Home » מקרא » לו זכה בן-גוריון לגילוי אליהו – על קדמות העברים בארץ

לו זכה בן-גוריון לגילוי אליהו – על קדמות העברים בארץ

במהלך הכנס המעניין ('מחקרי יפת באהלי שם') עליו כתבתי כאן, העביר הר' יעקב מדן הרצאה קצרה בנושא העברים וקדמותם בארץ.
במהלך ההרצאה הוא הראה כיצד אגרות תל-עמארנה שופכות אור חדש על המסופר במקרא, ומאפשרות לפתור את הקשיים הבאים (לא את כולם הוא הזכיר – השלמתי עפ"י הנדרש):

  • כיצד צוו בני ישראל לקיים את טקס הברית (דברים כז = יהושע ח) באיזור שכם, בלב-ליבה של אוכלוסיה כנענית עויינת, מייד עם כניסתם לארץ?
  • כיצד ייתכן שבין כל מלחמות יהושע לא נזכרת שום מלחמה עם מלך שכם? ובכלל, לא נזכרות ערים שנכבשו באיזור שכם כולו!
  • מדוע כורת יהושע בסוף ימיו ברית עם העם (יהושע כד) בשכם דווקא?
  • כיצד הסכימו תושבי שכם להמלכת אבימלך הישראלי עליהם (שופטים ט)?
  • כיצד ייתכן שבדברי-הימים א (ז, כ-כד) מוזכר שלאפרים היו בנים שנראה שמתו בארץ, ובתו, שארה, בונה ערים כגון "בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן"? וכי הם לא היו במצרים?
  • כיצד ייתכן שבספר במדבר (לב) מוזכרים כיבושי מכיר, נכד מנשה, שבוצעו בעבר-הירדן המזרחי? וכי הוא לא היה במצרים?
  • ועוד…

ובכן, התשובה לדברי הר' מדן היא אחת – איזור שכם היה בשליטה 'עברית' (=הלא הם הח'בירו), בידי צאצאיהם של אפרים (ומנשה?) + בני ביתו של יעקב שבאו עמו מארם.
זאת בעקבות אותן אגרות תל-עמארנה מהן עולה כי בימי שהיית בנ"י במצרים, חוו בארץ כנען פלישה של ח'בירו' שהשתלטו על ערים שונות – מלך ירושלים, למשל, מתלונן כי לבאיה מלך שכם (!) משתף פעולה עם אותם ח'בירו ומאפשר להם להיכנס לארצו.
מכאן מסיק הר' מדן כי ח'בירו אלו אינם אלא בני ישראל וכו' וכו'.

יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים…

ובכן – ראשית, הרב מדן לא הביא גאולה לעולם, ולא טרח לציין כי קדמו בכך פרופ' יהודה אליצור, שאף כתב זאת ב'דעת מקרא' לבראשית – ראו למשל את מאמרה של דפנה שלזינגר ("שכם לאור מכתבי אל עמארנה"), שסקרה כבר בתשס"ב (2002) את הגישה הזו, ודחתה אותה בשל מספר סיבות.

בן-גוריון בטקס עלייה על הקרקע של בית התנ"ך העולמיאלא שמסתבר שיש מי שקדם בכך אף ליהודה אליצור, וגם אותו לא הזכיר הרב מדן למרות שדבריו ידועים ומפורסמים –
דוד בן-גוריון, ראש ממשלתנו הראשון וחובב מקרא ידוע, העלה את ההשערה הזו כבר בחוגי התנ"ך שקיים בבית רה"מ, וזכה לקיתונות של ביקורת על כך, בין השאר מפרופ' יחזקאל קויפמן.
הדברים כתובים עלי ספרו "עיונים בתנ"ך", ושמא תאמרו שאינו זמין – הלא המה כתובים גם במוסף שבת של 'מקור ראשון', במאמרה של מתיה קם (קיים גם באתר מט"ח).

אבל מסתבר שגם בן-גוריון לא חידש את הרעיון הזה –
קדם לו בכמה שנים טובות ד"ר אליהו אורבך ( Elias Auerbach) בספרו "המדבר וארץ הבחירה" (כרך א) – ואורבך, בניגוד לבן-גוריון, היה חוקר מקרא מוערך ובעל רקע אקדמי מקובל…

ביקורת מפתיעה מהאופוזיציה

הדברים יכלו להישאר ברמה של קרדיט אקדמי, ובוודאי היינו מוחלים לבן-גוריון שלא עיין בספרו של אורבך, כמו שנמחל לאליצור שלא הזכיר את ב"ג, ולר' מדן שלא הזכיר ולו אחד מהם –
אבל מסתבר שנציג 'חרות' באופוזיציה, ה"ה אליעזר שוסטק, מצא כאן מקום לרדות ב'דיקטטור הגדול', וביוני 1960 פרסם סדרת מאמרים בעיתון המפלגתי לה קרא בשם העוקצני: "לו זכה בן-גוריון לגילוי אליהו…", כשהוא רומז בכך כמובן לכך שבן-גוריון לא ידע על ספרו של אליהו אורבך.
אבל מבין-השיטין עולה כי למרות שב"ג לא ידע כביכול על ספרו של אורבך, הוא מעלה את אותם רעיונות, ואף משתמש לעיתים באותה לשון עצמה!…

הנה העמוד הראשון של המאמר, ובהמשך – קישורים לכל המאמרים (באדיבות הארכיון המופלא "עיתונות יהודית היסטורית" – JPress):

מאמרו של אליעזר שוסטק אודות בן גוריון ואליהו אורבך

מהמאמר האחרון משתמע שהיה צפוי עוד המשך (בסוף הכתבה נכתב: "ועל… – ברשימה הבאה") – אבל ככל שחיפשתי בארכיון הנ"ל, לא מצאתי – יכול להיות שב"ג הפעיל את קשריו בהסתדרות וגרם לשיבוש בעבודת המדפיסים, בבחינת "יצחק הסוף איננו"?… לאלהים פתרונים:)

אגב, את דעתי האישית על העברים התחלתי לכתוב כאן (על פרשיות שמות-וארא בלבד, יש עוד למה לצפות:)

ואגב דאגב, ראו מה בין חברי הכנסת דאז לאלו של היום, שלא לדבר על רוה"מ דאז לעומת זה של היום… ועל זה נאמר:

אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה,
כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה…

 

4 תגובות על “לו זכה בן-גוריון לגילוי אליהו – על קדמות העברים בארץ

  1. Pingback: השערת התעודות מַכָּה שנית – מַכַּת בכורות ופסח | ארץ העברים

  2. Pingback: העברים בספר שמות | ארץ העברים

  3. Pingback: חובָב, יהושע והאשה הכושית – גלוי ונסתר בספרות התורה | ארץ העברים

  4. לא פעם במסגרת לימודי המקרא והארכיאולוגיה שלי הגעתי לכל מיני השערות ומסקנות, ורק אח"כ גיליתי שמה שחשבתי כבר נאמר בעבר על ידי רבים וטובים…

    לדוגמא, פעם קרה לי שבמסגרת איזו עבודה שכתבתי באחד הקורסים של פרופ' אדם זרטל ז"ל, העלתי את ההשערה לפיה "זרח הכושי" לא היה באמת "כושי" מאפריקה, אלא אחד מאותם נוודים שקשורים במדבר דווקא (הם שבטי "כושן/מדין" שמהם גם באה אשתו "הכושית" של משה) – ואף כתבתי לכך שרשרת ארוכה של נימוקים…

    הנה מה שכתבתי אז:

    "…האזכור הבא של 'כוש' – כנראה בעבר הירדן – הוא ב'כתבי המארות המאוחרים' של פוזנר – המתוארכים ע"י אולברייט לסביבות סוף המאה ה19 לפנה"ס (אם כי, יש המאחרים אותה למאה ה18 לפנה"ס, וראה: מזר 1974: 21) – שם נזכרים שני "נשיאים" (התואר המצרי 'ור') של "כושו" (Kwšw: E50-51) בזה אחר זה, בצמוד לשני שליטים של "שותו" (Šwtw: E52-53). אולברייט הבחין בדמיון של שתי הופעות אלו לשתי התקבולות הפואטיות במקרא: "תחת און ראיתי אהלי כושן – ירגזון יריעות ארץ מדין" (חבקוק ג' 7) – כנגד: "ומחץ פאתי מואב – וקרקר כל בני שת" (במד' כ"ד 17), והבין שאלו הן שתי תקבולות נרדפות שמזהות בין 'מדין' ו'כושן' (='כושו'), ובין 'מואב' ו'שת' (='שותו'). לפיכך, הוא זיהה את האזור הגיאוגרפי של 'שותו' כאזור המקביל לזה שהפך מאוחר יותר ל'ארץ מואב', ואת שני איזורי מחייתם של ה'כושו' כמקבילים לאלו של 'מדיין' – בדרום עבר הירדן מחד, ובאזורי הנגב וסיני מאידך (מזר 1974: 17 – 18, 35). עוד "תופעת לוואי" מבורכת להבחנתו חדת העין של אולברייט הייתה, שזיהוי זה גם פתר, סוף סוף, את בעיית "אשתו הכושית" של משה, בכך שאין הכתוב מכוון פה לאשה לא ידועה אחרת, אלא ל"ציפורה" – בתו של "רעואל המדייני" עצמה (שם: 17, הערה 15).
    מלבד התקבולת שלעיל, השתמר זכרם של ה'כושים'/'כושן' הללו בעוד כמה מקומות במקרא. למשל, בפרשת מלחמתו של המלך יהורם מיהודה: "ויער יהוה על יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על יד כושים: ויעלו ביהודה ויבקעוה…" (דה"ב כ"א 16 – 17), נראה שהכתוב מכוון לישיבתם של ה'כושים' בצפון הנגב. דבר דומה יש בפרשת מלחמת אסא, מלך יהודה, ב"זרח הכושי" (דה"ב י"ד 7 – 14) – שם אין כל איזכור לכך שזרח בא ממצרים או שהיה קשור אליה, או לארץ 'כוש' שבדרומה, בדרך כלשהי. אדרבא, למרות ההגזמה הרבה בגודל צבאו, "אלף אלפים" (שם: יד 8), ומספר מרכבותיו היפה, "שלוש מאות" (שם), הרי ש"זרח הכושי" נעדר כל תואר. הקרב מתחולל בעיקר באזור חבל 'גרר' – חבל ארץ בו ישבו בד"כ נוודים המוכר כנראה גם מסיפורי המאבקים של דוד ב'עמלקים' (ש"א כ"ז 7 – 12, כ"ט 11 – ל' 21) – כשצבאו של אסא, שרודף אחר "כושים" עד גרר, מכה את כל "ערי" האזור ובוזז אותן. גם השלל מסגיר את מהותו של האויב: "וגם אהלי מקנה היכו וישבו צאן לרוב וגמלים וישבו ירושלים" (דה"ב י"ד 14). יתרה מזאת, השם "זרח", שמשמעו "אדום בהיר" (ברא' ל"ח 28 – 30), הוא גם שמו של אחד מ'אלופי אדום' מבני "רעואל" (ברא' ל"ו 17. וראה פרשת "ציפורה הכושית" לעיל); שם אביו של אחד מ'מלכי אדום': "יובב בן זרח" (שם: ל"ו 33); שם אחיו של "פרץ בן יהודה" מ"תמר" (שם: ל"ח 25 – 30); שם של אחד מבניו של 'שמעון' (דה"א ד' 24); וגם שמו של אבי משפחת לויים חשובה מצאצאי "גרשום" (שם: ו' 26,6). ונראה אפוא, שסביר יותר הקשר בין 'זרח' ובין אתנוסים הקשורים ב'אדום', בדרום יהודה ובנגב (ליד 'שמעון'); מאשר הקשר שלו למלכים מצריים 'כושיים' מסוגו של 'תירהקה' (השווה: מ"ב י"ט 9). לאור כל זאת, נראה אפשרי שגם פרשת "זרח הכושי" מכוונת לאותם "כושים" שישבו ליד "הפלשתים והערבים" הנ"ל – באזור 'גרר'"…

    רק כמה ימים אחרי שכבר גמרתי לכתוב את מה שכתבתי – והכל על דעת עצמי ולפי מיטב הבנתי הפרטית בלבד – חיפשתי בספריה אם יש גם איזה מקור נוסף עליו אוכל להסתמך; והנה, הפלא ופלא, באנציקלופדיה המקראית מצאתי כתוב בדיוק אותו דבר אשר טענתי, תוך שימוש בנימוקים דומים ומילים דומות אפילו:

    "..זרח היה ראש שבטי נוודים ונוודים למחצה בספר המדבר . בעלי דעה זו מסתמכים על חב' ג , ז , ששם באד . כושן בתקבולת למדין , וגם על הידיעות השונות שאנו מוצאים בתעודות שונות' למן כתבי המארות המצריים שמן המאה הי"ט , על שבטי כושים הנודדים בגבול הדרומי של הארץ , וכמו כן על טיב השלל . סברה זו היא הנראית ביותר , ואף מסייע לה שהשם ד'רח נמצא בערבית דרומית ( ע"ע זרח . ( ע"ע כוש ! כושן "…

    http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=95669121#530.27.6.default

    נראה אפוא שאם אנשים שונים מגיעים למסקנות דומות – ואף מנמקים זאת באותם נימוקים – אין זה אומר בהכרח שאחד "גנב" מרעהו, אלא שיש בטקסט המקראי עצמו איזה בסיס מוצק שיכול לגרום לאנשים שונים הגיע לאותן מסקנות על סמך אותן סיבות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים