תהלים בנוסח ספרד

בין שאתה יהודי פשוט שאומר קפיטלאך תהלים בתפילה ו\או בבית הקברות, בין שאתה נוצרי פשוט שמזמר תהלים בכנסיה, ובין שאתה חוקר מקרא ממוצא ארי, תהלים הוא ללא ספק ה-ספר המקראי האהוב ביותר. כמות הפירושים על הספר היא בלתי נתפסת, החל מפירוש תהלים של רבי (ע"ז יט:), דרך פירושי אבות הכנסיה ועד הפירוש לעשרת פרקי התיקון הכללי של ר"נ מברסלב. לפופולריות העצומה שלו תרמה גם העובדה שמדובר למעשה בקובץ שירים, שחלקם הגדול הולחנו במהלך השנים – ממזמורים גרגוריאנים עתיקים, דרך קנטטות של באך, וכלה בשירים מודרניים כמו "Rivers of Babylon" (קלז) ואפילו "Shadow of Deth" (כג) בגרסת רוק כבד (!) של Megadeth.

תהלים בנוסח ספרד (=פלמנקו)

ולמרות כל הפופולריות העצומה הזאת, לא זכיתי לראות עד היום אף מפרש, חוקר או תילים-זאגער ששם לב לקווי הדמיון המפתיעים בין מזמורי התהלים לבין… מזמורי הפלמנקו, ואף אני הק' כשכתבתי על הפלמנקו כשריד של המוזיקה העברית המקורית לא זכיתי להבחין בכך.

מה זה באמת פלמנקו?

מה זה באמת פלמנקו?

[אתנחתא מוזיקלית – אני מנחש שכישראלים מצויים, המושג שלכם על פלמנקו הוא בערך המושג של יליד אינדיאני על מוזיקה חסידית – אז אולי תשקלו לקרוא את דבריי אלה ואז לחזור לכאן?]

כבר חזרתם?! טוב, שיהיה… בקיצור, הפלמנקו הוא עולם תרבותי רחב ועמוק, שחלק ממנו בא לידי ביטוי בשירה, נגינה וריקוד. מה שמעניין הוא, שעולם השירה של הפלמנקו די שונה ממה שאנחנו מכירים במוזיקה המערבית – לא (רק) באקורדים או בטכניקות הנגינה, אלא (גם) במילים ובדרכי ההבעה.
ומה שיותר מעניין הוא, שהמאפיינים המיוחדים של הפלמנקו, הם בדיוק אותם אלו של מזמורי תהלים! יש לי אפילו הוכחה נפלאה לכך, אבל שולי הפוסט הזה צרים מלהכילה, לכן אנסה לתמצת הכל בשלושה סעיפים קצרים, יחסית: התוכן, הכותרות, והמבנה הכללי. קראו עוד

ויהי כנגן המנגן – חוֹסֶה וטוֹמאטיטוֹ בארץ הקודש

José Mercé y Tomatitoמארק טוויין נהג לספר שבגיל 14 הוא היה בטוח שאבא שלו הוא אידיוט מוחלט. רק בגיל 20 הוא הופתע לגלות כמה אבא שלו הספיק ללמוד ב-6 השנים האלה…:)  נזכרתי באנקדוטה הזאת שלשום, אחרי שזכיתי לנכוח בגוף ובנפש בהופעת פלמנקו נדירה שנערכה בארץ הקודש – ונדהמתי לחזות באולם האשדודי על שני יציעיו, כשהוא מלא עד אפס מקום במאות רבות של אנשים מגיל 9 עד 99 (בערך), שבאו לשמוע ולראות פלמנקו "טהור".

תמיד אני נוהג לקטר שבישראל כולם אידיוטים מוחלטים בכל הקשור לפלמנקו – מילה שהאסוציאציה היחידה לגביה אצל 99% מהישראלים היא רקדניות מצועצעות עם קסטנייטות – והנה הופתעתי לגלות כמה למדו הישראלים בשנים המועטות מאז התחלתי לכתוב על פלמנקו בבלוג:) קראו עוד

פרללומניה מוזיקלית – מהביטלס לפלמנקו ומהודו לים סוף

הרעיון של פרללומניה מהפוסט הקודם מצא חן בעיניי, ובפוסט הזה אני מתכוון לעבור כל גבול ולקשר בין היארצייט של הביטלס, פלמנקו, פאקו דה לוסיה, ראווי שנקר, הינדואיזם, שאלת מקדש הדממה, חנוכת המשכן ושירת הים (=פסח).
אז הבה נתחבר לאוזניות, נעבור לישיבת לוטוס ו… נתחיל.

"עד שלא שקעה שמשם של הביטלס…"

הביטלס – כמה דקות אחרי ששמעו את פאקו מנגן... (לתמונה המקורית)

הביטלס – כמה דקות אחרי ששמעו את פאקו מנגן…
(לתמונה המקורית)

ערב פסח הקרב ובא חל ב- 10 באפריל, הלא הוא היארצייט לפירוקה של הביטלס בשנת 1970 (והמעריצים נהגו לסיים שמיעת אלבום שלם ולהיפטר מתענית:) אמנם אני אישית לא מתחבר כל כך לשירים שלהם ומעדיף כידוע פלמנקו – אבל מתישהו גיליתי קשר מופלא ומעניין בין נסיכי הפופ המערבי לבין מלך הפלמנקו הספרדי, פאקו דה לוסיה.
לאחר מותו המפתיע (התקף לב) של פאקו לפני שלוש שנים, התפרסמו בכל רחבי העולם כתבות הסוקרות את חייו ומנסות להסביר את סוד קסמו. אחת המעניינות שבהן היתה של המוזיקאי מארק האדסון, שאין לו ולא היה לו שום קשר לפלמנקו, ודווקא משום כך המשפט הבא שלו צד את תשומת ליבי:

פאקו דה לוסיה, שנפטר בפברואר, היה גיטריסט הפלמנקו הגדול ביותר בדורו, אדם שהשפעתו על החיים בספרד היתה גדולה לפחות כמו זו של הביטלס בבריטניה. (מתוך כתבה בטלגרף)

קראו עוד

יאגוֹ סאנטוֹס ועתיד הפלמנקו

"עסוֹק בספרים הרְבּוֹת לא טוב" ולכן אמרתי לנפשי לחזור קצת למוסיקה =פלמנקו, שבסופו של דבר היתה כאן לפני התנ"ך ותישאר כנראה גם אחריו…
שמתי לב שבכל הפוסטים שקשורים לפלמנקו אני מתרפק על אמני העבר – שמטבע הדברים חשופים הרבה יותר לציבור וזוכים למאות אלפי צפיות ביוטיוב – ולא באמני ההווה; מה שמעורר את השאלה – האם יש עתיד לפלמנקו = מוסיקה 'עממית' מורכבת ומתוחכמת?
(ומי ש[עדיין] חושב שפלמנקו = רקדניות עם קסטנייטות – שייכנס דחוף לכאן!)

Yago_Santos

יאגו סאנטוס – Yago Santos

והנה לאחרונה נתקלתי בהופעה חיה של בחור ספרדי בשם יאגוֹ סאנטוֹס (Yago Santos) ונפלתי מהאוזניים כמו ש(לא)אומרים – נער הייתי וגם ראיתי לא מעט גיטריסטי פלמנקו מופלאים, אבל בבחור הזה היה משהו מיוחד! ואכן, אחרי שיטוט קצר גיליתי שהוא לא סתם (עוד) אנדלוסי שגדל עם גיטרה ביד – כאלו יש לא מעט בספרד, וזה דבר מפליא בפני עצמו –  אלא גיטריסט עם "השכלה" קלאסית, שלמד אצל אחד מאמני הפלמנקו הגדולים והמיוחדים, הגיטריסט והמלחין רָפאֵל ריקֶני (Rafael Riqueni).
התוצאה המיוחדת ניכרת לאוזן, וקשה להסביר אותה במילים…
קראו עוד

פלמנקו קלאסיקו

…מה שכן היה בתקליטים האלו זה הרבה זעם… הזעם שלי הגיע מהילדות – כשבעולם הפלמנקו, ויותר מחוצה לו, ועוד יותר בעולם הגיטרה הקלאסית, התייחסו לגיטריסטים של הפלמנקו בבוז מוחלט.
תמיד ניגנתי עם התסביך הזה, ועם הדחף להוכיח שמה שעשיתי היה ראוי. זה מה שהביא אותי לנגן במהירות כזו. והדבר הזה, המהירות, אי אפשר ללמוד אותו; זו דרך להילחם כנגד חוסר הביטחון והפחד.
(פאקו דה לוסיה, 1995)

הפלמנקו והמוסיקה הקלאסית

Paco_vs_Classic_Musicכבר מסוף המאה ה-19, היחסים בין הפלמנקו למוסיקה הקלאסית היו די חד-סטריים, שלא לומר לא-קיימים: המוסיקה הקלאסית פשוט לא ספרה את הפלמנקו ואם טרחה להתייחס אליו, היה זה ב"בוז מוחלט" כדברי פאקו. הפלמנקו מצידו נוגן על ידי אנשים שבקושי ידעו לקרוא, ומוסיקה קלאסית לא היתה בדיוק כוס המוחיטו שלהם… ואל תבלבלו בין פלמנקו לבין כמה יצירות קלאסיות ב'ניחוח' ספרדי שדווקא הפכו ללהיטים קלאסיים (מ- Leyenda של אָלבֶּניס ועד כרמן של ביזה) – הפלמנקו ה'אמיתי' היה רחוק מאוד מהן. הפלמנקו של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 – העידן בו המוסיקה הקלאסית עדיין היתה הקריטריון לרמה מוסיקלית בכלל – היה פשוט ופרימיטיבי, גם מבחינה מוסיקלית ועוד יותר מבחינה חיצונית: חבורות של צוענים כהי-עור, רקדניות צבעוניות יתר על המידה וזמרים צרחניים יתר על המידה… הגיטרה שימשה כמעט אך ורק לליווי, בפריטות 'גסות' ובקצב מהיר מדי – ובהתחשב בעובדה שגם הגיטרה הקלאסית לא נחשבה כל-כך בעולם הקלאסי, ברור שגיטרת הפלמנקו היתה בתחתית הסולם, אם בכלל.

קראו עוד

שמיטה, צדק חברתי, סוציאליזם ו… פלמנקו

השמיטה

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על היוזמה המעניינת הנקראת "שמיטה ישראלית", של עמותת "טבע עברי" ועוד שותפים. נזכרתי בהם שוב, כי השבת הקרובה הוכרזה כשבת השמיטה הישראלית: בשבת הזו קוראים בתורה את פרשת "בהר" (ויקרא כה) – אמנם פרשה קצרה, אבל מכילה בתוכה את אחת המהפכות הרעיוניות הגדולות של כל הזמנים – מהפכת השמיטה והיובל. הרעיון המרכזי הוא שהארץ שייכת לאלהים, ולא לאדם, וכדי להמחיש זאת נקבע מנגנון המחייב הפקרה לרבים של כל תוצרת הארץ מדי שבע שנים (=שמיטה), ולצידו מנגנון המחייב החזרת כל קרקע לבעליה המקוריים מדי 50 שנה (=יובל). בספר דברים (טו) נוסף ציווי אודות שמיטת חובות כספיים, שמהווה ציווי חסר תקדים עד ימינו-אנו.
קראו עוד

בּוּלֶרִיאַס – פלמנקו על רגל אחת

Diego_el_Cigala

אומרים שה'אמא' של הפלמנקו היא הסוֹלֵאָה (Soleá). אבל בשבילי, האמא של הפלמנקו היא הבּוּלֶרִיָה (Bulería).
(אמן הפלמנקו, דייגו אל סיגאלה)

קראו עוד