בראשית כד-כה במהדורת התורה ומקורותיה (נ”ב גיליתי טעות קטנה בהפניה לפסוק סב, במקור מופיע לו)

כידוע, פרשת “חיי שרה” נפתחת דווקא במות שרה, ועל כך כבר עמדו רבים (=כל דרשן בכל בית כנסת, בכל שנה). התשובה המתבקשת היא ש”צדיקים במיתתם קרויים חיים” ולמרות ששרה מתה, היא מוצגת למעשה כמי שחיה לאורך ימים ושנים. והנה מסתבר שלא רק שרה זכתה לכך, אלא כנראה גם אברהם אבינו.
אז אם כבר זכיתם ורכשתם בכסף עובר לסוחר את מהדורת “התורה ומקורותיה” לבראשית, ייתכן ששמתם לב לחידוש אחד מני רבים לקראת סיומו של פרק כד, ובו הערתי על השאלה המתמיהה לגבי היעלמותו של אברהם מהסיפור. אבל לטובת אלו שטרם רכשו ועדיין נאלצים להעלות גרה מדי שבת את אותם וורטים ברוח ישראל סבא, הריני לשטוח באריכות את החידוש המעניין הזה, שמצטרף לחידוש דומה מפרשת השבוע שעברה ובו “הרגתי” את יצחק בסיפור העקדה, עיינו שם…

“הוּא אֲדֹנִי” – הוא אדוני?!

נתחיל מהסוף. אחרי מסע ארוך לחרן, לא מעט גמלים (שעליהם כבר כתבתי בזמנו) ומשא ומתן מייגע עם בית לבן, העבד האלמוני חוזר עם רבקה לארץ כנען. והנה סוף הסיפור בפרק כד, מעטו של מקור ס”י (J):

(סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. (סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. (סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. (סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה. (סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

וכל הרואה את המילים שהדגשתי ישתומם על המראה ואין מבין:

1. “הוּא אֲדֹנִי”?! אדונו של העבד לאורך כל הפרק הוא אברהם – וכבר כשהוא מציג את עצמו בבית לבתואל הוא אומר “עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי” (כד, לד). לכאורה היה צריך לומר שיצחק הוא בן אדונו!
2. ואיפה אברהם? אברהם משביע את עבדו שבועה חמורה, שם את ידו תחת ירכו, ושולח אותו בשליחות החשובה ביותר בחייו: להבטיח את המשך השושלת. העבד מצליח בגדול, חוזר… ומדווח ליצחק. ואברהם, ששלח אותו – יוק!
3. בְּאֵר לַחַי רֹאִי יצחק בא מבאר לחי רואי, כאילו מובן מאליו שזה מקומו. אבל העובדה שיצחק התיישב שם נמסרת לנו רק בפרק הבא (כה, יא).
4. “וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ” כך מספר העבד לבית לבן – אלא שגם את זה התורה מספרת רק בהמשך: “וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק” (כה, ה). העבד, כך נראה, מצטט פסוקים שעוד לא נכתבו!

ואם לא די בכך, גם פתיחת הסיפור נשמעת כמו ההתחלה של הסוף:

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי.

“זָקֵן בָּא בַּיָּמִים” כבר היה אברהם עוד לפני הולדת יצחק (יח, יא – גם של ס”י), והחזרה על כך כאן מרמזת שאברהם שוכב על ערש דוי. ובקשת היד תחת הירך? בדיוק כך ביקש גם יעקב מיוסף בנו, כש”וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת” (מז, כט – גם של ס”י)!

The late (pun intended) Abraham

כפי שהצעתי בחומשי הק’, נראה שהסיפור במקורו הניח שאברהם כבר מת קודם לכן, ולכן יש לקרוא את פרק כד אחרי פסוקים א-יא בפרק כה. במהדורת “התורה ומקורותיה”, פרק כד כולו משויך לס”י = J (צבע כחול), וכך גם תחילת פרק כה. סיפור מות אברהם וקבורתו שייך לס”כ = P (צבע שחור), שממשיך שם את סיפור מערת המכפלה מפרק כג. והנה כך נראה הרצף בעריכה המקורית:

(כג, א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה… (ב) וַתָּמׇת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן… (כה, א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. (ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן… (ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.
(ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. (ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו… (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי…
(כד, סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי…

עכשיו הרצף הסיפורי פשוט וטבעי: שרה מתה (פרק כג); אברהם נושא אשה נוספת, קטורה, ונולדים לה בנים (כה, א-ד); אברהם נותן את כל אשר לו ליצחק ומשלח את שאר הבנים (כה, ה-ו); אברהם מת, ויצחק עובר לגור בבאר לחי רואי (כה, ז-יא). ורק אז מתחיל פרק כד.
עכשיו, כשהעבד מספר לבית לבן שאברהם נתן ליצחק “אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ”, הוא מתאר את מה שכבר קרה (כה, ה = כד, לו). יצחק בא מבאר לחי רואי, כי שם הוא גר מאז מות אביו (כה, יא = כד, סב). וכשרבקה שואלת מי האיש, העבד עונה בצדק: “הוּא אֲדֹנִי!”
ואם תקשו: הרי בפרק כד אברהם עצמו משביע את העבד ומדבר איתו באריכות! אף אני אענה אמריי לכם: ייתכן שפרק כד מתאר את מה שהיה עוד קודם לכן: אברהם, זקן ובא בימים ועל ערש דוי, משביע את עבדו למצוא אשה ליצחק, ומת בזמן שהעבד בדרך. ואכן כשהעבד חוזר, מחכה לו כבר אדון אחר, ברא כרעא דאבוה!

אז מי החזיר את אברהם לחיים?

כפי שהראיתם לדעת (=מי שכבר קרא את פירושי לפרק כד), הפרק כולו מציג בבירור סממני עיבוד מאוחר שניכרים בלשונו, ע”ש. אם אכן כך הוא, אפשר לשער שהמעבד המאוחר ערך את הסיפור כך שישתמע שאברהם עוד חי לאחר נישואי יצחק לרבקה, וייתכן שהוא הושפע מהכרונולוגיה של ס”כ, שכידוע אוהב מאוד מספרים ושנים.
בואו נעשה את החשבון לפי ס”כ:

(כא, ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.
(כה, כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה.

כלומר, בחתונת יצחק אברהם היה בן 140, ולפי ס”כ הוא מת רק בגיל 175 (כה, ז) = כ-35 שנה אחרי החתונה! מכאן הדילמה של המעבד: הסיפור של ס”י מניח שאברהם מת לפני החתונה, והחשבון של ס”כ מחזיק אותו בחיים עוד 35 שנה. לכן העדיף המעבד “להזיז” את קטורה ואת מות אברהם אל אחרי החתונה, ובכך מחזיר את אברהם לחיים, לפחות בעיני הקוראים. ייתכן שזו גם הסיבה שבמהלך העריכה נדחה תיאור מותו של אברהם, שהיה אמור להופיע בתחילת הפרשייה, אל תחילת פרק כה. _{(ואגב, לפי הסדר הנוכחי יוצא שאברהם נשא את קטורה והוליד ממנה שישה בנים אחרי גיל 140. ככה זה כשמערבבים מקורות;)}

בונוס – חתונה בלי אבות

ואם כבר דיברנו על אבות נעדרים, מסתבר שגם בצד של הכלה המצב לא מזהיר. בתואל, אבי רבקה, מוזכר בסיפור כמשתתף רק פעם אחת, וגם זה לצד לבן: “וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל” (כד, נ). לבן הוא הדובר העיקרי, ונראה שמעמדו של בתואל היה מעורער, מסיבה שאינה ידועה לנו. העבד נותן מתנות “לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ” (כד, נג), ומי שמבקשים לעכב את רבקה הם שוב “אָחִיהָ וְאִמָּהּ” (כד, נה). האב, כמו שאומרים, לא ממש בתמונה.
ומה עם יצחק? הפסוק האחרון בפרק מסיים: “וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ”. נראה שיצחק היה קשור לאמו יותר מאשר לאביו (כמו יעקב ורבקה בפרק כז), ורק לאחר נישואיו לרבקה התנחם על מות אמו. זה ברוח דברי ס”י עצמו:

עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ. (בראשית ב, כד)

התורה ומקורותיה – לא חיסרתי אלא ככלב המלקק מן הים

כל מי שישזוף את עיניו במהדורת “התורה ומקורותיה” יראה שבפרק כד יש עוד הרבה מה לגלות: עיבוד “ארמי” מאוחר, כפלי גרסה, הערות נוסח ואפילו מינקת שזוכה לאזכור מיוחד.
כל אלו ועוד הלא המה כתובים שחור (וכחול) על גבי קלף בחומשי הק’ –

עוד לא רכשתם? אל תחכו עד שתהיו זקנים באים בימים, רכשו כאן!

נ”ב בקרוב ייצא לאור גם חומש שמות, אעדכן.