השבוע הייתי ביצהר, כחלק מקבוצה של אנשים דעתנים ומעניינים מרחבי המגזר התוסס הנקרא ‘הציונות-הדתית’ (לשאלת ‘יש כזה דבר בכלל צ”ד’? עיינו ברחבי המרשתת, לי אין כוח לזה:), שבאה לראות, לשמוע ולחוות, בהובלת תושבת יצהר החברה בקבוצה ועוסקת ב גידול עיזים גדיעת זיתים התנכלות לערבים פיתוח אתרי אינטרנט (!), טוב, לפחות אחד מהם הוא אתר ישיבת ‘עוד יוסף חי’…
כמו חלק נכבד מעמיתיי לסיור, כיוון ששמעתי ‘יצהר’ החלו לצוץ בראשי נורות אזהרה, דגלים אדומים ואף שחורים – ומשהבטתי בפרשת השבוע הקרבה ובאה, הלא היא פרשת וישב, לא יכולתי שלא לראות בכך סימן משמיים, שכן בפרשה הזו כידוע מתגלע העימות הגורלי בין האחים לבין יוסף הצדיק, דמות המופת המקראית של אנשי יצהר – אותו יוסף שהצליח לחבר בין חלוציות ציונית לבין עמקי הקבלה והחסידות, אותו יוסף שנוא-אחיו, שלא יכלו דברו לשלום…
אבל בבחינת תיקון חטא המכירה, נכנסתי לרכב ונסעתי יצהרה.
Home » מקרא (Page 40)
קטגוריה: מקרא
כל הפוסטים בנושא מקרא \ תנ”ך
הדף היומי ונוסח המקרא – שקלים יד-טו
הדף היומי (מסכת שקלים, ירושלמי) זימן לנו במפתיע לא פחות משלושה מקומות בהם יש לתרגומי\נוסחי המקרא השונים משמעות פרשנית המתקשרת לסוגיה.
סוף דף יד:
קרייא מסייע לר’ יהודה בן לקיש: ‘וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים’ (שמ”א יד יח).
כלומר, ר’ יהודה בן לקיש מוכיח מפסוק מפורש כי בימי שאול הארון יצא עם ישראל למלחמה מול פלשתים, ושאול אף מבקש מאחיה הכהן לשאול בו – ומכאן שהיו לישראל בזמן ההוא שני ארונות, ולא רק אחד.
אלא שפסוק זה מעורר תמיהה-רבתי: היכן מצאנו ששואלים בארון?! ואגב, גם המשך הפסוק עמום: “כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” – ?
נוסח המקרא – פרשת חיי שרה
(ליקוטי ניצוצות מהביבלי”א העבראיק”א שטוטגארטנזיה – BHS)
סופו של הפסוק הראשון בפרשה (בראשית כג א) נדמה כאריכות דברים מיותרת:
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה
ואכן רש”י במקום, ומקורו במדרש חז”ל כמובן, מסביר כי התוספת באה ללמדנו שכל שנותיה היו שוות לטובה.
אך מסתבר כי הן תרגום השבעים (=התרגום היווני לתורה) והן הוולגטה (=התרגום הלטיני לתורה) תרגמו בפשטות:
ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים
כלומר, ללא שלוש המילים האחרונות (וגם ללא החזרה הכפולה על “מאה שנה ועשרים שנה” – אך זה ניתן להסבר כתרגום ענייני ולא מילולי, מה שאין כן שלוש המילים האחרונות, שאין דרכם של התרגומים להחסיר מילים שלימות בפסוק).
המתמטיקה של 318 חניכי אברם העברי
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת… (בראשית יד יד)
בראשית יד מלא בתמיהות, ואחת הפחות חשובות אך היותר מעניינות שבהן, היא פשר מספר חניכיו של אברם העברי, 318.
מילא 300, או אפילו 400 – אלו מספרים עגולים, המוכרים ממקומות אחרים במקרא (300 המלקקים של גדעון, 400 איש של עשו ועוד) – אבל דווקא 318?!
הצעות רבות הוצעו לפתרון התעלומה, והידועה שבהם היא הצעת חז”ל כי 318 בגימטריה = אליעז”ר, הלא הוא עבדו של אברהם – ומכאן שלמעשה רק הוא יצא עם אברם העברי למתקפה על ארבעת המלכים (ועל זה נאמר: נו, שוין…)
אלהים ברא בראשית – על תולדות האמונה הישראלית
מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב”ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו ‘אלהים ברא בראשית’…
האמנם ‘אלהים ברא בראשית’?
מעשה זה ידוע לכל מי ששמע אי פעם על תרגום השבעים, אך פחות ידוע כי הדבר המוזר הוא, שבתרגום השבעים לספר בראשית שבידינו על כל נוסחיו וכתבי היד השונים שלו, התרגום זהה בדיוק לנוסח שלנו, שכך כתוב בתרגום:
ἐν ἀρχῇ ἐποίησεν ὁ θεὸς… (en archei epoieisen ho theos…)
ובעברית מקראית*: “בתחילה עשה האלוה…” – פשוט כך, בלי שינויים ובלי החלפות (למעט לשון היחיד – ראו להלן). התשובה הפשוטה היא, כמובן, כי ייתכן ובעלי המדרש האמור הכירו נוסח אחר של תרגום השבעים שאינו בידינו – אבל…