באמצע הוויכוח עם קורח ועדתו, פונה פתאום משה וקורא לדתן ולאבירם – שתקועים בסיפור כמעט כמו און בן פלת שאין להזכיר את שמו – וכאן מתחיל משהו שנראה כמו דו-שיח של חרשים (טז, יא-טז – בתיקון קל, לפי המחַקרים):
… לָכֵן אַתָּה וְכׇל עֲדָתְכָה
הַנֹּעָדִים עַל ה’ – וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו?וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וַיֹּאמְרוּ: לֹא נַעֲלֶה! הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר?!
אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם – הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר? לֹא נַעֲלֶה!
וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה’: אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם! לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם!וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח…
לפני מערכת בחירות אחת או שתיים, רעשה הארץ בעקבות מה שכונה “אונס קפריסין”, פרשייה עגומה שאפילו זכתה