התרומה שלי למשכן – Poquito Flamenco!

פרשות תרומה + תצווה שאחריה מביאות בכנפיהן מנוחה נכונה למאמיני התעודות, כי סוף סוף הגענו למקור הכהני בטהרתו – לא צריך יותר לגזור את הילד החי לשניים (או לשלושה, ע”ע מעמד הר סיני), ואפשר לאפסן את הצבעים בקלמר ולהתפנות להתעמק בכתובים כפי שהם!
הבעיה שהכתובים כפי שהם הם… די משעממים. את מה שהיה לי לחדש בנושא כתבתי בזמנו בפוסט שנקרא “המשכן המדומיין” אבל כאן זה לא פודקאסט שבו ממחזרים חומרים ומעלים גירה, ולכן במקום לכתוב על מה שיש בפרשה, החלטתי לכתוב על מה שאין בה – ואני מתכוון לכל עולם המוסיקה המקודשת, שנעדר לגמרי מהתורה כולה. אלא שלפי ספר דברי הימים, התפקיד המרכזי של המקדש – לו הוקדשו פרקים שלמים – הוא דווקא שירת הלויים ונגינתם, לעומת נושא הקרבנות, למשל, שכמעט לא מפורט שם!

אכן בזמנו העליתי למסקנה שהמוזיקה העברית המקורית, זו שממנה התפתחה שירת הלויים, איננה אלא מוזיקת הפלמנקו, אשר על כן הגיע הזמן להחזיר קצת את עטרת הבלוג ליושנה (לפי התיאור הרשמי, הבלוג אמור לעסוק גם בפלמנקו!) ולשתף איתכם קטע יפהפה של אחד ממובילי דור העתיד של הפלמנקו, Luciano Ghosn (אין לי מושג אי להגות את זה – הוא ממוצא לבנוני-איטלקי) – וכאן הוא מלווה בשני פרחי כהונה שמקיימים מ”ש “נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף”:

קראו עוד

תהלים בנוסח ספרד

בין שאתה יהודי פשוט שאומר קפיטלאך תהלים בתפילה ו\או בבית הקברות, בין שאתה נוצרי פשוט שמזמר תהלים בכנסיה, ובין שאתה חוקר מקרא ממוצא ארי, תהלים הוא ללא ספק ה-ספר המקראי האהוב ביותר. כמות הפירושים על הספר היא בלתי נתפסת, החל מפירוש תהלים של רבי (ע”ז יט:), דרך פירושי אבות הכנסיה ועד הפירוש לעשרת פרקי התיקון הכללי של ר”נ מברסלב. לפופולריות העצומה שלו תרמה גם העובדה שמדובר למעשה בקובץ שירים, שחלקם הגדול הולחנו במהלך השנים – ממזמורים גרגוריאנים עתיקים, דרך קנטטות של באך, וכלה בשירים מודרניים כמו “Rivers of Babylon” (קלז) ואפילו “Shadow of Deth” (כג) בגרסת רוק כבד (!) של Megadeth.

תהלים בנוסח ספרד (=פלמנקו)

ולמרות כל הפופולריות העצומה הזאת, לא זכיתי לראות עד היום אף מפרש, חוקר או תילים-זאגער ששם לב לקווי הדמיון המפתיעים בין מזמורי התהלים לבין… מזמורי הפלמנקו, ואף אני הק’ כשכתבתי על הפלמנקו כשריד של המוזיקה העברית המקורית לא זכיתי להבחין בכך.

מה זה באמת פלמנקו?

מה זה באמת פלמנקו?

[אתנחתא מוזיקלית – אני מנחש שכישראלים מצויים, המושג שלכם על פלמנקו הוא בערך המושג של יליד אינדיאני על מוזיקה חסידית – אז אולי תשקלו לקרוא את דבריי אלה ואז לחזור לכאן?]

כבר חזרתם?! טוב, שיהיה… בקיצור, הפלמנקו הוא עולם תרבותי רחב ועמוק, שחלק ממנו בא לידי ביטוי בשירה, נגינה וריקוד. מה שמעניין הוא, שעולם השירה של הפלמנקו די שונה ממה שאנחנו מכירים במוזיקה המערבית – לא (רק) באקורדים או בטכניקות הנגינה, אלא (גם) במילים ובדרכי ההבעה.
ומה שיותר מעניין הוא, שהמאפיינים המיוחדים של הפלמנקו, הם בדיוק אותם אלו של מזמורי תהלים! יש לי אפילו הוכחה נפלאה לכך, אבל שולי הפוסט הזה צרים מלהכילה, לכן אנסה לתמצת הכל בשלושה סעיפים קצרים, יחסית: התוכן, הכותרות, והמבנה הכללי. קראו עוד

רקוויאם ספרדי – 5 שנים להסתלקותו של פאקו

Paco_de_Lucia_1947_2014היום לפני 5 שנים (26/2/14) נפטר מהתקף לב מפתיע פאקו דה לוסיה, כשהוא בן 66. למי שחדש כאן בבלוג אזכיר שפאקו היה גדול אמני הפלמנקו* מאז ומעולם, אחד מגדולי הגיטריסטים מאז ומעולם, והאיש שהצליח במו 10 אצבעותיו להפוך את הפלמנקו מתופעה אקזוטית שולית יחסית, לאחד הזרמים החשובים במוזיקה המערבית המודרנית (למעט בישראל הלבנטינית:).
*כהרגלי אפנה את מי שחושב שפלמנקו הוא רקדניות עם קסטנייטות, לפוסט הזה, הזה ואולי גם הזה.

מכיוון שידי חובת הספד קצר יצאתי בפוסט “אני גיטרה” שכתבתי אז, הנה כאן מקום איתי להרחיב קצת לגבי התרומה יוצאת הדופן של פאקו לעולם המוזיקה בכלל והפלמנקו בפרט. קראו עוד

אבולוציית הפָנְדָנְגוֹ

Homo_Flamencosאחרי דיונים ארוכים ועקרים בדבר מטרת היקום, החיים וכל השאר, אין לי אלא להציע משהו שגם חסידי התכנון התבוני יוכלו להסכים עליו – והוא המוזיקה, וליתר דיוק – הפלמנקו. הרי מה שמייחד את האדם משאר יצירי האבולוציה הוא לא הטכנולוגיה (גם עורבים משתמשים בכלים), לא הדיבור (גם תוכים מדברים) ואפילו לא התודעה (גם לקופים יש, כנראה) – אלא יכולת הנגינה בכלים, ומעל לכל – בגיטרת הפלמנקו, שעליה ניתן לומר בזהירות כי בשבילה נברא העולם. אגב, גם ההודים – שכזכור מהפוסטים הקודמים דוחים בבוז את התפיסה היהודית-נוצרית בדבר האדם כנזר הבריאה – גם הם טרחו לפתח את אחד מכלי המיתר המורכבים בעולם, הלא הוא הסיטאר; וכאן תוכלו לצפות במפגש-על בין גדול אמני הסיטאר, ראווי שנקר, וגדול אמני הפלמנקו, פאקו דה לוסיה – בבחינת ייחודא עילאה דאבא ואימא כנודע ליודעי ח”ן. בכל מקרה, גם הפלמנקו לא ירד כפי שהוא באש מן השמים, אלא עבר תהליכים מעניינים של אבולוציה – ועל כך מייד. קראו עוד

אנֹכי העיט – אברם, אכילס, קזאנצידיס

התנצלות המחבר: מכיוון שעול טרדות הפרנסה השתרג על צווארי (אני במעבר תפקיד, וקשה חפיפה לישראל כספחת) לא זכיתי להשלים את המדרש היווני שפצחתי בו בפרשת לך-לך. בשורות הבאות אני משלים את חובי לאנושות בכלל ולמלכות יוון בפרט, אלא שהדברים נכתבו כלאחר-יד, מקוצר רוח ומעבודה קשה.

תקציר הפרק הקודם

Woman_Bouzouki_Birdב’ציפור ישראלית בגלות יוונית‘, ניסיתי להסביר את משמעות הבהמות והציפור(ים) בברית בין הבתרים. פתחתי בפירושו האלגורי של פילון, המשכתי לפירושו ה’גלותי’ של הרד”ק, ולבסוף הצגתי את פירושו (הגלותי אף הוא) של רד”צ הופמן ולפיו הבהמות המשולשות הן שלושת דורות גלות מצרים, והציפור היא הדור הרביעי שעתיד להשתחרר ולצאת ממצרים. הקישור בין גלות לציפור הזכיר לי פיסקה ארוכה בתיקוני הזוהר שדורשת כמה וכמה פסוקים ‘ציפוריים’ כמכוונים לגלות ישראל \ השכינה, היא ה’אימא הקדושה’ עליה נאמר “שלח תשלח את האם”.

מכאן הפלגתי על כנף ציפור אל השירה היוונית המודרנית בה גיליתי באופן מפתיע את המוטיב המשולש גלות-ציפור-אמא החוזר שוב ושוב בכמה שירים מפורסמים מאוד (לפחות ביוון, מקווה שבזכותי גם בישראל…)
מה שנשאר להסביר באותה ברית בין הבתרים הוא מה תפקידו של… קראו עוד