Home » מקרא » נוסח המקרא – פרשת חיי שרה

נוסח המקרא – פרשת חיי שרה

(ליקוטי ניצוצות מהביבלי"א העבראיק"א שטוטגארטנזיה – BHS)

סופו של הפסוק הראשון בפרשה (בראשית כג א) נדמה כאריכות דברים מיותרת:

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה

ואכן רש"י במקום, ומקורו במדרש חז"ל כמובן, מסביר כי התוספת באה ללמדנו שכל שנותיה היו שוות לטובה.

אך מסתבר כי הן תרגום השבעים (=התרגום היווני לתורה) והן הוולגטה (=התרגום הלטיני לתורה) תרגמו בפשטות:

ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים

כלומר, ללא שלוש המילים האחרונות (וגם ללא החזרה הכפולה על "מאה שנה ועשרים שנה" – אך זה ניתן להסבר כתרגום ענייני ולא מילולי, מה שאין כן שלוש המילים האחרונות, שאין דרכם של התרגומים להחסיר מילים שלימות בפסוק).

אם נשווה את פסוקנו לפסוק דומה בבראשית מז כח: "… ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה", נראה כי נוספה המילה "שני" בהתחלה, אך אין סיומת של "שני חיי יעקב".

מכאן מציעה ה- BHS את התיקון הבא:

ויהיו שני חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה

ואיך נוספו שלוש המילים בסוף? פשוט כך:

שני חיי שרה

סופר מסוים שם לב שחסרה המילה "שני" בתחילת הפסוק, והוסיף בין השורות "שני חיי שרה" (לו היה מוסיף רק "שני" לא היה ברור היכן להכניס זאת)

המעתיק הבא אחריו ראה את התוספת וחשב שהיא אמורה להיות סיומו של הפסוק – והוא אכן הוסיף זאת לסופו של הפסוק, תוך שהוא משאיר את תחילת הפסוק כפי שהיא – בלי המילה "שני".

ואם זה נראה מוזר, שורו הביטו וראו את הקטע הבא ממגילת ישעיהו הגדולה שנמצאה בקומראן (טור 33, פרק מ פס' א) – ושימו לב לחיצים האדומים, המצביעים על תופעה זהה, של סופר שהוסיף מילים חסרות בין השורות:

(המשפט המסומן בקו תחתון מיועד לפוסט אחר… אבל נסו להשוות לנוסח המסורה ומצאו את ההבדלים!)

5 תגובות על “נוסח המקרא – פרשת חיי שרה

  1. אולי יש לקרוא כך:
    בראשית כג1: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה.
    ושבע שנים {היו} שני חיי שרה"
    שבע = מלא (שלם) , זכתה לחיים מלאים ושלמים – עד מאה ועשרים
    כמו שנאמר:
    בראשית ו3: "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה"

    "שבע שנים" מקביל לביטוי "שבע ימים"
    בראשית לה29: "ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו"
    דברי הימים א כג1: "ודויד זקן ושבע ימים וימלך את שלמה בנו על ישראל"
    דברי הימים א כט28: "וימת בשיבה טובה שבע ימים עשר וכבוד וימלך שלמה בנו תחתיו"
    דברי הימים ב כד15: "ויזקן יהוידע וישבע ימים וימת בן מאה ושלשים שנה במותו"
    איוב מב17: "וימת איוב זקן ושבע ימים"

    בצורה דומה אך במשמעות הפוכה יעקב מתאר את חייו:
    בראשית מז9: "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה
    מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם"

    • רעיון מעניין! אבל דורש ממש אקרובטיקה פרשנית. המספר 127 מציין כנראה משהו שלם, לכן הוא גם מופיע במגילת אסתר + אם תשים לב זהו גם מספר ההרוגים הארמים ע"י אחאב במלכים א כ, כט-ל.
      פרופ' מאיר בר-אילן כתב משהו על משמעותו של המספר הזה, אם אני לא טועה, אבל אין לי עכשיו זמן לבדוק – אני משאיר לך כשיעורי בית:)

  2. האמת היא שלפי דעתי גם במגילת אסתר לא מדובר על 127 מדינות.
    אלא על שבע (שרים/סריסים – ממשלה) ששולטים על עשרים ומאה מדינה.
    זאת מסקנה שהגעתי אליה בין השאר בעקבות דניאל:
    דניאל ו2: "שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל מלכותא"

    • תשמע, אתה הולך מחיל אל חיל! אבל בשיטה הזו אפשר להתאים כל מספר לכל מספר…
      אז קודם כל לגבי המספר 127 – יגעתי (=גוגל) ומצאתי שזכרוני לא הטעני, והנה המאמר של פרופ' מאיר בר-אילן לגבי המספר 127 –
      http://www.biu.ac.il/jh/parasha/sarah/bar.html
      וזו לשונו הזהב (עיין שם בהסבר המתימטי למספרים 'מושלמים'):
      "…127 הוא מספר מושלם 'בהסוואה'. על פי רעיון זה, המספר 127 ורעהו המודרני 10 (כגון במשפט: 'אתה 10') מבטאים איכות ולאו דווקא כמות. לשון אחרת – שרה הייתה תמימה, ותמימותה ניכרת במספרה התמים (הוא המונח הערבי ל"מושלם"), ואין ספק שהאימפריה מ'הודו ועד כוש' היא תמימה, שהרי היא מציינת שלטון בכל העולם כולו."
      והוא מביא ראיה נוספת מהרודוטוס, המספר על צי של 127 ספינות יווניות – מספר מוגזם לדעת ההיסטוריונים, וגם הוא מסמל שלימות ולא כמות מדויקת.

    • עכשיו לגבי דניאל ו ב ("לאחשדרפניא מאה ועשרין") –
      בדקתי בכתי"ק של ה- BHS והנה מסתבר כי בתה"ש של אוריגנס (הקספלה) אכן כתוב 127 במקום 120! אבל בכל שאר התרגומים זה 120.
      אם כבר, יותר סביר שבדניאל הכוונה היתה ל- 20 (במקום 120), שכן אם כבר הזכרתי את הרודוטוס לעיל, הרי שהוא עצמו טוען (היסטוריה, 3,89) שהפרסים חילקו את ממלכתם ל- 20 'סטרפות' (=אחשדרפנויות). אבל אתה תטען מן הסתם שגם בדברי הרודוטוס יש לגרוס 120:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים