המקום אשר יִבְחַר\בָּחַר\שָׁלֵם?!

החומש השומרוני, דברים יב (ראו כאן, עמ’ 801)

מבין אלפי הערות הנוסח לתורה יש כמה שהן בבחינת מועט המחזיק את המרובה – כלומר, תיקון קטן מבחינה טקסטואלית אבל גדול מבחינת המשמעות שבו. כך למשל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא בְּרֹא אֱלֹהִים”, “אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר בָּהָר: ה’ יֵרָאֶה יִרְאֶה“, “יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵל” ועוד.
אבל נראה לי שהזוכה בתואר התיקון ה’יעיל’ ביותר בהיבט הזה הוא הגרסה העקבית של החומש השומרוני לביטוי החוזר בספר דברים החל מפרשת השבוע (ראה): “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’…” – שכן השומרוני גורס בכל מקום כזה “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר ה'” – בלשון עבר!
השמטת האות י’ (ותיכף נבדוק אם זו השמטה של השומרוני או הוספה של המסורה) מהווה “מהפך תאולוגי” בעולם היהודי: במקום ההבנה המוטבעת בנו לפיה המקום בו שוכן ה’, שהוא כמובן ירושלים, נבחר לכך רק בימי דוד, מציעים השומרונים את הרעיון לפיו המקום נבחר כבר בימי משה! קראו עוד

צַו לָצָו קַו לָקָו – על קבצי החוקים שבתורה

אחת התופעות המופלאות שבתורה היא מציאותם של ‘קובצי חוקים’ עצמאיים ונבדלים בה.
אחת התופעות המופלאות בחיי היהודי המאמין היא העובדה שהוא פשוט לא שם לב לכך…

“אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת” – אלו מצוות?!

צו לצו - קבצי החוקים בתורה

חוסר תשומת הלב לכך בולט מאוד כשקוראים למשל את הפסוק האחרון בפרשת השבוע, בחוקותי (וי’ כז, לד):
אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי”. אבל רגע, הרי כבר בסוף הפרק הקודם (כו, מו) נאמר:
אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה’ בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה” – אז זה אלה או אלה?!
(אגב, סיום דומה יש גם בבמ’ לו, יג, אך שם מודגש: אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’… בְּעַרְבֹת מוֹאָב…!)

רוב הפרשנים כלל אינם מתייחסים לשאלה, אך הנה כמה הסברים שהצלחתי ללקט מחכמינו ומחכמי אומות העולם – ושימו לב להארות המעניינות שניתן להפיק גם מתורתם של חכמי האומות!…

קראו עוד