אגב כתיבת הפוסט הקודם שעסק בתנועה הסוציאליסטית היהודית ויחסה למקרא, גיליתי את הסיפור המעניין הבא המשלב את ביקורת המקרא, הסוציאליזם העברי של השומר הצעיר, ו… פרופ’ מ”ד קאסוטו. וכך היה המעשה:

שניים אוחזין בטליתו של קאסוטו

בערב שבועות תשי”ג (יוני 1953) התפרסמה במוסף ‘על המשמר’ כתבה של איש הלשון והדקדוק יעקב רבי לרגל מאתיים שנה להולדתה של השערת התעודות. על כתבה זו למדתי דווקא מתגובתו המתנגדת של החבר ד”ר יוסף ושיץ מה- 5/6/1953 (בארכיון “עיתונות יהודית היסטורית”), שכן הכתבה המקורית של רבי לא נסרקה לארכיון. אגב, מהמעט שדליתי אודותיו מהאינטרנט עולה כי ד”ר (את התואר קיבל לאחר פטירתו) יוסף ושיץ היה חוקר של החברה הערבית בישראל וכתב בעיתון השומר הצעיר “על המשמר”. אני לא יודע מה הביא אותו לעסוק גם בחקר המקרא ועד כמה התעמק בכך, אבל מדבריו נראה כי דווקא שלט לא רע בתחום.

ונחזור לענייננו – אם תלחצו על הקישורים הבאים: חלק 1, חלק 2, תוכלו לקרוא את הכתבה בה תוקף יוסף ושיץ את יעקב רבי על כך שהעז – בעיתון על המשמר! – לשבח את פרופ’ מ”ד קאסוטו:
קראו עוד ⇐

באוניברסיטת בר אילן מתקיים קורס בפקולטה למקרא, שבו מסבירים לסטודנטים את העיקרון הכללי של ביקורת המקרא בלי לחייב אותם ללמוד את המדע הזה על כל פרטיו ודקדוקיו. סיפרה לי סטודנטית ששמעה את הקורס הזה: ׳הייתי נדהמת מכל מה ששמעתי שם. ראיתי מיד שהם צודקים ואין אפשרות להתווכח על כך. ההוכחות משכנעות כל כך עד שאפילו עיוור יראה אותן ויקבל אותן. ואף על פי שהיה בכך כדי לפגוע אנושות בשלמות אמונתי, לא חדלתי מלקיים מצוות – אבל הייתי במבוכה גדולה. והנה, בשיעור האחרון סיפר לנו המרצה, שיש אדם אחד שהצליח להוכיח שאמונת ישראל לא נפגעה כלל על ידי ביקורת המקרא; והמרצה הסביר בקצרה את עקרונות השיטה הזאת׳.
(הרב מרדכי ברויאר, “מלחמות אבודות מראש“, מסכת ג, תשס”ה)

קראו עוד ⇐

בפוסט הקודם הדגמתי את הפתרון המעניין המוצע ע”י בעלי התעודות להסביר את הסתירות הגלויות בפרשת מכת הדם. עם בואה של פרשת ‘בא’, אניף שנית את ידי וביא”רתי הקודש מן הבית בהראותי את יקר תפארת גדולת השערה זו בפענוח (חלקי!) של שני הפרקים הסבוכים והמורכבים שחותמים את פרשתנו – הלא המה פרקים יב-יג, העוסקים במצוות הפסח, במכת בכורות, ביציאת מצרים ועוד.

מבט מלמעלה

ניסיתי לסכם בטבלה את תכולתם של פרקים יב (א-נא) ו-יג (א-טז), המונים 67 פסוקים, תוך הבחנה בין הסוּגוֹת (=ז’אנרים) העיקריות: מצוות, סיפור והיסטוריה.
לאחר התבוננות בטבלה, יהיה קל הרבה יותר לעמוד על הקשיים שעולים ממבנה הפרקים הללו:
קראו עוד ⇐

הכינוי ‘תורת התעודות’ מזכיר לי קצת את הספר המכונה ‘תורת המלך’ – בשני המקרים מדובר באוסף של השערות, שזכו (בעברית בלבד!) לכינוי ‘תורה’, שניהם מטרידים בעיקר יהודים דתיים, הבסיס הראייתי שלהם די רעוע, אבל אי אפשר להכחיש שיש שם מדי פעם משהו…
אז הנה דוגמה למשהו שיש בה, באותה תורת השערת תעודות ותיקה, היישר מפרשת השבוע הקודם – פרשת ‘וארא’ (הדוגמה מופיעה גם אצל ברוך י’ שורץ, “התורה: חמשת חומשיה וארבע תעודותיה“, בתוך: ספרות המקרא – מבואות ומחקרים, א (תשע”א), עמ’ 187-191).

“והיה הדם לכם לאות על התעודות”…

מכת הדם (שמות ז, יד-כד) היא המכה הראשונה שנצטווה משה להכות את מצרים, והיא מהווה מעין ‘הגדלה’ של האות האחרון שנתן ה’ למשה להראות לעם (ד ט). אלא שעיון בפסוקי מכת הדם מגלה מייד כי שני סיפורים מקבילים לפנינו:
קראו עוד ⇐