Home » שונות » תיקון ליל.ה שבוע.ות – בין תרבות לחרטטנות

תיקון ליל.ה שבוע.ות – בין תרבות לחרטטנות

לאור גילויי החיבה לתיקון ליל השבועות של מכון "עצמות יחזקאל" לחקר המקרא (מיסודה של האוניברסיטה העברית), התעוררה קנאתה של האוניברסיטה המתחרה, וביקשה לכנֵּס כנס משלה. אך כיוון שאין כוחה במקרא גדול כשל חברתה, נבחרו לייצגהּ שתי תוכניות הדגל, הלא הנה התוכניות ללימודי מגדר וללימודי פרשנות ותרבות גם יחד.
ואשר על כן אזרתי שוב כגבר ("גבר": לרבות אשה) חלציי ודאגתי לארגן גם את הכנס המתחרה, וקנאת סופרים תרבה חכמה (הפתגם אמור בלשון נקבה אך הוא מכוון לגברים ונשים כאחד ["כאחד": לרבות כאחת]).

לחצו להגדלה ;)

Tikkun_Shavuot_Chartetanut

גילוי נאות: כדוקטורנט מתחיל, נחשפתי לפני כמה חודשים לעבודות הדוקטורט של אותה ישות המכונה "לימודי פרשנות ותרבות". ומשם, בדרך לא דרך, נחשפתי לספר של רסלינג ביום – ואני כבר לא יודע מה יותר מצחיק…
בכל אופן, תודה לשני האתרים הללו על ההשראה :)

6 תגובות על “תיקון ליל.ה שבוע.ות – בין תרבות לחרטטנות

  1. א' בסיון ע"ה

    אכן עומד חג השבועות בין 'בר' ל'אילן'. בין תקופת הקציר שבה 'עמקים יעטפו בר' המסתיימת בהבאת מנחה חדשה מביכורי קציר החיטים, לבין ימי הבשלת פירות האילן ועונות הבציר והמסיק הבאות אחריו עד לסיכום השנה בחג האסיף. ההודאה על העבר נסמכת לתפילה על העתיד, שהרי 'בעצרת נידונים על פירות האילן'.

    התבואה ופירות האילן משלימים זה את זה.
    הלחם סועד את הלב ומשביע. הוא עיקר מזונו של אדם. בתחום הרוחני מסמלת התבואה את הדעת, כדברי הגמרא שאין התינוק אומר אבא ואימא עד שיטעם טעם דגן.
    לעומת זאת, הפירות מוסיפים את מימד הטעם, הרגש הטוב הנותן טעם לחיים. הזית נותן את דשנו אשר בו יכבדו אלקים ואנשים; התאנה – את מתקה וטובה; ובגפן – את תירושה המשמח אלקים ואנשים.
    הכבוד, המתיקות, הטוב והשמחה, הם שמטעימים את החיים, והופכים את 'מרא' ל'נעמי'.

    וכך בתורה 'אחת דבר אלקים – שתים זו שמעתי'. האמת האלקית אחת היא, אך הארתה משתנה מאדם לאדם כפי אופיו הייחודי. וכדברי מהר"ל שכל בני האדם חתומים בחותמו של אדם הראשון, ומהו חותמו? שנברא יחידי. ומשום כך אין אדם אחד דומה לחבירו. לכל אחד אופיו הייחודי, ובהתאם לכך – האות המיוחדת שלו בתורה. ובהצטרף האותיות של כולם זו לזו נוצרת תורה שלימה, שבה 'יש ששים ריבוא אותיות לתורה' (ראשי תיבות: ישרא"ל).
    הואיל וכל אדם הוא מיגדר בפני עצמו – יש לכל אדם פרשנות ייחודית המתאימה לו. התורה נחרטת בליבו של כל אחד בצורה ייחודית, ובהצטרפות היחידים אל הכלל נוצר שיח תרבותי מפרה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    הצעה שיש בה שילוב בין ה'תיקון' המסורתי הכולל קריאה של שלושה פסוקים מההתחלה והסוף של כל פרשה בתורה ושל כל ספר בנ"ך, לבין השאיפה המודרנית לנצל את ליל השימורים לשיחות ושיעורים – הציע אבי מורי פרופ' דוד שמואל לוינגר ז"ל (ראו עליו בערכו בויקיפדיה, שנכתב ע"י אברהם העברי נר"ו):

    אחרי כל קטע של שלושה פסוקים, ישמיע אחד המשתתפים דבר תורה קצר, של שתים שלוש דקות מעניינם של אותם הפסוקים. כך יש מעבר תמידי בין קריאה ללימוד, וכך ניתן לשתף את כל בני הקהילה גם בסבב אמירת דברי תורה, גם את אלה שאין 'תורתם אומנותם'.
    כך גם יש גיוון בדברי התורה המושמעים, וכל אחד ימצא את אלה שאליהם הוא מתחבר, וגם מה שאינו מתחבר אליו לא יהא לטורח, הואיל והכל נעשה 'בקצירת האומר'.

    • בס"ד מ"ח בעומר ע"ה

      מתברר, ש'מכון הרטמן' אימץ חלקית את רעיונו של אברהם, וב'תיקון ליל שבועות' שייערך שם הא שתא, יתקיים גם דיון בהשתתפות פרופ' אבי שגיא וחוקרת המיגדר, הקבלה והפסיכואנליטיקאית ד"ר רות קרא-איוונוב קניאל, בנושא: 'תורה ומדבר, תורה ומגדר'.

      ד"ר רות קרא-איוונוב קניאל כתבה ספר בשם: 'קדשות וקדושות – אמהות המשיח במיתוס היהודי', הדן בסיפורי בנות לוט, תמר, רחל ולאה רות, שברצונן העז להביא לעולם את נשמתו של הגואל, מוכנות הן לעשות מעשים החורגים מהנורמות המקובלות. המשיח בא לעולם בזכות רצונה העז של אימו.

      אולי משום כך ניתנה התורה במדבר, המבטא בצחיחותו את הצימאון לה', כמאמר משורר התהלים 'בהיותו במדבר יהודה' (מזמור סג): 'צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים', צימאון החיוני לקבלת התורה, כהדרכת חז"ל בפרקי אבות: 'והוה מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם'.

      בברכת מועדים לשמחה, ש.צ. לוינגר

      עוד גואל שבא לעולם בזכות עקשנותן ונחישותן של נשים, הוא משה רבנו.
      הוא נולד בזכות דרישתה של מרים הילדה שלימדה את אביה שיש להביא ילדים לעולם למרות גזירת פרעה; נשמר שלושה ירחים (ז' באדר עד ו' בסיון) בזכות אימו; ניצל על ידי אחותו שהתייצבה בצד היאור; ואומץ על ידי בתיה בת פרעה שמרדה בגזירת אביה המלך – הצלתו של משה ואימוצו במסירות נפש ע"י בת פרעה, אירעו איפוא בחג השבועות!

  2. קריאה-טובה או שינה קריאטיבית (אופיו של תיקון ליל שבועות לאור משנתה של ז'וליה קריסטבה) says:

    בס"ד ערב 'שבת כלה' תשע"ה

    פרופ' גאוליה (ז'וליה) קריסטבה מספרת בריאיון עם עילי ראונר ('חשוב ביותר שלא להסתגר או לברוח מתוך יומרה להחזיק באמת אחת', אתר 'הארץ'):
    'אני דווקא מאד אוהבת לישון. אני ישנה המון… אני אוהבת לישון שינה, שבמהלכה אני מצליחה למצוא פתרונות לכל מיני בעיות. בילדותי, כתלמידת תיכון בבולגריה, היו אלה בעיות מתמטיות, ומאז עברתי לבעיות סגנוניות או הגותיות שמעסיקות אותי במשך היום. עם זאת, לפעמים את השינה, שולחת כמה אי-מיילים, עושה עבודות משרדיות, ושבה לישון כדי להמשיך את המגע המענג עם הלא-מודע בשעת לילה'.

    השינה מביאה להתחדשות, ליניקה מחודשת ממכמני הבלתי-מודע השופכת אור חדש על השאלות המעסיקות את האדם.

    לדברי קריסטבה, באותו ראיון, החירות אינה רק שיחרורו של אדם מעול חיצוני.
    'החירות פירושה ערעור, העמקה והתחדשות מתמדת של הסובייקטיביות האנושית עצמה, זו של הגבר וזו של האישה, כל אחד ואחת בייחודיותו הבלתי ניתנת לביטול. ביסודו של דבר, החווייה הפנימית מוקדשת לכך… ב היותה מובנת כתישאול מתמיד של כל זהות…'.

    נראה שהן הקריאה הטובה, שבה יוצא האדם מעולמו האגוצנטרי ומקשיב לחשיבתם של אחרים, והן החשיבה הקריאטיבית שבה מעמת האדם את העולם הכללי עם עולמו הפנימי, המודע והבלתי-מודע – יחדיו ייכונו להביא את האדם להיות 'שומע ומוסיף' ולחדש חידושי אמת.

    בברכת שבת שלום וחג שמח, ש.צ. לוינגר

    'שבת כלה' הוא כינוייה של השבת שלפני חג השבועות. חכמי הספרדים היו נוהגים לדרוש בארבע שבתות ייחודיות: שבת שובה, שבת זכור, שבת הגדול ו'שבת-כלה'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים