Home » מקרא » שָׁלֵם – עיר הבירה העברית

שָׁלֵם – עיר הבירה העברית

בכל הקשור לשמות ערי בירה, מדינות העולם מתחלקות, בגדול, לשניים: אלו שיש להן הסבר, ואלו שהמציאו להן הסבר. באופן קצת מפתיע, לסוג הראשון משתייכות דווקא הערים העתיקות יותר, שהקמתן לוטה בערפילי ההיסטוריה: אתונה נקראת על שם האלה אתנה (אם כי יש שאומרים ההיפך), רומא על שם רומולוס ו\או רֶמוס, אֶדוֹ (טוקיו הקדומה) אינה אלא "שפך נהר" ובייג'ינג אינה אלא "הבירה הצפונית". דווקא ערים חדשות יותר מתקשות להסביר את מקור שמן – האטימולוגיה של לונדון, פריז, ברלין ומדריד, למשל, אינה ברורה (עיינו בוויקי האנגלית) למרות שהן הוקמו "רק" לפני אלף-אלפיים שנים.

ירושל(י)ם?

Jerusalem_logoומה קורה אצלנו? ובכן, למרות עתיקותה של העיר ירושלים, לא זו בלבד שמקור שמה לא ברור, אלא אפילו דרך כתיבתה והגייתה לא ברורה: בנ"ך היא נכתבת בדרך כלל ירושלם, אבל פה ושם חדר הכתיב המאוחר "ירושלים", ובהתאם לכך הניקוד בכל הנ"ך נקבע לצורה הבלתי אפשרית "ירושָׁלִַם", למעט בספרי עזרא ודניאל שם נותרה הקריאה הארמית "ירושלֶם"…

הארכאולוגים וחוקרי המקרא מצאו את שם העיר כבר בכתבים מצריים מהאלף השני לפנה"ס, והתעתיק המקובל הוא Rushalimum, או לחלופין Urushalimum, מה שמתיישב עם כתובות כנעניות ואשוריות מאוחרות יותר בהן העיר נקראת Urusalim, שם שנשמר לפחות עד ימי תרגום השבעים, שהקפיד לתעתק את ירושלים כ- ῾Ιερουσαλήμ = Yerusalēm, ולא Yerusalaim. ואם כי נחלקו הדעות באשר למשמעות התחילית "ירו" – האם הכוונה ל"יָרָה" (=ייסד), או "אוּר" (=עיר), מוסכם על הכל כי "שָׁלֵם" אינו אלא שמו של אֵל השקיעה הכנעני, המוזכר בכתבי אוגרית.

שָׁלֵם במקרא

אבל לא באתי כאן לשעמם אתכם עם אטימולוגיות ארכאולוגיות עתיקות – שהרי הקישור בין ירושלים לשלם נרמז במקרא עצמו, כידוע, בפסוק בתהלים עו: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" – וההקבלה בין שלם לציון, היא ירושלים, נראית כרמז כברור למקור השם. אלא שהדברים אינם כה פשוטים, שכן העיר שלם מוזכרת עוד פעם וחצי בספר בראשית – פעם אחת בבירור, וחצי פעם בספק: בבראשית יד מסופר לנו כי כשעמד אברם העברי להיפגש עם מלך סדום לאחר נצחונו על ארבעת המלכים, צץ לפתע בדרכו "מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" (פס' יח) – יהא אשר יהא אותו מלכיצדק, אם שלם היא ירושלים לא ברור מה הוא קופייץ כאן, שהרי מלך סדום ושות' שהו באותו זמן בכלל באיזור ים המלח!
Shalemהבעיה מחמירה כשמגיעים לפרק לג, שם מופיעה 'חצי' שלם, בתיאור כניסתו של יעקב לארץ, אחרי שהקים את העיר סוכות: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן…" ומדוע חצי שלם? כי יש מחלוקת עתיקה בדבר משמעות המילה כאן, שיסודה כבר בקרב המתרגמים הקדומים. מסתבר כי כל המתרגמים העבריים (אונקלוס, ירושלמי, השומרוני) קראו "בשלום", כלומר – שלם אינו שם העיר, אלא שם תואר המיוחס ליעקב; לעומת זאת כל המתרגמים הלועזיים (השבעים, הוולגטה, התרגומים המודרניים) תרגמו Σαλημ = Salem, כלומר – שלם היא-היא עיר שכם! אם כך, ברור ששלם אינה ירושלים, הרחוקה כמה וכמה עשרות ק"מ משכם. (אגב, מחבר ספר היובלים, מהמאה השנייה לפנה"ס, התחכם וכתב (פרק ל) :"…עלה [יעקב] שלם אשר מזרחה לשכם בשלום…"). מפרשי המקרא נחלקו בהתאמה, כאשר רש"י, רמב"ן, רד"ק ועוד סברו ששלם=בשלום, ואילו רשב"ם, ריב"ש ועוד סברו כי שלם = שם העיר – והגדיל לעשות חזקוני שכתב בפירוש:

ואין נכון לומר ששלם זו ירושלים, כמו "ומלכי צדק מלך שלם", שהרי לא מצינו שכם שמשל על ירושלים!

בקיצור, בעיה.

בראשית יד והעברים הקדומים

כדי לנסות ולפענח את התעלומה, אין מנוס מלחזור למקום הראשון בו מוזכרת שלם, והוא כאמור הסיפור החידתי על אברם ומלכיצדק בבראשית יד. בזמנו כתבתי על הפרק הזה לא פחות משני פוסטים תמימים (חלק א, חלק ב), והקורא החפץ חיים מוזמן לעיין שם – וכאן אסתפק במסקנות שלי (ג"נ – מסקנות אלו הן כהררים התלויים בהשערה, בבחינת מקרא מועט והשערות מרובות):

א) המפתח לפרשה הוא כינויו היחידאי של אברם כ"עִבְרִי" (פס' יג), המופיע רק כאן – מה שמסביר מדוע פנה הפליט דווקא אליו.
ב) חמשת מלכי הכיכר לא היו כנענים אלא עברים, שברחו לכנען (כמו תרח ומשפחתו) מאימת ארבעת המלכים שהיו כולם מאיזור אור-כשדים. לכן, אגב, לוט הרשה לעצמו להתגורר בקרבם.
ג) מלכיצדק היה עברי גם הוא (והד לכך במדרש חז"ל לפיו הוא-הוא שֵׁם בן נח) – אלא שהוא שמר על האמונה המיוחדת של העברים באל אחד, בניגוד למלכי הכיכר שלמדו מדרכי הכנענים (אנשי סדום ועמורה תוארו כ"רעים וחטאים לה' מאוד").
ד) האמונה העברית המשותפת מסבירה את צאתו של מלכיצדק לקראת אברם, וכן את היחס החם של אברם אליו ("ויתן לו מעשר מכל"), לעומת יחסו הצונן למלך סדום.

במפה הבאה תוכלו לראות את מסעו של אברם (ותרח) מאור כשדים ועד לשכם – ויש להניח כי מסע זה לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על מסעם של העברים כולם יצא. וכפי שניתן לראות באותיות הקטנות, איזור אור כשדים הוא מקום מושבם של כדרלעומר מלך עילם, אמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר (לגבי תדעל המצב לא ברור) – ומכאן שיש רגליים לסברה שחמשת המלכים, כמו אברהם, נמלטו משלטונם של אותם ארבעה מלכים:

Ancient near east

שלם וארץ העברים

לאחר הודיענו אלהים את כל זאת, אפשר לעבור לשלב הבא בחקירה, אלא שגם כאן צריכים אנחנו למודעי, הלא הוא פוסט ישן ומרתק בו דנתי בחידושו (?) של דוד בן גוריון אודות קדמות העברים בארץ – וגם כאן אסתפק בשורות התחתונות:

א) יוסף קורא למקום גניבתו "אֶרֶץ הָעִבְרִים" (בר' מ) – ומכאן שהיה זה חבל ארץ מוכר היטב למצרים באיזור שכם, שם פגש יוסף באחיו.
ב) מסתבר ששכם וסביבותיה היו ערים עבריות קדומות, ולא כנעניות – מה שמסביר את הפליאה הגדולה בעובדה שכל האיזור לא נכבש כלל על ידי יהושע, ועדיין כל עם ישראל הגיע לשם באין פוצה פה ומצפצף לפחות פעמיים בימי יהושע (פרקים ח, כד), בהמשך הסכימו בני העיר שאבימלך הישראלי ימלוך עליהם (שופ' ט), ובהמשך העיר הופכת לבירת ישראל (מל"א יב).
ג) לפי הפשט, "שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם" של יעקב אינה אלא העיר שלם בה מלך מלכיצדק בימי אברם – אלא שהיא נקראה מאוחר יותר על שמו של שכם, המושל הבא אחריו.

Hebrews_Landבקיצור, מלכיצדק העברי מלך על העיר שלם שהיתה באיזור שכם – והיא ככל הנראה היתה בירתה הראשונה (והאחרונה?) של "ארץ העברים" הקדומה. כששב אברם מדמשק, אחרי שניצח את ארבעת המלכים, הוא עבר ככל הנראה ב"דרך האבות" שחצתה את שכם (אך לא את ירושלם!) – ואז יצא אליו מלכיצדק. ומדוע הסיפור עליו 'נדחף' לתוך סיפור מלך סדום, שהתרחש מאוחר יותר? ובכן, התשובה הספרותית תהיה שהדבר נועד כדי להמחיש את ההבדל בין השניים, בעיקר מבחינת יחסו של אברם אליהם; אך יש מחוקרי המקרא שהציעו שכל הסיפור הזה אינו אלא עיבוד מימי… דוד המלך, בעקבות כיבוש ירושלם, היא יבוס – אבל אני קצת מקדים את המאוחר. אז בואו נחזור לרגע לירושלם בה פתחנו, וננסה להבין מתי היא עלתה על במת ההיסטוריה המקראית ואיך הגיע אליה דוד.

ירושלם ויבוס

ירושלם מוזכרת לראשונה בספר יהושע (י), כ'בירת' ערי הדרום הכנעניות שניסו להילחם ביהושע: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ…" – למרבה הפלא, שמו של מלך ירושלם מזכיר מאוד את מלכיצדק שלנו מהעיר שלם – מה שתרם כמובן לחיזוק הזיהוי שלם-ירושלם. אבל כפי שראינו, הזיהוי הזה אינו סביר כלל וכלל וכנראה שמדובר בצירוף מקרים בלבד, מה גם שאם הזיהוי נכון, מדוע לא המשיכו לקרוא לעיר שלם?!

היותה של ירושלים עיר כנענית במובהק – וליתר דיוק, יבוסית – מובהרת בפרקים הבאים ביהושע (טו; יח) בהם היא מתוארת פעמיים כ"הַיְבוּסִי… הִיא יְרוּשָׁלִַם", ועובדה זו מתוארת בחריפות רבה בפרשת פילגש בגבעה (שופטים יט):

…וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלָ‍ִם… וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו לְכָה נָּא וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה

ואכן, הן ביהושע (טו) והן בשופטים (א) מודגש שבני יהודה\בנימין לא יכלו להוריש את היבוסי יושב ירושלים (וידועה הסתירה משופ' א, ח), והוא נותר לשבת בקרבם "עד היום הזה". המהפך במעמדה של העיר אירע רק בימי דוד – שהפעולה הראשונה שעשה לאחר שהומלך על כל ישראל היתה כיבושה של יבוס הנכרית (שמ"ב ה):

וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה. וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד. וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת. וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה. וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ.

לכאורה נראה שדוד הצליח לכבוש את העיר כולה ולהכות את תושביה ("כָּל מַכֵּה יְבֻסִי…") – דא עקא, שבסוף הספר (פרק כד) אנחנו נתקלים בסיטואציה המוזרה הבאה:

וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי… וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו… הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ.

מה קורה פה?! עשרות שנים לאחר כיבוש העיר, מסתבר שלא זו בלבד שיש שם עדיין יבוסים, אלא שיש להם אפילו מלך!

התשובה נרמזת כנראה בתיאור המקביל של כיבוש יבוס בדברי הימים א (יא):

וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַ‍ִם הִיא יְבוּס וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד. וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ. וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ עִיר דָּוִיד. וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא וְעַד הַסָּבִיב וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר. וַיֵּלֶךְ דָּוִיד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַה' צְבָאוֹת עִמּוֹ.

דוד מתכונן לכבוש את עיר , יבוס

יואב מתכונן לכבוש את יבוס

כמו שניתן לראות, התיאור די מקביל לזה שבשמ"ב, למעט השמטת העוורים והפסחים והוספת איזכורו של יואב בן צרויה – לפי דה"י, יואב היה זה שהכה ראשון את היבוסים, והוא גם "יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר". המילה "יחיה" יכולה להתפרש בדוחק כ"יִבְנֶה" (השוו נחמיה ג, לד: "הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת?") – אבל השימוש החריג הזה כאן רומז לנו שיואב לא הכה את תושבי יבוס, אלא הותיר אותם בחיים. הסיבה לכך יכולה להיות פרגמטית – הם ידעו איך לתחזק את העיר המבוצרת ואיך להביא אליה מים – אבל בשורה התחתונה אין ספק שהיבוסים נשארו בעיר ושמרו אפילו על סממני המלוכה שהיו להם.

שלם, מלכיצדק, אברם = ירושלם, ארוונה, דוד

חמושים באוסף הידיעות (המשוערות) האלו, אפשר לחזור לבראשית יד ולהשערת החוקרים לפיה הסיפור של מלכיצדק הוכנס\עובד לתוכו בימי דוד. ההשערה הזו אינה עוד עורבא-פרח כמיאב מסורת חוקרי פרוסיה, שכן ישנן הקבלות מפליאות בין הפרק הזה לבין סיפורי דוד, ובעיקר הסיפור על המרדף אחרי עמלק:

בראשית יד שמ"א לא
בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים… וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג… וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל… וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם
וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ…
וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב
וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיווּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם
רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ

מלבד זאת, ישנם שלושה מונחים בבר' יד המופיעים במקרא אך ורק בסיפורי דוד:

בראשית יד ספרי דוד
מלכיצדק מופיע רק בתה' קי: עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק
שלם מופיעה בפירוש רק בתה' עו: וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ
עמק המלך מופיע רק בשמ"ב יח: אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ

"עמק המלך" הוא אולי הראיה היפה ביותר, דווקא בגלל שוליותו – מחבר בר' יד טרח להודיע לנו (פס' יז) ש"עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ", וכך 'חשף' את עצמו כמי שחי בימי דוד!
ומדוע היו צריכים סופרי המלך להוסיף\לעבד את הסיפור הזה?

מלכיצדק מברך את אברם (=ארוונה מברך את דוד!)

מלכיצדק מברך את אברם (=ארוונה מברך את דוד!)

התשובה המעניינת והמעט-חתרנית היא, שהסיפור נועד להצדיק את השארת היבוסים בחיים, ואולי גם כדי לשלב אותם באופן 'חלק' יותר בממלכת דוד. לשם כך מצאו (המציאו?) סופרי המלך את הסיפור העתיק אודות מלכיצדק העברי מלך שלם, שקיבל בחום רב את אברם העברי – ומכאן קצרה הדרך לתאר את ארוונה היבוסי כמי שקיבל בחום את דוד המלך העברי\ישראלי, וזכה בשל כך להתקבל לממלכה העברית\ישראלית. אפשר להניח שהעם בימי דוד, כ- 800+ שנה לאחר ימי אבר(ה)ם העברי, כבר לא זכר בדיוק איפה היתה שלם העתיקה ומי היה או לא היה מלכיצדק – ולכן היה קל יחסית להפוך את ירושלם (שם עתיק שהיה ידוע כבר למצרים, כאמור לעיל), לשלם, ולרמוז במזמור עו כי שלם היא בעצם ציון וכן הלאה – עד שבימיו של חזקוני, כמו שהראיתי לעיל, כבר היה מובן מאליו לאנשים ששלם היא-היא ירושלם.
ואם לא השתכנעתם, אז רק אניח כאן לסיום את העובדה שלבנו האהוב של דוד קראו אבשלום, ולבנו האהוב השני, שהיה גם גדול מלכי ירושלם, קראו שלמה…

16 תגובות על “שָׁלֵם – עיר הבירה העברית

  1. התיאור מרתק ומביא עובדות וקישורים אפשריים שלא היו ידועים לי. בפרט – מעניינת האפשרות שבאזור שכם היה יישוב עברי קדום שתושביו לא ירדו למצרים, ושבני ישראל העולים ממצרים התאחדו איתו. אבל בכל זאת, נראה לי שעדיין לא התגבש כאן סיפור קוהרנטי ומוכח, ובעיניי התעלומה עדיין לא פתורה לגמרי.
    דווקא הדימיון בין שלם שבשכם לבין ירושלם היא יבוס העלה על דעתי את הספקולציה הפרועה (ואולי שטותית) הבאה: הייתכן שירושלים קיבלה את שמה על שם שלם הקדומה מתוך מטרה להחליף אותה כבירת עם ישראל? משהו בסגנון ניו יורק שבאמריקה (שנוסדה על שם יורק באנגליה) או ניו אמסטרדם (על ידי יוצאי הולנד)?

    • תודה – ותעלומת העברים היא אכן תעלומה, והוד ראש ממשלתנו זצ"ל דוד בן גוריון דן סקרקע לפני הגאון המקובל האלהי פרופ' יחזקאל קויפמן, כשהאחרון ניסה לבטל את ההשערה העברית כעפרא דארעא (ולא עלתה בידו):
      https://www.jstor.org/stable/23499052

      ולגבי ההשערה שלך – זה בערך מה שרציתי לטעון, שדוד וסופריו ניצלו את הנוסטלגיה העברית הקדומה של העיר "שלם", ומכיוון שבצירוף מקרים (?) ליבוס קראו גם ירושלם, הם איחדו בין השתיים, ואולי אפילו חיברו לשם כך את מזמור עו בו מופיעה ההקבלה:"ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" .

  2. פשוט הדבר שבירת העברים היא המקום הנקרא כיום 'אלקנה', מקומו של אברם העברי. שמו העתיק של המקום הוא 'שלם', וזכרו נשתמר בשמו של תושב המקום Soleminsky !

    סולמינסקי איש שלם-אלקנה חבר לבני שבט נפתלי ושלוחתו האיילת, ויחד הטילו את חיתתם על אדוני הצדק שבגבעת-רם הסמוכה ליבוס, ומשגברו עליהם (בתחילה ע"י החדרת אנשיהם למשכן הצדק, ובהמשך באמצעות 'פיסקת ההתגברות') הסבו את שמה של יבוס וכינוה: 'יראו שלם', למען ייראו מהם אדוני הצדק!

    איילת שלוחתו של נפתלי היתה לשרת המשפטים, וסלמינסקי איש שלם הועמד בראש ועדת החוקה והמשפט ושמו הוסב ל'מלכי צדק'! ולכבודו נקבע ש'ניסן ראש השנה למלכים'.

    לרגל הניצחון חיבר אסף ראש מועצת אלקנה שיר מזמור (תהלים עו) המתאר את הניצחון על חיות ונאור שעמדו בראש אבירי הצדק, והוא אומר: 'נאור אתה, אדיר מהררי טרף'. הניצחון הביא להדתה גדולה ולהגברת התיאוקרטיה ככתוב: 'נודע ביהודה אלקים ובישראל גדול שמו', ו'שלם' ו'ציון' אוחדו תחת שלטון האלקים, ככתוב 'ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון'!

    אחרי הניצחון ההיסטורי וכיבוש בית המשפט הגבוה לצדק – לא נותר ולאנשי שלם אלא לשאוף להשתלטות גם על הבניין הסמוך, משכנו של 'בנק ישראל', ועל זאת מתפלל אסף: 'יבצר רוח נגידים'!

    בברכה, שמשון ל"ץ

    • בס"ד עש"ק וזכרתי את בריתי תשע"ח

      גם בתהלים עו: 'ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון', ניתן להבין ש'שלם' ו'ציון' הם שני מקומות. ניתן איפוא גם כאן לומר ש'שלם' היא שכם. המזמור מדבר על אחדות יהודה וישראל 'נודע ביהודה אלקים ובישראל גדול שמו'.. ובמסגרת אחדות זו שורה שכינה הן בשלם-שכם, שהיא בבחינת 'סוכה', והן בציון, שהיא בבחינת 'מעון', בית הקבע.

      שכם היא מקום הברית, הברית התובעת מהאדם להיות שלם. הברית מעמידה את האדם במידת הדין. 'את הברכה אשר תשמעון' וחלילה 'את הקללה אם לא תשמעו'. אברם במסרו את נפשו למען בן אחיו, זוכה לברכה מפי מלכי צדק מלך שלם, אך בשכם קורות גם הצרות הגדולות – אונס דינה, מכירת יוסף ופירוד הממלכה בימי רחבעם.

      קשה לחיות במקום עוצמתי כשכם התובע מהאדם שלימות טוטאלית. שכם יכולה להיות סוכה שאליה באים בהזדמנויות מיוחדות כדי לחדש את הברית עם ה' – אך המעון הקבוע הוא בציון, שהיא לא רק מקום המשפט אלא גם מקום התפילה ובקשת הרחמים, ובציון 'יראו שלם', יצפו אל השלימות ויצמאו להגיע אליה.

      שכם הוא גם המקום שבו גנוז החלום האוניברסלי של היהדות, להתחבר ולהשפיע על האנושות כולה. שכם חפץ בדינה לא רק מתאווה יצרית, אלא גם כ'בת יעקב'. הוא הבין שיש בה משהו רוחני ואצילי והוא רצה להתחבר אליו, ולשם הקשר הזה היה מוכן למול ולשכנע גם את בני עירו לעשות זאת, אך העולם לא הבשיל עדיין לחיבור זה.

      משאת הנפש האוניברסלית לא בטלה, אך נגנזה לעתיד לבוא. על הפיקדון היקר שומר יוסף, שהיה הראשון מבני אברהם שהגיע לעמדת השפעה אוניברסלית, להנהיג מעצמה גדולה ו'להשביר לכל עם הארץ', והוא שומר על גחלתה של השאיפה האוניברסלית שלא תכבה.

      שכם נכשל בנסיונו להידבק ביעקב, כי לא השכיל להתגבר על יצרו. לו היה ממתין מעט ופונה אל יעקב בהצעת נישואין – אפשר שהיה מתקבל. שכם ובני עירו היו מתגיירים והיינו כולנו לעם אחד. לעומתו, יוסף עמד במבחן והתגבר על הפיתוי היצרי, ובזכות התגברותו זכה להגיע לעמדת השפעה על האנושות.

      שכם-שלם מבטאת את השאיפה לשלימות ולאוניברסליות. בעוד ציון מציינת את ה'ציון' (צ' בקמץ), הצימאון לשלימות, והנכונות לצעוד אליה בהתמדה ובסבלנות.

      בברכה, ש"צ לוינגר

      לגבי הביטוי 'שלם עיר שכם' יש לומר ש'שלם' היה שמה המקורי של העיר מימות מלכיצדק, והיא שונתה ל'שכם' כשהשתלטו עליה החוים ועשאה 'עיר שכם'

      • בס"ד ח' בסיון ע"ח

        לגבי השאלה איך השאיר דוד בחיים את ארונה היבוסי?
        בויקיפדיה ערך 'ארונה היבוסי', מעלים את ההשערה שארונה היה חורי, שכן בחורית 'ארונה' משמעותו 'מלך'. היותו של ארונה מלך עולה גם מהכתוב: 'הכל נתן ארונה המלך למלך' (שמואל ב', כד,כג).

        הואיל וארונה היה מהחורים ולא משבעת העממים, שהרי היבוסים המקוריים שישבו בירושלים הושמדו בימי יהושע – לא היה דוד מצווה להשמיד את החורים יושבי יבוס, וכאשר נכנעו יכול היה לקיים בהם 'והיו לך למס ועבדוך' כדין שאר האומות שאינן כלולות בשבעת העממים.

        בברכה, ש"צ לוינגר

        • בס"ד ט' בסיון ע"ח

          ביהושע י' נזכר שיהושע הרג בקרב את מלך ירושלים שהיה מחמשת מלכי האמורי, אך לא נזכר שהשמיד את עירו. להלן נראה שבני יהודה משמידים את העיר.

          יבוס נזכרת בספר יהושע הן בנחלת יהודה, ועליה נאמר: 'ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלו בני יהודה להורישם, וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה' (טו,סג). והיא נזכרת גם בנחלת בנימין: 'והיו הערים למטה בנימין… וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים…' (יח,כח).

          ד"ר יהודה קיל מבאר (דעת מקרא טו,סג) ש'ירושלים' שבנחלת יהודה היא 'העיר העליונה', בעוד 'יבוס' שבנחלת בנימין היא 'העיר התחתונה', העופל, שנקרא אחר כך 'עיר דוד', שייתכן שנקרא 'ציון' בשל היותו על ספר המדבר.

          בספר שופטים א,ח מתואר שבני יהודה מצליחים ללכוד את ירושלים: 'וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב' (א,ח), אך הם לא נשארים להחזיק בעיר, אלא שורפים אותה באש, וממשיכים במסע הכיבוש של ההר. ייתכן שבני יבוס השכנה מתיישבים בחרבות ירושלים השרופה, ובני יהודה אינם יכולים להורישם.

          אף בני בנימין אינם יכולים להוריש את היבוסים יושבי ירושלים 'וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה' (א,כא). נראה שירושלים, עיר הממלכה החרבה, הופכת לפרוור של יבוס שבה גרים ב'דו-קיום' יבוסים, בני יהודה ובני בנימין.

          בהמשך תקופת השופטים נראה שהגורם היבוסי הוא הדומיננטי ב'יבוס היא ירושלים', והלוי רואה בה 'עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה' (שופטים יט,י-יב).

          אף בימי דוד ממשיכה יבוס להיות עיר חזקה. דוד לוכד את המצודה מיד היבוסים וקובע בה את בירתו, אך גם הוא ממשיך את ה'דו-קיום' עם היבוסים, אלא שהפעם הגורם הדומיננטי הוא היהודים.

          יש כאן חזרה ל'דו-קיום' שהיה בימי אברהם בין יהודים לחתים. אף שעפרון החתי מוכן לתת לאברהם את מערת המכפלה לאחוזת קבר – אברהם עומד על רכישה בכסף מלא. וכך דוד, אף שארונה מוכן לתת לו את הגורן במתנה – עומד דוד שמקום המזבח ייקנה בכסף מלא, ומבהיר לארונה שחדלנו להיות גרים ותושבים בירושלים, ומעתה ועד עולם אנחנו נהיה 'בעלי הבית'!

          בברכה, ש"צ לוינגר

          • לגבי ארוונה החורי – מי אני שאתווכח עם האנציקלופדיה המקראית שקטנם עבה ממתניי, אבל הרי בספר שופטים (=אחרי יהושע, לפי המקובל במסורת) העיר מוצגת כיבוסית לגמרי!
            ולגבי כיבוש יבוס \ ירושלים – תוסיף לזה גם את הריגת אדוניצדק מלך ירושלים ע"י יהושע שמוסיפה לבלבול הכללי, ואין איתנו יודע עד מה…

          • לאברהם – שלום רב,

            לפי חילוקו של בעל 'דעת מקרא' בין העיר העליונה (= ירושלים) לבין העיר התחתונה (= יבוס). העניינים מתיישבים.

            אדוני צדק מלך ירושלים הוא ממלכי האמורי, והיה ממנהיגי 'מלכי האמורי שלחמו בבני ישראל. לצד עירו התקיימה במורד בואכה נחל קדרון העיר 'יבוס', שלא עמדה על גב ההר ושמרה על ניטרליות ולכן נמנעו בני ישראל מלהתעסק איתה.

            את אדוניצדק מלך ירושלים הורג יהושע בקרב. את עירו ירושלים שורפים בני יהודה באש, אך לא מנסים להתיישב בה אלא ממשיכים במסע הכיבוש, וב'ואקום' שנוצר מתיישבים יבוסים בירושלים השרופה, ואליהם מצטרפים מבני יהודה ובנימין, וכך יושבים יבוסים עם יהודה ובנימין בירושלים.

            אם ביהושע טז ובשופטים א, הדומיננטיות בירושלים היא של בני יהודה ובנימין והיבוסים יושבים 'איתם' – הרי בשופטים יט ברור שהדומיננטיות ב'יבוס היא ירושלים' היא נכרית.

            דוד לא מסלק את היבוסים מעירו, אלא תופס את מצודתם בכח, אך את מקום המזבח הוא רוכש בדרכי שלום. ה'דו-קיום' הישראלי-יבוסי נמשך אך מתוך דומיננטיות ישראלית.

            הדוגמה ל'דו-קיום' לפיה פועל דוד היא ה'דו-קיום' בין אברהם לבני חת בחברון. וכך רוכש דוד מארונה היבוסי את מקום המזבח, כשם שרכש אברהם את מערת המכפלה.

            בברכה, ש"צ לוינגר

          • 'שלם' ליד 'שוה קריתים'? (ועל 'שלמיים' כקינים' says:

            בס"ד עש"ק טובה הארץ מאד מאד תשע"ח

            עלה בדעתי ש'עמק שוה הוא עמק המלך" בו נפגשו מלך סדום ואברם נמצא בסמוך ל'שוה קריתים' הנזכר באותו פרק, כעירם של הזוזים (קודמיהם של המואבים). כך גם מסתבר שאברם הבא מהצפון ומלך סדום הבא מ'עמק השדים הוא ים המלח', נפגשים אי שם בעבר הירדן, וסמוך ל'שוה' יש למקם גם את 'שלם' עירו של מלכי צדק.

            ייתכן ש'שלם' שבעבר הירדן קשורה גם לשבט הקיני, שעליו אומר בלעם בחזונו: 'איתן מושבך ושים בסלע קנך'. אונקלוס מתרגם שם: 'קיני' – שלמאה', וכן את 'הקיני' המובטח לאברהם בברית בית הבתרים (בראשית טו,יט) מתרגם אולקלוס 'ית שלמאי'.

            וכן מפרש רבי (בראשית רבה סוף פרשה מד): 'את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני – רבי אומר: ערווייה [= ערבייה. תיאודור-אלבק], שלמייה, נווטייה [= נבטים. ת"א]. לגבי זיהויים של השלמיים מפנים תיאודור-אלבק, לדבריו של החוקר אייטינג, בספרו 'נאבאטעישע אינשריפטען', עמ' 28.

            הקינים היו נוודים ונמצאו גם בעבר הירדן המערבי במקומות שונים: ובהם: 'ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד…' (שופטים א,טז).

            וכן נמצאים בנחלת יהודה: 'ומשפחות ספרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת בית אבי רכב' (דברי הימים א, ב,נה).

            אף לאיזור הצפון הגיעו הקינים: 'וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה, ויט אהלו אד אלון בצעננים אשר את קדש' (שופטים ד,יא). וגם יונתן בן עוזיאל מתרגם: 'הקיני' – 'שלמאה'

            לאור אופיים הנודד של השלמיים (=הקינים', לא ייפלא שהשאירו עקבות בימי האבות גם ב'שלם עיר שכם' הסמוכה לשכם, וגם ב'ירושלם' הסמוכה ל'יבוס', שאף שבימי יהושע כבר מלך בירושלם אדניצדק ממלכי האמורי, עדיין נשאר בשם העיר זכר לתושביה הקדומים, השלמיים.

            בברכת שבת שלם, ש"צ לוינגר

          • בפיסקה 1, שורה 2-3:
            … כעירם של האימים (קודמיהם של המואבים. דברים ב,יא)…

  3. לדוד היה עוד בן – אבשלום….

    בתחילת הפוסט הבטחת לעמוד על מקורות השם ירושלם, אבל אם השם ירושלם היה קיים עוד לפני שלכאורה סופרי דוד חיברו בין שלם לירושלים=יבוס. למה בכלל ליבוס היה שם נוסף? מה מקורו? למה השתמשו בו אם דוד החליט לקרוא את העיר על שמו?

    • לגבי אבשלום – נכון! עדכנתי בגוף הפוסט.
      ולגבי ירושלים (Urushalimum)- יש כאן 2 שאלות: א) האם העיר הזו המוזכרת אצל המצרים היא-היא ירושלים שלנו? (אין ככל שידוע לי מיקום גיאוגרפי מדויק). ב) האם מקור השם קשור באמת ל"שלם" או לא? (גם לזה אין ראיה ברורה).
      בכל מקרה, אפשר להניח שירושלים נקראה כך עוד הרבה לפני דוד ואולי לפני אברהם, אבל הקשר ל"שלם" נעשה בימי דוד. הקטע המבלבל הוא שירושלים מוזכרת לראשונה בתנ"ך בספר יהושע, כשם עירו של אדוניצדק – מה שמזכיר כמובן את מלכיצדק ומחזיר אותנו לשאלה האם זו אותה עיר…

  4. למה שלא יהיו מספר מקומות עם אותו שם (שלם)? האין זה חזון נפרץ? (כאן אין חובה לאמץ את התער של אוקהם)

    • על כגון אלו מרגלא בפומי לצטט את דרויאנוב:
      "מגיד אחד עלה לדרוש. פתח ואמר: אתמהה! מפני מה נאמר 'בראשית ברא אלהים את הארץ ואת השמים' והלא השמים גבוהים מהארץ? קרא כנגדו אחד מהקהל: והלא כתוב 'את השמים ואת הארץ'! נענה המגיד: נו, גם זה תירוץ, אלא שלי תירוץ נאה יותר…" :)

  5. מאמר נפלא, שווה להדגיש יותר את המסר בסוף (גם אם כהשערה) – שדוד מקשר את שם הבירה החדשה לשלם העתיקה לשם הלגיטימיות של העיר, זה לא כ"כ ברור בניסוח הנוכחי..

    ובקשר למוטיבציה שלו לדמות לכך את ארוונה, אולי הסיבה היא פרגמטית מכיוון אחר – שווה להשאיר את היבוסים בחיים, אך יותר חשוב ההוא איך להסביר לעם ישראל איכשהו מדוע היבוסים לא הושמדו (כמו האדומים למשל), ואת זה ניתן לעשות על ידי 'היסטוריה' עתיקה המקשרת אותם אלינו.

    כהערה אחרונה, יש עוד בן (בכור) לדוד המלך – אדניה! אולי קשור לאדני צדק מלך ירושלים, אשר אוטומטית נקשר למלכי צדק מלך שלם?

    • תודה! והמסר בסוף אכן קצת מעורפל אבל אין משיבין את הארי לאחר מיתה…
      ולגבי אדוניה – וואלה! אבל זה קצת בעייתי, כי מייד תישאל השאלה – למה הוא לא קרא לו מלכיהו?!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים