המקום אשר יִבְחַר\בָּחַר\שָׁלֵם?!

החומש השומרוני, דברים יב (ראו כאן, עמ’ 801)

מבין אלפי הערות הנוסח לתורה יש כמה שהן בבחינת מועט המחזיק את המרובה – כלומר, תיקון קטן מבחינה טקסטואלית אבל גדול מבחינת המשמעות שבו. כך למשל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא בְּרֹא אֱלֹהִים”, “אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר בָּהָר: ה’ יֵרָאֶה יִרְאֶה“, “יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵל” ועוד.
אבל נראה לי שהזוכה בתואר התיקון ה’יעיל’ ביותר בהיבט הזה הוא הגרסה העקבית של החומש השומרוני לביטוי החוזר בספר דברים החל מפרשת השבוע (ראה): “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’…” – שכן השומרוני גורס בכל מקום כזה “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר ה'” – בלשון עבר!
השמטת האות י’ (ותיכף נבדוק אם זו השמטה של השומרוני או הוספה של המסורה) מהווה “מהפך תאולוגי” בעולם היהודי: במקום ההבנה המוטבעת בנו לפיה המקום בו שוכן ה’, שהוא כמובן ירושלים, נבחר לכך רק בימי דוד, מציעים השומרונים את הרעיון לפיו המקום נבחר כבר בימי משה! קראו עוד

העורך השוזר והשוטה – תקדימים להשערת התעודות

חתמתי את הפוסט הקודם בהבטחה לדון בשאלה שהועלתה על ידי מבקרי הביקורת הראשונים, והנה היא שוב לפניכם בתוספת ציטוט נוסף:

תפיסה זו שהתורה מורכבת משברים וקטעים גדולים וקטנים, הלקוחים חליפות מתוך מקורות שונים בדעותיהם ומרוחקים בזמניהם, מתנגדת לכל הידוע מתולדות הספרות בעולם. אין בעולם ספר אחר שנתחבר במעשה פסיפס כמו שמתארת שיטה זו את חיבורו והתהוותו של ספר התורה (מ”צ סגל, “מסורת ובקורת”, במבוא)

מעולם, מאז ברא אלהים אדם, לא נתחבר ספר וביחוד סיפור היסטורי, בדרך שנתחברו, כביכול, אותן תעודות דמיוניות, על מהדורותיהן הדמיוניות. על ידי שלוב מקור במקור, פסוק בפסוק, מלה בחצי פסוק. בדבק ובמספריים אין מחברים ספר… (י”מ גרינץ, יחודו וקדמותו של ספר בראשית, עמ’ 123 – שני המקורות באדיבות אתר רציו)

ובכן, מסתבר שימיה של השאלה הזו כימי השערת התעודות עצמה. כבר ב- 1890 (!) כתב פרופ’ ג’ורג’ פוט מור, שכמקובל באותם ימים מלאי השכלה היה “כומר, מזרחן, חוקר מדעי הדתות, היהדות והתנ”ך”, את הדברים הבאים:

לא אחת נטען כלפי התיאוריה הזו [השערת התעודות] שאופן כזה של חיבור ספר הוא חסר תקדים. לסוג כזה של “מעשה-טלאים מטורף” כפי שכינה זאת לאחרונה חוקר אמריקאי, אין מקבילה בספרות.
(G. F. Moore, Tatian’s Diatessaron and the Analysis of the Pentateuch, p. 202)

אלא שכל מאמרו של פרופ’ מור עצמו לא בא אלא כדי לענות על השאלה הזו – וכפי שהוא מודיע מראש, להנחה שבבסיס השאלה יש רק מגרעת אחת: היא פשוט לא נכונה! קראו עוד