Home » אנתרופולוגיה » זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – כי שכחנו את המוות

זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – כי שכחנו את המוות

האמת היא שהמוות חוטף מהלומה אחר מהלומה, ויש כבר מי שתופרים חליפות עבור תמונת הניצחון… יש כיום יותר ויותר מדענים שמדברים בכנות ובגילוי לב מלא, ואומרים "כן, פרויקט הדגל של המדע המודרני הוא להביס את המוות, להעניק לבני אדם חיי נצח ונעורי נצח!" (יובל נח הררי, "ימיו האחרונים של המוות")

הנתונים היבשים ברורים – תוחלת החיים של המין האנושי עולה באופן עקבי, לפחות מאז החלו למדוד באופן אמין לידות ומיתות. אם עד ראשית המאה ה-20 תוחלת החיים העולמית בלידה עמדה על כ- 30 (!) שנה, הרי שבעשור השני של המאה ה-21 תוחלת החיים הזו עומדת על כ- 70 שנה. ואם נרשה לעצמנו להיות קולוניאליים לרגע ולהתעלם מאפריקה, הרי שהממוצע בשאר העולם הוא כ- 80 שנה. במילים אחרות, תוך 100 שנה עלתה תוחלת החיים בלידה של רוב העולם ב- 250%, תופעה שלא היתה כמותה למן היום אשר בראה האבולוציה אדם על הארץ.
Time_Kurzweilבעקבות הנתונים המרנינים האלו, ובצד ההתפתחות המרשימה ביכולות הטכנולוגיות של המדע בכלל ושל הגנטיקה בפרט, קצרה הדרך לכמה נביאים טכנולוגיים להכריז על הניצחון על המוות – ואפילו לקבוע לו תאריך יעד. הדמות הידועה ביותר בין אותם מדענים הוא הממציא והעתידן היהודי-אמריקאי ריי קורצווייל (Kurzweil), המשמש גם בתפקיד בכיר שנתפר במיוחד עבורו בחברת גוגל. כבר ב-2011 טען קורצווייל בראיון מעורר הדים למגזין 'טיים', כי עד 2030 צפויה הבינה המלאכותית להגיע לרמתה של הבינה האנושית – במונחים טכניים, מדובר על כ- 10 בחזקת 16 פעולות חישוב בשנייה – והשלב המכריע הבא צפוי לקרות ב- 2045 (כך מוסר הכתב מפיו, ומוסיף 'אל תגידו שהוא לא שמרן':) – בשנה גורלית זו תעלה יכולת החישוב של המכונה על זו של כל המין האנושי גם יחד – כ- 10 בחזקת 26 פעולות בשנייה – ונזכה להגיע לימות הסינגולריות. הסינגולריות היא נקודת הזמן שבה תתאחד הבינה האנושית עם זו המלאכותית, והמין האנושי – או לפחות אלו שיוכלו לשלם על כך – יפרוץ את גבולות הביולוגיה, לעבר עתיד שאין לנו כיום את הכלים הקוגניטיביים להתחיל ולהבין אותו, בערך כפי שהנמלה אינה מסוגלת להבין את תודעתו של האדם.

השמועות על מותו של המוות

עד כאן הדברים די ידועים לכל מי שקורא את פינת המדע והטכנולוגיה באתרי אינטרנט שונים, או את ספריו של הפרופסור יובל נח הררי. אלא שלאחרונה החלו מדענים ואנשי טכנולוגיה מתחומים שונים לפקפק בתחזיות האלו, גם אם לא באופן ישיר – אחרי הכל, קורצווייל פרסם את עצמו כמי שצודק ב- 80%-90% מתחזיותיו, ביניהן זיהוי עוצמתו העתידית של השימוש באינטרנט – אבל מבין השיטין ניתן לחוש כי השמועות על מותו של המוות היו מוקדמות מדי.

הגֶן האנוכי, אנוכי מדי

הדוגמה הראשונה והבולטת ביותר לכך מצויה בוויכוח סוער, שלא זכה לתהודה מספקת, המתקיים בשנים האחרונות בלב-ליבו של המחקר הגנטי. הנושא הנדון הוא די סבוך, אך כותרתו ניתנת לתמצות במילה בודדת: "אֶפּיגנטיקה"; וכותרת המשנה שלו יכולה להצטמצם למשפט: "האמנם הגֶנים יכולים להסביר כל תופעה ביולוגית?" במילים פשוטות, המיינסטרים המדעי בתחום הגנטיקה מניח כמובן מאליו שההתנהגות של כל בעלי החיים – וביניהם גם אתם, הקוראים – מונחית באופן כמעט ישיר על ידי הקוד הגנטי הצרוב בגופם. מכאן נובעות הכותרות הפופולריות אודות המירוץ לגילוי "גֶן ההשמנה", "גן ההומוסקסואליות" ואפילו "גן האלוהים".
דא עקא, מזה זמן רב ידוע לביולוגים שבעלי חיים בעלי גנים זהים, מתנהגים אחרת לחלוטין זה מזה. הדוגמה הבולטת ביותר היא החגב והארבה: כידוע, הארבה הוא למעשה אוסף של חגבים, אך כשאלו מתקבצים להם יחדיו חל בהם שינוי קיצוני הן במראה החיצוני (כיווץ איברים, הדגשת צבעים, גידול של המוח) והן בהתנהגות הנצפית (עדריוּת, קניבליזם):

מחגב לארבה (אגב, שניהם כשרים, אם תהיתם)

מחגב לארבה (אגב, שניהם כשרים, אם תהיתם)

כיצד זה קורה? האם משהו קורה לגנים שלהם? כן, אבל… הגנים שלהם בעצם לא משתנים. כלומר, הם לא עוברים מוטציה, והרצף הגנטי או הדנ"א לא משתנים בשום צורה. לחילופין, הדנ"א של החרק הזה – הספר הגנטי שלו, הכולל מיליוני אותיות שיוצרות את ההוראות להרכבת ותפעול החגב – נקרא מחדש כך שאותו ספר הופך להוראות לתפעול הארבה. אף שחיה אחת הופכת לאחרת, אף שג'קיל הופך להייד, הגנום שלה לא משתנה. אותו גנום, אותו אינדיבידואל, אבל כולנו נסכים שמדובר ביצור שונה לגמרי. (דייוויד דובס, "הקץ לגן האנוכי")

וכאן נכנסת אותה אֶפּיגנטיקה לתמונה: מסתבר שהגן האנוכי כשלעצמו אינו יכול להסביר כל תופעה, וישנה חשיבות רבה לאופן בו הגנים מבטאים את עצמם. אלא שאופן זה אינו מובן עדיין כל צרכו, ואולי אף לא מקצת צרכו: אין למדענים יכולת להסביר מדוע אותו גן 'דלוק' אצל יצור אחד ו'כבוי' אצל יצור אחר, וכל שכן מדוע התופעה הזו קורית אצל אותו יצור עצמו, כמו החגב. ואם בחגב נפלה שלהבת הספק, מה יגידו בני האדם, המורכבים מהם פי כמה וכמה?

כמובן שהגנטיקאים הקלאסיים (הנודע שבהם הוא ריצ'רד דוקינס) מציעים תשובות שונות לבעיה הזו, ולו היינו חיים בתקופת התלמוד היה מקום להקדיש מסכת ייעודית לביאור צדדי המחלוקת והתירוצים השונים שהוצעו מכל צד. בכל מקרה, גם מי שידיעותיו בתחום שאובות רובן ככולן מספרי מדע פופולרי, לא יכול שלא לעמוד על משמעותו של הוויכוח הזה: יש סיכוי רב מאוד שחלק ניכר מהמאמץ לפיענוח הגנום – עם כל חשיבותו העצומה – הוביל אותנו למבוי סתום בכל הקשור ליכולת שלנו להנדס אותו לצרכינו. כלומר, נדרשת עוד התקדמות עצומה במחקר הביולוגי כדי שנגיע למצב בו נוכל לתת למחשב של קורצווייל להנדס אותנו כך שנגיע בריאים ושלמים לנקודת הסינגולריות המצופה.

הפנצ'ר במכונית האוטונומית

דוגמה נוספת לבעייתיות במימוש התחזית הסינגולרית נמצאת בתחום מוכר הרבה יותר, שבו לבינה המלאכותית יש תפקיד מכריע – וכוונתי למכונית האוטונומית. מזה כמה שנים שחזון המכונית ללא נהג קורם עור וגלגלים, ומספר לא מבוטל של חברות ענק, ביניהן וולוו, מרצדס וכמובן גוגל, מייצר ובוחן מכוניות כאלו. האתגרים בתחום זה הם רבים ומגוונים, אבל אם נתעלם מההיבטים המוסריים המטרידים ונתמקד בהיבט הטכני בלבד, הרי שלא צריך להיות מדען דגול כדי להבין ש'לא בשמים היא': רמת המורכבות הנדרשת ממכונית אוטונומית – המבצעת בסך הכל אוסף פעולות הממצות חלק קטן מיכולותיו של אדם ממוצע – קטנה לאין ערוך מזו הנדרשת ממחשב בעל בינה מלאכותית 'אנושית'. אלא שאפילו את הדבר הפשוט (יחסית!) הזה, מתקשה הטכנולוגיה לספק.

ראשית, כבר ב- 2016 פרסם מכון המחקר הנחשב RAND תוצאות מחקר תמציתי ומעט סקפטי, הקובע כי כדי לוודא שמכוניות אוטונומיות הן בטוחות מספיק יש צורך לבצע נסיעות בהיקף של מאות מיליוני, ואולי אף מאות מיליארדי קילומטרים; כיוון שתידרשנה עשרות ואולי מאות שנים כדי לבצע מבחנים בסדר גודל כזה, מסכמים החוקרים כי אין מנוס מקביעה שלעולם נישאר עם אי-ודאות ביחס לשאלה הפשוטה – האמנם מכוניות כאלו הן בטוחות מספיק?

המכונה והחיה

המכונה והחיה – חלום ושברו?

שנית, מסתבר שגם בעיות זיהוי שנחשבו פתורות בעולם הרכבים האוטונומיים, התגלו כמורכבות הרבה יותר:
הדוגמה האנקדוטלית המפורסמת ביותר היא הודאתה של חברת וולוו כי הרכב האוטונומי שלה מזהה אמנם בעלי חיים גדולים כגון איילים, אך נכשל בזיהוי… קנגורו.

ושלישית, ניתוח של דרישות התוכנה מרכבים אוטונומיים מגלה שהרמה הנדרשת מהקוד המורץ בהן גבוהה לאין-ערוך מזו הנדרשת, למשל, במערכות התוכנה של מטוסים – ועלות מערכות תוכנה של מטוסים מהווה כיום כמחצית מעלות המטוס כולו. במילים אחרות, פיתוח תוכנה אמינה למכונית האוטונומית במחירים סבירים ידרוש פריצות דרך הנדסיות ואלגוריתמיות בהיקף עצום – ופריצות דרך כאלו ידרשו זמן רב. ואכן, מחקר מקיף שנערך לאחרונה על ידי אנליסטים כלכליים וטכנולוגיים מציג תמונה מפוכחת ולפיה שוק הרכב האוטונומי צפוי להפסדי ענק במשך שנים רבות, עד שיצליחו לייצר רכב שיוכל להימכר לשוק הרחב – דבר שעתיד לקרות רק סביב שנת 2030.

מה עושים עם כל החיים האלה?!

כעת, אם נחזור לתחזיות על נקודת הסינגולריות שבה יבולע המוות לנצח, הרי שאלו נראות מעט אופטימיות: אם כיום אנחנו עוד לא מבינים איך עובד חגב, ורק ב-2030 נצליח לייצר מכונית שמסוגלת – בתקווה! – לבצע מה שנערים צעירים (עם או בלי רישיון) מסוגלים לבצע, הרי שמכונה שתדַמֶּה בן אדם שלם נראית רחוקה בהרבה מ-2045, שלא לדבר על אדם-מכונה שצפוי לחיות לנצח. מצד שני, גם אם ייבצר מבני האדם כל אשר יזמו לעשות, עדיין סביר מאוד להניח שבדרך אל הסינגולריות תעלה ממילא תוחלת החיים – גם אם מדובר בחיים בצל המוות.
והשאלה הגדולה האורבת לפתחה של האנושות כתוצאה מכך היא כמובן – מה עושים עם כל החיים האלה?


לפוסט ההמשך:

זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – אלה חיים אלה?!

8 תגובות על “זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – כי שכחנו את המוות

  1. שכחת, אתה כצינור המידע של המתנבאים למיניהם, עניין אחד פשוט. כשמאחלים לי 'עד 120', שימלאו לי בשנת 2067, אני עונה: בשני תנאים שהם אחד: שקרן הפנסיה שלי תוסיף להתקיים, וכמו כן הביטוח הלאומי. שאם לא כן, החוקרים העתידים יהיה להם כר נרחב לעסוק בבעיית אחוז המיתות הגבוה [כתוצאה מהרעב וממחלות. אמנם יהיו תרופות חדשות למכביר, אבל כסף לקנותם צריך?]. בינתיים נקווה שתהיה שנה טובה.

  2. אני חושב שאתה צודק לגבי הגנטיקה והסינגולריות, אבל בנושא הרכב האוטונומי לדעתי אתה טועה. אני לא חושב שנראה כלי רכב אוטונומיים רבים בשימוש פרטי לפני 2030, אבל אנחנו עשויים לראות כאלה בשימוש של תחבורה צבורית או שיתופית בפורמט כזה או אחר – זה גם יאפשר כלי רכב יקרים הרבה יותר ולכן מצוידים במערכות יקרות יותר כמו לידאר. לגבי הוכחת הבטיחות שלהם – מבחינה מסוימת זה מזכיר את הבדיחה על זה שמסביר לחבר שלו שהוא לו צריך להיות מהיר יותר מהנמר, רק מהחבר: עקרונית לא צריך להוכיח שהמכוניות בטוחות לחלוטין בכל מצב ובכל תנאי אלא שבממוצע או בתוחלת הן בטוחות משמעותית יותר מנהג אנושי – ואלה עושים מאמץ מדי יום ביומו להוכיח שהם לא בטוחים. העובדה שהמערכת של וולוו לא מזהה קנגורו, למשל, לא נראית לי בעיה גדולה – אפילו באלפי קילומטרים שנהגתי באוסטרליה לא צץ מולי קנגורו חי, ואילו נהגים שיכורים או נהגי משאיות עם שלושה נגררים שעושים תחרות עקיפות צצו גם צצו. אז המערכת של וולוו לא תשתכר וגם לא תתחרה בעקיפות – בעיני זה טרייד-אוף כדאי למדי. אגב, אין שום צורך שהמערכת תזהה ספציפית שזה קנגורו; כל מה שהיא צריכה הוא לזהות שיש אוביקט גדול ומתנועע בנתיב שלה, הסיווג הרבה פחות חשוב.

    • לא באתי לדון לגופה של המכונית האוטונומית – ברור שתהיינה כאלו ולאט-לאט השוק הזה יתרחב. באתי רק להדגיש את הנאיביות הסינגולרית: והרי אפילו פעולה פשוטה כמו נהיגה בכביש, אותה עושים בקלות גם אנשים עם IQ דו ספרתי, הפכה להיות משימה לא פתירה באופן מעשי! (=החלפת כל הרכבים בעולם ברכבים אוטונומיים).
      אגב, יצא לך אני מניח לנהוג בחו"ל – שמת לב איזו גמישות מחשבתית צריך כדי להסתגל למערכת כבישים שונה? ובני האדם מצליחים בכך בקלות יחסית. קח מכונית שתוכנתה לנסוע בארה"ב ותביא אותה לארץ ותראה מה יהיה… (כמובן שלמכונית אוטונומית אפשר להחליף את התוכנה – אבל זו לא הנקודה, אלא היכולת להסתגל על בסיס אותה תוכנה).

  3. תודה על הפוסט המעניין.
    לדעתי השאלה ששאלת בסוף יותר מעניינת מכל מה שיש לגנטיקאים לומר…
    זו בדיוק הבעיה של המדע. הוא רץ קדימה ובכלל לא מנסה לחשוב אם הריצה הזו שווה משהו.
    ומה נעשה בעולם שבו כולם חיים עד גיל 150?
    האם המוח והנפש שלנו יעמדו בכך?
    סבתא שלי בת למעלה מ-90, מתגוררת באחד מבתי האבות היוקרתיים בארץ.
    מקום יפה, קהילה נהדרת, תוכן מרתק, מרצים הכי מעניינים בעולם. ובכל זאת, כל פעם שאני בא היא מדוכדכת. "אני חושבת שמיציתי את החיים".
    אז מי צריך לרדוף אחרי כל החיים האלה אם אין מה לעשות בהם?

    זה מזכיר לי שפעם הגיע אחד החסידים הזקנים לרבי מלובביץ' וביקש ברכה. הרבי בירך אותו שיזכה לאריכות ימים מתוך בריאות. החסיד המשיך ללכת, אבל אז חזר לאחור ואמר: רבי, זו לא ברכה טובה. תברך אותי שאזכה לאריכות ימים מתוך נחת ושמחה חסידיים! הרבי מאוד אהב את התשובה ובירך אותו שכך יהיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים