הבטחתי לעצמי לא לחזור לבלוג לפני פסח (רק אז אני צופה התחלה של ניצחון סופי;), אבל הובא לידיעתי שביום ראשון הקרוב (כח אדר, 7/4) מתוכנן יום עיון לכבוד פרישתו של פרופ’ ברוך יעקב שוורץ מהאוניברסיטה העברית:
נ”ב – למתעניינים, אני נוסע מאיזור הרי השומרון, עם מזגן + תפילת הדרך בנוסח J/E – צרו קשר כאן.
קראו עוד
כשקוראים את הפרשיות של תחילת ספר שמות, כולנו מחכים לרגע הגדול של יציאת מצרים וקריעת ים סוף – אבל ברוח הימים הממושכים והמתסכלים שעברנו ונעבור, חזרתי בזמן לשנה האחרונה של עם ישראל במצרים, השנה שבה ניחתו על המצרים עשר המכות (“משפט המצריים שנים עשר חֹדש” – עדיות ב, י).
אחרי שנים של סבל שהגיעו לשיא ברצח תינוקות ישראליים, ה’ נחלץ לעזרת עמו תוך פיזור הבטחות על גאולה קרובה. זה התחיל בגישושים דיפלומטיים עקרים ע”י משה והשליח המיוחד שלו לאיזור, אהרן – בליווי הפגנות כוח חלולות בדמות מטה שנהפך לתנין… כתוצאה מכך המצב רק החמיר, עד ששוטרי בני ישראל הטיחו במשה דברים קשים, וזה הטיח אותם הלאה בה’ עצמו.
(ניתן לצאת ידי חובת לימוד תורה בליל הו"ר בפוסט זה, ולא גרע מ"לולב ודמוקרטיה – הילכו שניהם יחדיו?!" וכדומה, ככותרות השיעורים הצפויים השנה...)
ברכת משה (דברים לג) היא אחד הטקסטים המקראיים הנקראים ביותר בעולם היהודי, כיוון שקוראים אותה שוב ושוב ושוב במהלך שמיני עצרת\שמחת תורה. למרות זאת, חלקים ממנה הם חסרי פשר לקורא\ת הממוצע\ת, גם בשל הלשון הגבוהה, וגם בשל מה שנראה כשגיאות העתקה מסוגים שונים ומשונים – ולאלו נוסף גם שילוב מאולץ של ברכות לשבטים בתוך גרעין של שירה קדומה, כמו שנראה. די לנו אם נשווה את ברכת משה לשירת האזינו המופיעה פרק אחד קודם כדי לעמוד על ההבדל הבולט – שירת האזינו מובנת יחסית, וקל לעקוב אחרי הרצף וההיגיון הפנימי שלה, בעוד שברכת משה היא אוסף מקוטע של פסוקים סתומים בחלקם, המתקשים להתגבש למסר קוהרנטי.
כדי לסייע ביד הקוראים והשומעים לצאת ידי חובת קריאת התורה, הריני מתכבד להציע נוסח קריא יותר של הפרק – וברוח חג האסיף אמשיל זאת לאיכר שנדרש קודם כל לנכש את השדה מקמשונים וחרולים (=תיקוני נוסח), ואז להפריד את הכלאיים שצמחו לו בשדה (=חלוקת הפרק לענייניו). קראו עוד
חג השבועות הקרב ובא הוא חג רווי טקסטים – החל מהתיקון המלא (מי שקורא), עבור דרך האקדמות, קריאת התורה וההפטרה וכלה במגילת רות. דא עקא, שחלק ניכר מהטקסטים האלה דורש תיקון, לאור עדויות כתבי היד והתרגומים העתיקים. ואמנם נוסח המסורה כבודו במקומו מונח – אבל בעל נפש יחוש גם לגרסאות נושנות שמא לא ייצא ידי חובה בנוסח השגוי (כנראה) שלפנינו. ועל כן המלצתי שטוחה לפני הקוראים, שיהגו בגרונם כנוסח המסורה, ובליבם יתכוונו לנוסח המוצע להלן, כמ”ש אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך.
אז אחרי כל אקדמות המילין הזו, הרי לפניכם הצעות לתיקוני נוסח לטקסטים המרכזיים של חג השבועות, אשר ליקטתי בעמרים מרחבי הספה”ק ובראשם ה- BHS.
היום (א’) הוא ראש חודש סיוון – אבל בעולם הדתי, אתמול היה יום חשוב הרבה יותר: ערב ראש חודש סיוון!
אין לך כל קבוצה וקבוצה בווצאפ, ואין לך כל אתר ואתר של מגזרי חובשי הכיפה\ירמולקע\בובו שלא נזכרו להזכיר בהם את המסורת הידועה על אמירת תפילת השל”ה בערב ראש חודש סיוון דווקא.
ואמנם התפילה אינה של השל”ה עצמו, אלא של “אחד המדקדקים הדבקים בה'”, אבל השל”ה הוא זה שהוסיף מליבו את החידוש הגדול לפיו יש לומר את התפילה הזו דווקא בערב ראש חודש סיוון:
לבי אומר שעת רצון לתפלה זו בערב ר”ח סיון הוא החודש שבו נִתנה התורה ואז נקראים בנים לה’ אלקינו וראוי לישב בתענית ביום ההוא” (תמיד, פה ע”א).
מתישהו הפכה הערת השוליים הזו מאמצע המאה ה-16, למנהג יהודי קדוש – למעט התענית המומלצת, כמובן. ואני מניח שעוד כמה שנים נזכה לראות דוגמגישה מתחזקת ו\או סלב בשקל שמעלים סטורי עם התפילה (ולמטה קוד קופון לרכישת עותק מודפס עם הקדשה;)… קראו עוד