Home » יוונית » אנֹכי העיט – אברם, אכילס, קזאנצידיס

אנֹכי העיט – אברם, אכילס, קזאנצידיס

התנצלות המחבר: מכיוון שעול טרדות הפרנסה השתרג על צווארי (אני במעבר תפקיד, וקשה חפיפה לישראל כספחת) לא זכיתי להשלים את המדרש היווני שפצחתי בו בפרשת לך-לך. בשורות הבאות אני משלים את חובי לאנושות בכלל ולמלכות יוון בפרט, אלא שהדברים נכתבו כלאחר-יד, מקוצר רוח ומעבודה קשה.

תקציר הפרק הקודם

Woman_Bouzouki_Birdב’ציפור ישראלית בגלות יוונית‘, ניסיתי להסביר את משמעות הבהמות והציפור(ים) בברית בין הבתרים. פתחתי בפירושו האלגורי של פילון, המשכתי לפירושו ה’גלותי’ של הרד”ק, ולבסוף הצגתי את פירושו (הגלותי אף הוא) של רד”צ הופמן ולפיו הבהמות המשולשות הן שלושת דורות גלות מצרים, והציפור היא הדור הרביעי שעתיד להשתחרר ולצאת ממצרים. הקישור בין גלות לציפור הזכיר לי פיסקה ארוכה בתיקוני הזוהר שדורשת כמה וכמה פסוקים ‘ציפוריים’ כמכוונים לגלות ישראל \ השכינה, היא ה’אימא הקדושה’ עליה נאמר “שלח תשלח את האם”.

מכאן הפלגתי על כנף ציפור אל השירה היוונית המודרנית בה גיליתי באופן מפתיע את המוטיב המשולש גלות-ציפור-אמא החוזר שוב ושוב בכמה שירים מפורסמים מאוד (לפחות ביוון, מקווה שבזכותי גם בישראל…)
מה שנשאר להסביר באותה ברית בין הבתרים הוא מה תפקידו של…

העיט

וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם.

העיט כאיום על מפירי הברית + קטע מ'מצבת העיטים' של אֶאַנַתוּם מלך לַגַש מהמאה ה- 24 לפנה"ס

העיט כאיום על מפירי הברית + קטע מ’מצבת העיטים’ של אֶאַנַתוּם מלך לַגַש מהמאה ה- 24 לפנה”ס, באדיבות ‘עולם התנ”ך’ לבראשית

תפקידו של הפסוק הזה, שמופיע כהערת-אגב בסוף טקס הברית, לא ממש ברור אבל כל המפרשים והחוקרים תמימי דעים שהעיט מופיע כאן בהקשר שלילי – בין אם הוא מסמל את כוחות הנפש הרעים, בין אם את המצרים ובין אם הוא איום ציורי על מפירי הברית (ראו משמאל). אלא שיש פרשן אחד שהציע הסבר אחר, והוא לא אחר מ… רש”י! (ומקורו בפדר”א כח):

רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבוא מלך המשיח.

כלומר, רש”י רואה בעיט סמל חיובי, ולא סתם – אלא סמל לדוד המלך. ואכן, העיט – Eagle / Aquila – היה סמל מלכותי באירופה עוד מימי הרומאים (חז”ל כבר רמזו לכך), ובעלי התוספות (חולין צג.) העירו על הבלבול בין העיט (“אייגלא”) לבין הנשר – ומדבריהם למדנו שבאשכנז היו רגילים כל כך לעיט כסמל מלכותי עד שחשבו שהנשר המקראי הוא-הוא העיט.

התעוט (?) של טשרניחובסקי

והנה מסתבר שמה שידעו בעלי התוספות, לא ידע (כנראה?) שאול טשרניחובסקי, שכן בתרגומו המופלא לאיליאדה מופיע העיט כמה פעמים – אבל לא במקום הנכון!

מימין - נשר, משמאל - עיט

מימין – נשר, משמאל – עיט

באיליאדה כפי שתרגמה טשרניחובסקי, מופיעים גם עיטים וגם נשרים – אלא שטשרניחובסקי מקפיד לתרגם ‘נשר’ כשמדובר על עיט, ו’עיט’ כשמסופר על הופעתה של ציפור בהקשר של אות שמיימי – שכן היוונים האמינו שהופעתה של ציפור עשויה לסמן טוב או רע (וגם לכך יש הדים בסיפורי חז”ל). הנה לדוגמה בפרק האחרון של האיליאדה מייחל פריאמוס, אביו של הקטור שנהרג עקד”ה בידי אכילס שר”י, לאות שמיימי מזאוס שיתמוך בהחלטתו ללכת אל אכילס ולהתחנן בפניו שישיב לו את גופת בנו:

זֶבְס אָבִינוּ הַמּוֹשֵׁל בְּאִידָה, הַמְּהֻלָּל וְהָאַדִּיר!
תְּנָה-לִּי וְאֶמְצָא חֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵי אֲכִילֵס!
שְׁלַח לִי הָעַיִט,* הַמַּלְאָךְ הַמָּהִיר, וְהָיָה לְאוֹת לִי,
עֵיט-הַשָּׁמַיִם אָהַבְתָּ, הָאַדִּיר בְּבַעֲלֵי-הַכָּנָף,
כָּכָה סָח בִּתְפִלָּתוֹ, וַיֵּעָתֵר-לוֹ זֶבְס הַכֹּל-יָכוֹל.
שָׁלַח מִיָּד אֶת-הָעַיִט, הָאַדִּיר בֵּין צִפּוֹר הַכָּנָף…
(איל’ כד, 315-308)

* ביטוי דומה (שלחו, שמיי, ציפור אחת”) מופיע כמה פעמים ב”שיר הגָלויות” שהפך לנכס צאן ברזל בשירה היוונית המודרנית – ראו בפוסט הקודם-קודם.

דא עקא, שהמילה היוונית במקור היא οἰωνός (oiunos) שמשמעה בעיקר אות שמיימי וגם ציפור טרף – אבל לאו דווקא עיט. והראיה, שחצי איליאדה קודם לכן (יב 243-237) מתואר הקטור עצמו, עודו בחיים חיותו, כשהוא מבטל בבוז את הופעתה של ציפור שכזו – שנחזתה על ידי חייליו כאות מבשר רע. וכה אמר הקטור:

פּוּלִידַמַס, דְּבָרֶיךָ לֹא-נָעֲמוּ לִי וְלֹא-עָרְבוּ…
תִּדְרֹשׁ וְאִשָּׁמַע לְצִפּוֹר-נַחַשׁ (במקור: οἰωνοῖσι) אֲרֻכַּת-כְּנָפַיִם…
אֶחָד הָאוֹת (במקור: οἰωνὸς) וְהוּא הַטּוֹב: לְהָגֵן עַל-אֶרֶץ מוֹלָדֶת!*

* (יש שרואים במשפט זה את המקור ל’טוב למות בעד ארצנו’ של טרומפלדור)

 הנה לנו שאותה מילה (οἰωνός) תורגמה על ידי טשרניחובסקי עצמו כ’ציפור-נחש’ או פשוט כ’אות’, ולא כעיט. אז איפה העיט האמיתי באיליאדה?

עיט = ἀετός = aitos!

ובכן, לא צריך להתאמץ יותר מדי, כי באורח פלא המילה עיט ביוונית איננה אלא ἀετός = aitos = עיט (ה-os הוא כידוע רק סיומת) – והמילה הזו על הטיותיה מופיעה באיליאדה כמה וכמה פעמים ובכולם תרגם אותה טשרניחובסקי משום מה כ… נשר! הנה לדוגמה אכילס מיודענו מדומה על ידי המשורר ל’נשר’ (כך טשרניחובסקי) העט על טרפו:

דּוֹמֶה לַנֶּשֶׁר (במקור: αἰετοῦ) הַשָּׁחוֹר, לַצַּיָּד זֶה גְּדָל-הַכְּנָפַיִם
שַׂגִּיא-הַכֹּחַ, הַקַּל בֵּין בַּעֲלֵי-הַכָּנָף עַל-עָפָר, –
כָּכָה הִשְׂתָּעֵר גַּם הוּא; וּנְחשֶׁת הַכֵּלִים עַל-חָזוֹ
(איל’ כא, 254-252)

ובאופן (לא) מפתיע, מתואר כך בדיוק גם הקטור, בקרב המכריע מול אכילס:

חָשׁ וַיִּשְׂתָּעֵר כְּנֶשֶׁר (במקור: αἰετὸς) מַגְבִּיהַּ לָעוּף בְּאֶבְרוֹתָיו,
כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַבִּקְעָה מֵאַחַר עֲנָנִים מַשְׁחִירִים
לִטְרֹף אַרְנֶבֶת חֲרֵדָה אוֹ אֶת-הַכִּבְשָׂה הָרַכָּה
(איל’ כב, 310-307)

עכשיו, כל מי שראה קצת נשיונל ג’יאוגרפיק יודע שהנשר אוכל הנבלות – עם כל הכבוד – רחוק מאוד מלהיות הציפור המסתערת הזו שמתאר הומרוס, וברור שהתיאור מכוון דווקא לעיט. אז אולי טשרניחובסקי הושפע יותר מדי מהתיאור המלכותי של הנשר במקרא, עד שראה בו את העיט (eagle) שהיה מן הסתם מוכר לו היטב מאירופה, וכמו שהעידו בעלי התוספות?

מצד שני, אותו טשרניחובסקי עצמו כתב שיר די ידוע שנקרא “עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ” ובו נכתב כך:

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ*, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף!
יְשַׁר-גֵּו וְכֶבֶד אֵבֶר, שְׁחוֹר-נוֹצָה וּרְחַב-כָּנָף;
טָס מָתוּחַ (חֵץ מִקֶּשֶׁת), עַיִט עָג עוּגִיּוֹת חוּגָיו;
תָּר עִקְּבוֹת טַרְפּוֹ מִמַּעַל בָּאֲפָר וּבַחֲגָו

* אגב, השיר נכתב ב- 1936 – האם ‘עיט על הריך’ רומז לעיט של הרייך השלישי?! (ואגב דאגב, העיט הנ”ל נקרא בגרמנית adler, שתרגומו הוא דווקא ‘נשר’ – לך תבין…)

התיאור הזה מזכיר מאוד את התיאור באיליאדה – אלא ששם הוא תורגם, כאמור, כ’נשר’ – ותשבי יתרץ וכו’. יש לציין כי בתרגום של אברהם ארואטי מופיע תמיד ‘עיט’ – גם בסיפורים על אותות ציפוריים וגם בתיאורי הגיבורים העטים על אויביהם, וכך אכן ראוי להיות.
נותר לנו רק לברר – מיהו אותו העיט המהולל אליו רומז המשורר, ושאותו – כנראה – השיב אברם מעל הפגרים?

אנֹכי העיט Εγώ είμ’ αϊτός

'אנֹכי העיט' – צייד מונגולי ועיטו, צילומו של יותם יעקבסון, אחד מתוך רבים ומופלאים מתוך כתבתו המצולמת 'יש עיט בשמים'

‘אנֹכי העיט’ – צייד מונגולי ועיטו, צילומו של יותם יעקבסון, אחד מתוך רבים ומופלאים מתוך כתבתו המצולמת ‘יש עיט בשמים

לשם הבנת סודו של העיט, עלינו להתקדם מימי הומרוס אל המאה ה-20, ולהאזין (כדרכנו בקודש לאחרונה) לשיריהם של משוררי יוון המודרנית. והנה למרבה הפלא והתדהמה, מסתבר שהעיט הוא אחד הגיבורים המרכזיים בשירים האלו! חיפוש המילה αϊτός באתר ה’שירונט’ היווני יציג לכם עשרות רבות של שירים הקשורים לעיט – ואם תחפשו αητός או αετός (כתיבים שונים של אותה מילה) תמצאו אפילו עוד – והנה שלושה מהידועים שבהם:

  • Ένας αϊτός (“עיט אחד”) – המשורר פונה לעיט שצלל ותפס ציפור כטרף – ומבקש ממנו לא להרוג אותה אלא לשים אותה בכלוב של זהב כדי שתעיר אותו כל בוקר. מהכינוי ‘יקירתי’ שפונה בו המשורר אל העיט אפשר להבין שהעיט הוא מטאפורה לאהובתו שלכדה את ציפור נפשו (?).
  • Ένας αητός γκρεμίστηκε (“העיט התרסק”) – השיר מתאר את בנו של העיט שלא שמע לעצת אביו ובחר לו לבת-זוג ציפור פשוטה במקום בת-עיט – את מה שקרה לו אפשר לנחש מהכותרת.
  • Είμαι αϊτός χωρίς φτερά (“אני עיט נטול-כנפיים”) – כאן מבכה המשורר את חיתוך כנפיו של המשורר-העיט על ידי האשה שאהב.

אבל השיר הידוע ביותר בסוגת שירי העיט, הוא ללא ספק שירו של סטליוס קזאנצידיס Εγώ είμ’ αϊτός (“אנֹכי העיט”) – שמהווה מעין תגובה לשיר על העיט נטול הכנפיים – שכן בשיר הזה המשורר ממשיל את עצמו לעיט ואת אהובתו לכנפיו המעניקות לו כוח.

כהמחשה אתם יכולים לראות את הקטע הנדיר של שלומי סרנגה ואיילת זורר בסרט “כיכר החלומות”, כשהם מבצעים יחד את השיר הזה:

במאמר מוסגר – מקצב הזֶבֶּקיקוֹ ומחול העיט

זבקיקו חסר פשרות בין שברי צלחות - ברקע, גליקריה

זבקיקו חסר פשרות בין שברי צלחות – ברקע, גליקריה

לא אוכל שלא להעיר על צירוף המקרים המעניין לפיו רוב השירים היווניים האלו הם במקצב מיוחד ומורכב שנקרא זֶבֶּקיקוֹ (Ζεϊμπέκικο), שמשקלו הוא 9/16 (או 9/8) – וכך נכתב עליו באחד מהאתרים המתיוונים בארצנו:

ריקוד הזבקיקו הינו ריקוד קשה. אין צעדים, הריקוד מוקדש בצורך הפנימי והנפשי של הרוקד אשר מזהה את הנגינה ומכבד אותה… לעולם לא עם זרועות פתוחות, אלא חצי פתוחות כמו נשר המנסה לכבוש את יצרו, לפעמים מתכופף בעצבנות וביאוש כמעט בצורת קידה מול גורלו.

ואלו דברי הוויקיפדיה האנגלית (שמקורם כאן):

Due to the movements of the dancer, it is sometimes known as the “eagle dance”.
(בשל תנועותיו של הרקדן, הריקוד ידוע לעיתים כ”ריקודו של העיט“.)

חזרה לאברם (העברי!)

כעת אלכה ואשובה אל אישי הראשון, הלא הוא אבי-מורי, אברם העברי וננסה להבין שוב מהו פשר העיט אותו השיב אברם מעל הפגרים.
ובכן, לאור מה שלמדנו משירי היוונים, העיט אינו אלא ייצוג של הגיבור עצמו – בין אם זה הומרוס או קזאנצידיס. במקרה של אברם, אם כן, העיט מייצג את שאיפתו של אברם להציל את בניו מיד אויביהם (ברוח פירושו החריג של רש”י לפיו העיט הוא סימן חיובי דווקא) – אלא שאברם המציאותי מַשִּׁיב את העיט ובמובן מסוים מֵשיב אותו למקומו – עד שיבוא לציון גואל במהרה בימינו, אמן… (מקוצר זמן לא אוכל לפרש עוד – והמשכיל יביט בפירושי על אברהם ואתונו בסיפור העקידה ודעת לנפשו ינעם!)

3 תגובות על “אנֹכי העיט – אברם, אכילס, קזאנצידיס

  1. תודה רבה! מרתק כתמיד.

    ואמנם אין זמן נאה יותר מאשר תחילת חודש כסליו להשתמש ביפיפותו של יפת באהלי שם (מגילה ט:), ולהתבשם ב’היתר’ מ’חכמה יוונית’…

  2. לפי פירושך יתכן והעיט דומה למתואר על הנשר :”כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף וכו’…ואשא אתכם על ענפי נשרים ואבי אתכם אלי”
    אך בפשט אני הבנתי שהעיט רוצה לאכול את הפגרים הללו ומסמל את התרבות המצרית.

    נ.ב. סמל האל אהורה-מזדה כשל נשר עצום פורש כנפים- כמו סמל המכונית מזדה. ולדידי זהו הפירוש שמתאר ישעיהו בפרק מו את כורש :”…קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עצתו [עֲצָתִי] אַף דִּבַּרְתִּי אַף אֲבִיאֶנָּה יָצַרְתִּי אַף אֶעֱשֶׂנָּה”

    • מעניין! אגב, זכור לי שראיתי שריקוד הזייבקיקו הוא למעשה טורקי-אזרבייג’אני, אז אולי זה התגלגל מפרס העתיקה…
      לגבי הנשר כמסמל התרבות המצרית – בדיוק מישהו הפנה אותי למאמרון של ד”ר יונה בר-מעוז אודות “לא יחרץ כלב לשונו”, בו היא מציעה שכלב הוא כינוי מלגלג לאלהי מצרים!
      https://www1.biu.ac.il/Parasha/Bo/Bar-maoz

ענני נא!