חיבוט ערבות – בין אסכטולוגיה לאנתרופולוגיה

הושענא רבה כיום הדין העתידי

הושענא רבה כיום הדין העתידי

לפני שנתיים הצעתי הסבר אסכטולוגי חסר תקדים למהותו של יום הושענא רבה, המסביר לראשונה בתולדות היהדות את כל המנהגים החריגים והמוזרים הקיימים בו – החל מהמנהג לחפש את צל הראש לאור הלבנה, דרך "קול מבשר" וחביטת הערבות, ועד לפרידה מהסוכה בברכת "שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן". בקצרה, טענתי שהו"ר הוא היום האחרון של אחרית הימים ובו העולם, כפי שאנו מכירים אותו, עתיד להיעלם ואנחנו נעבור ל'יום השמיני', קרי, העולם הבא (או משהו כזה). חיבוט הערבה – בו אתמקד בשורות הבאות – הוסבר כרמז לנצחון ניסי במלחמה, כמפורש במל"ב יג ("לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים"), או לעשיית דין ברשעים, שנמשלו לערבה.
קראו עוד

הַנְגָּדָה של פסח – לקראת סטרוקטורליזציה אנתרופולוגית של ריטואל דיסקורסיבי-רליגיוזי

ההגדה של פסח זכתה לאינספור פירושים ומהדורות – אף אני הקטן הוצאתי לאור מהדורה ביקורתית של הטקסט – אבל הריני כבן 40+ שנה ולא זכיתי שתיאמר הגדה של פסח מנקודת מבט אנתרופולוגית. אז הנה נסיון למילוי החלל בתחום, בפוסט שכותרתו היתה יכולה להיות ספר של רסלינג (גם לזה לא זכיתי…) – אבל קודם כל, הקדמה מתודולוגית קצרה.

אנתרופולוגיה סטרוקטורליסטית – הַנְגָּדָה כגורם מסביר

במוצאי שמחת תורה כלשהי, אגב נסיוני להסביר אירוע מביך של הדרת נשים, נעזרתי באנתרופולוגיה הסטרוקטורליסטית של קלוד לוי- שטראוס זח"ל – וכאן המקום לבצע שוב ניצול ציני של התיאוריה היפה הזו, שתיקרא להלן א"ס.

structuralismבקצרה, הא"ס טוענת שהמין האנושי נוטה לחלק את התופעות הטבעיות לקטגוריות מובחנות, ו'לקבץ' אותן לצמדים בינאריים מנוגדים כמו זכר-נקבה, אדם-חיה, קודש-חול, אנחנו-הם וכן הלאה. כדי להתמודד עם תופעות ש'שוברות' את הסדר – למשל גבר שנראה כאשה – נוצרו מיתוסים וטאבואים שנועדו מצד אחד לספר על מצבים כאלה – למשל אדם שהופך לחיה – ומצד שני להזהיר מפניהם. הא"ס מסייעת להסביר גם ממצאים 'פיזיים', כמו טקסים שונים ומשונים, וגם ממצאים טקסטואליים – וביניהם גם התנ"ך שלנו.

uאכן, כמה אנתרופולוגים ידועי-שם הציעו ניתוחים א"סיים לפרשיות מקראיות – כמו מארי דגלאס, שהציגה הסבר מרתק לחוקי הכשרות בתורה, וכמו סר אדמונד ליץ', מיקירי הבלוג, שהציע ניתוח סטרוקטורליסטי של פרקי הבריאה, של טקס הקמת המשכן, ועוד. אז אם יורשה לי לאחוז בשולי גלימותיהם הטקסיות של האנתרופולוגים הנ"ל, אנסה להציע ניתוח סטרוקטורליסטי-ניגודי גם לממצאים ה'פיזיים' של הפסח, וגם לממצאים הטקסטואליים שלו, מהתורה ועד להגדה. קראו עוד

הבהמות ו(ה)יונה

Adam_Uvehema_Libraאם תיקחו את כל בני האדם החיים היום… ותשימו את כולם על משקל גדול, תגלו שיחד אנחנו שוקלים בערך 300 מיליון טון. אם עכשיו תשימו על המשקל את כל בעלי החיים המבויתים – פרות וסוסים, תרנגולות וחזירים, כלבים וחתולים, כבשים וגמלים – תגלו שיחד הם שוקלים יותר מ- 700 מיליון טון.
(פרופ' יובל הררי, 'ההיסטוריה של המחר', ראש פרק 2)

לא יודע אם שמתם לב, אבל למרות נפוצותם העצומה של בעלי החיים ה'ביתיים', בכל ים התפילות העצום של הימים הנוראים הם פשוט לא מופיעים. הקשר יוסבר עוד מעט, אבל תסכימו איתי שבזמן בו אנחנו מתפללים על העולם כולו, מן הדין היה להזכיר את היצורים שלמעשה אנו חייבים להם את חיינו (בעוד שהם חייבים את חייהם לנו… אבל זה כבר נושא אחר). אבל בפועל, האיזכורים היחידים שמצאתי הם אגביים – "ותיטב לה' משור פר", "אילו של יצחק" ו… זהו, למעשה. [עדכון: שגיתי ברואה, שכן כפי שהעירו חכמי העתים בתגובות למטה וכפי שנזכרתי בהמשך, יש עוד כמה איזכורי בהמות בתפילות הימים הנוראים: בפסוקי הזכרונות מובא הכתוב "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה", ב'ונתנה תוקף' נאמר "כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו…" וסדר העבודה מלא בבהמות המוקרבות לקרבן. והוא רחום יכפר…]
המצב מעט טוב יותר בעולם המנהגים, אם כי גם שם נרשמת הידרדרות – המנהג לאכול בר"ה ראש כבש או לפחות ראש דג לא מתקיים (לפחות לא במגזר הד"לי המצומצם אליו אני משתייך), ואפילו מנהג הכפרות התרנגולי הוחלף בחלק גדול מהריכוזים הדתיים בכפרות בכסף (ועיינו ב'כתב ההגנה' על הכפרות שנשאתי ידי לכותבו ביום כיפורים שעבר ולא נס ליחו עד יום כיפורים זה).
קראו עוד

אָדָם וּבְהֵמָה – עכשיו הדוקטורט

אחרי שלוש שנים, שלוש מאות עמודים, ארבע מאות מחקרים ומאה אלף מילים – הגיע הזמן להוציא לאור את הדוק', למען ישוטטו בו רבים ותרבה הדעת. והיה אם לא אזכה להערות צאן הקדשים של קוראי הבלוג, אגיש אותו אי"ה עם פרוס חודש הרחמים והסליחות, והוא רחום יכפר וכו'.

"אָדָם וּבְהֵמָה"– בהמות הבית כמייצגות האדם במקרא (5mb, pdf)
עדכון 15/3/2018 : עותק סופי כפי שהוגש וזכה להסכמת גדולי החוקרים (בהצטיינות)

לא זו אף זו, שהנה זכיתי להסכמתו של האדמו"ר מדענטעלסקי כאשר תחזינה עיני הקורא מישרים בעמוד 2 – ולחיבת הקודש צירפתי את הסכמתו כתמונה כאן למטה, בבחינת איתערותא דלתתא של הנפש הבהמית והמתקתה בסוד העלאת ניצוצות פני השור לפני אדם כדאיתא בספה"ק:Adam_Uvehema_Avi_Dentelski_Doctoratהסכמת האדמו"ר מדענטעלסקי – לחצו להגדלה


אדם ובהמה – הלקט

לתועלת כלל הקוראים, מאדם ועד בהמה, ריכזתי בסליידר הבא את כל הפוסטים שקשורים לנושא – לחיצה על תמונת הפוסט תפתח אותו בחלון חדש:

"עד שיַרְצֶה את חבירו"- אני ומרצים נוספים בקונגרס העולמי

השבוע נפתח אירוע שנקרא בשם העף-על-עצמו-למדי "הקונגרס העולמי (!) למדעי היהדות".* קונגרס זה אינו אלא איסוף של כמה מאות מרצים – ואני בתוכם – שמקשיבים זה להרצאותיו של זה. שמועות אומרות שיש גם שומעים חופשיים שפשוט מגיעים לשמוע ואפילו מוכנים לשלם על זה 200 ₪ ליום (!), אבל עד שלא אראה בעיניי – לא אאמין. אהה, גם מרצים משלמים. הזוי.

בקיצור, ביום שלישי ב-9:00 אפתח את המושב "בין מציאות למטאפורה" (חדר 2602), שלכבודו הטרידו גם פרופ' נכבד כקש"ת יצחק קלימי (ההוא מדברי הימים, מי שקרא) ועוד שני מרצים, כדי לשמוע זה את זה. בערבו של אותו יום סונג'רתי להיות יו"ר במושב "המקרא והמחשבה המודרנית"– אז מי שרוצה לחזות בזיו איקוניי, להקשות קושיות, להעביר קוויטלאך וכדומה – יום שלישי זה היום (טרמפים יוצעו לרבים מאלקנה הלוך-חזור).
אבל מי שיש לו דברים חשובים יותר לעשות בחייו – אל דאגה! שכן זכור זכרתי את הימים בהם רפרפתי על פני אירועים כאלו למכביר, ותמהתי ביני לבין עצמי למה לא מעלים לאינטרנט את הדפים שהמרצים (מקריאים בקול מונוטוני )בד"כ – וסליחה עם אלו שלא), או לפחות סרטון ערוך עם ההיי-לייטים מהאירוע (ולא, סרט דוקומנטרי של שעתיים שמצולמות מאותה נקודה באיכות בינונית וללא בקרת תוכן לא נחשב!…)

לאור כל האמור, ומכיוון שלולא חיבתי לאוני' אריאל – שאני אחד מנציגיה היחידים בכנס – לא הייתי חולם ללכת מרצוני החופשי לאירוע שכזה (למרות קונגרסיותו העולמית-יהודית), הרי שמשום "עמו אנכי בצרה" הריני לצרף בזאת את המצגת שאציג שם – ולאחר שוך האירוע, אם מישהו יסכים לצלם אותי, אעלה גם את ההרצאה עצמה, שאינה דומה הצגה לראייה.

לא זו אף זו, אלא שבשבוע הבא בעזרת ה' (והמסַפֵּר המקראי), אעלה לכאן גם את הדוקטורט עליו עמלתי בשלוש השנים האחרונות , ושההרצאה היא בעצם מעין טריילר שלו. ואחרי שאגיש אותו, אוכל לחזור ולכתוב בבלוג פוסטים בעלי ערך, מהם הדרתי עצמי הנאה בחודשיים+ האחרונים – ועמכם הסליחה.


אדם ובהמה – הלקט

לתועלת כלל הקוראים, מאדם ועד בהמה, ריכזתי בסליידר הבא את כל הפוסטים שקשורים לנושא – לחיצה על תמונת הפוסט תפתח אותו בחלון חדש:

רות קרקע עולם – מדרש אנתרופולוגי לשבועות

Ruth

אשה ושדה (לא, אין לי את זה ביותר קלישאתי)

אחד הדברים המוזרים במגילת רות הוא השדה* או ליתר דיוק, הקשר בין גאולת השדה לנישואי רות. כידוע, הפועל גא"ל המופיע במגילה 23 פעמים, מתייחס הן לנישואי רות עם בועז והן לרכישת שדה נעמי באופן מבלבל ואפילו מטעה – האם כשרות אומרת לבועז "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה" היא מתכוונת לעצמה או לשדה? לכאורה לשדה, שהרי בהמשך הסיפור בועז מציע ל"גואל" האלמוני במפורש לקנות את השדה במילים: "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל…" ומכאן שגאולה = קניית שדה.
עם זאת, מייד לאחר הסכמת הגואל מבהיר לו בועז שבעצם קניית השדה כוללת גם את… קניית רות: "בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה… אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָה"! בתגובה, הגואל נרתע כנשוך-נחש וזועק:"לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי" – אבל האם הוא מתכוון לרות או לשדה? מה הקשר בין נישואים לרות לבין השחתת נחלה או שדה?!
למעשה, כבר בפעם הראשונה בה מופיע הפועל גא"ל במגילה – "וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא" – קשה להבין למה כוונתו: האם הוא גואל השדה? אז מה פשר לשון הרבים? או שאולי נעמי מתכוונת לרמוז שבועז יכול לשאת את (אחת מ)שתיהן?…

קראו עוד

על המצוות הבהמיות שבתורה

מדוע רובם של העמים המכונים פרימיטיביים אימצו כחלק ממנהגיהם והמיתוסים שלהם גישה פולחנית לבעלי חיים וישויות טבעיות אחרות?

bear_Indian

גישה פולחנית לבעלי חיים – אסוציאציה

את השאלה הזו שאל אלפרד רדקליף-בראון, אחד האנתרופולוגים החשובים במחצית הראשונה של המאה ה-20, בספרו Structure and Function in Primitive Society (עמ' 129 אם ממש חשוב לכם לדעת:). אמנם המושג "גישה פולחנית" נשמע אקזוטי ואולי אפילו מאיים – לי ישר עלה בראש שבט אינדיאני שרוקד באקסטזה למול פוחלץ של דוב, כשראשי השבט מחופשים לכל מיני חיות, ודברים כאלה… אבל הבה נביט למשל בפסוקים האלה מפרשת אמור הקרבה ובאה:

כהנים בהמות
אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו… כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם…
עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד. אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ… לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה’ עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת … שָׂרוּעַ וְקָלוּט… וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה’

הדוגמה הזאת מהווה "גישה פולחנית" פר אקסלנס לבהמות, גם בלי שהכהנים יצטרכו לרקוד למול הפרים המוקרבים – שכן הבהמות מקבלות אותו יחס כמו הכהנים, לפחות בכל הקשור למומים שלהן!

קראו עוד