נשים, שמחת תורה ואנתרופולוגיה סטרוקטורליסטית

חג שמחת תורה שהסתיים זה עתה, הפגיש אותי שוב פנים בפנים עם התופעה המפליאה בכיעורה של תגובת כמה גברים דתיים כלפי נשים שמבקשות לקחת את ספר התורה לעזרת נשים (או באנתרופולוגית: רפלקס התוקפנות הזכרי למול נקבות השבט הנוגעות בחפצי הפולחן). חוויתי את זה פעם בקהילה אחרת, שם בסופו של דבר עזב מישהו את הקהילה בשל כך, ועכשיו נתקלתי בזה שוב, כשהפעם האיום היה לערב את הרב המקומי… מה שמעניין בשני המקרים האלו, שלא מדובר באנשים המקפידים, בוא נאמר, להיות מעשרת הראשונים בתפילה. ונשותיהם, בוא נאמר, לבושות יותר כמו בנות ציון שתיאר ישעיה (ג). וסליחה על המבט השטחי והחיצוני – אבל זו בדיוק התגובה שלהם כלפי אותן נשים: לא בוחנים כליות ולב, אלא שוללים על הסף את הלגיטימיות שלהן להשתתף בשמחת תורה.

אפרת שפירא-רוזנברג והכלוב הנשי

האירוע הזה – שכמוהו יש בלא מעט בתי כנסת אחרים אני מניח – הזכיר לי ווידאו שיצא לי להיתקל בו לאחרונה, ובו אפרת שפירא-רוזנברג מתארת את הסיפור הקפקאי סביב ההחלטה שהתקבלה ברוב קולות להרחיב מעט את עזרת הנשים התחתונה בבית הכנסת המרכזי במזכרת בתיה (החל מדקה 47): קראו עוד

הומוסקסואליות – תועבה?!

שלא כתומר פרסיקו, אין ממנהגי להרעיש עולמות בעקבות הגיגים המתפרסמים ב"עולם קטן" – אבל השבוע צדה את עיני בעלון הנ"ל ההתייחסות הבאה של הרב גדי בן זמרה לרב אהרל'ה אריאל:

Gadi_Ben_Zimra

דברי הרב גדי בן זמרה – לחצו להגדלה

ובתחילת המאמר כתבת: 'מעולם לא חשבנו שצריך לרצוח מחללי שבת, אוכלי חזיר או כאלה שחיים חיים מיניים אסורים על פי ההלכה'.
לרצוח אכן לא חשבנו, אבל מה לעשות והתורה דווקא כן חשבה – מחללי שבת אינם חייבים מיתה?! ומה דין הנואף והנואפת?! והשוכב והנשכב במשכב זכור מה דינם?!
ואם אין בידינו להרגם, וכך אכן סיבבה ההשגחה – האם נעשה את תורתנו הקדושה פלסתר?!

הדברים האלו, מעבר להיותם חיזוק נוסף לאבסורד שניסיתי להצביע עליו ב"הודעות הגבאי" כאן, דחקו אותי לכתוב את דעתי האישית על נושא ההומוסקסואליות (להלן: ה"ס. הרב ארהל'ה הראל הציע 'מת"מ' – משיכה תוך-מגדרית :) ויחסה של התורה לתופעה. אז לטובת מי שמחפש את השורה התחתונה, הנה היא לפניכם:
קראו עוד

תורה בין אלהים ואדם – על הספר "בעיני אלוהים ואדם"

Beinei_Elohim_Veadam_Graphאם יורשה לי להפליג לעתיד הרחוק, אני משער שבניתוחי הפוסט-מורטם של התמודדות האורתודוקסיה היהודית בתקופה הפרה-גלאקטית עם מחקר המקרא, ייזכרו העשורים הראשונים של המאה ה-21 ככאלו בהם הבשיל המהפך – שאז יהיה ברור מאליו – מהאמונה האורתודוקסית הקלאסית בתורה מן השמיים לאמונה מורכבת יותר של 'שמיים בתורה'.
וכך אולי ייכתב באחד מאותם ספרי פוסט-מורטם ('יהדות כדור הארץ – בין שימור לשינוי', מעלה-מאדים, 2102):

המאה הקודמת נפתחה בוויכוחים פנים-דתיים מרים שראשיתם בחוברת שהוציא הרב צבי טאו, מראשי הזרם שכונה אז 'חרדי-לאומי', ובו תקף בחריפות את לימוד התנ"ך האקדמי ואפילו את זה הישיבתי שאינו לפי מסורת חז"ל. רבנים מזרמים דתיים מתונים יותר הגיבו לדברים, והפולמוסים שהתפתחו בעשור הראשון של המאה וכונו "תנ"ך בגובה העיניים", הובילו בעשור השני להוצאתם של כמה ספרים שחשיבותם התבררה רק בדיעבד – הראשון היה 'הויה או לא היה' (עין צורים IL 2011) שחובר ע"י רב אורתודוקסי, והציע תיאולוגיה 'רזה' – מעורפלת אך חדשנית – לשאלת תורה מן השמים; שנתיים לאחר מכן יצא הספר 'עד היום הזה' (ת"א IL 2013), שחובר גם הוא ע"י רב אורתודוקסי, והציג לראשונה חלק נכבד מטענות ביקורת המקרא בצורה גלויה וכנה, דבר שהיה חסר תקדים בעידן ההוא; ושנתיים מאוחר יותר יצא לאור הספר 'בעיני אלוהים ואדם' (ירושלים IL 2015) שהכיל כבר מספר רב של מאמרים שנכתבו על ידי רבנים וחוקרים אורתודוקסיים – שרובם טענו בצורה זו או אחרת שניתן להיות יהודי מאמין גם בידיעה שהתורה אינה מהשמים במובנה הפשוט…

קראו עוד

יוצאים מהמחתרת -מחקר התנ"ך והציבור הדתי

Herzog_Hatanakhלולא היה זה צירוף מקרים לא הייתי מטריחכם בפוסטון זה, אך החרש לא אוכל!…
אתמול פורסם כי מכללת הרצוג השיקה את אתר התנ"ך החדש, המקבילה הבוגרת של מיזם 929 \ תתקכ"ט עליו כתבתי באכזבה לא מזמן – ומסתבר כי חלק מהמלצותיי יושמו :)
האתר מושקע ומקצועי, גם בהיבט התוכני וגם בהיבט הטכני (למעט חריקות פה ושם, שכן הוא עדיין בהרצה) – ככה צריך להיראות אתר!

ביקום מקביל, מתחת לפני האדמה, פורסם ב- Ynet (שאמנם שנוא עליי, אבל מה לעשות – הוא דיווח ראשון…) מסתבר שבשנים האחרונות ישבה קבוצת חוקרי מקרא ורבנים דתיים, בהנחיית ד"ר טובה גנזל והרב ד"ר יהודה ברנדס, ולמדו לעומק סוגיות של מחקר המקרא והשלכותיו על האמונה היהודית-דתית. בין השאר עסקו כמובן בסוגיות הנפיצות של השערת התעודות, ההיסטוריות של התנ"ך ואפילו של מעמד הר סיני, ללא מורא וללא משוא פנים, כך מדווח.
קראו עוד

בין המְצָרִים, בִּכּוּי התמוז ומנהגים מאגיים נוספים

אולם בני אדם באים, לעתים קרובות, לכלל מצוקה גדולה כל כך, עד שכל עצתם מתבלעת… ובתחנונים יבקשו עצה מכל איש; ואין לך עצה סרת טעם, מופרכת וחדלת שחר שלא ינהגו על פיה… הדבקים ביותר בכל מיני אמונות תפלות הם אלה הלהוטים ללא שיעור אחר דברים שאין בהם ודאות. וביותר כשהם שרויים בסכנה וקצרה ידם מהושיע לעצמם, הריהם משוועים כולם לעזרת שמים בנדרים ובדמעות כנשים(שפינוזה, הפתיחה למאמר תאולוגי-מדיני, בתרגום ח' וירשובסקי)

בין פרשיית הרש"ע מהצפון לפרשיית המים האסורים בשתיה בשל התקופה עובר קו אחד ברור עליו הצביע שפינוזה לעיל. מפתה היה לקונן בגאווה מסותרת שהנה, לא השתנה כלום מאז המאה ה-17 וכו', אבל האמת שחלק גדול (אם כי דומם) של הציבור הישראלי די רחוק מהגישה הזו, והתגובות הבריאות לפרשיות הנ"ל ודומותיהן יוכיחו. אמנם נראה שבניגוד לפרשייה הראשונה, רוב הרבנים לא יעזו לבטל באופן חד-משמעי את נושא שתיית המים בתקופה, כמו שלא יעזו לבטל את הפנייה אליהם כדי לבחור שם לילד, או צבע רכב וכדומה…
Nedarim_49ומצאתי לכך רמז מפורש בדף היומי דהיום (נדרים מט.) – שם מביא התלמוד עצה גסטרונומית, ומעיר מייד: "ודבר זה אסור לאמרו בפני עם הארץ".
מה הקשר? מסבירים לנו בעלי התוספות: "שמלעיגים עלינו ואומרים שאנו קובעים מילי דחוכא ואיטלולא בהש"ס…" (ועיינו שם בפירוש הרא"ש) קראו עוד

בית המדרש "רשות רבים" – מחזור שביעי

[זהירות – ארס פואטיקה לפניכם]
אם אי-פעם תהיתם מה גרם לי להתחיל לכתוב את הבלוג הזה, התשובה היא…
בית המדרש "רשות רבים"!
לפני כשנתיים זכיתי להתקבל למחזור החמישי של ביהמ"ד המיוחד הזה, במסגרתו נפגשתי עם חבורה סופר-מיוחדת של א.נשים מרחבי הציונות הדתית. באחד המפגשים האלו, אחרי שנאמתי בפאתוס מסוים על משהו (כבר לא זוכר מה), זרק לי אחד החברים: "למה אתה לא כותב?" – הרמתי גבה או שתיים, אבל מייד אמרתי "אוקיי, ננסה!" –
וַיֵּצֵא הַבְּלוֹג הַזֶּה… קראו עוד

מגילת הקו האחרון

לחצו להגדלה

דוממים כהרגלם ישבו התלמידים, נער יספרם, במבואה שמחוץ לחדר.
חדרו של מורה הצדק הישיש.
זה חמש שנים שלא יצא ממנו אלא לתפילות השבת והחג, ועוד פעם אחת בשנה, בשלישי לחודש השישי, עת עלה לקברו של כהן הצדק. מי שראהו אז אמר שפניו חוורים ולוהבים כפני מלאך ה' צבאות.

מילה לא הוציא מפיו, רק כתב וכתב, מגילות מגילות, ספונות בחדרו. לפני שנים רבות התיר לפרסמן ברבים אך מאז שסגר הדלת בעדו – חדל. ממילא לא יבינו, אמרו תלמידיו לעצמם, והמשיכו לחזור ולמלמל, דברים שבכתב ודברים שעל-פה.
גם עם גדולי תלמידיו כבר לא דיבר, אף בהם לא בטח.
והנה הם כתלמידיהם: "הקודש הישראלי", "נשמת האומה", "ישועה שלימה"…
קראו עוד