החומש השומרוני, דברים יב (ראו כאן, עמ’ 801)

מבין אלפי הערות הנוסח לתורה יש כמה שהן בבחינת מועט המחזיק את המרובה – כלומר, תיקון קטן מבחינה טקסטואלית אבל גדול מבחינת המשמעות שבו. כך למשל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא בְּרֹא אֱלֹהִים”, “אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר בָּהָר: ה’ יֵרָאֶה יִרְאֶה“, “יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵל” ועוד.
אבל נראה לי שהזוכה בתואר התיקון ה’יעיל’ ביותר בהיבט הזה הוא הגרסה העקבית של החומש השומרוני לביטוי החוזר בספר דברים החל מפרשת השבוע (ראה): “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’…” – שכן השומרוני גורס בכל מקום כזה “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר ה'” – בלשון עבר!
השמטת האות י’ (ותיכף נבדוק אם זו השמטה של השומרוני או הוספה של המסורה) מהווה “מהפך תאולוגי” בעולם היהודי: במקום ההבנה המוטבעת בנו לפיה המקום בו שוכן ה’, שהוא כמובן ירושלים, נבחר לכך רק בימי דוד, מציעים השומרונים את הרעיון לפיו המקום נבחר כבר בימי משה!

המקום = הר גריזים?

כידוע, “המקום” אליו מכוון החומש השומרוני הוא הר גריזים – שנכתב אצלם בד”כ כמילה אחת “הרגריזים” – וכך נכתב שם בסיום עשרת הדברים בשמות כ ובדברים ה (הוספתי בסוגריים את המקבילות בפסוקים בדברים לפי נוסח המסורה):

לֹא תַחְמֹד… וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
+וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ _{(יא, כט)} וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד, וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת _{(כז, ג\ח)}.
וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר גְּרִיזִים וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ… _{(כז, ד-ה)} +

כלומר, משה  מצווה את ישראל בסיום מעמד הר סיני לכתוב את עשרת הדברים על אבנים שיוצבו לבסוף בהר גריזים. לפי נוסח המסורה, כזכור, הקטע הזה מופיע רק בסוף ספר דברים (כז), בשני שינויים מהותיים:
א) הקטע שם לא מתייחס לעשרת הדברים אלא ל”כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (פס’ ג) שלאף אחד אין מושג מה היא בדיוק (עיינו במגוון הפירושים שהוצעו כאן, למשל), ונראה שאפילו מחבר ספר יהושע התלבט בעניין שכן שם נאמר (ח, לב): “וַיִּכְתׇּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (וראו כאן לגבי גרסת השומרונים לסיפור ביהושע).
ב) לפי הקטע שם, את האבנים יש להקים דווקא בהר עיבל ולא בהר גריזים: “וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל…” (פס’ ד) – והשינוי הזה עקבי גם בדברים כז וגם ביהושע ח.
שני השינויים האלה יכולים היו להוות נימוק די משכנע לגרסה השומרונית בשמות כ + דברים ה: א) הרבה יותר פשוט להסביר שהכתיבה על האבנים מתייחסת לעשרת הדברים ולא ל”תורה” מעורפלת כלשהי.* ב) הרבה יותר הגיוני להניח שהמזבח הוצב בהר גריזים שהוא-הוא “הר הברכה” גם לפי נוסח המסורה – שכן כבר בדברים יא נאמר:

וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל.

הציטוט הזה מדברים יא הוא למעשה הראיה החזקה ביותר לגרסה השומרונית “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר ה'” שמופיעה כזכור מיד אח”כ בדברים יב. מה שהשומרונים טוענים הוא שמשה לא סתם ‘זרק’ לבני ישראל בדברים יא איזשהו משפט חידתי על ברכה וקללה בהר גריזים ובהר עיבל – אלא הוא למעשה רמז שהר גריזים הוא-הוא המקום אשר בחר ה’ כפי שמודגש שוב ושוב בדברים יב והלאה! ואם זה לא מספיק, הרי שדברים יב פותח בציווי “אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כׇּל הַמְּקֹמוֹת… עַל הֶהָרִים הָרָמִים…” – מה זה אם לא ניגוד ברור להר גריזים והר עיבל שהוזכרו קודם לכן, ושאליהם מכוון ההמשך: “לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה’ אֱלֹהֵיכֶם. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’…”?
_{* הבעיה היא שבחומש השומרוני עצמו כל הקטע הזה נמצא ככתבו וכלשונו בדברים כז (בשינוי ל”הר גריזים” כמובן), ולשונו של הקטע מוכיחה בבירור שהוא שייך לספר דברים ובוודאי שלא לספר שמות – ומכאן די ברור שהשומרונים העתיקו את הקטע מדברים כז אל שמות כ + דברים ה…}

דָּרֹשׁ דָּרַשׁ דרשוביץ

עד כאן הדברים ידועים, בגדול. אלא שכאן הפנה אותי המאוֹר הגדול כקש”ת ליאוֹר דלה-טורה (אל תקרי “דלה-טורה” אלא “של התורה”!) אל המאמר הבא שכתב והרשה לי להעלותו לבלוגי. במאמר הזה מפנה ליאור זרקור אל הצעתו המפתיעה\מבריקה של פרופ’ עידן דרשוביץ כפי ששודרה קבל עם ועוקבים בערוץ היוטיוב של אלכס צייטלין “באים אל הפרופסורים”:

בקצרה, מה שדרשוביץ מציע הוא שבנוסח המקורי של ספר דברים לא היה כתוב “המקום אשר יבחר” ואף לא “המקום אשר בחר” – מה שהיה כתוב הוא “שָׁלֵם”, כלומר – העיר שלֵם שליד שכם. סופר יהודאי מאוחר שרצה כמובן להשכיח את הבחירה המקורית בשלם (שנתמכת בפסוק “וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ” ומתאימה גם לתפיסה השומרונית), עשה סוג של ctrl+H והחליף את כל המקום אשר נכתב בו “שלם” בביטוי “במקום אשר יבחר” (או משהו כזה).
וכך למשל יש לקרוא את דברים יב לפי דרשתו של דרשוביץ:

(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֵיכֶם מִכׇּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ שָׁלֵם תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה…
(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁלֵם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם…
(יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ בְּשָׁלֵם שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ…
(יח) כִּי אִם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ בְּשָׁלֵם אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ…
(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם שָׁלֵם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ…
(כו) רַק קׇדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ שָׁלֵם…

טוב, אני מניח שכשרואים בעיניים את השלכות התיקון הזה, כמו בפסוקים כאן, הצעתו של דרשוביץ נראית כדרשה נועזת שיצאה משליטה עד שהפכה כמעט למדרש אגדה, ובלשונו של ליאור: “ניסיון ליישם את ההצעה של עידן ביתר הפסוקים בהם מופיעה הפורמולה “במקום אשר יבחר” מלמד כי מדובר בהצעה קשה עם חריקות רבות“. אפילו מישהו כמוני שגדל על הברקותיו המתחכמות של נפתלי טור-סיני, מוצא את עצמו פולט בעל כרחו: “עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים?!”

וכאן הבן שואל – מה ראה דרשוביץ על ככה ומה הגיע אליו שגרם לו להציע את ההצעה הזו?

בְּשָׁלֹם >> בְּשָׁלֵם ???

ובכן, מסתבר שדרשוביץ תומך יתדותיו במקום היחיד בספר דברים שבו הביטוי “במקום אשר יבחר” אינו מתייחס למקום מקודש כלשהו (בין אם זה הר גריזים, שלֵם או ירושלים):

לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ. _{(דברים כג, טז-יז)}

קודם כל הפסוק החידתי הזה מהווה ראיה לסתור לגרסה השומרונית – שבפסוק הזה מיישרת קו עם נוסח המסורה – כי ברור שאין שום היגיון לקרוא כאן “במקום אשר בחר”. אבל האמת שאין גם סיבה להכניס דווקא כאן את הביטוי החגיגי “במקום אשר יבחר” שמופיע מעל עשרים פעם בספר דברים וכולם בהקשר של מקום המקדש!
ומכאן טוען דרשוביץ שהגרסה המקורית בפסוק היתה זו:

עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּשָׁלֹם בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ.

המילה “בשלֹם” מתאימה הרבה יותר להקשר כאן, והיא מסתדרת יפה גם עם הפועל יש”ב בתחילת הפסוק – ראו למשל בתהלים ד, ט: “בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי אַתָּה ה’ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי“, וכן בישעיהו לב, יח: “וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם“. אפילו הכפילות לכאורה של “בשלום בטוב לו” מתאימה למרבה הפלא לפסוק בתחילת פרק כג שם (ז): “לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם…”, מה גם ש”שלום” ו”טוב” הם לפעמים מילים נרדפות במקרא (בר’ כו, כט; יש’ נב, ז; יר’ לג, ט; ועוד).
עכשיו, מה שקרה לפי דרשביץ הוא פשוט (לכאורה): הסופר המאוחר, שקיבל הנחיה למחוק את זכר העיר שלֵם מספר דברים, עבד בערך כמו סוכן AI שהעברית שלו לא משהו – ומכיוון שכידוע טרם המציאו את הניקוד, הוא פשוט החליף כל מקום שכתוב בו “ב\שלם” בביטוי “ב\המקום אשר יבחר…” (עם שינויים רבים, כמו שראינו בפסוקים לעיל מדברים יב). תוך כדי התהליך הוא לא שם לב והחליף גם את “בשלֹם” בדברים כג – ויצא העגל הזה.
עכשיו, עצם הרעיון ש”שלֵם” יכול להתחלף ב”שלֹם” הוא סביר מאוד (למרות שכפי שהעיר ליאור, המילה “שלום” מופיעה במקרא תמיד בכתיב מלא למעט 3 מקומות) – ולא זו בלבד, אלא שאפילו כתבתי פעם פוסט שלם על הצעת חילוף דומה, “שלום” >> “ירושלם”:

שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍ם – בנוסח ירושלמי

אלא שבדיוק ברוח הפוסט הנ”ל, ליאור מציע במאמרו הצעה שהיתה אמורה להיות הרבה יותר הגיונית עבור אותו סופר מדומיין שהגה דרשוביץ ממוחו הקודח: במקום להחליף את “שלֵם” בביטוי מסורבל וארוך שדורש התאמות תחביריות בכל פעם מחדש – כל מה שהיה עליו לעשות הוא להוסיף שלוש אותיות ולכתוב “ירושלֵם”! 

למה באמת ירושל(י)ם לא מופיעה בתורה?

השאלה האחרונה הזו מובילה אותנו לשאלה הבסיסית שעומדת מאחורי כל הפולמוס העקיף בין נוסח המסורה לשומרוני לגבי הביטוי “המקום אשר יבחר”, והיא – מדוע התורה באמת לא הדגישה מראש שהמקום שבו יבחר\בחר ה’ הוא ירושלים?
לפרשני המקרא היהודים היה ברור שספר דברים נכתב בידי משה רבינו שאכן לא ידע מה יהיה המקום אשר יבחר ה’ – וכפי שהוכיחה ההיסטוריה המקראית, המשכן עבר כמה גלגולים עד שהפך למקדש בירושלים, והדברים מפורשים בתפילת שלמה (מל”א ח): “מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם”.
כמובן שלפי תפיסה זאת די קשה להבין מה היתה הבעיה לקבוע מראש מהו המקום הנבחר – יהא זה שילה, שלֵם או ירושלם – ולהנחות את העם להגיע אליו? כל ה’התחמקות’ הזאת של “המקום אשר יבחר” מרמזת שהיה ידוע כבר אז לכאורה שייקח הרבה זמן עד שייבחר איזשהו מקום מוגדר.

על הרקע הזה קמו להם המְחקרים, תרבות אנשים חטאים, שלהם היה ברור משיקולים רבים ושונים שספר דברים (ס”ד) נכתב בידי ה”דויטרונומיסט” המהולל (נניח בימי יאשיהו – יכול להיות גם חזקיהו אם תרצו), והוא חי כמה מאות שנים אחרי שהמקדש כבר עמד על תילו בירושלים. אבל לכאורה גם על שיטתם קשה, למה באמת ס”ד לא יכל לזרוק איזה מילה על ירושלים פה ושם?
ובכן, התשובה המחקרית היא די פשוטה – אם רק נשים את עצמנו במקומו של כותב ס”ד; שהרי ההיסטוריה הישראלית-יהודית הידועה לכל סיפרה על מאות שנות “שופטים” שבהן ה’ היה “מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן” (שמ”ב ז ≈ דה”א יז): גם ירמיהו שחי באותה תקופה זועק לכל העם “לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה” (יר’ ז, יב; וראו שם בפרק כו), וגם אסף המשורר מקונן “וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם” (תה’ עח, ס) – כך שאין ספק שההיסטוריה הזו היתה נחלת הכלל.
בקיצור, לכתוב ספר שהוא למעשה נאום ארוך שמיוחס למשה שחי כאלף שנה (!) לפני כן, ולשים בפיו את הידיעה המרעישה לפיה כבר אז היה ידוע שירושלים היא המקום אשר בחר ה’, היתה מעמידה בסימן שאלה ענק את כל מאות שנות השופטים ואת כל מוסד הכהונה שצמח ‘על ברכי’ העיר שילה! דווקא הביטוי המעורפל “אשר יבחר ה'” – שמאפשר גם להבין שלא מדובר במקום נצחי אחד ויחיד אלא במקום שיכול להיבחר מחדש בכל פעם – דווקא הוא הביטוי המתאים ביותר להיכתב בדיעבד אי-שם בתקופת המלוכה.

האופציה השומרונית

כמובן שתמיד ישנה האפשרות המעניינת לפיה הנוסח המקורי היה כגרסת השומרונים “אשר בחר ה'”, ולפיו ס”ד הניח מראש שאכן הר גריזים (או אולי שכם) היה המקום הזה – שכן כזכור ס”ד הוא זה שהפך את הר גריזים להר הברכה, ויהושע מקיים את דברי משה ומקים שם מזבח (פרק ח), ובסוף ימיו הוא כורת לו ברית עם העם דווקא בשכם (פרק כד)!
גם לתפיסה הזו יש תמיכה בין כמה חוקרים שרואים בס”ד “ספר צפוני” השייך למלכות ישראל (ראו במאמר), אלא שבשלב מסוים הוא ‘נחטף’ בידי היהודאים והם אכן שינו את ה”בחר” ל”יבחר”. ואם אין ראיה לדבר, מצאתי זכר לדבר בשני הפסוקים הבאים שרומזים בדיוק לתהליך כזה (תה’ עח, סז-סח):

וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר – וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב!