החומש השומרוני, דברים יב (ראו כאן, עמ’ 801)
מבין אלפי הערות הנוסח לתורה יש כמה שהן בבחינת מועט המחזיק את המרובה – כלומר, תיקון קטן מבחינה טקסטואלית אבל גדול מבחינת המשמעות שבו. כך למשל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא בְּרֹא אֱלֹהִים”, “אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר בָּהָר: ה’ יֵרָאֶה יִרְאֶה“, “יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵל” ועוד.
אבל נראה לי שהזוכה בתואר התיקון ה’יעיל’ ביותר בהיבט הזה הוא הגרסה העקבית של החומש השומרוני לביטוי החוזר בספר דברים החל מפרשת השבוע (ראה): “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’…” – שכן השומרוני גורס בכל מקום כזה “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר ה'” – בלשון עבר!
השמטת האות י’ (ותיכף נבדוק אם זו השמטה של השומרוני או הוספה של המסורה) מהווה “מהפך תאולוגי” בעולם היהודי: במקום ההבנה המוטבעת בנו לפיה המקום בו שוכן ה’, שהוא כמובן ירושלים, נבחר לכך רק בימי דוד, מציעים השומרונים את הרעיון לפיו המקום נבחר כבר בימי משה! קראו עוד
ומה קורה אצלנו? ובכן, למרות עתיקותה של העיר ירושלים, לא זו בלבד שמקור שמה לא ברור, אלא אפילו דרך כתיבתה והגייתה לא ברורה: בנ”ך היא נכתבת בדרך כלל ירושלם, אבל