הפטרת “מחר חודש” – מתוך מהדורת “התורה ומקורותיה“

לקראת שבת בראשית, ובעקבות ההוצאה המחודשת לאור של מהדורת “התורה ומקורותיה” לחומש בראשית, חשבתי להעיד על עיסתי ולהציג את אחד הבונוסים הנחמדים והפחות ידועים במהדורה = הערות הנוסח להפטרות, המוצגות כ’הערות שוליים’ בצד העמוד.
בזמנו התלבטנו אם להוסיף את ההפטרות לחומש – עוד 25 עמודים תמימים! – אבל ראיתי בזה הזדמנות חגיגית להעניק לקוראים רעיונות מבריקים (יותר או פחות) לפתרון לא מעט קשיים לשוניים מעצבנים בהפטרות, ששפתן ממילא קשה ולעיתים אפילו מעורפלת.
אז אם תדפדפו היישר לעמוד 205 תיתקלו בהפטרה הראשונה, הלא היא הפטרת בראשית – אבל רגע! השנה (תשפ”ז) ר”ח חשוון יוצא בראשון-שני, ולכן ההפטרה שתיקרא בפועל היא הפטרת ערב ר”ח, “מחר חודש” – אז לשמחתכם הרבה דאגתי להוסיף גם את הפטרות ערב ר”ח + ר”ח ואפילו את הפטרת חנוכה, אם רק תואילו לדפדף לעמוד 220.
הייתי מסיים כאן, אלא שלמרבה הפלא יש מקוראי הבלוג כמה שעדיין לא זכו להביא את הברכה (וי”א: הקללה, היינו המחקר) אל ביתם – ואמרתי לאחוז במידותיו של הקב”ה, מה הוא בחינם וכו’, על כן אציג נא מן ההערות אשר עמדי לשתי ההפטרות בבחינת אפס קצהו תראה וכו’.

הפטרת בראשית (ישעיהו מב-מג)

מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח
מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יהוה (מב, יט)

שני קשיים עולים מקריאת הפסוק הזה: א) מי\מה זה “מְשֻׁלָּם”? (מילה המופיעה במקרא רק כשם פרטי). ב) החזרה על “עִוֵּר… וְעִוֵּר…” בסוף הפסוק לעומת “עִוֵּר… וְחֵרֵשׁ…” קצת מוזרה.
אז לגבי הקושי הראשון אין לנו אלא לסמוך על הצעת המְחקרים לקרוא “כִּמְשֻׁלָּחִי” (מילה שחוזרת 3 פעמים במקרא), הוא-הוא “מַלְאָכִי אֶשְׁלָח” שהופיע קודם לכן; ולגבי הקושי השני אין לנו אלא לתמוך יתדותנו בכמה כתבי יד של המקרא ואף בתרגום עקילס שגרסו “וְחֵרֵשׁ” – ובסופו של דבר הפסוק נקרא כך:

מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח
מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּחִי וְחֵרֵשׁ כְּעֶבֶד יהוה (מב, יט*)

נ”ב – ישנן הצעות מעניינות נוספות לפסוק זה – חפשו “ישעיהו >> מב >> יט” בדף החדש (יחסית) שפתחתי להצגת הערות נוסח לכל התנ”ך.

וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ… (מב, כב)

אמנם שפתו של ישעיהו קשה יחסית, אבל המילה “הָפֵחַ”, שמשמעה בדרך כלל דיבור, ולצידה המילה הלא-קשורה בעליל “בַּחוּרִים” יצרו כאן ביטוי “משולל ההבנה” כלשון האחרונים. ואכן, גם תרגום יונתן וגם רש”י קראו את המילים כניקודן והבינו ש”פח” כאן הוא מלשון בושה, ו”בחורים” הכוונה לנערים (רש”י: “בחוריהם פחי נפש כולם…”, יונתן: “אִתְחַפִיאוּ בַהֲתָא עוּלֵימִין כּוּלְהוֹן”).
אלא שכבר הראב”ע פירש “בחורים – מגזרת ‘חוּר פָּתֶן’ (ישעיהו יא, ח)”, ואחריו החרו-החזיקו רבים, והרד”ק הוסיף ופירש “כי בחורים אשר התחבאו שם יפיחו אותם אויביהם, כלומר: ילכדו אותם בפח שלהם” – וכך מובנת התקבולת בהמשך: “וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ”.
בשורה התחתונה מציעים חכמי הנוסח לגרוס כך:

וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הֻפָחוּ בְּחוֹרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ… (מב, כב*)

נ”ב – גם כאן מומלץ לחפש בדף שפתחתי “ישעיהו >> מב >> כב” להצעה חלופית.

הפטרת ערב ר”ח (שמ”א כ)

וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ… וַיָּקָם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד (כ, כה)

במקרה זה המילים ברורות מאוד – והשאלה היחידה היא מה פתאום יהונתן קם? וכי בגלל שהמלך ישב על מושבו יהונתן החליט לקום וללכת?!
רש”י מסביר יפה “לפי שאין דרך הבן להיות מיסב אצל אביו…” אך הקושי ניכר מסוף דבריו: “ואם תאמר: לא ישב כלל! הרי הוא אומר (לד) ‘ויקם יהונתן מעל השלחן’ – מכלל שישב!”
המלבי”ם מנסה לענות כך: “והיה זה מחכמת יהונתן שישב תחלה ועמד ממקומו, כדי שיזכור כי חסר דוד מן הקרואים” – אבל יוצא שבמעשהו הוא רק עורר את חמת אביו, שאולי לא היה שם לב שדוד לא נמצא.
והנה השבעים מתרגמים כך (בתרגום לאנגלית): “and he went before Jonathan” – ובתרגום משוער לנוסח העברי שעמד בפניהם:

וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ… וַיַּקְדֵּם אֶת יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד (כ, כה*)

כלומר, המלך הגיע לפני יהונתן ולכן יצא שדווקא אבנר ישב לצד שאול, במקום יהונתן – ואולי משום כך שאול שם לב שמשהו לא בסדר,  ומכאן ההמשך: “וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד”!

וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי… (כ, ל)

במקרה הזה אין בעיות אמיתיות בכתוב, אלא שיש כאן שתי הצעות נוסח שהן בבחינת “גם זאת אפשרות – אבל התירוץ שלי נאה יותר!”
האחת קשורה למילה “נַעֲוַת” שנחלקו הפרשנים האם היא “לשון נע, אשה נעה ונדה יוצאנית” (רש”י) או שמא “מלשון עווֹן ופשע” (מצודות), או אולי מלשון “עִווּת ומרד” (ר”י קרא). תיקון קטנטן ההופך את ה-ו’ ל-ר’ פותר באחת את כל הבעיה: “בֶּן נַעֲרַת הַמַּרְדּוּת”, ואולי אפילו כמו שהציעו אחרים כדי לפתור את בעיית המילה “מרדות” שמשקלה חריג: “בֶּן נְעָרֹת הַמֹּרְדוֹת“!
השנייה קשורה לביטוי היחידאי (נדמה לי) “בוחר ל…” במקום “בוחר ב…”. כאן נחלצים לעזרתנו שוב חכמי השבעים שתרגמו “thou art an accomplice with the son of Jessae” – ובתרגום חוזר לעברית: “כִּי חָבֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי” – בדיוק כמו בשני ביטויים מספרו של דוד עצמו (תהלים): “חָבֵר אָנִי לְכׇל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ” (קיט, סג) ו”שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו” (קכב, ג)!
ולסיכום, כך יש לקרוא את הפסוק:

וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲרַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי חָבֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי… (כ, ל*)

עד כאן מעט מזעיר מנופת צוף טל אורות הקודש אשר במהדורת חומש בראשית של “התורה ומקורותיה” – ועליהן נוספו כהנה וכהנה הערות נוסח למאות ואלפים לכל פרשות השבוע והפטרותיהן. וכל מי שאינו מחזיק בביתו את החומש הנ”ל אלא את החומשים הרגילים הריהו כמחזיק ספר שאינו מוגה שעליו הקפידו חז”ל הק’ וצווחו: “אַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה”!…