Home » יוונית » דָן וְיָוָן – השבט היווני שחדר לישראל

דָן וְיָוָן – השבט היווני שחדר לישראל

אתם הראיתם לדעת שקשרים עמוקים ונסתרים קושרים בין בני ישראל לבני יוון – אבל בשורות הקצרות הבאות אני מתכוון לחשוף תגלית נוראה, ולפיה לא די בזאת שהיו קשרים ספרותיים ומוזיקליים בינינו ליוונים, אלא ששבט שלם מישראל הוא למעשה מתיוון מוחלט! והכוונה כמובן לשבט דן, כנרמז בכותרת הפוסט.
שבט דן זכה לאיזכורים די רבים במקרא, בוודאי ביחס לשבטים ה"קטנים" האחרים – אלא שכמעט כל איזכור שלו מעורר תמיהה. הנה למשל קראנו בפרשת השבוע האחרונה על בני השבטים, ובעוד שלכולם יש בנים נורמליים, לגבי דן נאמר: "וּבְנֵי דָן חֻשִׁים" – לשון רבים, המיוחסת בדרך כלל לעמים או שבטים, לא לאנשים. נמשיך לפרשת השבוע הקרובה, בה יעקב מברך את דן ש"יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" – כלומר, הוא לא ממש אחד משבטי ישראל אבל הוא יזכה להיות כמו אחד מהם – מוזר! נדלג כמה מאות שנים קדימה לראשית ימי השופטים, אז מתגלה לנו שמכל השבטים, דן הוא היחיד שמחפש את עצמו: "וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת…" – והוא אכן יוצא מצרעה ואשתאול ומוצא לו נחלה באיזור דן = הבניאס; מה שמעורר את התמיהה על נזיפתה של דבורה בשבט דן: "וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת?" – על אלו אוניות מדובר, כשהשבט מעולם לא זכה להגיע לחוף?!

התמיהה האחרונה מגיעה מהאיזכור האחרון של דן במקרא (לא כולל דברי הימים), בפסוק חידתי מספר יחזקאל (כז) המופיע גם בכותרת הפוסט הזה: "וְדָן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְ" – דן ויוון, לא פחות!

דן = הדַּנָּאִים (Δαναοί)

ובכן מסתבר שהפסוק האחרון מיחזקאל הוא-הוא המפתח לפתרון הנועז אותו הציע פרופ' יִגָּאֵל ידין (ע"ש דן?…) לפני עשרות שנים, ולפיו הדנים, בני שבט דן, אינם אלא הדַּנָּאִים (Δαναοί). הדנאים המוכרים לקוראי האיליאדה כאחד משמותיהם הנפוצים של שבטי היוונים, על שם דנאוֹס מלך לוב, שהיה בנו של מלך מצרים, ונכדו של פוסידון, אל הים והספנים:

The_Iliadוְהַטְּרוֹיִים נָסִים עַל-נַפְשָׁם בִּמְהוּמָה, וּבְנֵי הַדַּנָּאִים שָׁם שׁוֹקְקִים בֵּינוֹת הַסְּפִינוֹת הַגְּדוֹלוֹת,
וַתָּקָם מְהוּמָה אֲיֻמָּה. מָשָׁל לְעַב עָנָן… כֵּן הַדַּנָּאִים, אַךְ סָר זֶה פַּחַד הָאֵשׁ מִן הַסְּפִינוֹת,
נָחוּ שָׁאֲפוּ רוּחַ. אַךְ לַבַּת הַקְרָב לֹא שָׁכָכָה. כִּי עוֹד לֹא נָסוּ הַטְּרוֹיִים מֵעַל פְּנֵי הַסְּפִינוֹת… (איל' טז, 303-294)

לפי השערתו של ידין, בני דן אינם אלא הדנאים, שהגיעו לכנען עם מה שמכונה במחקר "פלישת גויי הים" = הפלשתים של ספר שופטים ואילך. הדנ(א)ים ונאחזו בחופי הים של "גוש דן" בשלב מסוים הם התחילו להתערות באוכלוסיה הישראלית הקדומה, עד שהפכו לחלק ממנה. וכך מוסברים כמין חומר כל אותם פסוקים תמוהים ממקודם:

וּבְנֵי דָן חֻשִׁים – מכיוון שהם היו זרים, לא היתה משמעות לשמות הבנים שלהם, והיחס אליהם היה כמו לעמים אחרים, למשל: "וּבְנֵי יָוָן… כִּתִּים וְדֹדָנִים"!
דָן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כאחד, שהרי לא היה אחד מהם.
וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת – ראשית ימי השופטים היא התקופה של פלישת גויי הים והתבססותם של הפלשתים בארץ, ושבט דן היה למעשה אחד מהם.
וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת – בראשית התערותו בישראל נתפס שבט הדנ(א)ים כשבט של יורדי ים ה"גר" באוניות, ומכאן תוכחתה של דבורה לשבט החדש המבקש להסתפח לישראל אבל נמנע מלסייע במלחמה.

שמשון = הרקולס \ הֶרָקְלֶס (Ἡρακλῆς)

באדיבות ויקיפדיהאבל הראיה היפה ביותר למוצאו היווני של שבט דן מגיעה מגיבורו הבלתי מעורער של השבט, הלא הוא שמשון. סיפורו של שמשון, המככב במרכזו של ספר שופטים – הספר ש"גילה" לנו על מוצאו של שבט דן – הוא יוצא דופן. כוחו הבלתי אנושי, עלילותיו המוזרות והמפליאות, והחריגה שלו מכל מה שמקובל בעולם הישראלי הקדום עוררו את תמיהתם של מפרשים וחוקרים. עד ש… מישהו נזכר בסיפוריו של הרקולס, ופתאום הכל נראה ברור.

וכדי לא להלאותכם בדברים, ריכזתי את כל נקודות הדמיון בטבלה הבאה:

  שמשון הרקולס
מוצא אלוהי* "אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי… הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי" הרקולס היה בנם של האל היווני זאוס ובת התמותה אַלְקְמֵנֵה
נחשים "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח" כבר בהיותו תינוק שלחה הרה שני נחשים כדי להורגו בעריסה… המשימה השנייה הייתה להרוג את ההידרה מלֶרְנָה, לה היה גוף של כלב ותשעה ראשי נחש…
אריות "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן"

"וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ, וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ"

הרקולס החליט להיאבק באריה בידיים חשופות. וכך בעודו דורך בכפות רגליו על בהונותיו של האריה ומחשק בירכיו את צלעותיו, חנק אותו הרקולס למוות
מים מסלע "וַיִּצְמָא מְאֹד… וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ…" הרקולס כמעט צמא למוות… עד שנתקל בסלע ליד מקום ושמו טריטון, בעט בו בכוח, ומים פרצו ממנו בזרם אדיר
ניתוק הכבלים "וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו"

"וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט"

אך כשהובל הרקולס לבוש מחלצות אל המזבח הוא ניתק את כבליו, הרג את בוסיריס ובנו ועשה שמות בשומריו
שערי עזה "וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר… וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר" בסוף משימתו העשירית, הוא הרחיק עד גבולות העולם המיושב והציב את "עמודי הרקולס" = צוקי גיברלטר
הנשים בחייו (ובמותו) "וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ… וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" אִיוֹלֶה הפכה למושא אהבתו של הרקולס, והביא לקנאתה של דֶיאָנֶרִיָה… דיאנריה מעניקה את השיקוי להרקולס, אך מגלה במאוחר, כי מדובר על רעל ולא שיקוי אהבה…

* מוצאו האלהי של שמשון – הרמזים בפסוק די ברורים, ולפיהם קויים בשמשון מה שנאמר "אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" – ובמקום אחר הארכתי להראות איך קטע יווני עתיק מסביר להפליא את הפסוק התמוה הזה.

"רציתי להיות הרקולס" – Ήθελα να 'μουν Ηρακλής

ואיך אפשר בלי שיר יווני לסיום, כדרכנו בקודש – ומה יותר מתאים משירו של מארקוֹס בָמְבָקאריס "רציתי להיות הרקולס", הטומן בחובו את כל גיבורי יוון הקדומה ובסוף מזכיר אפילו את… אחשוורוש!

Ήμουνα μάγκας μια φορά

με φλέβα αριστοκράτη,

τώρα θα γίνω δάσκαλος

σαν το σοφό Σωκράτη.

 

Ο Πάρης θα γινόμουνα

να ’κλεβα την Ελένη,

ν’ άφηνα τον Μενέλαο

με την καρδιά καμένη.

 

Ήθελα να ’μουν Ηρακλής

όταν σε πρωτοείδα

να σου ’κοβα την κεφαλή

σαν τη Λερναία Ύδρα.

 

Τι άλλο θέλεις να γινώ

για να με αγαπήσεις;

Εσύ με το κεφάλι σου

τον Ξέρξη θα ζητήσεις.

הייתי פעם אחד מהחבר'ה

עם דם אריסטוקרטי.

עכשיו אהפוך למורה

כמו הפילוסוף סוקראטס…

 

לפָּאריס אהפוך

כדי לחטוף את הלנָה,

ואשאיר את מֶנֶלָאוֹס

עם לב שבור…

 

רציתי להיות הרקולס

כשראיתי אותך לראשונה,

ואז לחתוך את ראשך,

כמו של ההידרה מלֶרְנָה…

 

מה עוד תרצי שאהיה,

כדי שתאהבי אותי?

את עם הראש שלך,

בטח תבקשי: אחשוורוש!

10 תגובות על “דָן וְיָוָן – השבט היווני שחדר לישראל

  1. נפלא. ומעבר למקבילה הספרותית, הרי די ברור ששמשון היה דמות זרה לבני שבטו. מוצאו העלום, משיכתו האובססיבית לפלישתים ורצונו באישה פלישתית ועוד ועוד.

  2. לא דיינו בהשפעת הפילוספיה היוונית, שכמובן לא היו דברים מעולם, אלא שאתה רוצה לטעון שגם היו לנו שופטים יוונים?

    • קדמו – אבל העיקר חסר מן הספר – כי בעוד שם עוסקים בהבלי העולם הריאלי (היסטוריה, ארכאולוגיה), אני מביא ראיות מן הספר!
      רק לדוגמה, לגבי מוצאו האלהי של שמשון – לריאליה אין מה לומר בנושא, ולכן הכותב מסתפק במשפט התמוה "שבספר שופטים ברור לחלוטין שהמלאך רק נגלה לאשת מנוח ובישר לה על לדתו, ובעלה מעורב בכל המעשה" – ולא אמר כלום. שהרי אפשר לומר ש"ברור לחלוטין" ההיפך: הסופר העברי רצה לרמוז עד כמה שיכול היה, שאיש האלהים "בא אל" אשת מנוח, ובעלה הנעבעך שימש כסיפור כיסוי. הוא עושה זאת באירוניה דקה, שהרי מנוח מבקש: אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד *אֵלֵינוּ*, והסופר ממשיך לפי תומו: וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל… הָאִשָּׁה! ולא זו בלבד אלא …וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה *וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ* – והדברים ברורים.

    • לא זו בלבד אלא שלדעת רבים וטובים מבין החוקרים, כל הרעיון של 12 השבטים הוא קונסטרוקציה מאוחרת יחסית, ועובדה שחברי השבטים משתנים (לוי לעומת יוסף, שבט הקיני). באופן לא מפתיע גם ליוונים היו "חברי שבטים" כאלו המכונים אמפיקטיונה, והראשון שבהם מנה… 12 שבטים!
      https://www.amphictyony.gr/en/article.php?cat=47

  3. וגם היום יווני מאמן את אלופת גוש דן ואנשי תל אביב בירת דן הם מתיוונים

    • אכן על אלה אני בוכיה!
      ומי לנו גדול מבעל המנגן אריס דָן בעהמ"ח "דָן דָן הופה", ש"כולו הפך יוון":
      https://youtu.be/4BMyk6MTrNo
      ואגב כתבי זאת זכור אזכור ותשוח עלי נפשי, כי גם שבט יהודה (פוליקר) נפל ברשת המתיוונים שר"י, אוי נא וכו'.

  4. בס"ד י"ט בטבת תש"פ

    אם באנו למצוא את מקורו הגניאולוגי של דן מהדנאים, עלינו לקשר גם את שם לשמעון ואת נח לנחור. יותר סביר למצוא את מקורו של דן במשפחת הדנטלסקי שעימה נמנה 'אברם העברי' :) אנן בדידן שאין אדם 'דן' גזירה שוה ללא מסורת מאבותיו.

    לגבי דברי דבורה בשירתה 'ודן למה יגור אניות' ניתן לומר שבאותה עת עדיין לא גבר כוחם של הפלשתים שהוכו מכה ניצחת ע"י שמגר בן ענת (קודמה של דבורה). רק מאוחר יותר עצם כוחם של הפלשתים ושבט דן נדחק מאיזור החוף ונאלץ (לכל הפחות בחלקו) להגר צפונה.

    שמשון הוא ההיפך הגמור מתרבות יוון שהרימה על נס את שתיין היין כפולחן אלילי. שלא כהרקולס שכוחו העצום בא ממוצאו ל'אלים' פרוצים בעריות . שמשון הוא בן אדם ולולא שמירתו על קדושת נזירותו, הרי כוחו סר ממנו והיה כאחד האדם.

    כאבי השבט, שבשמו מבהירה רחל שקיומו הוא תוצאה של שיפוט ובעזר האלקי 'דנני אלקים וגם שמע בקלי ויתן לי בן' – כך שמשון, שכל כוחו תלוי בשמירת צו הנזירות האלקי.

    בברכה, שמשון הערשקעלעס

    • בס"ד י"ט בטבת תש"פ

      התקווה להמשך שיתוף הפעולה בין שם ליפת מובעת בברכתו של נח לשני האחים שפעלו יחד לשמור על כבוד אביהם: 'יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם'. יפת יביא לשותפות את הרחבת האופקים ושם יביא לשותפות את החיבור לבורא.

      אברהם מנסה ליצור שיתוף פעולה גם עם צאצאי האח השלישי. 'זקן ביתו' הוא דמשק אליעזר; בעלי בריתו הם ענר אשכול וממרא האמורי; והוא כורת ברית עם אבימלך מלך פלשתים (מצאצאי מצרים).

      גם שמשון מנסה ליצור חיבור עם הפלשתים. אם שמגר נלחם בהם בעוז – שמשון מעלה לשולחן לראשונה את האופציה ליצור ברית איתם באמצעות קשרי נישואין. הוא לוקח פלשתית עליה יוכל לומר להוריו 'כי היא ישרה בעיני', יש בה משהו מיוחד הנותן תקוה שהיא באמת תאמץ את ערכיו של עם ישראל ותביא לקירוב של אמת בין העמים.

      מאידך מודע שמשון לאפשרות ההפוכה. האפשרות שהחיבור לא יצלח, ואז תינתן לו ההצדקה לחזור ל'אופציה הצבאית', בגידה של אשתו או משפחתה תיתן לו את ה'תואנה' להילחם בהם בכל הכוח בלי לסבך את כלל בני ישראל במלחמת שחרור שהעם עדיין לא בשל אליה. הוא מנסה להרשים את הפלשתים לא בכוחו הפיזי אלא ביתרון חכמתו, בהצגת חידה שלא יידעו לפתרה.

      לו היו הפלשתים נוהגים בהגינות – היו מכבדים אותו כפי שכיבדו אבותיהם את אברהם בשל רוחו ולא בשל כוחו הפיזי והיו שוררים בין פלשת וישראל שלום וכבוד הדדי. משלא זכינו נדחה מימוש החלום. לדור אחד זכינו למימוש חלום שיתוף הפעולה – בימי שלמה – אך מצב זה לא החזיק מעמד ואנחנו עדיין מצפים ליום שבו יהא הר בית ה' נכון בראש ההרים וכל האומות ינהרו אליו כדי ללמוד מאורחות ה'.
      ***
      וכניסיון המר בימי נח – החיבור בין האחים לא יוכל להיות כשיין נוכח. כשהיין נוכח הוא מביא ליצריות והוללות שסופם ביזיון וקצף.

      ולכן בבית אברהם מקרבים את בני האומות ומקבלים אותם בכבוד מלכים, בחמאה וחלב ובן בקר רך וטוב, אך השתייה היא רק מים – יין לא מוגש שם.

      אף בבית חבר הקיני המנסה ליצור יחסי שלום עם האומות – מגישים לאורח חמאה וחלב, כי יין 'בל ייראה ובל יימצא' שם. וכך גם שמשון, המנסה לחדש את הברית עם הפלשתים – חייב להיות נזיר מיין. חיבור של אמת חייב להיות מתוך רצינות וחכמה, לא חיבור של שיכורים.

      בברכה, ש"צ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים