23 תגובות על “חידת בראשית י”ד ואברם העברי – חלק א”

1. יחוס משפחת צדוק למלכיצדק לא סבירה. הכהנים הם המשפחה שהייחוס לאהרון חשוב אצלה. עד כמה שידוע לי אין שום יחוס של אהרון למלכיצדק. במזמור קי’ זה דוד שמיוחס למלכיצדק והוא זה שכהן לה’. ומכאן להערה/השערה 4 לגבי “עמק המלך” (ממש מופרכת!). ייתכן שזה שם עתיק לאיזור הזה, ודוד בחר בירושלים בין היתר בגלל המסורות הקשורות אליה.

   • 1. לגבי ייחוס משפחת צדוק – ברור שזו השערה נועזת, אבל הבעיה היא שייחוסו של צדוק מעורפל מאוד, ראה באנצ”מ ערך ‘צדוק’, או אפילו בקישור הזה:
     http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2889928&forum_id=20048
     2. לגבי עמק המלך – זו השערה ‘ממש מופרכת’? בא מישהו וטורח לכתוב שעמק שוה הוא עמק המלך, ובמקרה לגמרי אותו ‘עמק המלך’ בדיוק מוזכר בימי אבשלום – מה עוד אפשר לבקש?!

     • 1. עדיף להשאיר מעורפל…
       2. ברור שההבהרה “עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ” לא נכתבה בתקופת אברהם. השאלה היא ממתי המקום נקרא “עמק המלך”. אין שום ראייה שדווקא שזה “לכל המוקדם בימי אבשלום”. אתה לא יודע מתי החלו לקרוא למקום הזה כך, כי המסורות לא מתועדות.

     • טוב, לגבי הייחוש של משפחת צדוק על הכהן היבוסי – מלכיצדק – בכדי לפענח את זה צריך לחפור קצת בגנטיקה של משפחת כהן…

       כן, אני מתאר לעצמי שזה נשמע לכם מוזר ומסובך (ואולי אף מופרך, כרגיל לכל רעיון קצת לא שמרני) – אבל האמת היא שנעשו על משפחת כהן מחקרים גנטיים, והממצאים יכולים לדעתי לשפוך אור על השאלה עסקינן, ולהביא לנו תשובה מפתיעה…

       כפי שאולי שמעתם באופן כללי, המחקרים הגנטיים העוסקים במשפחת כהן התמקדו בכרומוזום Y. הסיבה לכך היא שכרומוזום Y אמור לעבור מאב לבן ללא שינוי מדור לדור – למעט מוטציות זעירות המתרחשות רק אחת לזמן רב מאוד. ולכן, אם כל הכוהנים אמורים להיות צאצאים של אדם אחד בשם אהרון שחי לפני כ-3500 שנה +/-, אזי לכולם אמור להיות גם כרומוזום Y כמעט זהה, עם מוטציות עתיקות דומות זו לזו שמייחדות אותו, ורק מעט-מאוד (אם בכלל) מוטציות חדשות שמבדילות את הזכרים לבית משפחת כהן זה מזה…

       לאחר שנותחו, אפוא, המוטציות השונות על כרומוזום Y של הכהנים, התברר, באופן די-צפוי, כי לאחר כ-2,000 שנות גלות, חלק לא מבוטל מהכוהנים היו אמנם צאצאים של כל מיני שכנים שזינבו לאורך הדורות בזכרים לבית משפחת כהן (כנראה בזמן שהם לא היו בבית או כשהאשה “יצאה לסידורים” או “בילתה עם חברות” וכיו”ב), ברם, בכל זאת התגלו שתי מוטציות ייחודיות אשר הופיעו אצל יותר מ-50% מהזכרים הכוהנים – אשכנזים וספרדים כאחד – ושתיהן הולכות אחורה אל אבות משפחה קדמונים שחיו לפני יותר מ-3,000 שנה…

       אבל רק רגע אחד – למה שתי מוטציות ולא רק אחת? למה שני אבות קדמונים – ולא רק אחד? והרי אמרנו שאהרון הכהן אמור להיות האבא של כל הכוהנים, אז איך זה שיש שני אבות קדומים כל כך שורשיים? אה-הא! הנה כי כן, מאוד יתכן כי נספחו יבוסים עליך אהרון – והסתננו למשפחת כהן כמה צאצאים של מלכיצדק הכהן לאל עליון…

       http://dienekes.blogspot.co.il/2005/11/what-was-really-aarons-lineage-cohen.html

       על-מנת לברר את הסוגיה הזו יותר לעומק, הבה נבחן, ברשותכם, את שתי המוטציות הללו קצת יותר מקרוב:

       מוטציה אחת, הנפוצה ביותר, מקורה באב קדמון שחי לפני כ- 4000±200 שנה, ושייכת לענף כללי יותר של מוטציות מזרח-תיכוניות קדומות שמכונה בשפת הגנטיקאים “הפלוגרופ J1” (או, ליתר דיוק, היא ענף ספציפי של: haplogroup J-P58):

       https://en.wikipedia.org/wiki/Haplogroup_J-M267#J-P58

       מוטציה שניה, שהיא קצת פחות נפוצה, מקורה באב קדמון שחי לפני כ-3,100±200 שנה, ושייכת לענף כללי יותר של מוטציות מזרח-תיכוניות קדומות, שמכונה בשפת הגנטיקאים “הפלוגרופ J2” (או, ליתר דיוק, ענף ספציפי של: haplogroup J2a):

       https://en.wikipedia.org/wiki/Haplogroup_J-M172#J-M410

       אם נסתכל על התפוצה הכלל-אזורית של שני ה”הפלוגרופס” הנ”ל – שענפים אחרים שלהן נמצאים כצפוי גם בקרב האוכלוסייה של בני עמים אחרים בסביבה – נגלה שהפלוגרופ J1 נפוצה בעיקר בדרום הלבנט (במיוחד הענף של J-P58 ששיא תפוצתו בחצי-האי-ערב), ואילו הפלוגרופ J2 נפוצה בעיקר בחלקים הצפוניים שלה הלבנט – בואך אסיה הקטנה והקווקז (ואל תחשבו ישר על “כוזרים”, כי המוטציה הזו נפוצה גם אצל כוהנים אשכנזים אבל גם אצל כוהנים ספרדים ומזרחים)…

       ועכשיו, אם נחשוב רגע על הסיפור המקראי (האמיתי) טוב-טוב, אפשר לנחש במידה לא-רעה של הסתברות מניין הגיעה כל אחת משתי המוטציות הקדמוניות השונות למשפחת כהן:

       המוטציה הקדומה יותר, שנמצאת על הענף של הפלוגרופ J1, מקורה בדרום הלבנט בואך חצי-האי-ערב (שם היא הכי נפוצה עד ימינו), והיא הגיע כנראה לעם-ישראל ולמשפחת כהן יחד עם אותו חבר שוסים קינים נוודיים, מבני משפחתם של יתרו כהן מדין/חובב חתן משה, שנדדו במשך דורות במרחבים שבין ארץ מדין שבצפון ערב ובין הנגב וסיני, עד אשר עלו צפונה מאזור אדום ושעיר בימי דבורה, יחד עם אלוהיהם החדשים ‘יהווא’ אשר אותו עבדו מימים-ימימה במדבר (באותה “ארץ השוסים יהווא” [t3 š3św yhw3] אשר נזכרת במקורות המצריים עוד מימי אמנחותפ ה-III במאה ה-14 לפסה”נ)… חבר כוהנים קיני זה, שיכן תחילה את האוהל הקדוש שלו (עם הארון הקדוש והלוחות/מצבות שבתוכו) בגילגל שבאזור אדם העיר (ועל כן נאמר “אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם”); לאחר מכן עלה מן הבקעה והתיישב בשילה; ולבסוף, לאחר חורבן שילה (“וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ”) ותהפוכות הגורל, הגיע יחד עם דוד אל ירושלים והתנחל שם (תחילה בבית של “עובד אדום”, ולבסוף בגורן הקדוש של הארווניה היבוסי, רחמנא ליצלן)… הסיבה שהאב הקדמון המשותף של כוהנים אלו הוא קדום יותר (חי לפני כ- 4000±200 שנה), זה בגלל שהוא חי אי-שם במדבר זמן רב לפני שבני-בניו וניני-ניניו הרבים – “רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן” – עלו צפונה בהמוניהם, והצטרפו עם אלוהיהם החדשים לברית של שבטי ישר-אל (שעבדו לפני-כן את ‘אל’, בדומה למלכיצדק)…

       המוטציה הפחות נפוצה והמאוחרת יותר, שנמצאת על הענף של הפלוגרופ J2 (ושמקורה באב קדמון שחי לפני כ-3,100±200 שנה), היא היא כנראה המוטציה שמקורה במלכיצדק הכהן לאל עליון. שהרי, הפלוגרופ J2 מקורה, כאמור, בצפון הלבנט – בארצות החיתים והחורים – ולפיכך היא בהחלט מתאימה למוצאם של ארוניה היבוסי ואוריה החיתי (וכנראה גם לזה של עבדי-חפה ממכתבי אל-עמרנה, אגב). נראה אפוא שמוטציה זו הסתננה חזרה למקומה הראוי בראשות הכהונה במקדש שנבנה בגורן הארוניה – יחד עם צדוק ובני משפחתו היבוסים (כולל הסופר J שכתב את פרשתנו) – בימי שלמה בן דוד ובת-שוע; וזאת לאחר שאביתר, מצאצאי הקינים שעלו מאדם, גורש מגן העדן היבוסי חזרה אל שדותיו שבנחלת בנימין, לעבוד ולהזיע שם בבמות (יחד עם שואבי המים וחוטבי העצים העוזרים כנגדו – החיוים הגבעונים)…

       הבעיה של הכהנים לבית צדוק היא שבימי חזקיהו החלו כנראה כהני הבמות לחזור לירושלים – תחילה “לְהִשְׁתַּחֲו ֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם” ובהמשך כנראה להתחרות על תפקידים יותר בכירים – ולכן החל הסופר היבוסי J (ואולי צריך לקרוא לו בצחוק J2) לכתוב את סיפורי המשל והשנינה שלו על הגירוש של אדם וחווה מגן עדן, ועל מעללי קין ושאר צאצאיו הנוודיים (וגם את הסיפור שלפנינו על אברהם ומלכיצדק, כולל הזיהוי “יהוה=אל-עליון” עוד לפני משה כמובן)…

       אגב, עד אתמול חשבתי שאני הפסיכי היחידי שקלט שהמוטציה הזו, על הענף של של הפלוגרפ J2, שייכת למשפחה של צדוק – אבל, הנה, במהלך חיפושי אחר הפניות שיסבירו פה את ממצאי המחקר הגנטי, הסתבר לי שאני לא היחידי (הבעיה היא רק שאותם גנטיקאים שחושבים כמוני, לא מכירים את נפתולי המקרא ולא מבינים את העוקץ היבוסי, ולכן טועים גם לחשוב שצדוק הוא צאצא של פנחס הכהן שחצה את הירדן):

       https://www.familytreedna.com/public/cohenbrazil/default.aspx

       וראו דיון נרחב בעניין כאן:

       http://wikivisually.com/wiki/Talk:Y-chromosomal_Aaron/Archive_3#THE_REPLACEMENT_OF_THE_ARTICLE:_Y-CHROMOSSOMAL_AARON

       בכל מקרה, בין אם תקבלו את השחזור ההיסטורי שהצעתי פה ובין אם לא; המחקר הגנטי מוכיח כי למשפחת כהן של ימינו יש שני אבות מזרח-תיכוניים קדומים – האחד “דרומי”(J1) והשני “צפוני”(J2) – ולתופעה הזו אמור להיות הסבר היסטורי סביר…

     • תשמע, לא היית יכול להיות יותר ברור…:)
       או בעברית – WTF???

     • תשמע, אני מבין שכאשר מתחילים לדבר עם הישראלי הממוצע על מחקרים גנטיים, המבט שלו מזדגג והוא בוהה במסך כמו פרה באחו שמסתכלת על רכבת. אני גם מבין שאחרי שהשקעתי כמה וכמה מאות שעות מאמצים (ואני לא מגזים) במהלך העשור האחרון בניסיון ללמוד ולנתח מחקרים כגון אלו (ובמהלך העשור האחרון נעשו המון מחקרים כאלו ברחבי העולם, כפי שבוודאי שמת לב כאשר עיינת בקישורים), אז יש דברים שנראים לי ברורים ומובנים מאליו – בעוד שלקורא הממוצע הם נראים כמו ג’יבריש במבטא סיני…

       יחד עם זאת, באמת באמת השתדלתי להאכיל את זה עם כפית – ואם יש משהו שכתבתי והוא לא ברור, אז אולי כדאי שתשאל שאלות ספציפיות ואני אנסה להבהיר…אפשר אולי לעשות את זה כמו שעשינו עם הכיריים של יחזקאל: אני אכתוב משהו ואתה תקרא חצי ברפרוף ותשאל איזו שאלת הבהרה מזלזלת, ואז אני אדגיש את החלק שפיספסת עד שתבין, ואז נעבור לחלק הבא – עד שבסוף בסוף אתה תראה את האש בין הכרובים של הכיריים… ;-)

       ואגב, באופן כללי: אני יודע שהדברים שאני כותב נשמעים כמו תאוריות קונספירציה מופרעות ומופרכות – שמתבססות על כל מיני “אסוציאציות” פרועות שגורמות לי לחבר כל מיני קוים בין נקודות לא קשורות, כמו שרואים בסרט “נפלאות התבונה”… אז זהו, שהן לא. זה סתם סגנון הכתיבה הפרובוקטיבי שלי. יכולתי לכתוב מאמרים ארוכים ארוכים, משעממים ומשמימים – עם שבע הערות שוליים והפניות לכל טענה (כמעט) – שבהם אני מסביר שלב שלב למה אני טוען שיש כוהנים שבאו מהמדבר עם ארון הברית רק בימי דבורה, ולמה אני טוען שהסופר J הוא יבוסי שכתב סאטירה, וכו’ וכו’… ברם, במקרה שהייתי כותב כך אז אני הייתי סובל קשות, וממילא גם אף אחד לא היה קורא – ולכן, במקום זה, אני אוהב לגרות קצת את המחשבה של הקוראים ולתת להם להפעיל את התאים האפורים ולנסות להגיע למסקנות לבד (הבעיה היא שבשביל שהקוראים יעשו את זה הם צריכים להפסיק לזלזל, ולהתחיל לצאת מתוך הנחה שאם כתבתי משהו אז כנראה השקעתי בזה כמה וכמה שנים של לימוד ומחשבה)…

       אז הבה ננסה מהתחלה:

       הנושא שהעסיק אתכם פה הוא “האם ייתכן שהכוהנים לבית צדוק היו קשורים למלכיצדק היבוסי?” – ואני ניסיתי להראות ולהסביר שממצאי המחקרים הגנטיים שנעשו במהלך השנים האחרונות אכן מראים שיש אפשרות מאוד סבירה שזה המצב. אם יש משהו לא ברור במה שכתבתי – אשמח לשאלות ספציפיות(?)…

     • אוקיי, אני אבהיר מה הבעיה בדברים שלך, במשפט אחד:
       אתה מסתמך על התנ”ך בדברים איזוטריים – אבל שולל אותו בדברים העיקריים.
       אתה מתייחס לצדוק, אביתר, יבוס, מלכיצדק וכו’ וכו’ כאל מציאות קיימת – למרות שאין כל ראיה לקיומם מעבר לטקסט המקראי – אבל שולל את כל ההיגיון הפנימי של המקרא ובודה מליבך איזשהו “סאטיריקן יבוסי” עם חוש הומור קשה מאוד להבנה…
       מה דעתך על האפשרות שכל הדמויות והשמות שאתה רואה בהם אנשים חיים וקיימים עם מוצא גנטי (!) ניתן לזיהוי – פשוט לא היו ולא נבראו? ושכל ניסיון לאתר את הכרומוזום המדויק של מלכיצדק (למשל) הוא בבחינת לעג לרש?

       אני ניסיתי להציג פירוש לביטוי “עברים” שחוזר כמה וכמה פעמים במקרא + הפך לשם נרדף לעם ישראל + השם של השפה שלו. כאן יש מקום להשערות קצת ‘נועזות’ – אבל מלכיצדק?! אביתר?! יבוס?! הלא אם אלו יימחקו מהתנ”ך, אף אחד לא ירגיש… לכל אלו (ועוד) התכוונתי בביטוי העמוק – WTF.

       וה’ יראנו נפלאות מתורתו ו(לא פחות חשוב!) יצילנו משגיאות, אמן ואמן…:)

     • מה זאת אומרת “מסתמך על התנ”ך בדברים איזוטריים – אבל שולל אותו בדברים העיקריים”? האם אני צריך לקבל את כל המסופר בתנ”ך הר כגיגית, ולהאמין שגם סיפור גן העדן, כולל הנחש המדבר שבו, זה סיפור היסטורי ממשי – ושהבל וקין, על כל רשימת צאצאיו – היו באמת היו אנשים שחיו???… מצטער, אני לא. אבל זה לא אומר שאני לא חושב שיש בתנ”ך גם סיפורים היסטוריים אמיתיים, או לפחות גרעינים היסטוריים לחלק מהמסורות שלוקטו בו. ויתרה מזו, דווקא כאשר אני חושב שסיפור מסוים, כגון הסיפור על גן העדן וראשית הבריאה אינו סיפור היסטורי, זה מביא אותי לשאול את עצמי שאלות קשות לגבי הפרטים “האזוטריים” של הסיפור, מי כתב אותם ולמה, מה מסמלים האלמנטים השונים בסיפור – הגן (המקדש), עץ הדעת (ארון הברית ששאלו לפני באורים ותומים) – כיצד המציא את כל השמות מאדם וחווה ועד למך, ומה בעצם היה האינטרס של הכותב ומה ניסה להגיד, ולמי (ואגב, אני מניח שחוש ההומור שלו לא היה כ”כ “קשה להבנה” לאנשים מקרב החוג המצומצם שבו חי, פעל וכתב – ממש כמו שלאנשים שחיו בסביבתו של יחזקאל בן בוזי הכהן בוודאי לא היה קשה להבין את הקשר בין תאורי “המראות” שלו ובין המכונות שהיו מוכרות להם ממראה עיניים במקדש)…

       ועכשיו לגבי פרשתנו באופן ספציפי – הבה נתחיל מהסוף: אם מחיקתם של צדוק, אביתר, יבוס ומלכיצדק מהתנ”ך לא הייתה משנה כלום, לאך אחד, אז למה ומדוע מישהו טרח בכלל להמציא אותם מלכתחילה? למי הדמויות הללו העלו, ולמי הן הורידו, שככה טרח להמציא אותם, לתת להם שמות, ולכתוב עליהם סיפורים מסועפים עם כל מיני פרטים איזוטריים?…

       גם אם נניח שהאיש מלכיצדק הוא דמות בדויה – ושמו המרשים הוא רק אנטיתזה לשמות ברע, בלע וברשע (שגם הם בדויים, ולא היו אימהות שקראו כך לילדיהן) – וגם אם נניח שמעולם לא היה שום מלך כנעני בירושלים שהסתחבק עם איזה עפירו בשם אברם. עדיין נשאלת השאלה: לאיזה מין סופר היה אינטרס להמציא מין דמות שכזו, להעניק לה שם כזה, ולייחס לה את מה שהוא מייחס???… מקריאת המאמר נראה לי שגם אתה התייחסת לאותה שאלה – ואפילו נתת לה תשובה לא כל-כך רחוקה משלי. אתה הבנת שהיבוסים נותרו לשבת חיים בירושלים, והנחת שמישהו מסופרי בית דוד חיפש איזה דרך “להצדיק” את קיומם שם. אני רק הלכתי עוד חצי צעד קדימה, והצעתי שאותו הסופר של בית דוד עצמו היה ממוצא יבוסי…

       האם ההצעה לפיה מי מסופרי בית דוד היו צאצאים לאיזו משפחת סופרים יבוסית ירושלמית קדומה, ששורשיה אולי הולכים אחורה עד ימי איגרות אל-עמארנה, היא הצעה כל-כך פרועה ומופרכת? האם רק אני ההוזה? כנראה שלא. מסתבר שיש מי שהגיעו למסקנה הזו עוד לפני, גם בלי שיקלטו את הסאטירה הסרקסטית שמסתתרת פה ושם בין סיפורי הסופר J… הנה, רק לדוגמא, מאמר ארוך ומפורט אחד שעוסק בדיוק ברעיון הזה:

       https://no666.wordpress.com/2010/05/05/%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F/

       https://no666.wordpress.com/2010/05/06/%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99/

       הנה כי כן, גם אם הנחנו שמלכיצדק הוא דמות ספרותית בדויה בלבד, כשלעצמו, עדיין נותרנו עם אפשרות סבירה ביותר שהוא הומצא על ידי סופר אמיתי לגמרי, בכדי לייצג כביכול את מי מאבות-אבותיה של קבוצה מסוימת של תושבים שישבו בירושלים, והיו קרובים ללבו של הסופר, אשר נקראו “יבוסים”…

       נו, אז האם בגלל שאיני מקבל את הסיפור על מלכיצדק כתיאור אותנטי של ההיסטוריה, אני צריך להניח שגם עצם קיומם של היבוסים הוא בדיה? לא נראה לי… על היבוסים כתוב “וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ יוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔‍ִם לֹא־יָכְל֥וּ יוכלו בְנֵי־יְהוּדָ֖ה לְהוֹרִישָׁ֑ם וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת־בְּנֵ֤י יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔‍ִם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה”. ומכאן נשאלת השאלות: מי כתב, מתי, ובעיקר – האם הוא משקר? לדעתי הוא לא משקר, גם כי לא נראה שיש לו סיבה לשקר, ובעיקר – כי הוא עצמו כנראה ישב בירושלים, ולכן, כאשר כתוב “עד היום הזה”, הוא דיבר על תופעה שהייתה מוכרת וידועה לו, וגם ידועה לקוראים…

       ומה לגבי אביתר? האם הוא דמות בדויה בלבד? ובכן, אביתר נחשב צאצא של בית עלי משילה – ומישהו טרח לכתוב הרבה הרבה טקסט על המשפחה הזו שלו. מישהו גם טרח להכניס לטקסט הזה שתי נבואות מאוד לא סימפטיות, שמזכירות מצד אחד את הייחוש של המשפחה, ומצד שני גם מתארות את העתיד הרחוק והלא נעים שלה:

       “וַיָּבֹא אִישׁ-אֱלֹהִים, אֶל-עֵלִי; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל-בֵּית אָבִיךָ, בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה. וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי, לְכֹהֵן, לַעֲלוֹת עַל-מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד, לְפָנָי; וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ, אֶת-כָּל-אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לָמָּה תִבְעֲטוּ, בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי, מָעוֹן; וַתְּכַבֵּד אֶת-בָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל-מִנְחַת יִשְׂרָאֵל, לְעַמִּי. לָכֵן, נְאֻם-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר אָמַרְתִּי, בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד-עוֹלָם; וְעַתָּה נְאֻם-יְהוָה חָלִילָה לִּי, כִּי-מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ. לא הִנֵּה, יָמִים בָּאִים, וְגָדַעְתִּי אֶת-זְרֹעֲךָ, וְאֶת-זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ–מִהְיוֹת זָקֵן, בְּבֵיתֶךָ. וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן, בְּכֹל אֲשֶׁר-יֵיטִיב אֶת-יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ, כָּל-הַיָּמִים. וְאִישׁ, לֹא-אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי, לְכַלּוֹת אֶת-עֵינֶיךָ, וְלַאֲדִיב אֶת-נַפְשֶׁךָ; וְכָל-מַרְבִּית בֵּיתְךָ, יָמוּתוּ אֲנָשִׁים. וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל-שְׁנֵי בָנֶיךָ–אֶל-חָפְנִי, וּפִינְחָס: בְּיוֹם אֶחָד, יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם. וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן, כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה; וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן, וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי-מְשִׁיחִי כָּל-הַיָּמִים. וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ, יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לוֹ, לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר-לָחֶם; וְאָמַר, סְפָחֵנִי נָא אֶל-אַחַת הַכְּהֻנּוֹת–לֶאֱכֹל פַּת-לָחֶם”…

       במקרה זה בהחלט יהיה ראוי “לשלול את הנרטיב העיקרי” ולהניח שמדובר בסיפור פיקטיבי, ומעולם לא בא שום “איש אלוהים” לשילה, ולא פרס בפני עלי הכהן נבואה כל-כך מורכבת ומפורטת על העתיד לקרות לצאצאי צאצאיו… יחד עם זאת, מצד שני, יהיה די מגוחך לחשוב שהסופר שכתב את הסיפור הזה המציא דמות פיקטיבית לחלוטין בשם עלי – ובהמשך גם את צאצאו אביתר – ואז החל לכלות בדמויות פיקטיביות אלו את זעמו ולהמציא להן עתיד מקולל – שסופו, כמה-מפתיע, בחצר המקדש בירושלים…

       נראה לי אפוא סביר שהסופר שכתב את הסיפור הזה ישב בסביבות המקדש בירושלים, וכתב על משהו שקשור בדרך כלשהי לימים שבהם הוא עצמו חי, וגם נראה לי שהנושא של משפחת עלי ואביתר וצאצאיה “קרוב לליבו”, אם כי לא באופן חיובי במיוחד … כלומר, לדעתי סביר מאוד להניח שבזמנו של הסופר אכן הייתה משפחה כזו שהתייחשה על בית עלי משילה, וגם סביר מאוד לשער שהסופר הכיר כמה צאצאים של בית עלי – ולא אהב אותם במיוחד – ולכן המציא סיפור על “איש האלוהים שהביא על עלי נבואת חורבן איומה” (או, במקרה זה, “חצי חורבן”, כי העובדה היא שבית עלי היה עדיין חי וקיים, וכנראה גם היו לו נציגים במקדש, אם לשפוט לפי לשון הנבואה)…

       וכאן במקרה, או שלא במקרה, אנו מגיעים לצדוק – המתחרה של אביתר. בניגוד למלכיצדק הארכאי, שנראה כמו דמות ספרותית מנותקת – שאולי רק מסמלת את אבותיהם של תושבי ירושלם היבוסים – אותו צדוק נחשב לאביה של שושלת כוהנים נאמנים ארוכה וחשובה, שהתקיימה, לכאורה, באופן רציף, מאז יסוד הפולחן במקדש בימי שלמה (שאליו הוא גם היה קרוב, על-פי הסיפור), דרך ימי יחזקאל, וכלה בימי בית שני… האם ייתכן אפוא שגם צדוק הוא דמות פיקטיבית שהומצאה על ידי מי מצאצאיו המדומים? פחות סביר – אבל עדיין אפשרי. ובדיוק כאן נכנסים לתמונה אותם המחקרים הגנטיים, שבאים לפשפש בתולדותיה של משפחת כהן היהודית…

       והנה, כפי שהסברתי בתגובתי לעיל, המחקר הגנטי מגלה כי לשושלת של בני משפחת כהן, החיים כיום, ישנם שני אבות מייסדים אותנטיים קדומים: האחד שייך להפלוגרופ J1 P-58 שמקורה בדרום הלבנט, ונפוצה ביותר ברחבי חצי האי ערב, אשר חי לפני כ- 4000±200 שנה (כלומר מתישהו סביב 2,000 לפסה”נ ) ואילו השני שייך להפלוגרופ J2 שמקורה בצפון הלבנט, ונפוצה ביותר במרחב שבין צפון סוריה לקווקז, אשר חי לפני כ-3,100±200 שנה (כלומר מתישהו סביב 1,100 לפסה”נ). מבין שני האבות הללו – שהיו אנשים אמיתיים לגמרי, ולא יצורים ספרותיים – נראה כי האב הקדמון השני, שנולד מתישהו סביב המאה ה-11 לפסה”נ, מתאים לתארוך של “צדוק” התנ”כי – זה שלפי הסיפור חי בימיהם של דוד ושלמה, והיה מייסדה של שושלת כהנים מפוארת…

       ורק דבר נוסף אחד אפשר להגיד על אותו “צדוק” (זה הגנטי לפחות) הוא בא ממשפחה אחרת לגמרי מזו של שאר הכהנים, ובניגוד למוצא הדרומי שלהם – שנמצא מתאים למי שבאו מהמדבר עם איזה אוהל וארון מקודשים (ואולי גם איזה נחש נחושת, כדרכם של השוסים הנוודים [וראה אהל המקדש המדייני בתמנע, לדוגמא]) – המוצא הקדום שלו נמצא מתאים למי שבא מארצות החתים והחורים (וכנראה היבוסים)…

       https://www.familytreedna.com/public/cohenbrazil/default.aspx

       ועכשיו, אם יש עוד הערות ו-או קושיות ספציפיות – אשמח לשמוע להשיב…

2. בס”ד ז’ בחשון תשע”ה

   בראשית יד הוא הקדמה ראוייה לפרק הבא, שבו כורת ה’ ברית נצח עם אברם וזרעו. בפרק יד מתגלה שיש באברם התכונה הבסיסית שמבלעדיה לא ניתן לכרות ברית: תכונת הנאמנות.

   יש לאברם העברי כל הסיבות המוצדקות להישאר ספון באהלו, ולא לצאת למלחמה במלכים ששבו את אחיינו. לוט בגד בו ונטש אותו. ולא עוד אלא: התחבר לאנשי סדום הרעים והחטאים, יריביו המרים של אברם, המבטאים באורח חייהם את ההיפך הגמור מדרכו של אברם, המנחיל לעולם את דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט.

   הבשביל אותם רשעים וחטאים, ובשביל אחיינו הבוגד – ייצא אברם להילחם בארבע המעצמות, החברות הקבועות של ‘מועצת הביטחון’ של אותם הימים? מה עוד שאברם הוא ‘עברי’, בן עבר הנהר, גר בארץ! האחד בא לגור וישפוט שפוט?

   ובכל זאת, אברם אינו נוטש את בן אחיו. הוא זוכר לו את קירבת המשפחה ואת חסד נעוריו, ולכתו אחריו בארץ זרה. בכך הוכיח אברם שיש בו מידת הנאמנות וראוי הוא לכרות ברית אמונים עם אלקיו, ברית נצח שלא תופר, יהיה אשר יהיה!

   בעוד אברם נשאר נאמן – לוט נשאר מנוכר. הוא אינו שב אל אברם. אף לאחר דורות, כשצאצאי אברם שבים לארץ, ממשיכים צאצאי לוט להפנות עורף. לא רק שאינם מקדמים את קרוביהם בלחם ומים – שוכרים הם את בלעם לקללם!

   דורות יחלפו עד שיתחיל לבוא תיקונם של בני לוט. רות, צאצאית לוט, תדבק בחמותה, צאצאית אברם, תעזוב למענה את עמה ומולדתה ותלך ללקט בשדות זרים, רק כדי להקים שם לבעלה המת ולא ליטוש את חמותה לעת זקנה!

   עתה נסללה הדרך ללידת הגואל, שלו יקים ה’ בית נאמן, שיהווה תיקון לחטא דור הפלגה. האיחוד מחדש של בית לוט עם בית אברם, מסמן את ראשית הדרך לאיחודו מחדש של עולם שנקרע.

   אולי לא בכדי נקרא אברם ‘עברי’. הוא צאצא של עבר שנשאר נאמן לאלקיו כשהאנושות כולה עברה לניכור, ניכור מאלקיה וניכור בני האדם אלה מאלה. העברי הוא זה ה’עובר בברית’, המסוגל לצאת מהאנוכיות, ולצעוד לעבר ה’אחר’.

   בברכה, ש.צ. לוינגר

   השם ‘מלכיצדק’, הוא כנראה שם קבוע למלכי שלם. אף בימי יהושע נקרא מלך ירושלים ‘אדני-צדק’. השם דומה, אך מה רב ההבדל! ‘מלכיצדק’ שבימי אברם תומך בו ומברכו בנצחו את קואליציית ‘ארבעת המלכים’. לעומתו מקים ‘אדני-צדק’ שבימי יהושע קואליציה של חמישה מלכים להילחם בבני אברם השבים לארצם.

   לעומתו, נוהג יהושע כסבו אברם. ומגן על ארבע הערים שכרתו עמו ברית, כנגד ברית חמשת המלכים שיצאו נגדם. בני ישראל שומרים אמונים לבני בריתם, וה’ שומר להם את הברית שכרת עם אבותם לתת להם את הארץ.

   • מזמור קי , הפותח: ‘מזמור לדוד, נאם ה’ לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך, מטה עזך ישלח ה’ מציון רדה בקרב איביך…’, הוא מזמור נבואי המבשר הצלחה ועזר אלקי למלך המולך בציון. מיהו מלך זה, שהמשורר, על פניו דוד המלך, קורהו: ‘אדוני’?

     רש”י ורס”ג מפרשים (בעקבות חז”ל, נדרים לב,ב) ש’אדוני’ הוא אברהם. המזמור כולל לפי זה דברי שבח לאבי האומה, אך יש בו גם נבואה לעתיד: ‘נשבע ה’ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק’, ומפרש רש”י, שה’ מבטיח לאברהם: ‘ממך תצא הכהונה והמלכות, להיות בניך יורשים את שם, אבי אביך, הכהונה והמלכות שניתנו לו’. אברהם מעביר לבניו אחריו את תכונותיו של שם (הוא מלכיצדק, כפי דברי חז”ל), ששילב כהונה ומלכות, מנהיגות מדינית ורוחנית יחד.

     לעומתם אומר רבי אברהם אבן עזרא: ‘והנכון בעיני, כי זה המזמור חיברו אחד מהמשוררים על דוד’. ראב”ע מביא כמה דוגמאות למזמורים בהם הכותרת ‘לדוד’ אינה במובן ‘מאת דוד’, אלא: ‘אל דוד’. כל במזמור כ: ‘למנצח מזמור לדוד יענך ה’ ביום צרה’, ובמזמור כא: ‘למנצח מזמור לדוד ה’ בעזך ישמח מלך’. בדרך זו הלכו, בעקבות ראב”ע רבים מהמפרשים. לפי זה, ‘אדוני’ אליו פונה המשורר הוא דוד.

     גם ר’ עמוס חכם בעל ‘דעת מקרא’ הלך בדרכו של ראב”ע. את פסוק ד: ‘נשבע ה’ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק’ הוא מסביר: ‘אתה, המלך, תהיה לעולם משרת לפניי…. שכמו הכהן, כן גם המלך הצדיק הוא משרת לה’ ותפקידו כתפקיד הכהן, להרים את קרן התורה ולהדריך את העם ביראת ה’ ובעשיית משפט וצדקה…’.

     את הביטוי ‘על דברתי מלכי צדק’ הוא מסביר: ‘על פי הדברים המסופרים על מלכי צדק שבימי אברהם שהיה מלך ירושלים וכהן לא-ל עליון’. תמיד כינו מלכי ירושלים את עצמם: ‘מלכי צדק’, ‘אדוני צדק’. כעת מגיע דוד שבאמת יגשים ייעוד זה, ‘כמו שאמר דוד על עצמו: “לי דבר צור ישראל: מושל באדם צדיק מושל ביראת אלקים (שמואל ב’ כג,ג)’ – מנהיג מדיני ורוחני גם יחד.

     מאחד המדרשים (מובא בילקוט שמעוני בשם ‘ילמדנו’) נראה שהמזמור מנבא על הגואל העתידי, שלו אומר המשורר: ‘מטה עוזך ישלח ה’ מציון – איזה מטה? זה מטה של יעקב… והוא המטה שהיה ביד משה… והוא המטה שהיה ביד אהרן… והוא המטה שהיה ביד דוד… והוא המטה שההיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז, והוא עתיד לימסר ביד מלך המשיח ובו עתיד לרדות את עובדי אלילים’.

     המשיח ממשיך במנהיגותו הן את הנביאים, יעקב משה ואהרן, והן את מלכי ישראל. הוא מולך לא רק על ישראל אלא גם על אומות העולם. המעגל נסגר. כמלכי צדק שבימי אברהם, חוזר מלך ישראל להיות מנהיג רוחני ומדיני, לא רק של עם ישראל, אלא של האנושות כולה.

     • רעיון מקורי מאוד לגבי מזמור קי מביא פרופ’ יהודה אליצור, במאמר בשם “דרכו של מלכיצדק מספר בראשית לספר תהילים”.
       לדעתו הכוונה ליהושפט (יהו-שפט = מלכי-צדק!) והוא מוכיח זאת מלשונות המזמור –
       http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/ber4eli-1.htm

       בין השאר הוא שולל לחלוטין את הזיהוי של ‘אל עליון’ עם ‘אל’ ו’עליון’ הכנענים, ע”ש.

     • ההצעה של אליצור לגבי יהושפט מעניינת ואולי אף נכונה.

       לעומת זאת, הצעתו לגבי אי-הזיהוי של ‘אל’ הישר-אלי הקדום עם ‘אל’ הכנעני קצת מביכה. במיוחד הטענה לפיה ‘אל’ ו’עליון’ הם שני אלים נפרדים בגלל שכתוב “אל ועליון” עם ו’ החיבור…

       מענין אם הוא גם מבין ש’יהוה’ ו’עליון’ זה לא אותו אחד גם לפי מה שכתוב בתהילים:

       “יַרְעֵם מִן-שָׁמַיִם יְהוָה, וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ”…

       והנה גם אצל ישעיהו אפשר לומר שיש ‘אל’ ויש ‘עליון’:

       “אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הילֵל בֶּן-שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל-גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה–מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל, אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶעֱלֶה עַל-בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן”.

       ואצל בלעם מצאנו בכלל ש’אל’, ‘עליון’ וגם ‘שדי’ הם שלוש יישויות שונות:

       “נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל, וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם”… :-)

   • “לעומתו מקים ‘אדני-צדק’ שבימי יהושע קואליציה של חמישה מלכים… לעומתו, נוהג יהושע כסבו אברם. ומגן על ארבע הערים שכרתו עמו ברית…”
     יפה! א”א, חיי ראשי כי עברתי בין בתרי מחקרי ספר יהושע די בכל אתר ואתר ולא ראיתי שמישהו עמד על כך!

3. Pingback: חידת בראשית י"ד ואברם העברי – חלק ב | ארץ העברים

4. Pingback: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לְאֶרֶץ הָעִבְרִים | ארץ העברים

5. Pingback: בראשית יד ואברם העברי (מיחזור) | ארץ העברים

6. אתה מזכיר לי את זליגמן

7. קראתי בעיון רב את הגירסה הגנטית ביחס לכהנים . האם אתה מכיר מחקר שבדק שלדים של המתנחלים במאה ה12 – 13 על גב ההר ? לדעתי , אם אכן אלה הגיעו ממצרים חייב להיות בהם גנום מצרי-אפרקני באחוז גבוה . וכנעני באחוז נמוך יותר . את התוצאות צריך לבדוק מול גנום של הכנענים שחיו מתחת להר שם אמור להעדר הגנום מצרי-אפריקאי…..

8. ובכן, לצערי אני לא מכיר שום מחקר שנעשה על האוכלוסיה הישראלית הקדומה שהתנחלה בגב ההר המרכזי בראשית תקופת הברזל. ייתכן שיש בעיה עם הרבנות (או שמא עם הרשות הפלסטינית) בעניין זה. מה שאני כן מכיר זה שתי דגימות מתקופת הברזל שנלקחו ממגידו ומאבל בית מעכה, ומספר דגימות מבית הקברות באשקלון – שמראות את ההשפעה של ההגירה הפלשתית מדרום אירופה לאזור זה…

   https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://www.cell.com/cell/pdf/S0092-8674(20)30487-6.pdf&ved=2ahUKEwjkldG54Nr0AhVQ-6QKHbcgAGUQFnoECAgQAQ&usg=AOvVaw15s6lHbc383Pidk6dqi0dN

   לפי שתי הדגימות (בלבד) ממגידו ואבל בית מעכה, נראה שהאוכלוסיה שם בתקופה זו הייתה די דומה לאוכלוסיה מתקופת הברונזה – כלומר תערובת של כ-45%-55% דנ”א של אוכלוסיית לבנט פרהיסטורית מהתקופה הניאוליטית (שדי דומה לזו של צפון מזרח אפריקה וחצי האי ערב ברמת הדנ”א האוטוסומאלי, ולכן ודאי קשה להבדיל ביניהן) מעורבת בכ-55%-45% דנ”א של אוכלוסיות שהגרו לכאן מצפון, מכיוון איראן והקווקז וטורקיה וצפון סוריה, במהלך תקופת הברונזה…

   את סוגי ההפלוגרופס של כל הדגימות איני מכיר…

   מה שכן, נראה לי שיש לך טעות לגבי אופי הציפיות שלך. מכיוון שאתה מקשר, בטעות, את תקופת ההתנחלות של סוף המאה ה-13 וראשית המאה ה-12 לפסה”נ עם הגעה של קבוצה כלשהי מכיוון מצרים… מה שכנראה קרה בפועל זה שהגיעו שתי קבוצות אחרות בתקופה זו: אחת של מהגרים שהגיעו מצפון, מכיוון חרן וסביבתה; וקבוצה שניה של שוסים נוודים, מבני חבר שבטי הקיני, שהגיעו עם אלוהיהם החדש ‘יהוה’, מכיוון מדבריות הדרום – מאזור שעיר ופארן ושדה אדום…

   הקבוצה האחרונה שהגיעה מהמדבר, וכנראה יזמה את הקמת המזבח בהר עיבל בסוף המאה ה-13 לפסה”נ, אמנם הביאה לנו את המסורות על התגלות האל ‘יהוה’ בחורב שבארץ מדין, ואת מסורת הנדודים במדבר – ברם, נראה שלא היה לה דבר וחצי דבר עם מסורת יציאת מצרים (כנראה הקשר העיקרי שהיה להם עם המצרים הוא שיתוף פעולה בכריית נחושת ומסחר סביב מכרות הנחושת והטורקיז בדרום, ומדי פעם חלקם כנראה גם ירדו להשקות את מקניהם במצרים, בשנות בצורת קשות מדי)…

   מי שהביא לנו באמת את מסורות יוסף ויציאת מצרים היו דווקא (ואולי באופן לא כל-כך מפתיע) אנשי “בית יוסף”, שהיו כבר קבוצה מקומית ותיקה מאוד, אשר כבר ישבו אז סביב מקדש “בית אל ברית” הקדום של שכם, מזה כ-350 שנה (מאז גורשו/ברחו אבותיהם ממצרים בימי גירוש החיקסוס, בראשית המאה ה-16 לפסה”נ), התרועעו שם עם כל מיני “עפירו” וגילגלו את סיפורי יוסף ויציאת מצרים בלילות השמירה הארוכים מסביב למדורה שליד המקדש (ואולי גם איזה קבר של יוסף, שהיה באזור)…

   מבחינת הראיות הגנטיות לכך, ניתן רק לומר שאצל אחינו השומרונים אנו מוצאים שכל המשפחות המיחסות עצמן לשבטי מנשה ואפריים נושאות הפלוגרופ J2 צפונית (שדי דומה להפלוגרופ היבוסית לבית צדוק) – חוץ מהמשפחה של יהושע, משבט אפרים, שנושאת דווקא הפלוגרופ *J1c3d כמו של חצי ממשפחת כהן שלנו (זכר לימים שבהם יהושע הקיני עלה מהמדבר עם בני משפחתו, וחלקם הסתפחו לשבט אפרים [אלו שלא הפכו לכהנים-לויים, או הודחו מהכהונה בימי ירבעם])… ובאשר לכהנים השומרונים: אלו באמת נושאים הפלוגרופ מצרית למדי דווקא: E-M78… ייתכן אולי שהם נצר לאיזו משפחת כהנים-לויים אחרת, ממוצא מצרי (כושי-פנחסי?), שעלתה עם בני יוסף לכנען עוד בימי גירוש החיקסוס, והפכה למשפחת כהונה ראשית במקדש בית אל (לפי הסיפור כהני בית אל לא היו ממשפחת הקינים הלויים שעלו מהמדבר, והשתתפו לימים בהחרבת שכם, אלא קבוצה אחרת שירבעם בן נבט מינה לכהונה – ואולי נמנו על איזו משפחת כהונה קדומה משכם, בירתו של ירבעם)…

   העובדה שדווקא לכהני השומרונים (לפי המקרא “מצאצאי כהני העגלים הרשעים מבית אל”) יש הפלוגרופ מצרית J-M78; והעובדה שדווקא למשפחת יהושע משבט אפרים השומרונית יש הפלוגרופ מדברית J1 כמו של כהנינו – בניגוד לשאר בני שבטם שנושאים הפלוגרופ J2 – אלו שתי עובדות מעניינות. הלא כן, יעקב???..

9. אם הבנתי נכון את הוויכוח בדיון אז הוויכוח, בין היתר… הוא על האם יש קשר בין מלכיצדק לכוהני בית צדוק מבני אהרון?
   אם כן אז לא צריך להתאמץ. אם אני זוכר טוב כוהני בית צדוק במגילות דבר יהודה קושרים את עצמם למלכיצדק. הוא מוזכר במגילות כמי שעלה השמימה כמו חנוך. גם הוא כמו חנוך גיבור תרבות של כוהני בית צדוק. הוא מוזכר כמי שהיה מלך במקום גורן ארוונה, שזה המקום הקדוש להם.
   ממליץ לחפש את הניתוח של פרופסור רחל אליאור בנושא.

   • בתור עובד ישראלי פשוט, מה לך להכניס את ראשך בין הרי הכהנים העילאיים והמתנשאים? :)
     בכל מקרה, כל מה שכתבתי בפוסט הוא זה:
     “2. אזכורו של מלכיצדק – אביה המשוער של משפחת צדוק הכהן שזכה בכהונה בימי שלמה, המוזכר גם בתהלים (קי, ד).”
     ודוק – צדוק הכהן, זה מהתנ”ך – לא הצדוקים המאוחרים. עכשיו ברור שהצדוקים קושרים את עצמם קודם כל ל”בית צדוק” שמופיע במפורש ביחזקאל (ולא צריך מגילות גנוזות לזה) + בנוסף יש מגילה נידחת בשם “מגילת מלכיצדק”* שמזכירה אותו אם כי בלי קשר לכהני בית צדוק ככל שהבנתי (מצ”ב קישור לטקסט:
     maagarim.hebrew-academy.org.il/Pages/PMain.aspx?misyzira=60001)
     אכן פרופ’ אליאור האריכה למעניתה בנושא, והביאה ראיות עקיפות לכך שהצדוקים ראו בעצמם ממשיכי שושלת הכהנים מאדם דרך נח ודרך מלכיצדק – אבל גם שם לא ברור אם הם ראו עצמם צאצאים שלו, כמו שחז”ל כבר דרשו, שמלכיצדק הוא שם בן נח:
     https://benyehuda.org/read/21536

10. Pingback: שָׁלֵם – עיר הבירה העברית | ארץ העברים

11. Pingback: תורה ברורה – בראשית יד ופרשת לך לך | ארץ העברים