וְקָרָהוּ אָסוֹן #2 – דוד ואדום

ספרי שמואל ומלכים נחשבים, ובצדק, כעמודי התווך המרכזיים של ההיסטוריה הישראלית במקרא. ההוכחה הבולטת ביותר לכך היא ספר דברי הימים – הספר הזה, שנראה כתשובה מילולית למטלה “סכם את התנ”ך בלשונך”, לא ממש ‘סופר’ את התורה או את ספרי יהושע ושופטים, שלא לדבר על ספרי הנביאים והכתובים האחרים. למעשה, מחברי הספר הצליחו לדחוס את 3400~ השנים מבריאת העולם ועד לשיבת ציון כבר בשמונת הפרקים הראשונים של דה”א: פרקים אלה מכילים כמעט אך ורק רשימות יחס ארוכות, ללא כל איזכור של האירועים ההיסטוריים המוכרים משאר המקרא – לרבות יציאת מצרים, האירוע הפופולרי ביותר במקרא, שמחברי דברי הימים הקפידו להתעלם ממנו לאורך כל ספרם. מצד שני, מפרק ט ואילך, המחברים העתיקו את רוב ספרי שמואל ומלכים (בשינויים רבים, כמובן), תוך דגש רב על ימי דוד. קראו עוד

תהלים בנוסח ספרד

בין שאתה יהודי פשוט שאומר קפיטלאך תהלים בתפילה ו\או בבית הקברות, בין שאתה נוצרי פשוט שמזמר תהלים בכנסיה, ובין שאתה חוקר מקרא ממוצא ארי, תהלים הוא ללא ספק ה-ספר המקראי האהוב ביותר. כמות הפירושים על הספר היא בלתי נתפסת, החל מפירוש תהלים של רבי (ע”ז יט:), דרך פירושי אבות הכנסיה ועד הפירוש לעשרת פרקי התיקון הכללי של ר”נ מברסלב. לפופולריות העצומה שלו תרמה גם העובדה שמדובר למעשה בקובץ שירים, שחלקם הגדול הולחנו במהלך השנים – ממזמורים גרגוריאנים עתיקים, דרך קנטטות של באך, וכלה בשירים מודרניים כמו “Rivers of Babylon” (קלז) ואפילו “Shadow of Deth” (כג) בגרסת רוק כבד (!) של Megadeth.

תהלים בנוסח ספרד (=פלמנקו)

ולמרות כל הפופולריות העצומה הזאת, לא זכיתי לראות עד היום אף מפרש, חוקר או תילים-זאגער ששם לב לקווי הדמיון המפתיעים בין מזמורי התהלים לבין… מזמורי הפלמנקו, ואף אני הק’ כשכתבתי על הפלמנקו כשריד של המוזיקה העברית המקורית לא זכיתי להבחין בכך.

מה זה באמת פלמנקו?

מה זה באמת פלמנקו?

[אתנחתא מוזיקלית – אני מנחש שכישראלים מצויים, המושג שלכם על פלמנקו הוא בערך המושג של יליד אינדיאני על מוזיקה חסידית – אז אולי תשקלו לקרוא את דבריי אלה ואז לחזור לכאן?]

כבר חזרתם?! טוב, שיהיה… בקיצור, הפלמנקו הוא עולם תרבותי רחב ועמוק, שחלק ממנו בא לידי ביטוי בשירה, נגינה וריקוד. מה שמעניין הוא, שעולם השירה של הפלמנקו די שונה ממה שאנחנו מכירים במוזיקה המערבית – לא (רק) באקורדים או בטכניקות הנגינה, אלא (גם) במילים ובדרכי ההבעה.
ומה שיותר מעניין הוא, שהמאפיינים המיוחדים של הפלמנקו, הם בדיוק אותם אלו של מזמורי תהלים! יש לי אפילו הוכחה נפלאה לכך, אבל שולי הפוסט הזה צרים מלהכילה, לכן אנסה לתמצת הכל בשלושה סעיפים קצרים, יחסית: התוכן, הכותרות, והמבנה הכללי. קראו עוד

יָפָה כַלְּבָנָה – על זוגיות יהודית ותרבות המערב

moon_loveלפני כמה שבועות, במעין הכנה לט”ו באב, השתתפתי בסדנת זוגיות מצויינת של אילן והילה יפרח (לא, אני לא מקבל אחוזים:), ותוך כדי עלו בי מחשבות מהורהרות על מקורותיה של הזוגיות היהודית. מנחי הסדנה הסתמכו לא מעט על תובנות, כלים ומחקרים מליבה של ‘תרבות המערב’ (שיטת אימאגו, ג’רי צ’פמן, ג’ון גוטמן ועוד), אבל ניסו לעטוף את הכל בתפיסה יהודית אותנטית המלווה פה ושם בציטוטים מהמקורות. הבעיה היא שאין כל כך מה לצטט. בספר המלווה את הסדנה יש ציטוטים לא ממש קשורים מהאדמו”ר מפיאסצנה (על אנוכיות), מספר שמות (על הכרובים), ממדרש רבה (על אדם שנתן צדקה לגרושתו), מרבי נחמן (על נקודת הטוב) וכן הלאה – אבל אין כמעט שום מקור יהודי רשמי שמדבר פשוט על זוגיות!

קראו עוד

שָׁלֵם – עיר הבירה העברית

בכל הקשור לשמות ערי בירה, מדינות העולם מתחלקות, בגדול, לשניים: אלו שיש להן הסבר, ואלו שהמציאו להן הסבר. באופן קצת מפתיע, לסוג הראשון משתייכות דווקא הערים העתיקות יותר, שהקמתן לוטה בערפילי ההיסטוריה: אתונה נקראת על שם האלה אתנה (אם כי יש שאומרים ההיפך), רומא על שם רומולוס ו\או רֶמוס, אֶדוֹ (טוקיו הקדומה) אינה אלא “שפך נהר” ובייג’ינג אינה אלא “הבירה הצפונית”. דווקא ערים חדשות יותר מתקשות להסביר את מקור שמן – האטימולוגיה של לונדון, פריז, ברלין ומדריד, למשל, אינה ברורה (עיינו בוויקי האנגלית) למרות שהן הוקמו “רק” לפני אלף-אלפיים שנים.

ירושל(י)ם?

Jerusalem_logoומה קורה אצלנו? ובכן, למרות עתיקותה של העיר ירושלים, לא זו בלבד שמקור שמה לא ברור, אלא אפילו דרך כתיבתה והגייתה לא ברורה: בנ”ך היא נכתבת בדרך כלל ירושלם, אבל פה ושם חדר הכתיב המאוחר “ירושלים”, ובהתאם לכך הניקוד בכל הנ”ך נקבע לצורה הבלתי אפשרית “ירושָׁלִַם“, למעט בספרי עזרא ודניאל שם נותרה הקריאה הארמית “ירושלֶם”…

קראו עוד

הנה מוטלות גופותינו – המאבק העתיק על גופות חללים

לאחרונה עלתה שוב שאלת החזרת גופות תמורת גופות – ואמנם אני משתדל מאוד להרחיק את הבלוג מאקטואליה מתלהמת (בשביל זה יש את פייסבוק, טוויטר ושות’) אבל הנושא הזה חוזר על עצמו לעייפה כך שהוא לא ממש אקטואליה, מה גם שלאחרונה קראתי שוב את האיליאדה ונפלאתי נוראות לגלות את התובנות שיש ביצירה היוונית העתיקה הזו לגבי הנושא הזה. אבל אפתח, ברשותכם, בתנ”ך.

איפה הגופות?!

באופן די מפתיע, לוקח די הרבה זמן של דפדוף בתנ”ך עד שנתקלים בגופה ראויה לשמה – ומסתבר שבמלחמות הרבות של עם ישראל מיציאת מצרים והלאה, אף אחד לא הוטרד יותר מדי בשאלה מה עושים עם גופות חללי המלחמות הרבות? ולא שלא היו כאלו במהלך הדורות: ” וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם… וְגָבַר עֲמָלֵק”; “וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי… וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה”; וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי… וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי”; “וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ”; “וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא”; ועוד.* קראו עוד