מה לעזאזל?… (חלק ב)

בחלק הראשון ניסיתי להבין את הרקע לטקס השעיר המשתלח, שכמוהו היו רבים ברחבי העולם העתיק, ואחד מהם שרד אפילו עד ימינו, בדמות מנהג הכפרות הנוהג בכמה ק”ק – והמסקנה הברורה היא שהטקס נועד להעביר בעיה מסוימת מהאדם אל בעל חיים כלשהו, מתוך הנחה שבעל חיים יכול לייצג את האדם, שכן הוא שווה לו במובנים מסוימים. בתשובה לשאלה מיהו האדם אותו מייצג השעיר, הצעתי שתי תשובות ממקורות היהדות – הראשונה והפשוטה שבהן היא שמדובר בעם ישראל, והשנייה שחודשה ע”י בעל ספר היובלים + פרופ’ קארמייקל היא, שמדובר בחטא מכירת יוסף, עיינו שם.

כעת אפנה ברשותכם לשתי תשובות נוספות, בהסתמך על רעיונותיהם המעניינים של כמה אנתרופולוגים (היתרון של האנתרופולוגים על פני חוקרי מקרא, למשל, הוא שהם מתבססים בהשערותיהם גם על עובדות…:) – אבל לשם כך דרושה הקדמה קצרה. קראו עוד

מה לעזאזל?… (חלק א)

scapegoatבמסגרת נסיונותיי למצוא תשובות חדשות לשאלות נדושות (ע”ע “לפשרו של ראש השנה“), אדוש הפעם בשאלה שבכותרת הפוסט, שבאנגלית פשוטה ניתן לתמצתה כך: whatta (azaz)hell?!
ואני לא מדבר על השאלות הלא פתורות לגבי פרטי הטקס, כמו מהי “ארץ גזרה” ומהו “עזאזל”, האם השעיר נהרג או רק שוּלח וכדומה; אני מתכוון למהות הבסיסית ביותר של הטקס, שלפיה השעיר נועד לשאת עליו את עוונות בני ישראל ולסלקם מהמחנה – מה שמעמיד בסימן שאלה כמה עיקרי יסוד ביהדות:

(כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. (כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה… (ויקרא טז)

קראו עוד

סקירת מאמרי “בעיני אלוהים ואדם” בעיני אברם העברי

Beinei_Elohim_Veadam_Glassesאחרי הסקירה הכללית של הספר “בעיני אלוהים ואדם”, חשבתי לשתף איתכם את הסיכום המפורט יותר של המאמרים שבו – וכך לסייע למבקרים (לטוב ולמוטב) להבין טוב יותר מה בעצם יש בספר לפני שקופצים למסקנות לגביו, ואולי גם לעזור למי ש(כמוני) מוצא את עצמו עם כמה דקות פנויות מול ספר גדול וכבד ותוהה מה לקרוא קודם…
מכיוון שהערתי בפוסט הקודם בגנות ‘האסכולה הישראלית’ שנמנעה מלנקוט נימה אישית במאמריה, אמרתי לעצמי ‘קשוט עצמך’ והוספתי בסוף כל סיכומון את דעתי האישית לחלוטין על המאמר.

תיהנו!
קראו עוד

תורה בין אלהים ואדם – על הספר “בעיני אלוהים ואדם”

Beinei_Elohim_Veadam_Graphאם יורשה לי להפליג לעתיד הרחוק, אני משער שבניתוחי הפוסט-מורטם של התמודדות האורתודוקסיה היהודית בתקופה הפרה-גלאקטית עם מחקר המקרא, ייזכרו העשורים הראשונים של המאה ה-21 ככאלו בהם הבשיל המהפך – שאז יהיה ברור מאליו – מהאמונה האורתודוקסית הקלאסית בתורה מן השמיים לאמונה מורכבת יותר של ‘שמיים בתורה’.
וכך אולי ייכתב באחד מאותם ספרי פוסט-מורטם (‘יהדות כדור הארץ – בין שימור לשינוי’, מעלה-מאדים, 2102):

המאה הקודמת נפתחה בוויכוחים פנים-דתיים מרים שראשיתם בחוברת שהוציא הרב צבי טאו, מראשי הזרם שכונה אז ‘חרדי-לאומי’, ובו תקף בחריפות את לימוד התנ”ך האקדמי ואפילו את זה הישיבתי שאינו לפי מסורת חז”ל. רבנים מזרמים דתיים מתונים יותר הגיבו לדברים, והפולמוסים שהתפתחו בעשור הראשון של המאה וכונו “תנ”ך בגובה העיניים”, הובילו בעשור השני להוצאתם של כמה ספרים שחשיבותם התבררה רק בדיעבד – הראשון היה ‘הויה או לא היה’ (עין צורים IL 2011) שחובר ע”י רב אורתודוקסי, והציע תיאולוגיה ‘רזה’ – מעורפלת אך חדשנית – לשאלת תורה מן השמים; שנתיים לאחר מכן יצא הספר ‘עד היום הזה’ (ת”א IL 2013), שחובר גם הוא ע”י רב אורתודוקסי, והציג לראשונה חלק נכבד מטענות ביקורת המקרא בצורה גלויה וכנה, דבר שהיה חסר תקדים בעידן ההוא; ושנתיים מאוחר יותר יצא לאור הספר ‘בעיני אלוהים ואדם’ (ירושלים IL 2015) שהכיל כבר מספר רב של מאמרים שנכתבו על ידי רבנים וחוקרים אורתודוקסיים – שרובם טענו בצורה זו או אחרת שניתן להיות יהודי מאמין גם בידיעה שהתורה אינה מהשמים במובנה הפשוט…

קראו עוד

בין המְצָרִים, בִּכּוּי התמוז ומנהגים מאגיים נוספים

אולם בני אדם באים, לעתים קרובות, לכלל מצוקה גדולה כל כך, עד שכל עצתם מתבלעת… ובתחנונים יבקשו עצה מכל איש; ואין לך עצה סרת טעם, מופרכת וחדלת שחר שלא ינהגו על פיה… הדבקים ביותר בכל מיני אמונות תפלות הם אלה הלהוטים ללא שיעור אחר דברים שאין בהם ודאות. וביותר כשהם שרויים בסכנה וקצרה ידם מהושיע לעצמם, הריהם משוועים כולם לעזרת שמים בנדרים ובדמעות כנשים(שפינוזה, הפתיחה למאמר תאולוגי-מדיני, בתרגום ח’ וירשובסקי)

בין פרשיית הרש”ע מהצפון לפרשיית המים האסורים בשתיה בשל התקופה עובר קו אחד ברור עליו הצביע שפינוזה לעיל. מפתה היה לקונן בגאווה מסותרת שהנה, לא השתנה כלום מאז המאה ה-17 וכו’, אבל האמת שחלק גדול (אם כי דומם) של הציבור הישראלי די רחוק מהגישה הזו, והתגובות הבריאות לפרשיות הנ”ל ודומותיהן יוכיחו. אמנם נראה שבניגוד לפרשייה הראשונה, רוב הרבנים לא יעזו לבטל באופן חד-משמעי את נושא שתיית המים בתקופה, כמו שלא יעזו לבטל את הפנייה אליהם כדי לבחור שם לילד, או צבע רכב וכדומה…
Nedarim_49ומצאתי לכך רמז מפורש בדף היומי דהיום (נדרים מט.) – שם מביא התלמוד עצה גסטרונומית, ומעיר מייד: “ודבר זה אסור לאמרו בפני עם הארץ”.
מה הקשר? מסבירים לנו בעלי התוספות: “שמלעיגים עלינו ואומרים שאנו קובעים מילי דחוכא ואיטלולא בהש”ס…” (ועיינו שם בפירוש הרא”ש) קראו עוד