יצחק בעקבות אברהם (ג’מיני בעקבות גוסטב דורה)

פרק כו הוא הפרק היחיד בבראשית שכולו מוקדש ליצחק – אלא שצילו הארוך של אברהם מוטל על פני כל הפרק, החל מהפסוק הראשון: “וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם…” דרך לא פחות משבעה (!) איזכורים נוספים שלו: “אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ… עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי… אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו… אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם… אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ… בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.”
עכשיו, זה לא רק האיזכורים המילוליים – אלא בעיקר החזרה המפורשת של יצחק על מעשי אביו: הרעב בארץ, הירידה לגרר, המפגש עם אבימלך וסיפור “אֲחֹתִי הִוא”, חפירת הבארות, כריתת הברית בבאר שבע, הקמת המזבח וקריאה בשם ה’ – כל אלו הם פשוט חיקוי\חזרה על מעשי אברהם. כלומר, זה לא “מעשה אבות סימן לבנים”, אלא יותר “מה שאירע לזה אירע לזה”, כלשון חז”ל בהקשר אחר.
כדי להבין את המשמעות העמוקה יותר של הופעותיו החוזרות ונשנות של אברהם בפרק כו נדרש להעמיק קצת יותר במבנה הפרק – אז אם כבר זכיתם ורכשתם את מהדורת “התורה ומקורותיה” לבראשית, מן הסתם שמתם לב שפרק כו הוא פרק מורכב, לא (רק) במובן של complex, אלא גם במובן של composite. אבל לטובת אלו שטרם רכשו, הריני לחפור קצת יותר לעומק בבארותיו של אבר(ה)ם העברי.

אֲחֹתִי הִוא – אחותי היא?!

נתחיל בשאלה הפשוטה: מתי בדיוק קרה כל זה?
בסוף פרק כה כבר נולדו לרבקה תאומים, “וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם” (כה, כו), ועשו אף הספיק לגדול, לצאת לציד ולמכור את בכורתו. והנה בפרק כו אנחנו נתקלים בסיפור “אחותי היא” הידוע (#3 בבראשית):

(ז) וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. (ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

איך בדיוק אפשר להציג אשה כ”אחותי” כששני ילדים (ואחד מהם “כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר”) מתרוצצים סביבה וצועקים “אמא”? וכפי שכתבתי בחומשי הק’, מדברי אבימלך משתמע שרבקה נתפסה כפנויה, ובוודאי שלא היתה אם לילדים. מכאן שמקומו הכרונולוגי של הסיפור הוא לפני הולדת עשו ויעקב (כה, כא). ולמה הוקדמה פרשיית הלידה? כדי לסמוך את תולדות יצחק (= יעקב ועשו) מייד אחרי תולדות אברהם וישמעאל, ברצף נאה של “וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת”.
כלומר, פרק כו “תלוש ממקומו”, ממש כמו חלק מפרק כד בשבוע שעבר. אבל זו רק ההתחלה.

הפרד ומשול – מי כתב את פרק כו?

כל מי שישזוף את עיניו במהדורת “התורה ומקורותיה” יראה שהפרק שזור משלושה צבעים: רובו משל ס”י = J (צבע כחול), ולצידו שזורים קטעים משל ס”א = E (צבע חום) וקטע קצר משל ס”כ = P (שחור). מה שמעניין הוא שכפי שהוכחתי כחול\חום על גבי לבן בפירוש, נראה בבירור שהעורך מיזג בין ס”י לס”א, אלא שפסוק כד משל ס”א הועבר לסוף הסיפור – וכך יש לקרוא את שתי הגרסאות כשהן בנפרד:

שימו לב למה שקורה עם פסוק כד לפי ההצעה הזו: בהקבלה להתגלות של ס”י בפסוק ב (“וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה”) יש גם התגלות מקבילה ואופיינית לס”א (=בלילה) בפסוק כד: “וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בַּלַּיְלָה הַהוּא…אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי”. ואכן, רק לפי ההצעה הזו יש באמת משמעות לדברי ההרגעה “אל תירא”, שכן יצחק ירא כמובן מהרעב ומהצורך לעזוב את ארצו! אלא שהעורך שביקש כנראה להימנע מכפילות רצופה של התגלות ה’, העביר את פסוק כד לסיפור בבאר שבע – אולי בהשפעת התגלותו ליעקב שם בהמשך (מו, ב-ה – מעטו של ס”א).
בקיצור, כבר בפתיחת הסיפור ניכר שהעורך מיזג את סיפור ירידתו של אברהם למצרים יחד עם סיפור מפגשו עם אבימלך ו’השליך’ את שניהם על יצחק, ובכך חיזק את התחושה שכל הפרק הוא סוג של שחזור מודע לעצמו.

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא – באיזו עת?

ועכשיו נחזור רגע לפרק כא בפרשת וירא, ונקרא את גרסת ס”י לברית בין אברהם לאבימלך:

(כב) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. (כג) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ. (כד) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ… (לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. (לב) וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. (לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה’ אֵל עוֹלָם.

בעוד שגרסת ס”א (שהשמטתי כאן, פסוקים כה-ל ו-לד) יכולה להיקרא כהמשך ישיר של פרק כ, הרי שגרסת ס”י חסרת כל הקשר:
1. איך ומתי הגיע אברהם לבאר שבע? ס”י נוהג לדווח לנו על כל תזוזה של אברהם (יב, ח ועוד), ופתאום הוא נמצא שם כמובן מאליו.
2. למה “בְּאֵר”? לפי ס”י אין כאן שום באר, רק שבועה.
3. מה פתאום אבימלך ושר צבאו טורחים לבוא עד באר שבע, ובשביל מה הם צריכים ברית עם אברהם? ועל איזה “חֶסֶד” הוא מדבר?
4. “אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים”? עד כה איש לא סיפר לנו שאבימלך פלשתי!
והנה, כל הפרטים החסרים האלו מופיעים בדיוק בפרק כו: יצחק עולה לבאר שבע (כג); אבימלך הוא “מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים” (א; ח); עבדי יצחק כורים באר ומוצאים מים (כה; לב), אחרי ריב ארוך על הבארות עם רועי גרר; ולכן אבימלך ופיכל (ואחוזת מרעהו) באים אליו, כי “רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה’ עִמָּךְ” (כח), שהרי יצחק מצא מים בכל מקום שחפר. הסיפור שם ברור וקוהרנטי, והטבלה הבאה מדברת בעד עצמה:

אחותי היא = פרשיות-אחיות

כפי שהצעתי בחומשי הק’, נראה לי שפרק כו היה במקורו סיפורו של אברהם, ולא של יצחק!
הסיפור שובץ בפרק כו כדי להעשיר את המחזור הדל יחסית של סיפורי יצחק, אבל המחברים \ עורכים השאירו את תמציתו של הסיפור בפרק כא על כנו – ועל הקורא להבין שמדובר ב”פרשיות-אחיות” המשלימות זו את זו, בבחינת הקול קול יצחק, והידיים ידי אברהם. העובדה שפרק כו תלוש ממקומו ולמעשה אמור היה להופיע לפני פרק כה רק מחזקת את ההשערה הזו. לא זו בלבד, אלא שכבר בפרק כא נרמז לנו כבר בפתיחה שהסיפור שם תלוש ממקומו, באמצעות הביטוי “וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא” (כא, כב) – ביטוי שרומז לכך שהפרשייה אינה במקומה, בדיוק כמו בפתיחת סיפור יהודה ותמר (לח, א), שכידוע “קוטע” את סיפור יוסף.
ואם נחזור על הראשונות, הרי שהחזרה המודגשת (שמוונה פעמים, כזכור) על השם “אברהם” בפרק היא עוד רמז עבה שגיבורו האמיתי של הסיפור הוא אברהם ולא יצחק – ומי שיטרח לחפש בקונקורדנציה יגלה שאכן שמו של יצחק\ישׂחק מוזכר בנ”ך כ- 13 פעמים בלבד, מהן רק פעמיים כשהוא לבדו (= ללא אברהם ו\או יעקב) – לעומת אבר(ה)ם שמוזכר בדיוק פי שניים = 26 פעמים, מהן 13 פעמים כשהוא לבדו – הלא דבר הוא!