Home » יוונית » בני האלהים ובנות האדם – בין יוון לישראל

בני האלהים ובנות האדם – בין יוון לישראל

מה הייתם אומרים אם הייתי מוצא ספר ובו מתוארת בריאת העולם, יצירת הגבר ולאחריו יצירת האשה, הסבר כיצד האשה הביאה את הרע לעולם, "עץ משפחה" גנאולוגי מפורט של תולדות האנושות, סיפור על בני אלים ששוכבים עם בנות האדם שהוביל להחרבת העולם במבול, סיפור על ניצול מהמבול שנוטע כרם, עוד עץ משפחה מפורט של ניצולי המבול, סיפורים על 'הממציאים הראשונים', ולקינוח – סיפורים על זוגות אחים שמייצגים לאומים שונים? (כאן נגמרת השאלה:)

בראשית ואודיסיאה - מקור משותף?

בראשית ואודיסיאה – מקור משותף?

טוב, כמו שאתם יכולים לנחש, אני לא מתכוון לספר בראשית, ואפילו לא לסיפורי גילגמש וחבריו מבבל\ מסופוטמיה, אלא לאוסף יצירות עתיקות משכנתנו הקרובה יותר, היא יוון העתיקה. הקשרים בינינו לבין יוון ידעו עליות ומורדות, ממוקדון ואנטיוכוס, דרך פילון ואנשי אלכסנדריה ועד יהודה פוליקר ושמעון פרנס – אבל מספרי ההיסטוריה נראה שלפני אלכסנדר מוקדון לא היה לנו קשר של ממש עם יוון (שמוזכרת, אגב, לראשונה בפרשת נח, ועוד 6 פעמים בלבד בתנ"ך, 4 מהן בספרי דניאל ודברי הימים שהתחברו לא הרחק מימי מוקדון). אבל הספרות היוונית העתיקה פותחת לנו חלון לים התיכון ומגלה שייתכן מאוד והקשרים בין יוון לישראל היו עמוקים יותר ממה שחשבנו. אבל כל דבר בעיתו.

סיפורי ראשית בכתיבה הגנאלוגית של ישראל ויוון: תעודות ספר בראשית לאור הספרות הגנאלוגית היוונית ומסורות נוספות ממזרח הים התיכון הקדום

על הקשר היווני העתיק לסיפורי המקרא למדתי כשנתקלתי במקרה בדוקטורט מרתק ששמו הבלתי אפשרי מופיע בכותרת לעיל, מאת ד"ר [כיום] גיא דרשן. ד"ר דרשן מפליא לעשות באיתור 'סיפורי ראשית' מתוך מקורות יווניים מהתקופה הארכאית (לפני כ- 2,600 שנה ויותר), והקבלתם לסיפורים בספר בראשית, בעיקר אלו של הבריאה והמבול. מכיוון שהדוקטורט המרתק מכיל 250 עמודי תוכן ועוד 36 עמודי ביבליוגרפיה, לא אתיימר להתחיל ולסקור אותו כאן, ואסתפק בטעימה קטנה אחת, שנוגעת לפרשיה הסתומה של בני האלהים ובנות האדם. למזלי טרח אותו דרשן וכתב מאמר מפורט בדיוק על העניין הזה, והרי סיכומו הלא-אקדמי, ושלי ושלכם, שלו הוא.

בני האלהים ובנות האדם WTF???

א וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. ב וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.
ג וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (בראשית ו)

הסיפור הביזארי הזה, כמו גם סיפור נח השיכור לאחר המבול, הובילו את אחד החוקרים לטעון בחיוך קל כי "נראה כאילו הכותבים של מה שמכונה 'ההיסטוריה הבראשיתית' בספר בראשית עסקו ב"עיתונות צהובה" (muckraking)". אלא שבניגוד לסיפור על נח ובנו הקטן, שיש לו לפחות קשר עמוק גם לסיפור עצמו וגם לגנאולוגיה של חם – הרי שלסיפור על בני האלהים אין שום קשר לטקסט שסביבו, ולמען האמת, לא ברור אפילו מה הקשר בין הפסוקים בסיפור עצמו! וכי מפני שבני האלהים באו אל בנות האדם ה' החליט שרוחו לא ידון באדם (מה שזה לא יהיה)? ומה הקשר לקציבת ימיו ל- 120 שנה? ומיהם "הגיבורים אשר מעולם אנשי השם"? אנחנו אמורים להכיר אותם מאיפשהו, שהמספר טורח להבהיר את מוצאם?
בקיצור, חידה היא ותהי לחידה.
עד שקם הדרשן הגדול, ד"ר גיא, והעלה בחכתו לא פחות משלושה סיפורים יווניים של גדולי המשוררים האפיים בעת העתיקה, ומהם מצטיירת תמונה מפליאה: היוונים מספרים על בני אלהים שבאו אל בנות האדם והולידו מהם גיבורות וגיבורים מיתולוגיים, שעוררו את קנאתו של זאוס, מלך האלים – וכתוצאה מכך החליט זאוס להשמיד את האנושות. ובעברית פשוטה – המבול בא כתוצאה מקנאת האל בבני האלים! והנה חומר הראיות, שפטו בעצמכם:

א. 'קטלוג הנשים' (Γυναικῶν Κατάλογος) של הֶסִיוֹדוֹס

קטלוג ונשים - עוד קשר יווני-ישראלי?...

קטלוג ונשים – עוד קשר יווני-ישראלי?…

למרות שמו המזכיר מוסף אופנה מודרני, 'קטלוג הנשים' הוא פואמה אפית יוונית שיוחסה למשורר הקדום הֶסִיוֹדוֹס (המאה ה- 8 לפנה"ס, קצת אחרי הומרוס, ומקביל לימי ישעיהו ועמוס שלנו, בערך). היצירה תיארה את הגנאולוגיה (סדר הדורות \ עץ המשפחה) של אלי וגיבורי יוון העתיקה, כפי שנולדו מזיווגי הנשים עם האלים והגיבורים השונים של המיתולוגיה היוונית. התיאור השירי יוצר מפה די מפורטת של עץ המשפחה המיתולוגי, והוא קרוי 'קטלוג הנשים' מכיוון שהוא בנוי דווקא לפי האמהות (=האלות או הגיבורות המיתולוגיות). היצירה המקורית, שהכילה חמישה ספרים (כך לפי לקסיקון ביזנטי קדום) וכ- 5,000-4,000 שורות, אבדה ברובה, ומה שיש לנו הוא שחזור חלקי מתוך פפירוסים עתיקים ששרדו ומתוך ציטוטים משניים – והנה לדוגמה שורות הפתיחה המשוחזרות של הקטלוג, כפי שתרגמן דרשן:*

ועתה שירו על אודות עדת הנשים, שירו נעימות הזמר,
מוזות השוכנות באולימפוס, בנות זאוס האוחז באיגיס  –
על אודות אלה שהיו אז המצוינות
אשר התירו חגורן  [  ], במשכבן עם האלים
שהרי אז משותפות היו הסעודות, ומשותפות המועצות
לאלים בני האלמוות ולבני התמותה […]
* לטובת הקריאוּת מחקתי את הסוגריים סביב השלמות שונות, כך שאין להסתמך על הכתוב כאן למעשה, ללא הוראת חכם:)

טוב, סיפורים על אלים שהולידו בני תמותה ידועים מכמה מיתוסים – והמיתולוגיה היוונית עצמה מלאה בהם; הידועים ביותר הם, כנראה, אכילס (בנה של האלה תֶטיס, ומלך אנושי בשם פֵּלֶאוס) והרקולס (בנו של זאוס מלך האלים, ונסיכה אנושית בשם אלקְמֵנֵה). החידוש המעניין בקטלוג הנשים נמצא, כך מסתבר, בקטע פפירוס עתיק ששרד איכשהו, ובו מופיעות השורות הבאות:

שהרי אז תָכַן עלילות נפלאות, זאוס המַרעים במרומים,
לבלול מהומה על פני הארץ רחבת הידיים,
ואת הגזע הרב של בני האדם, הניחנים בדיבור, כבר אץ למחות,
כאמתלה להשמיד את נפש האלים־למחצה עם בני התמותה […]
ישכבו בני האלים, הרואים בעיניהם [   ].
אך הברוכים לעתיד לבוא, כמו בימי קדם,
ייפרדו מבני האדם בחייהם ובמנהגיהם.

 כלומר, זאוס החליט יום אחד שנמאס לו מכל המוני בני האדם וביקש למחותם מעל פני האדמה – אבל המשורר מגלה לנו שמטרתו האמיתית היתה "להשמיד את נפש האלים־למחצה עם בני התמותה"! בעברית פשוטה, ריבוי האנשים הוא התירוץ של זאוס להיפטר מה'מתחרים' שלו, אותם בני תערובת של אלים ואנשים.
לא זו בלבד, אלא שהטקסט מתייחס גם ל"אלים-למחצה" (ἡμίθεοι) וגם ל"בני אלים" (τέκνα θεῶν) – לדעת דרשן זו הקבלה מדויקת ל"גִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" (שנולדו מזיווג של אלים ובני תמותה) ול"בְּנֵי הָאֱלֹהִים" – כאשר אלו האחרונים מופיעים בכינוי דומה ("בנ אלמ") גם בכתבי אוגרית.

ב. האיליאדה

אחרי הסיודוס הפחות מוכר, נעבור להומרוס המפורסם יותר, שחיבר את האיליאדה (24 ספרים) והאודיסאה (עוד 24 ספרים – מכאן התגלגל אל חז"ל הרעיון של כ"ד ספרי הקודש) העוסקות במלחמת טרויה ותוצאותיה. והנה, הומרוס מספר כיצד היוונים (האכאים, ליתר דיוק) שצרו על טרויה בנו חומה גדולה להגן על אוניותיהם (איל' ז, 466-433). מה שמפליא הוא שלמרות שמדובר סה"כ בסיפור שולי על חומה זמנית שנבנתה אד-הוק, הומרוס מתאר אותה כמפעל אדירים שעוררה את קנאתו של פוסידון, שדרש מזאוס להחריב אותה.
ואכן בהמשך (יב, 35-3) מסופר שלאחר נצחון היוונים הציף פוסידון את החומה בגלי הים, אפולון היטה שמונה נהרות ששטפו את החומה במשך תשעה ימים (רמז למקצב 8/9 היווני?…) וזאוס עוד טרח והטביע את שרידי החומה ב… מטח גלי מים מההלספונטוס הסוער – מזכיר לכם משהו?

זעמו של פוסידון

זעמו של פוסידון

גָּזְרוּ פּוֹסֵידוֹן וְאַפּוֹלוֹן לִנְתֹּץ הַחוֹמָה הַגְּבֹהָה,
שָׁלְחוּ בָהּ מַיִם אַדִּירִים, חֲמַת מַעְיָנִים וּזְרָמִים,
אֲשֶׁר יִשְׁפְּכוּ מֵימֵיהֶם מֵרָמוֹת הַר אִידָה הַיָּמָּה,
מִשְׁבְּרֵי רֵסוֹס וְרוֹדְיוֹס, קָרֵסוֹס וּמֵי הֶפְּטַפּוֹרוֹס,
נַחַל גְּרֵנִיקוֹס וְאֵיסֵפּוֹס, סְקַמַּנְדְּרוֹס הַנִּפְלָא וְסִימוֹאֵיס,
מָקוֹם שָׁם צָנְחוּ לָאָבָק מָגִנֵּי עוֹר שְׁוָרִים וְקוֹבָעִים,
קָרְסוּ הֲמוֹנִים, שְׁבָטִים אַדִּירִים, בְּנֵי אֵלִים לְמֶחֱצָה;
הִטָּה פֵיבּוֹס-אַפּוֹלוֹן פִּיּוֹת כָּל-אוֹתָם הַנְּחָלִים
כְּלַפֵּי הַחוֹמָה וַיְשַׁלַּח בָּהּ תִּשְׁעָה יָמִים זִרְמֵיהֶם;
וְזֶבְס הוּא הִמְטִיר עָלֶיהָ לְמַהֵר וּלְשַׁקְּעָהּ בַּגַּלִּים…

אבל זה לא נגמר במבול – שכן שימו לב לשורות המודגשות (23-22) – הומרוס מספר לנו שהמקום אותו טרחו אליו יוון הגדולים להשמיד במים בחמת זעם, הוא-הוא המקום בו נפלו "בְּנֵי אֵלִים לְמֶחֱצָה". והנה לנו שוב קשר ברור בין מות בני האלים לבין הרס מעשי האדם, והפעם גם מפורש שההרס נעשה במבול של מים!

ג. פתיחת ה'קיפריה'

אם חשבתם שהיוונים יסתפקו ב- 48 הספרים של הומרוס, אז ממש לא. שכן אחריו באו עוד כמה חבר'ה שהחליטו שהאיליאדה והאודיסיאה זה לא מספיק מפורט, ונשאו את ידם לכתוב עוד פריקוולים וסיקוולים לעלילה, עד שנוצרה חבילת פואמות סביב סיפור טרויה, שנקראת "המחזור האפּי", ומספקת תעסוקה לדורות של חוקרים. אחד מהפריקוולים לסיפור טרויה נקרא 'קיפריה' (Cypria), וגם הוא – כמו יצירתו של הסיודוס – שרד בנס בשברי פפירוסים ואיזכורים שונים. והנה, בפרגמנט מס' 3 מסביר מחבר הקיפריה את הסיבה לפרוץ מלחמת טרויה בת עשר השנים, שגרמה לאסונות כה רבים; ואלו דבריו כפי שתרגמם דרשן:

אשר אין־ספור שבטי האדם, שנפוצו תמיד על פני הארץ,
רמסו את מרחבי הארץ עמוקת החיק
וזאוס ראה זאת, נכמרו רחמיו,
ובלבו החכם תכנן להקל על הארץ מניבת־הכול מאנשים
ולהצית את המאבק הגדול של מלחמת איליון (=טרויה),
למען ירוקן במוות את כובד הארץ.
ובטרויה נהרגו הגיבורים, ועצתו של זאוס היא קמה.

רוצה לומר, זאוס החליט מסיבות 'אקולוגיות' כביכול שיש לצמצם את כמות האנשים בעולם, ויזם את מלחמת טרויה שבעקבותיה אכן מתו אלפי (?) אנשים. דרשן עצמו רואה בכך מעין מסורת יוונית מקבילה לסיפור המבול הבבלי, שגם הוא החל כתוצאה מהריבוי המוגזם של בני האדם שרעשם הרגיז את האלים. ומה הקשר לבני האלים? ובכן, מסתבר שבדברי ההקדמה\פירוש (סכוליה) לקיפריה כותב המפרש שבביטוי "עצתו של זאוס" המוזכר בטקסט, הכוונה להולדת אכילס מזיווג של אלה ואדם, וכן להולדתה של הלנה היפה מזאוס עצמו – שני החבר'ה שבגינם התחילה המלחמה (הלנה) ונמשכה זמן רב כל כך (אכילס).

אבל לי הקטן נראה שגם בלי הסכוליה אפשר למצוא רמז לניסיון של זאוס להשמיד את המתחרים שלו, אותם אלים למחצה שהוזכרו בקטלוג לעיל – וזאת בשל שורת הסיום: "ובטרויה נהרגו הגיבורים" (ἥρωες = heroes) – שכן אולי יש כאן רמז לאותם גיבורים\אלים כדוגמת אכילס שנהרג בסיום הקרב?

אפילוגוס

לסיכום, דרשן מציע שסיפור המבול המקראי שאוב ממסורת משותפת קדומה, שראתה את המבול כפתרון אלוהי ל'מחיקת' דור בני התערובת האלוהי-למחצה, ולא כעונש לחטאי בני האדם. ומה הסיפור הזה עושה בבראשית? על כך עונה דרשן (עמ' 19-18, ההדגשה שלי):

כוונת סיפור זה איננה מונותאיסטית, שהרי אז לא היה נזקק המספר לתאר את זיווגיהם של יצורים אלוהיים עם בנות אדם, אלא ניכרת כאן השקפה היסטורית של מחבר שביקש להשתמש בסיפור המבול כחַיִץ בין דור הגיבורים, אנשי השם, ובנינו ואבותינו, בני האדם הרגילים. כששָאַל מחבר סיפור זה לאן נעלמו אותם אנשים שהיו מהלכים זה בצד זה עם האלים, השיב הסיפור שהם בוודאי נכחדו עם המבול, ואין המבול נוצר אלא להכחידם ויחד עמם את הדור כולו.

בראשית-אודיסיאה בני האלהים ובנות האדם

פואמה יוונית לסיום – שיר הגלויות (או: ירח, הטלת עליי כישוף)

טוב, כל אלו היו תיאוריות מעניינות מעולמה של יוון הקדומה – אך הנה זיכני זאוס יתברך לאחרונה לשמוע פואמה יוונית בת ימינו, שנכתבה על ידי במאי ומשורר ידוע (ביוון…) בשם אֶריקוֹס תָ'לָסינוֹס והולחנה על ידי גדול מוזיקאי יוון המודרנית ובכלל – מיקיס תיאודורקיס (אמנם אנטישמי, אבל גאון, מה לעשות).
ומה מיוחד בשיר הזה?
אז קודם כל מדובר בלהיט ענק עם עשרות (מאות?) גרסאות* שבוצעו על ידי גדולי הזמרים\ות ביוון – ההצלחה של השיר היא גם בגלל המנגינה המיוחדת של תיאודורקיס במקצב הזבקיקו (שעמקי סודותיו דורשים פוסט נפרד) וגם בגלל המילים שנוגעות בעצב חשוף של כל המוזיקה היוונית – הגלות (ביוונית ξένα = xena = זרה, כשהכוונה לארץ זרה). רובנו מכירים את "עיניים שלי" בביצוע של פוליקר – אז השורות הראשונות במקור אומרות, בתרגום שלי: "אל תכעסי עליי עיניים שלי \ על שהלכתי לארץ זרה [=לגולה] \ לציפור אהפוך ואשוב \ חזרה אלייך" – והמוטיב הזה של גלות (ושל ציפור!) חוזר בעוד הרבה שירים, בהשפעת הטרגדיה היוונית של מלחמות המאה ה-20 שגרמו למיליוני יוונים לנטוש את בתיהם ואחר כך לשיר שירי געגוע לבית, למשפחה, לאהובה ובעיקר לאמא שנותרה מאחור.
אבל זה לא רק שיר נפלא מבחינה מילולית ומוזיקלית – כי לאחר שנחה עליי המוזה התברר לי שהשיר רומז ברמזים נפלאים לפרשת המבול בפרט ולספר בראשית בכלל, כמו גם לנשים המיוחדות הנזכרות בסיפורי הראשית!

Το τραγούδι της ξενιτιάς / Φεγγάρι μάγια μου 'κανες

אז הנה להנאתכם השיר באחד הביצועים היותר טובים שלו, של הזמר האקסצנטרי ואסיליס לקאס (Βασίλης Λέκκας) + תעתיק של מילות השיר לעברית + תרגום + הערות שוליים לחשיפת המקורות המקראיים של השיר, בבחינת יפיפותו של יפת באהלי שם:

ירח, הטלת עליי כישוף!

ואני מסתובב בגלות.א

הנה הבית היתום,ב

שעת ערבייםג בלתי נסבלת,

וההרים גועים בבכי.ד

 

שִלחו, שמיי, ציפור אחת! ה

לשאת לאמי אורך-רוח…

שִלחו, שמיי, ציפור אחת,

סנוניתו אחת קטנה,

שתלך לבנות לה קן

על עץ השזיףז בגינה

ליד המרפסת הקטנה.

שִלחו, שמיי, ציפור אחת!

לשאת לאמי אורך-רוח…

 

לשאת לאמי אורך-רוח,

עטופה במטפחת.

נדוניה לאחותי הקטנה,ח

ולנערונת בת שכונתי

נשיקהט מתוקה על השפתיים…

שִלחו, שמיי, ציפור אחת!

לשאת לאמי אורך-רוח…

פֶגָארִי מָא(ג)יָה מוּ קָאנֶס!

קֶה פֶּרְפָּטוֹ סְטָה קְסֶנָה.

אִינֶה טוֹ סְפִּיטִי אוֹרְפָנוֹ,

אָבַסְטָחְטוֹ טוֹ דִ'ילִינוֹ

קֶה טָה בוּנָה קְלָמֶנָה.

 

סְטִילֶה אוּרָנֶה מוּ אֶנָה פּוּלִי!

נָה פָּאי סְטִי מָאנָה אִיפּוֹמוֹנִי…

סְטִילֶה אוּרָנֶה מוּ אֶנָה פּוּלִי,

אֶנָה חֶלִיד'וֹנָקִי

נָה פָּאי נָה חְטִיסִי טִי פוֹלְיָה

סְטוֹן קִיפּוֹ טִין קוֹרוֹמִילְיָה

דִ'יפְּלָה סְטוֹ בָּלְקוֹנָקִי

סְטִילֶה אוּרָנֶה מוּ אֶנָה פּוּלִי!

נָה פָּאי סְטִי מָאנָה אִיפּוֹמוֹנִי…

 

נָה פָּאי סְטִי מָאנָה אִיפּוֹמוֹנִי,

דֶ'מֶנִי סְטוֹ מָנְדִילִי.

פְּרִיקְיָה סְטִין אָדֶ'רְפוּלָה מוּ

קֶה סְטִי (גִ)יטוֹנוֹפוּלָה מוּ

גְלִיקוֹ פִילִי סְטָה חִילִי…

סְטִילֶה אוּרָנֶה מוּ אֶנָה פּוּלִי!

נָה פָּאי סְטִי מָאנָה אִיפּוֹמוֹנִי…

מקורות וציונים

א. "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם…" (יח' א, א), ואין גולה אלא מבול: נאמר כאן "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם" ונאמר שם (בר' ז, יא) "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".
ב. "הבית היתום" רומז לתיבה, תיב"ה אותיות הבי"ת.
ג. "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (ח, יא) ועוד ירמוז למ"ש (טז, י-יב) "וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר… וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה…".
ד. "וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים" (ז, יט). עוד ירמוז לגולה הידוע, ר"א בן דורדיא, גלגול נשמת דור המבול, עליו מסופר (ע"ז יז.) "הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים!… הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה".
ה. "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב… וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה" (ח, ז-ח).
ו. לפי סיפור המבול הבבלי, אותנפישתים (=המקביל לנח) שולח בנוסף ליונה ולעורב, גם סנונית!
ז. נ"א "עץ הזית", לקיים מ"ש (ח, יא) "וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ".
ח. "וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה" (ד, כב) ודרשו חז"ל "נעמה אשתו של נח היתה" (ב"ר כג, ג). ועוד ירמוז לנדוניה שהביא עבד אברהם לאחותו הקטנה של לבן (בר' כד) ועל כן נסמך לו "ולנערונת בת שכונתי… ", היא רחל, כפי שיבואר להלן.
ט. ירמוז ליעקב ורחל, שנא' "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל", ונעוץ סופו בתחילתו ("ואני מסתובב בגלות"), שיעקב היה גולה כנודע.

* גרסאות ביצוע של השיר
אם לבחור את שלושת הגדולים, אז הראשונה היא גרסה ווקאלית מושלמת בשלושה (!) קולות (אם לא שמעתי לא האמנתי), השנייה היא גרסה מוטרפת עם רקדן ששובר צלחות במעגל (אם לא ראיתי לא האמנתי), והשלישית היא גרסת האודיו הכי טובה כנראה – זו של דימיטריס באסיס שהקליט בליווי המלחין עצמו, והן-הן הדברים שניתנו לו לתיאודורקיס בפרתנון.

42 תגובות על “בני האלהים ובנות האדם – בין יוון לישראל

  1. אברהם העברי,
    מכיוון שבגילי המופלג איני זוכר אם בקשתי ממך להצטרף לרשימת הדיוור כדי לקרוא את מאמריך המעניינים, שלוח שלחתי את מיילי לבלוגך. העונש הגיע במיידי – בקשתך לביטול וכו' ואולם לא בקשתי לבטל אלא לחזק. אז אנא ממך , במטותא השיבני ואשובה אל הארץ הטובה.
    שמואל הנביא

  2. סיפורי יוון באו אלף שנים אחרי מסופוטמיה. ולכן מקור הסיפורים שלנו הוא מבבל וארך וכלנה ולא מטרויה והומיירוס. מקסימום ניתן לומר שלנו ולסיפורי יוון יש מקור זהה.

    • אתה מניח ש"הסיפורים שלנו" נכתבו לפני המאה ה-8-7 – אבל על זה כבר דנים דורות של חוקרים ומסכימים שהכתיבה החלה להיעשות בדיוק אז!
      כמובן שאם אתה מדבר על מסורות בע"פ יש בסיפורי התורה משקעים קדומים מאוד – אבל כך גם באפוסים היווניים.
      וחשוב להדגיש (מה שעולה גם בדיון המקביל ב- FB על ידי מי שהכובע בוער על ראשם…
      https://www.facebook.com/Avram.Haivri/posts/772086369643478:0)
      שלא אני ולא ד"ר דרשן טוענים שהתורה סתם העתיקה, ומקור הסיפורים שלנו הוא מיוון. זו בסה"כ הצבעה (חשובה ומעניינת!) על מוטיבים דומים שמצביעים כנראה על מקור משותף דווקא לישראל\יהודה וליוון. כל השאר – זה תיאוריות.

  3. בס"ד ג' בחשון ע"ח

    הלא יון הוא בנו של יפת בנו של נח. מובן, איפוא, שמסורות על אירועי המבול ומה שקדם לו התגלגלו לענפי המשפחה, הן לצאצאי שם והן לצאצאי יפת.

    הדיבורים על קנאת האלים בבני האדם נאמרו עוד קודם על ידי הנחש כשהיו לו עוד רגלים (מה שקורין: דינוזאור). מששיקר והסית נתקיים בו: 'לשקרן אין רגלים' :).

    אך בעוד שבעלי המיתולוגיה היוונית הלכו בדרכו של הנחש הקדמון וראו את אליליהם בדמותם וצלמם של מנהיגיהם, המלאים קנאה ומריבה – אלקי ישראל הוא אלקי הצדק והמוסר שהצלחתם וכשלונם של ברואיו תלויה בצדקת מעשיהם. חם שביזה את אביו נענש בעבדות ואילו שם ויפת שכיבדוהו זכו להרחבה 'יפת אלקים ליפת' ולהשראת השכינה 'וישכן באהלי שם'.

    יחי ההבדל התהומי!

    בברכה, שאציוס לוינגריוס

    • ובניגוד לנפילים הלוקחים להם 'נשים מכל אשר בחרו' ורואים באישה חפץ הנבחר מ'קטלוג הנשים', ובניגוד לבני כנען ומצרים שסברו שהמלך או 'נשיא הארץ' יש זכות לקחת להם כל אישה שאינה אשת איש, עד שאבימלך לא מבין מה ה' בא אליו בטענות על לקיחת שרה -במשפחתו של אברהם מקובל שיש לקרוא לנערה ולשאול את פיה, וכפי שיאמר ה' על בנות צלפחד: 'לטוב בעיניהן תהיינה לנשים.

      אצל אדם, נח והאבות היה מקובל לישא אישה אחת בלבד. רק כשהאישה היתה עקרה, נשאו אברהם ויעקב אישה נוספת ביוזמתן של נשיהם שציפו להיבנות מהעלאת שפחותיהן למעמד של גבירות. פוליגמיה היתה אצל למך, נחור ועשיו, ואף לבן כפה את יעקב לשאת שתי נשים, ומאידך הוא דורש מחתנו שלא יישאא נשים בנוסף לבנותיו. רק מלכים נהגו לשאת כמה נשים (כדרך ליצירת קשרים דיפלומטיים), והתורה הגבילה נוהג זה בצוותה את המלך 'ולא ירבה לו נשים'. אף הנביא מלאכי מתריע נגד עוזבי אשת נעוריהם: 'הלא היא חברתך ואשת בריתך'

      אשתו של אדם לפי התורה אינה חלק מ'קטלוג', אלא 'עצם מעצמי ובשר מבשרי'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • כתבתי בעבר, שבשורה התחתונה לחלק ניכר מגיבורי התנ"ך "שלנו" (לא הרשועים הארורים כעשו, לבן וכו') – היו כמה נשים \ פילגשים: אברהם, יעקב, שמעון (לפי הפשט), משה (לפי הפשט), דוד ושלמה. ובדבה"י יש עוד כמה – השאלה אם יש לסמוך על זה להלכה?:)

        והערה לשונית לגבי "קטלוג" – זה נשמע אמנם שלילי בימינו בהקשר הזה, אבל ביוונית משמעותו המקורית היא (מילולית) "לומר הכל". יש קטע ידוע באיליאדה שנקרא "קטלוג האניות", והוא לא מתאר רשימת מלאי של אניות, אלא את גיבורי היוונים שבאו באותן אניות:
        https://en.wikipedia.org/wiki/Catalogue_of_Ships
        ושוב – עיין בראש דברי הימים ותמצא מעין זה שם.

        • לש"צ לווינגר:

          לפי המדרשים, אדה"ר בא על כל בהמה חיה ועוף, ולא נתקררה דעתו.

          אז קיבל את חווה, ומלבדה היה לאדה"ר עוד אישה – לילית. באפיונה וזמנה נחלקו המדרשים, ראה למשל כאן:

          https://www.yeshiva.org.il/ask/40201

          ואכהמלה"ב, ותן לחכם ויחכם עוד…

          אשתו כמובן לא טמנה ידה בצלחת, כמו שאמרו בסוטה י' "איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני". ובינה לבין הנחש היו חילופי דברים בהקשר רומנטי, "הנחש השיאני".

          התפוחים לא נפלו רחוק מעץ הדעת, ואף קין והבל רבו על תאומה יתירה, כדאי' במדרשים.

          משם המשיכה החגיגה המינית לדורותיה, עד שבזמן נח השחית כל בשר אפי' בהמה חיה ועוף, וכו'.

          ואף המבול לא השיג את מטרתו, כי אחריו, לא הסתפק חם באשת נעוריו המסורה שליוותה אותו בעתות מצוקה, עד שנזקק לאביו (י"א סרסו וי"א רבעו).

          ומשם הפליגו דברי הימים, והם עתיקים, ודי למבין.

  4. אני מסיק שהרעיון זה "תראו התורה לא מקורית, יש עוד מיטולוגיות בעולם שמספרות סיפור דומה", אם טעיתי בגישה שבה כתבת את דבריך אנא תקן אותי.
    לאחר שביססתי את העמדות, קשה לי להבין למה זה אמור להחליש את הכתוב בתורה במקום לחזק?

  5. אבל למה אתה חושב שאם כתוב בתורה על מקרים מרכזיים שקרו בעולם, אז לא יהיו עמים נוספים שינקו את המידע הזה דרך הצינור שלהם?

    לדעתי, (לפי תמונה ששמת בפוסט שמדבר על קורבן ויש שם דמות לאלהים) יש לך השפעות נוצריות גדולות על דרך התפישה שלך את ה' ישראל.
    בתור אחד שגדל בחברה החילונית אני מכיר בכך שהחברה שלנו מופצצת במסרים מיוצרים בעלי רקע נוצרי (רוב הסרטים שאנו רואים), מונותאיזם זה מונח יווני וככזה הוא בעייתי, כי זה שהנצרות מונותאיסטית זה לא הופך אותה לפחות אלילית..
    אין בתורה הכחשה לקיומם של "כוחות" שאולי אנשים שונים בעולם יקראו להם אלוה, המסר זה שהמקור של כולם הוא אלוהי ישראל, ה' אחד.

    אז בקיצור, העובדה שליוונים היו במיטולוגיה שלהם יצוריים שמימיים (בני אלוהים כפי שאמרת) שלקחו להם נשות אדם, וזה גם מה שהתורה אמרה שקרה, אז זה רק אומר שיש עדויות אנטרופולוגיות ברמה כלשהי למה שכתוב בתורה..

    למה התורה צריכה להיות מקורית? היא לא קיימת בשביל לשעשע אותך, אלא בשביל לכוון אותך להגיע לארץ המובטחת שלך

    • טוב, אנחנו חלוקים בנקודות בסיסיות מאוד, למשל: אתה מדבר על עמים "שינקו את המידע הזה דרך הצינור שלהם" – אני מעדיף להגיד "שהגו את אותו סיפור בגלל תנאי חיים דומים" (אגב, לאיזה צינור אתה מתכוון? זה דבר שקיים במציאות כלשהי?)
      ואתה מניח שיש בעולם "כוחות… שהמקור של כולם הוא אלוהי ישראל" – ואני אפילו כוללני יותר ממך וסובר ש"המקור של כולם הוא… מוחו היוצר של האדם" – אחרת קשה להבין למה אלהי ישראל לא מתייחס לעמים האחרים שיצר, כביכול?…

      נ"ב
      לגבי הנצרות – אוי לי שנחשדתי בכך, ועל כגון זה אמרו רז"ל "שמא דבר מינות בא לידך והנאך?" :)
      לגבי המונותיאיזם – בגדול אתה צודק! ולכן מומלץ לקרוא את ספרו הגדול של יחזקאל קויפמן "תולדות האמונה הישראלית" שמסביר מה הייחודיות של ה"מונותיאיזמוס" הישראלי – עיין כאן ("אלהים ברא בראשית – על תולדות האמונה הישראלית"):
      http://ivri.org.il/2013/09/god-created-genesis/

  6. אני אמרתי שזה הרעיון המרכזי שמועבר בתורה,
    אני מניח שהיחס שלנו לתורה הוא שונה, אז אולי ננסה לחקור את התורה כיצירה בפני עצמה.
    וככזאת המשמעות של ה' שנגלה לעם ישראל, זה משהו שהוא מאוד ייחודי בכל מיתולוגיה קיימת (אם אתה מחפש מקוריות)

    אני חייב פה לציין שקצת קשה לי עם הגישה הצינית שקיימת כאן, אז אשמח אם אפשר לנסות לנהל דיון של שתי אנשים שכל אחד יכול לתרום הבנה כלשהי לאחר ובכך להעשיר אחד את השני, במקום לנסות להראות מי יותר צודק.

    ולגבי מה שאמרתי על המקור, אני לא מניח, אני יודע. ויש הבדל.
    אם בנאדם שם כנגד עיניו רק את המח כדבר היחידי שחשוב, (מה שלמעשה אומר שזה האלהים שלו בצורה מסויימת) זה לא אומר שאין עוד דרכים לחוות או להתחבר אל העולם.

    אך בכל זאת אנסה להישאר בתחום הלוגי, ואתן דוגמא בסיסית שכל אחד מכיר, וזה הפידבק הרגשי\תחושתי שיש לך בסביבת אנשים שונים, ואיך שהיא משתנה מסביבה לסביבה.
    ישנם דרכים בעולם שבהם רמת הרוחניות של האדם עולה, ואז הוא מסוגל לקלוט הרבה יותר מידע לגבי אותם נתונים. ואז לכל המידע שיש לך בראש שהוא הבסיס לאמונה שלך, יכול להתוסף עוד מימד שלם שיכול להציג לך תמונה רחבה יותר.

    ואני מבין שלא רצוי לאדם לקבל באופן מוחלט הבנות שהיו לאדם אחר ברמה הרוחנית שלו, מבלי לפחות שהוא יצליח להבין בעצמו מה זה המצב הרוחני הזה(או שיעשו שניהם לשם שמים), אבל אפשר להבין שיש מימד כזה במציאות שאנחנו חיים בה.

    • אם אני מבין אותך נכון, אתה אומר שהרעיון המרכזי של התורה הוא שכל הכוחות נובעים מאלהי ישראל – ואני מסכים בגדול. השאלה אם הרעיון הזה נכון או לא. לדעתי, מכיוון שברור שיש בתורה 'המצאות' אנושיות, הרי שגם הרעיון הזה – שהכל מאלהים – הוא רעיון אנושי.
      עכשיו אתה יכול לבחור האם יותר טוב להאמין שהכל בא מאלהים אחד ולהסתבך לנצח בשאלת 'צדיק ורע לו' והמקריות שביקום, או אולי להניח (כמו היוונים ועוד) שיש כמה אלים, והם עצמם מורכבים מטוב ורע, או לחלופין להניח (כמו כמה פילוסופים יווניים) שאין שום אל\ים – וממילא אין טעם להתחבט בלי סוף בשאלה…

      ולגבי השגות רוחניות ("ולגבי מה שאמרתי על המקור, אני לא מניח, אני יודע. ויש הבדל") –
      אם נתקלת פעם בתורות ההינדיות או בתיאורים של הודים שונים (ומשונים) ראית מן הסתם שהם שופעים השגות רוחניות שכאלה, וברמה שקשה לי להאמין שהגעת אליה (בהנחה שאתה חי בעולם המערבי בסופו של דבר) – הבעיה היא שהמסקנות שלהם שונות משלך, והם לא מכירים ב'אלהי ישראל' או רעיונות אתנוצנטריים דומים – אז אולי כדאי לי להאמין להם?…
      (מכאן אתה יכול גם להבין את הציניות המתבקשת שלי, מול טיעונים כאלה)

      • אנשי הרוח במזרח ובכלל בעולם כולו, לרוב מכירים בחיוניות של עם ישראל..
        אם לחדד את ההבדל בגישה בין הינדו לבן ישראל, אינדו ישאל איך אני זורם עם המצב בצורה הטובה ביותר והישראלי ישאל איך אני משנה את המצב.

        וזה העניין.. המסקנות שלהם לא שונות משלי.. פשוט כמו שאמרתי הם רואים אותם מהצינור שלהם או הזוית שלהם אם יותר נח לך עם הביטוי הזה, או האמת שלהם אם בא לך קצת מינוח פוסטמודרניסטי..

        בנאדם שמרגיש מופרד מאחרים חושב שאחרים רוצים או צריכים או מסוגלים לדברים כמוהו.
        בנאדם שמרגיש באחדות מבין שלכל בנאדם יעוד וחלק שונה במציאות.

        • שוב, אני מסכים – אבל למה אתה מתרגש כ"כ משאלת המקוריות של התורה? הרי במילא הכל ממקום אחד! (מה גם שההודים והסינים קדמו לנו עוד יותר מהיוונים)

          נ"ב (כפול)
          1) "אנשי הרוח במזרח ובכלל בעולם כולו, לרוב מכירים בחיוניות של עם ישראל" – למיטב ידיעתי, לרובם אין מושג קלוש על "עם ישראל". הם מקס' מכירים בטכנולוגיה הישראלית וביכולת של היהודים לעשות כסף.
          2) "אם לחדד את ההבדל בגישה בין הינדו לבן ישראל, אינדו ישאל איך אני זורם עם המצב בצורה הטובה ביותר והישראלי ישאל איך אני משנה את המצב" – כיוונת כנראה לאמרתו של ר"מ הודו נהרו בשיחתו עם עזריאל קרליבך ('הודו: יומן דרכים', עמ' 266):
          ***
          הזכרנו את הקשיים המדיניים, שכנראה קשה להתגבר עליהם והפלטתי דרך אגב:
          "ובכן, השאלה היא מה לעשות?"
          הוא נתן בי מבט ארוך ואמר: "רואה אתה, זו שאלה אופיינית לאיש אירופה…"
          "מדוע?" תמהתי.
          והוא השיב: "הודי היה שואל: מה להיות…?"
          ***
          שים לב שנהרו מדבר על "איש אירופה", ולא על ישראלי\יהודי!…

  7. 1) אני מדבר על אנשי רוח אמיתיים, אין להם נטיה לאלקטרוניקה לרוב, (אנשיםכמו למשל יתרו או בלעם שהם ברמה הגבוהה)
    2)לא מכיר את הספר, זה כנראה משהו ידוע, שיב לב שאני אמרתי איך משנה, מה לעשות ומה להיות זאת דואליות אחרת ברמה הביצועית ולא התכנונית

    ולגבי התורה, היא פשוט הטקסט היחידי שמספר על ההתגלות אלוהי האלהים אם תרצה, ובמיוחד אם אתה מכיר טקסטים הינדים, אתה תיהיה חייב להתפעל מהעובדה הזאת, אך אם זה משהו שקשה יהיה לך להכיל (כמו שאני מניח שיהיה לכל מי שאיננו ממה שנקרא בני ישראל, ובני ישראל ויהודים אלו הגדרות שונות אגב..)

    • לא רציתי לרמוז שאינך מבני ישראל חלילה..
      יש עניין של כרת שהתכוונתי לחבר לחלק של קושי בהכלה

    • "התורה היא פשוט הטקסט היחידי שמספר על ההתגלות אלוהי האלהים" – א) ההינדים הסתדרו טוב מאוד בלי "התגלות" שמטרתו הענקת ספר חוקים אתנוצנטרי, שוביניסטי, אנכרוניסטי (יש לי עוד כמה מילים בלע"ז, אם תרצה:) ובעיקר – כזה שמיועד לקומץ זעום של האנושות, שנבראה לכאורה על ידי אותו אל בדיוק. ב) הבודהיסטים יאמרו לך שבכלל כל הרעיון של התגלות חיצונית לאדם הוא מיותר וכנראה שקרי – הכל נובע מתוך האדם.
      ולגבי היחס של ההינדים ליהדות בפרט ולתפיסה התנ"כית בכלל – ראה את דבריו של עזריאל קרליבך (הטקסט המלא כאן: http://cafe.themarker.com/post/398233/)
      ***
      …"יש להם ספר שלא הגיע אל חלק העולם שלנו – התנ"ך. ספר זה מתחיל בבריאת העולם. יודעים אתם כיצד מתארים הם לעצמם שהעולם נברא? שבעה ימים טרח האל וברא שמים וארץ, ירח וכוכבים, יבשות וימים ואח"כ חיה ועוף והכול למען גולת הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום…
      יודעים אתם מי הוא אותו עליון?"
      איש מהמסובים לא ידע. ניחשו, ולא מצאו.
      "האדם", אמר בעל הבית בתרועה.
      כולם פרצו בצחוק אדיר…
      "…האדם הוא תכלית הבריאה כדי שיהיה לו צידוק לשעבד לעצמו כל אשר רואות עיניו, להשמיד להנאתו מכל הבא ליד, שכן הכול נחות דרגה לגביו, הכול נוצר רק למענו, עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו. כמו שאמרתי… פראים."

  8. אם אנסה להוריד את כל האינפוטים השליליים שאתה חש לגבי התורה אתה בעצם אומר:
    1) ההידים הסתדרו ללא התורה
    2) התורה נועדה לקומץ זעום

    זה בעצם מסביר אחד את השני, כך שלמעשה יש לך את התשובות בעצמך, כל העתיפה זה מה שנקרא לכבוש את עממי כנען (שאם תרצה להקביל לגישה ההודית, לנקות את הצאקרות)

    למה אני צריך לקרוא בספר על היחס של ההינדים ליהדות? אני מבדר מנסיון אישי, די מוזר שלעומת התורה, לספר של בנאדם כלשהו שאינני מכיר אתה מיחס אמת גמורה (או לפחות מבסס את האמונה שלך לגבי משמעות מזרח\מערב עליה), זה מה שהוא חווה.

    אני מספר לך את מה שאני חוותי, ואתה יכול בכך להוסיף לך עוד חוות דעת על עניין ההודים משני בני אדם ולעשות סוג של סינטזה לדעות לפני מה שנראה לך נכון.

    ואם אנסה לתת ביקורת לקטעים מהספר שפרסמת, ראשית יש שם אלמנטים של זילזול בגישה אחת שזה כלי רטורי לגרום לבנאדם להשתכנע לאמת של מישהו אחר, וזה בעיתי כי אני יותר בקטע של האמת ולא בקטע סופיזי של לשכנע אחרים לאמת שלי.

    עוד בעיות בקטע, ההצגה של משמעות האדם איננה נכונה, אולי היא הגישה שחש אותו כותב על מהי הגישה בסביבה הדתית שלו, אך זה לא הופך את זה לנכון.
    "האדם הוא תכלית הבריאה כדי שיהיה לו צידוק לשעבד לעצמו כל אשר רואות עיניו"? זה נשמע לי כסיפור כלכך בדיוני שאתה לוקח כאמת שלך לגבי הגישה ההודית, זה סיפור שמנסה לשכנע שהיחס של המערב בעיתי לעומת היחס של ההודים.
    ולא רק שהוא כותב על איך היחס שלו עצמו היה בעת החוויה, אלא גם משליך את זה על דמות רוחנית הודית ככל הנראה.
    כי איש רוח הינדי אמיתי לא יחשוב על בנאדם אחר את כל הדברים המקטלגים האלה, זה פשוט ההפך מהרעיון של התפיסה ההודית

    בנאדם שהוא בהתמודדות עם רגשי עליונות\נחיתות יראה את הדברים בצורה כזאת (זה למעשה הקטע של מלחמה בעמלק).
    המשמעות של בני ישראל זה פשוט, ממלכת כהנים וגוי קדוש (אגב זה לא נועד רק להם, ככתוב "ונברכו בך כל משפחות האדמה") להביא את הכוחות האלוהיים לארץ, להיות הכהנים של הכוחות האלה, צריך להיות קדושי וטהורים על מנת "ושכנתי בתוכם".
    כל הרעיונות פאגניות על משמעות של אלהים צריך לזרוק מהראש, הרי כתוב בתורה שנזנה אחריהם.
    המשמעות זה לשחרר את העולם ולא לשעבד אותו, לתקן ולא להשמיד.

    ואם זה נראה למישהו כיחוס מיוחד לבנאדם (שזה אגב יותר גישה אבולוציוניסטית מאשר הינדית) זה התמודדות של אותו אדם עם רגשי נחיתות\עליונות שלו כמו שכתבתי,
    זה כמו שילד בחטיבת ביניים ישלח למשמרות הזהב, הוא יכול לומר, מה אני יותר טוב מאחרים שמגיע לי הכבוד הזה, או אולי לומר, מה אני צריך את העול הזה.. בכל מקרה בשורה התחתונה הוא לא יעשה את העבודה שלו, וילדים אחרים ידרסו..

    • א) קודם כל גם לי נראה ברור שקרליבך לא תיעד דו-שיח אמיתי בבחינת "מעשה שהיה כך היה", אלא עיצב אותו כהתרשמות אישית (ממש כמו סיפורי התורה, בעצם!) – אבל מדובר ביהודי תלמיד חכם שנחשב אפילו 'עילוי', נאמן לעמו ולתורתו – ועדיין זו היתה ההתרשמות שלו!

      ב) לגבי התורה ליהודים בלבד – לי זה נראה תמוה. כאנקדוטה אזכיר שהרבי מלובביץ' הוכיח (!) שאין חיים מחוץ לכדוה"א בכך שחיים חייבים תורה, ולא ידוע לנו על מעמד הר סיני נוסף ביקום, ומכאן שלא ייתכנו חיים כאלו…

      ג) ולגבי שיעבוד הבריאה לטובת האדם – הנושא רחב, אבל אכתוב בקצרה (מתוך עבודת הדוק' שלי שטרם זכתה לאור עולם, והמצ"ב הוא בבחינת ליקוטי ניצוצות ממנה, ותקוותי שתזכה להכיל בכליך את האור הגדול הבוקע מהם, ו"לא תיתני ענווה דאיכא אנא" :)
      ***
      בשנות ה-60' של המאה הקודמת, ההיסטוריון לין וייט הבן נשא הרצאה רבת-רושם שהפכה למאמר בשם "השורשים ההיסטוריים של המשבר האקולוגי שלנו" (The Historical Roots of Our Ecological Crisis). המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי Sciense ועורר 'גל-הדף' עצום של תגובות ותגובות-נגד, והדיון לגביו נערך עד ימינו. הנה חלק מדבריו שם:

      נצחון הנצרות על הפגאניות היה אחת המהפכות הנפשיות הגדולות בהיסטוריה של התרבות שלנו… הנצרות ירשה מהיהדות לא רק את תפיסתו של הזמן כלא-מחזורי וכלינֵארי, אלא גם סיפור מפליא של בריאה… האדם קרא בשם לכל החיות, ובכך ביסס את שליטתו עליהן. האל תכנן את כל זה במפורש לטובת האדם ולשליטתו: לשום פרט ביצירה הגשמית לא היתה כל מטרה אחרת פרט לשירות מטרותיו של האדם…
      הנצרות היא הדת האנתרופוצנטרית ביותר שראה העולם… בניגוד מוחלט לפגאניות הקדומה ולדתות אסיה (למעט, אולי, הזורואסטריות), לא זו בלבד שהנצרות ביססה את הדואליות בין האדם לטבע אלא גם הדגישה בתוקף כי רצונו של האל הוא שהאדם ינצל את הטבע למטרותיו הראויות.

      ***
      וכך כותב האנתרופולוג והזואולוג ג'יימס סרפל:

      לתפיסות ולגישות המערביות כלפי חיות יש שורשים מבוססים היטב במסורת הפילוסופית היהודית-נוצרית. לפי מסורת זו, הארץ, על בעלי החיים והצמחים שבה, נוצרה כדי לשרת את צרכיה של האנושות. התיאור המקראי של הבריאה מביע תמיכה מפורשת בתפיסה זו… אמנם האדם איבד חלק משליטתו בטבע בעקבות החטא, אך זו הושבה לו במשנה תוקף לאחר המבול, בברית עם נֹח…

      ***
      וכך כותבת ההיסטוריונית סופיה מנשה:

      כל הדתות המונותיאסטיות מניחות את העליונות המוחלטת של האדם ואת שליטתו על עולם החי והצומח, כפי שמתואר בסיפור הבריאה בספר בראשית (א, כו). תפיסה זו עודדה גישה אינסטרומנטלית לבעלי החיים כולם, כשעצם קיומם הותנה בתועלת שעשוי האדם להפיק מהם.

      ואולי זה הזמן לחזור לבלוג ולכתוב פוסט על זה, אם זמני יתיר לי…

  9. א) ההבדל בין הסיפור שלו לתורה זה שהתורה ניטרלית, אין שם השפעות רגשיות אלא פשוט מידע (ומכך אולי זה משפיע על הקורא ומבליט אלמנטים רגשיים לא נקיים אצלו עצמו)

    ב) אני אצטרך לראות את ההקשר כולו של מה שהרבי מלובביץ אמר, החיבור בין תורה לחיים הוא ידוע, אתה גורם לזה להראות כאילו הרבי עשה משוואה מתמטית ורשם מ.ש.ל בסוף

    ג) ההבדל בין סופיה לפילוסופיה זה המטרה, אחד שהאמת שלו נכונה והכלי הוא רטוריקה על מנת לשכנע אחרים לאמת שלו, וזה בגלל שהאמת שול היא בעיקר מועילה לעצמו.
    לעומת פילוסופיה שהמטרה היא האמת.

    לכן מי שחושב במונים של שיעבוד הבריאה לאדם זה כנראה מישהו שבאופן כללי משתמש בכלים של הסופיזם, לשלוט באחר על מנת שיקייים את האמת שלו, כ"על ראש הגנב בוער הכובע"

    לגבי המקורות, זה שוב גישה נוצרית שאין אני חושב שיש צורך להגן עליה, כל הגישה של ניטשה שהאלהים מת, זה גישה של העולם הנוצרי האליליסטי, וזה בעצם חלק מהנבואה, אם תרצה, של התורה עצמה לגבי חיסול האלילים ע"י ה'
    ושוב, ישנם אנשים שלא יכולים לתפוס את מהותו, לומר שהם נחותים או שווים פחות, זה לא העניין, כל אחד והתפקיד שלו, וזה שיש חרדים או דתיים שמחוסר הבטחון שלהם מרגישים נעלים על מה שנקרא "הגוים" זה רק אומר שיש לאותם אנשים עוד עבודה עצמית לעבוד על עצמם

    * אגב, ראיתי פוסטים שלך על השערת התעודות, יש לך מקור נגיש שאוכל לראות את החילוק בצורה מלאה?

    • א) "התורה ניטרלית, אין שם השפעות רגשיות אלא פשוט מידע" – אם אתה מתכוון לפרק א, ניחא – אבל מה תעשה בפרקים ג ("וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה…וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ… "), ד ("וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה"), ו ("וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ") וכו'?
      ב) לגבי שעבוד הבריאה לאדם כרעיון נוצרי – חששתי שתחזור לזה ולכן ציטטתי גם חוקרים שסברו שמדובר ברעיון יהודי-נוצרי ולמעשה מונותאיסטי, ולא עלתה בידי… אני מקווה שברור לך שהיהדות לא היתה רלוונטית להתפתחות העולם, ורעיונותיה הוחדרו דרך הנצרות – אבל רעיון שעבוד הטבע לאדם מופיע במפורש במקרא ואין כאן שום חידוש נוצרי (אגב, גם לאריסטו היתה השפעה גדולה בנושא הזה ואכמ"ל).
      ג) "כל הגישה של ניטשה שהאלהים מת, זה גישה של העולם הנוצרי האליליסטי" – נראה לי שכדאי ותבדוק מה דעתו של ניטשה על הנצרות, ומה דעתה של הנצרות על האלילות, שאתה כרכת את כולם ביחד… ובכלל נראה לי שכבודו צריך להכיר יותר טוב את הנצרות לפני שהוא מטיח בה מכל הבא ליד.
      ד) לגבי השערת התעודות – אין לך כל פוסט ופוסט בו לא הפניתי או אפילו צירפתי איור צבעוני להמחשה! אבל אם אתה מחפש את כל התורה כולה תיאלץ לעשות אחת משתיים:
      * לקרוא את המקור של אייספלדט זח"ל:
      https://archive.org/stream/hexateuchsynopse00eiss#page/172/mode/2up
      (דוגמה מפרשת קורח)
      * לרכוש \ לעיין בספריה בספר המודרני יותר של פרידמן:

  10. א) זה תיאור למה שקרה, התוספת הרגשית שאנשים מוסיפים לה זה הוספות אישיות שאיך שהם תופשים את הנושא.

    ב) היהדות זה למעשה לא יסור שבט מיהודה, שבשונה מבני ישראל בכללי, תפקידם זה לשמר את התורה,
    כל התהליך שמחולל זה בעצם "הקב"ה מתאווה שתיהיה לו דירה בתחתונים" אם אתה בקטע חבדניקי, ובשביל זה צריך לנקות כל מיני אמונות אליליות, והנושא עוד מורכב

    ג) אני מקווה שביססתי מעט את ההבדל שאני שם בין דת לאמת, הדת הנוצרית התפתחה להרבה כיוונים, וברור לי שלא הגעתי לכל שעל ונטיב בה, אך הכתבים עצמם, אם מנסים לברר מה זה אומר, רואים תמונה אחרת לגמרי, והבסיס שלה זה שישו פשוט, לא פונה לאלוהי ישראל,
    "לא הנכנס אל הפה מטמא את האדם, אלא היוצא מן הפה", זה סותר דבר מרכזי מאוד בתורה..

    "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים י"ג ב-ו).

    עכשיו, אם נעסוק קצת ספרי היכלות, שזה למעשה ההנהגה דרך מלאכים ואיך הם משפיעים על העולם, נוכל להבין את הביטוי שלהם בדתות השונות בעולם.

    וזה די סוגר את הנושא של בני האלהים, כי ההנהגה של ה' דרך מלאכים\בני אלהים\כל שם אחר בעל משמעות דומה מקבלת ביטוי דרך אנשים שמנסים להתחבר לאותם כוחות ע"י פעולה כזאת או אחרת, ומקבלים ביטוי בהתאם לפעולה שלהם לפי המהות של עצמם, ומשם זה יורד ומתפתח כדת להמונים.
    אבל אם מבררים את כל הזויות ראיה ניתן יהיה ליור תמונה כללית אמיתית, או האמת הכללית אם תרצה.

    • טוב, לגבי רגשות בתורה, יש עשרות פסוקים בהם ה'\אלהים מביע זעם, כעס, קנאה ומה שלא תרצה – אז אני לא ממש מבין למה אתה מתכוון. עיין דברי דוקינס (שהוא לא נוצרי ולא אליליסט!…) ונסה להפריך אותם: "אלוהים הוא ככל הנראה הדמות הכי לא נעימה בכל הספרות הבדיונית: קנאי וגאה בזה; קטנוני, חסר צדק, שומר טינה, חולה שליטה, מטהר אתני נקמן וצמא דם…"
      (https://he.wikiquote.org/wiki/ריצ%27רד_דוקינס)
      לגבי שאר הדברים – אתה נסחף לכיוונים לא ברורים לי, לפחות. ואם יורשה לי לצטט עוד אתאיסט (ובודהיסט!..), אז יובל נח הררי האיר את עינינו בתובנה שהמין האנושי הגיע לאן שהגיע בזכות יכולתו המופלאה לספר סיפורים ולהאמין בהם. רוב דבריך הם סיפורים שכאלה: "לא יסור שבט מיהודה", "דירה בתחתונים", מלאכים, הנהגת ה', "המהות של עצמם" וכו'. אז סיפורים זה חשוב, אבל לפעמים כדאי לבדוק מה מכל זה קשור למציאות.

  11. לגבי הררי, אם בנאדם מתפעל מהיכולת האנושית לספר סיפורים זה רק אומר שלו עצמו יש את היכולת הזאת. כל אחד מספר את עצמו בסופו של דבר (אתה לעומת זאת, מרבה לצטט אחרים)

    לגבי דוקינס, יש סרט שלו שהוא מדבר עם רב יהודי בלונדון, שם או אומר על זה שיש אבלוציוניסטים שאומרים שיש יד מכוונת לאבולוציה, הוא אישית לא מאמין בזה, אך זה משהו שהוא מקבל, שהוא כביכול מפיץ רק את תאורית האבולוציה, זה אולי כשלא שואלים שאלות קשות, אך רוב הפעמים שיצא לי לראות אותו, הוא מפיץ את הדת האתאיסטית שלו, סוג של יציאה מהארון האתאיסטי (שכנראה בארה"ב הוא בעייתי) ומה יש לי להפריך, זה חוסר הבנה גמורה באלוהי ישראל ובתורה.. וכמו שהגבתי לך על הסיפור של ההודי, כאשר הוא אומר ספרות בדיונית, יש לו מטרה דמגוגית ולא באמת לחקור את האמת

    אגב, אני מחבב את שניהם..

    אני באמת הייתי מיעץ לך לקרוא קצת פרשנויות לתורה ולמשמעות של יציאה לחירות ממצרים, של לחימה בעמלק, של כניסה לארץ המובטחת ומשמעותם של עמי כנען.
    כי בסופו של דבר זה מדריך איך לחיות בכל תחום בצורה כלכך עמוקה,

    • אני אכן משתדל מאוד לצטט אחרים, כי (בניגוד למקובל) אני מאמין שצריך ללמוד לקרוא לפני שלומדים לכתוב…
      לגבי סיפורים וכו' – נכון, השאלה היא כמובן באיזה סיפור *כדאי* להאמין – עד לפני מאה-מאתיים שנה היה כדאי להאמין בסיפור הדתי, כי הוא נתן משמעות לעולם. היום, הסיפור הדתי הוא "אפילו לא שגוי" (https://he.wikipedia.org/wiki/אפילו_לא_שגוי).
      ולגבי הצעתך "לקרוא קצת פרשנויות לתורה… כי בסופו של דבר זה מדריך איך לחיות בכל תחום בצורה כלכך עמוקה" – אחד הכשלים העמוקים בנסיונות האפולוגטיים של העידן המודרני, הוא הנסיון להראות שהתורה בעצם מדריכה לחיים רוחניים\עמוקים וכו'. מה שאתה אומר בעצם זה לקחת ערכים מודרניים שהושגו בעמל רב *מחוץ לתורה* ולדחוף אותם לתוך התורה, כדי שהדיסוננס הקוגניטיבי שלנו יסתדר.

  12. השאלה למה היום אין לזה משמעות,
    אם בעבר הכירו בעובדה שיש, לפחות אפשרות, לכך שהמציאות היא השתקפות למשהו נעלה יותר (תורת האידאות של אפלטון)

    במאות האחרונות נוצרה מגמה, שמבקום להבין מה יש מחוץ למערה, לקבל שאין סיכוי להבין מה יש מחוץ למערה ופשוט לחיות עם הצלליות ולהבין אותם.
    אז כמובן שישנה סיבה למה ישנה הנהגה כזאת, וזה גם לגיטימי לחלוטין לאנשים שנמשכים ללחקור את החומר בלבד שהם לא יצטרכו או יחפצו בדברים מעבר לכך, אך לשלול אפשרות קיום של דברים כאלו זה לא רציונלי.

    עכשיו אתה אומר בעצמך שעד המאות האחרונות היה "כדאי להאמין בתורה", כך שבעצם הערכים המודרנים שהושגו בעמל רב הושגו למעשה בעזרת התורה.. (ראה גישתו של ניוטון לתורה למשל)
    אך מה שאני אומר הוא קצת שונה, משיכת האמת לעולם החומר יכולה להיווצר רק ע"י מאמץ רב של לימוד התורה לשמה, למעשה ע"י הצדיקים הגאונים שהיו לנו במהלך ההסטוריה,
    כיוון שכל האנושות מערכת אחת שלמה (שזה אגב משהו שמבחינה מחקרית שולל את הגישה המזלזלת באמונה, כי עצם העובדה שהיא קיימת במערכת המחקר, יש לה משמעות) לאחר שהאמת נמשכת לעולם החומר (אם תרצה לצלליות במערה), אנשים שאמורים לטפל בחומר בוחנים אותה ונותנים את האינפוט שלהם, וזאת כיוון שישנם קליפות שמתווספות לאמת שאותם צריך להסיר..

    • רק להבהיר – אני לא שולל השגות רוחניות כאלה ואחרות. מה שמפריע לי הוא הניסיון המאולץ, לטעמי, להדביק את התורה לכל זה – ובמיוחד כשהדבקה הזאת נעשית – כמה מפתיע – על ידי יהודי. וכמו שאמר מי שאמר (זהירות, ציטוט!) "כמה מתחשב מצד אלוהים לארגן את העניינים כך, שבכל מקום שיצא לך להיוולד, הדת המקומית תמיד מתבררת להיות האחת האמיתית"…
      אם הייתי רואה, למשל, אלפי הודיים נוהרים ליהדות – ניחא. אבל משום מה קורה בדיוק ההיפך!
      אלא שיש כאלו (כמוך?) שאחרי שנתקלו בתובנות רוחניות בכל מיני מקומות, מנסים לחזור ולהראות שבעצם הכל כבר גנוז אצלנו וכו'.

      נ"ב לגבי משל המערה –
      ה"יהדות" המקראית היא *פוליטית*, קרי, נועדה לחברה ולא לפרט. אין בה כמעט כלום על השגות רוחניות ועולמות עליונים – ובלשון אפלטון, היא כל-כולה עמוק בתוך המערה.

      • יש כלכך הרבה כתבים של השגות רוחיות בכתבי חזל.
        אולי אתה מכיר בעיקר את הגמרה, למרות שגם שם יש עניניפ רוחניים..

        ולומר עלי "כמה נח שיהודי פונה ליהדות" זאת קביעה ללא עוגן כי אין אתה מכיר את הדרך שעברתי במיוחד בשביל לשלול את ה"כל אחד פונה לדתו".. לראות בן ישראל פונה לכל רעיין אחר שקיים בעולם זה בסדר אבל לנסות לבדוק את שלו ולראות אם זה מתאים זה פשע? הקביעה הזאת משוללת כל הגיון, זה כמו להגיד כמה נח לך להיוולד שחום עור רק בגלל שההורים שלך שחומי עור, זה האירוני בדוקינס ודומיו, שהם פשוט מציגים רעיונות של תפישה של אנשים אחרים בזילזול כשבעצם הם מגרדים את הפערים שיש להם בראש על המציאות.

        השאלה כמה כיווניפ אתה ניסית? אני כשחיי התרחקו מה' והתורה אז חייתי, כמו שאולי הבודיסטים יתארו, כעולם של סבל כשהפעולות שלי היו נסיונות למזער את הסבל.
        כשמתחברים לה' עי הבנת התורה פשוט אין סבל, (ונא אל תביא לי דוג אות של אנשים שנראים לך דתיים כתגובת נגד, כי שוב, דת זה דת אמת זה אמת)

        הייתי מציע לך לקרוא את הויקיפדיה של המהרל , תראה מהיא משנתו, תשווה אותה למה שאתה חושב שהדת היהודית מייצגת לך בראש, תשווא לפילוסופים שונים שאתה מכיר, ואולי אפילו תקנה את הסט ספרים שלו, יש מבצע 14 ספרים ב 200שח ..

        • עד שאתה מגיע לחז"ל, תקרא את ספרי חנוך והיובלים, למשל (שקדמו בהרבה) ותמצא השגות רוחניות מפה עד להודעה חדשה. אלא שמה שהיוונים והפרסים כבר שכחו, באו יהודי בית שני ונזכרו לגלוֹת.
          הבעיה שעד כמה שאני רואה, המושגים שלך לגבי היהדות וההיסטוריה שלה הם שטחיים, ומבחינתך המקרא, ספרות ההיכלות, חז"ל, והמהר"ל הם כולם סלט אחד גדול. אז אם אתה רוצה לשכנע מישהו, שלמד משהו בחייו, שהיהדות היא למעשה XYZ – צריך להכיר טוב את היהדות מחד, ואת XYZ מאידך.
          והכי חשוב – אם מראש הטיעונים שלך לא ברורים כי הם בעצם חוויות אישיות – אולי אין טעם לנהל על זה דיון שמורכב בסופו של דבר מטיעונים מילוליים שכנראה לא מספיקים להעביר את החוויות האישיות האלה?

        • באותו עניין (בערך) – תקשיב למה שיש לסאדגורו להגיד בנושא:
          https://www.youtube.com/watch?v=CH9yTLYHeFA
          (אמל;ק: "אנחנו האומה המיוחדת ביותר בעולם: למרות שאנחנו מכילים עשרות תרבויות שונות, כולם מזהים אותנו כאומה אחת. הייחוד שלנו הוא שאנחנו לא מאמינים באלהים, אנחנו כל הזמן מחפשים ומתווכחים – לכן אין לנו מצוות").

  13. ההפניה לויקיפדיה של המהר"ל פשוט כיוון שיש שם הרבה מידע על דברים שדיברנו ואיך הם מוצגים על ידו.

    אני לא בא לשכנע, רק אומר את דעתי, יכול להיות שעוד לא בניתי את כל ההבנות הרוחניות שלי ע"י קישורים לאחרים, כמו שאתה עושה בצורה מאוד טובה (ואולי זה מה שמניע את השיחה בנינו, אני יותר מדבר על חוויות אישיות ואתה יותר על בניית המידע בצורה מסויימת)

    רציתי להודות לך כבר בפוסטים קודמים, רק שלא הייתי סגור על מה, אז תודה על העזרה בהפנמת חשיבות השתלשלות המידע, זה די גישה של תלמידי חכמים לדעתי..

    לגבי היוונים, כשאין עניין של התנצחות, מה זה משנה מי ידע יותר משהו ? ההשפעות הגדולות של תרבות יוון בבית שני ברורה לי, אבל אני רואה את זה כהנהגה של ה', היה צריך להביא את היוונים שילמדו את בית שני איך ללמוד, איך להקים בתי מדרש, איך לנהל דיונים ולהגיע להסכמות, דמוקרטיה וכד' (חכמה בגוים תאמין), אבל זה שאתה רואה בזה סוג של עליונות יוונית זה כבר משהו בראיה שלך, ואולי בגלל זה אתה מרגיש בעיתיות עם האדם הוא נזר הבריאה או שעם ישראל הוא העם הנבחר, כי זה מקוטלג אצלך בראש כעליונות מסויימת, וזה יוצר אצלך השלכות רגשיות מסויימות, וזה למעשה הרעיון הרוחני מאחורי המלחמה בעמלק בתורה, להשמיד את ההשלכות של עליונות (עמלק – על מנת לקבל, עליון מקבל יותר, אם מקבל על מנת לתת אז אין עליונות, כי אין עוד מלבדו)

    סליחה על הניתוח הפסיכולוגי, יותר בקטע של להאיר נקודות, אני אישית מאוד בעד פידבקים,גם הייתי שמח להסבר איכן אתה מרגיש בשטחיות במושגים שלי ביהדות שאוכל לדעת איכן אוכל להגיע לעומקים שאינני רואה כרגע,

    • תודה על הניתוח, שיש בו משהו כנראה – אבל אני חייב לחזור ולהדגיש לגבי "זה שאתה רואה בזה סוג של עליונות יוונית זה כבר משהו בראיה שלך" – אז כתבתי כבר ש*לא* כתבתי בשום מקום על עליונות! סה"כ הצבעתי על נקודות דמיון מעניינות, כמו שעשיתי בפוסטים אחרים לגבי טקסים הינדיים ועוד. הבעיה שאתה 'מתעקש' לטעון שהכל נובע ממקור אחד, שהוא במקרה גם אלהי ישראל – ולא זו בלבד, אלא שלמעשה כל זה כבר כתוב\רמוז בתורה. כשהצהרות כאלה נאמרות בלי להכיר את "הנוגעים בדבר" זה מתסכל אותי…

      עכשיו, ברור לי שזה יישמע קצת שחצני אם אגיד לך "תקרא את זה וזה וזה (וזה וזה וזה)", אז אסתפק בהפנייה לספרון אחד קטן הכמות ורב האיכות: "על כוח ואי-אלימות: חייו ומשנתו של מהטמה גנדהי" (מאת יוחנן גרינשפון). זה הכניס אותי, לפחות, לפרופורציות לגבי היחס בין התודעה העצמית שלנו כיהודים (="העם הנבחר" כלשונך לעיל) לבין מה שעשינו בפועל למען האנושות (=כמעט כלום).

  14. 1) המדע בימינו מציג את המציאות כמשהו שנבע ממקור אחד (המפץ הגדול), לעומת אריסטו שטען שהעולם קדמון (תמיד היה קיים)
    2) בתורה כתוב "ה' אלהינו ה אחד" , "אין עוד מלבדו"
    3) אני לא מתעקש לטעון, זה מה שאני יודע, זה מה שידוע גם להודים למרות ריבוי האלילים, המשמעות המילולית של יוגה זה איחוד, כשאתה מעלה את אנרגית הקונדוליני, או 'משחרר את הצאקרות' אתה מתחבר יותר לאיחוד הזה, אתה מבין שהכל זה אחד, להבין מה מאחוריי זה ואת האפשרות לתקשר עם המקור של זה, זה כבר משהו שקיים רק במה ששימרו ביהדות לאורך הדורות. וכשאתה מתחיל לעשות מה שכתוב בתורה אתה פשוט מרגיש שינוי.
    אז אני לא טוען, אני יודע,
    4) אלוהי ישראל זה להבהיר למי אני מתכוון, האלהים של עם ישראל הוא אלוהי העולם כולו. עניין של מינוח.
    5) מבחינתי יכולים להיות 600 מיליון מעם ישראל מפוזרים ברחבי העולם
    6) העם הנבחר זה פשוט עם שנבחר, להכניס לביטוי הזה קונוטציות רגשיות כלשהם זה כבר אינדיבידואלי, כמו להכניס יחס שלילי לתועבה
    7) מבחינה סטטיסטית, אם להסתכל על פרס נובל למשל, אז פר אדם זה לא מדויק שהיהודים עשו כמעט כלום.
    8) כשמבינים כמה אנחנו יכולים לעשות אז אני מסכים איתך שמה שאנחנו עושים כיום זה כמעט כלום.
    9) זה תמיד טוב להיכנס לפרופורציות..

    • טוב, אנחנו יכולים להמשיך ככה לנֶצח:)
      אז לקוצר הזמן ואורך ההתכתבות אני אסתפק במשפט אחד שלך:"כשאתה מתחיל לעשות מה שכתוב בתורה אתה פשוט מרגיש שינוי" – אתה מתכוון שהתחלת לקיים את מצוות סוטה על דקדוקיה? או שכשמכרת את בתך לאמה הקפדת שלא תצא כצאת העבדים? או אולי זכית להקריב לאחרונה שני תורים כשנטהרת מזובך?…:) בקיצור, כמו שכתבתי אי שם למעלה – יש למין האנושי יכולת מופלאה לספר לעצמו סיפורים – אבל "אמרו לו תלמידיו: עד כאן!" והרגני נא הרוג, אני לא מבין מה הבעיה להגיד "אני אדם רוחני", בלי לעטוף את זה בסיפורי סבתא תורניים?!
      נאם אברם העברי, הכותב בדמע לכבוד התורה (האמיתית!), חופק"ק העולם הזה.

  15. אין לי בעיה להגיד שאני בנאדם רוחני,
    אבל מה לעשות שמה שקראתי בתורה ודרך כתבי צדיקים שונים פשוט תיאר את מה שחוויתי בחוויות הרוחניות שלי? בעיקר ה"שכנתי בתוכם"(שבמידה מסויימת אתה יכול לומר גם שלבודיסטים יש משהו דומה).

    מה לעשות שגם כשהגעתי לרמה רוחנית גבוהה, ואפילו שהיה לי עניין ללמוד כל מיני תורות קדומות, ואפילו היה לי עניין לקרוא קודם כתבים הינדים, הייתי משועבד ליצרים שלי, לא חשבתי שזה בעיתי, עד שהתנקתי (עדיין מתנקה) מהרבה שיעבודים כאלו, ואם אתה שם לב למודעים שבהם היו לי קפיצות ברמת ה'תיקון' הן היו תואמות למועדים בלוח השנה העברי,
    בכלל החיבור ללוח השנה העברי עושה לי סדר בחיים, לעומת חוסר חיבור שהיה לי לשינויים ברגשיים שהיו עוברים עלי ללא הבנה בעבר.

    מה לעשות שבסופו של דבר, התורה היא גם הספר היחידי שמספר על התגלות של האלהים שאותו ידעתי בצורה מסויימת.

    מה לעשות שקשר עם ה' זה משהו שאתה מרגיש ומטפח וזה קיים ואמיתי בחיים שלך יותר מכל סיפורים שמספרים לבנאדם מרגע שהוא נולד, אם זה סיפורים דתים או מדעיים או חברתיים.

    בכל מקרה, שיהיה ראש חודש אדר טוב ומוצלח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים