות-בענייני-אמונה/מחברת-5-מדאיזם-לתאיזם/

  8. וכתב רבנו קרל פופר
    החברה הפתוחה ואויביה, פרק 25, 'היש משמעות להיסטוריה', עמ' 473

    הטענה שאלוהים יתגלה בדבר שאנו נוהגים לקרוא לו, "היסטוריה" כלומר בקורות הפשיעה הבינלאומית והרציחה ההמונית, היא ממש חילול הקדש ……

    וכל ההיסטוריה הקיימת, ההיסטוריה של הגדולים ואדירי הכוח, היא לכל המוטב קומדיה רדודה; היא האופרה בופה שמציגים הכוחות שמאחורי המציאות (שאפשר להשוותה לאופרה בופה שכתב הומרוס על הכוחות האולימפיים שמאחורי זירת מאבקיהם של בני האדם.) היא הדבר שאחד מיצרינו הגרועים ביותר, הסגידה האלילית לכוח ולהצלחה, פיתה אותנו לחשוב שהוא אמיתי. וב"היסטוריה" זו, שאינה אפילו מעשה אדם אלא היא זיוף אדם, מעזים כמה נוצרים לראות את יד האלוהים! הם מעזים להבין ולדעת מה רצונו שעה שהם תולים בו את הפירושים ההיסטוריים הקטנוניים שלהם!

    ואולי ה"ה כאן

  9. פעם, כאשר אבותינו עוד היו מקפצים בין ענפי העצים שבג'ונגל, הם יכלו לקטוף וללקט וללעוס פירות ועלים מימין ומשמאל מכל הבא ליד, ולא נאלצו ליצר לעצמם כלים… באותה תקופת זוהר הם חיו בשלום עם הטבע, ולא שאלו את עצמם "מי עשה את העץ", "מי יצר את החיפושיות הטעימות" וכיו"ב…

    ברם, אז אירעו שני אסונות גנטיים (בטווח של איזה שניים שלושה מליון שנה בסה"כ): מוטציה מחרידה שגרמה לניוון הבוהן שברגל, הרסה להם את יכולת הטיפוס והורידה אותם אל קרקע המציאות הקשוחה; ומוטציה שניה גרמה לניוון קל של הלסת והקשתה עליהם ללעוס או לשסע בשיניהם דברים קשים מדי… תהליך ההסתגלות הארוך שאיפשר להם לשרוד את שתי המוטציות הנוראיות הפך אותם ליצורים תלותיים ביצירת מיני כלים שונים ומשונים שיאפשרו להם לצוד, לחפור שורשים, ולקצץ ולעבד מזון…

    עד כדי כך הפכו קופי-האדם החדשים ליצורים תלותיים שכל עולמם סבב באובססיביות סביב סיתות אבנים וחידוד ענפים, שהם התחילו להסתכל על על כל דבר מסביב במושגים של "כלי", ומיד התחילו "להשלים" את התמונה ולדמיין שמאחורי כל עץ וכל סלע וכל אנטילופה או זברה שרצות בסוואנה מסתתר איזה "קוף אלוהי גדול" שסיתת וגילף ועיצב אותם בחומר לצרכיו המיסתוריים… גם מאחורי חלוקי הנחל העגולים והחלקלקים מסתתר ודאי איזה קוף מתוחכם שישב ושייף אותן בעמל רב – וגם מאחורי הרוחות והברקים מסתתר ודאי איזה קוף גאוני וחזק שנושב באפו ורועם בקולו ומשלח את חיצי הקסם הענקיים שלו לכל עבר…

    במשך הזמן "הקופים הקוסמיים הגדולים" הדמיוניים השתכללו: בתחילה הם החליפו את מחלצות הפרווה בטוגות אופנתיות, ואח"כ התאחדו ברובם לאחד (או שלוש שהם אחד, תלוי לאיזה דת שייך הקוף המדמיין), והיום בדרך-כלל "הקוף הקוסמי הגדול" כבר לובש צורה ערטילאית של איזה "ענן אנרגיה" או "כוח בלתי נראה" או משהו כגון זה. ברם, בל נטעה: גם בלבוש מופשט "הקוף הגדול" הדמיוני נשאר במהותו אותו קוף אנושי בעל צרכים ורצונות ומחשבות ותכנונים, שיושב לו בדמיון האנושי ומסתת את הכוכבים והגלקסיות ואת מולקולות הדנ"א בכדי ליצר חיות טעימות וגם קופים אחרים (כדי שיסגדו לו ויעריכו את כוחו האדיר, כמובן. איך לא?)…

    • עגשיו זכיתי להבין מפני מה היתה הוה-אמינא לתת את ההנהגה לעשיו, שכן פרוות השיער שלו הביעה 'החזרת העטרה ליושנה' של אבותינו הקופים. אף עיסוקו בציד מסמן חזרה לתרבות הפראית האצילה' של הג'ונגל. וכן אומר משה לפרעה (ע"פ תרגום אונקלוס): 'בבננא… ניזיל'

      בברכה, Shimpan Zevi

    • הגישה האורתודוקסית שלך קצת בעייתית לי, כי אתה מניח שהאנשים האלה אכן היו ונבראו בעוד שהם רק דמויות ספרותיות שהומצאו על ידי עזרא הסופר – בהנחה שהוא היה קיים :))
      אבל ראה מה ששלחתי לך בדוא"ל

      • תודה על ההצעה. אברם. אני בהחלט מתחיל לחשוב איך לדחוס את עיקרי הדברים למשהו תמציתי יותר שיעביר את הרעיון…

        אגב, אני לא באמת חושב שמלכי-צדק היה דמות אמיתית, אלא רק אפונים יבוסי ספרותי, שבא מבחינתו של הסופר J לייצג את אבות-אבותיו… מה שכן, הסופר J עצמו היה אמיתי, וכך כנראה גם צדוק הכהן. ולכן סביר שאפשר למצוא (גם) את שרידי בית הכהונה היבוסי הזה, בדנ"א של משפחת כהן בת ימינו:
        http://ivri.org.il/2014/10/genesis-14-riddle-1/#comment-29177

        היום קוראים להם בלשון הגנטיקאים הפלוגרופ J2a4 – בניגוד לצאצאי חבר הכהנים הקינים מבני המדבר הדרומי, שהם בעלי הפלוגרופ J1-P58:
        https://www.familytreedna.com/groups/cohenbrazil/about/background

        אגב, התעקבתי קצת בתגובותי כי הייתי שקוע קצת בימים האחרונים במאבק/דיון גנטי-ארכאולוגי מסוג אחר לגמרי, שעוסק במוצאם הפסאבדו-כוזרי (במציאות לבנטיני) של אבותינו האשכנזים…

        במסגרת דיון זה, בר פלוגתי הנכלולי – ובעקבותיו אני – נכנסנו קצת לעומק ההיסטוריה הגנטית של המזרח התיכון בכלל, וכנען בפרט, ואתה מוזמן להיכנס לשם ולחפש בין המוטציות את עקבות "העברים" (אני מזהיר מראש: כנראה מעולם לא היה כזה אתנוס, ותושבי שכם וירושלם היו כולם חורים/חיוים/חתים, ככתוב. אבל אם אתה רוצה לחפש, אז זה המקום):

        https://theconversation.com/ashkenazic-jews-mysterious-origins-unravelled-by-scientists-thanks-to-ancient-dna-97962#comment_1750160

        (ושוב סליחה על השלושה קישורים בתגובה אחת)

  10. והוא אשר כותב (כנראה בסארקאזמוס, כדרכו) הסופר היבוסי-עירוני J (אשר כנראה לא חיבב במיוחד רועי צאן אהבלים בפרט, ואנשי שדה קיניים בכלל):
    "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה" (או, כמו שאשתי, שתחיה, נוהגת לומר בשובי מיום ארוך של אימונים או בילוי בחיק הטבע: "תיכנס מהר להתקלח!")… :-D