מנוע חיפוש הערות נוסח לכל התנ”ך

מזה כמה וכמה (וכמה) שנים שאני עובד על קובץ Word ענק ובו הערות נוסח לכל התנ”ך – מדובר בכ- 800 עמודים שמכילים כרבע מיליון מילים = כמיליון וחצי תווים, וזה נראה בסוף ככה:

בזמנו (2014!) העליתי חלק מהערות הנוסח שהיו לי אז על התורה וההפטרות לפוסט הזה, אבל כמו שתוכלו לראות מדובר במשהו די עלוב יחסית, מה גם שהוא הכיל כאמור רק חלק מההערות וגם הן ללא ניקוד.
אז לפני כשנה+ סיימתי לאסוף את הערות הנוסח המלאות לכל התנ”ך, כולל ניקוד מלא ועיצוב סביר, והתחלתי לחשוב על דרך להנגיש את התוצר לציבור הרחב (האמת שהוא די צר) שעשוי להתעניין בזה – במטרה לאפשר למשל לחפש הערות נוסח לפסוק מסוים, או לפרק מסוים, או לחפש מילה מוזרה (חנמל), או למצוא דוגמאות לשינויי נוסח שנמצאו במגילות קומראן (קו’) או בחומש השומרוני (שו’), או דוגמאות להפלוגרפיה (הפלו’) ודיטוגרפיה (דיטו’)… ואין לדבר סוף.

קראו עוד

שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍ם – בנוסח ירושלמי

מי שעוקב אחרי סדר לימוד התנ”ך של 929 יגלה שבצירוף מקרים מעניין, אנחנו נמצאים השבוע בפרקים האחרונים של ספר מלכים ב, העוסקים בחורבן ירושלים – כאשר ביום ירושלים עצמו (חמישי) נלמד את ישעיהו פרק א, שגם הוא עוסק ב(כמעט)חורבן ירושלים, בימי חזקיהו. והנה במל”ב כב קראנו על נבואת חולדה ליאשיהו, ששיאה הוא הפסוק האחרון של הפרק:

(כ) לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה…

כבר חז”ל התקשו בפירוש הנבואה, שהרי פרק אחד לאחר מכן מסופר לנו שיאשיהו נהרג בדמי ימיו על ידי פרעה נכה – ואיך ייתכן שחולדה ניבאה לו שימות בשלום?! ותירצו מה שתירצו. האברבנאל הציע לדייק בדברי חולדה שלא הבטיחה שימות בשלום, אלא שייאסף לקברו בשלום – מה שאכן קרה! וב’דעת מקרא’ הוסיפו שיאשיהו היה אחרון מלכי יהודה שזכה להיקבר בירושלים, ולא התקיימה בו הקללה “יולך ה’ אותך ואת מלכך…” (ראו כאן). גם המְחַקרים לא טמנו ידם בצלחת, ויש שהציעו שאכן פסוקים יח-כ היו נבואתה המקורית של חולדה – שהתבררה אחר כך כנבואת שווא – אלא שמחבר מל”ב שחי לאחר החורבן, טרח והוסיף לפניה את פס’ טו-יז שעוסקים רק בחורבן ירושלים, והם “התבררו” כנבואת אמת.

קראו עוד

האם נשים חייבות בעשר הדברות?

הפסוקים הראשונים של פרשת תזריע עוסקים בדיני היולדת – למעט חריג אחד, והוא פסוק ג:

(ב) …אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא.
(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה…

ראשית, הפסוק לא עוסק באשה אלא ביילוד הטרי; ושנית, הפועל “יִמּוֹל” הוא היחיד שמופיע בלשון זכר ולא בלשון נקבה!
הפירוש המקובל הוא כי “דין זה הובא אגב אסוציאציה, ללא קשר ענייני לכאן. משהוזכרו שבעת ימי הטומאה של היולדת, נקשר אליהם היום השמיני על סמך הזיקה הספרותית בין המספרים שבעה ושמונה” (עולם התנ”ך, עמ’ 84).
א-ב-ל, עיון בתרגומים מגלה משהו הרבה יותר מעניין. קראו עוד

וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם – סיום ספר יחזקאל ובעיות הנוסח

טרם פותח אז - Word proofing

טרם פותח אז – Word proofing

לפני כשבועיים הצטרפתי בעל כרחי למפוטרי הקורונה (גל שני?:), כך שהתפנה לי קצת זמן לכתוב בבלוג  + להכין הרצאת זום על נוסח המקרא (פרטים בסוף) – ואין מתאים יותר לעסוק בכך מאשר הערב הקדוש הזה, בו אנחנו מסיימים סוף סוף את ספר יחזקאל במסגרת 929. שכן אם יוטל עליי לסכם את יחזקאל בכמה מילים, הן תהיינה כנראה “איך אפשר לקרוא את זה?”; או בשפה בוטה יותר, כדרכו של יחזקאל: “מה לעזאזל כתוב כאן?!
אודה ולא אבוש, שעד שלא נדרשתי להעביר שיעור יומי על הספר לא ידעתי עד כמה עמוקה הבעיה; כדתי מצוי נתקלתי ביחזקאל פה ושם בהפטרות שונות, אבל רק הלימוד על הסדר המחיש לי שהבעיה האמיתית בספר היא לאו דווקא התוכן האקסטרווגנטי שלו, אלא הטקסט עצמו. במילים אחרות, עד שאנחנו שוברים את הראש בשאלה מה משמעות הטקסט, קודם כדאי לבדוק מה בכלל כתוב בטקסט! קראו עוד

כִּתְבוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם – הערות נוסח למגילת אסתר

כידוע הקפידו בקהילות ישראל על קריאת המגילה לפי הנוסח ה’נכון’ ושמיעת כל מילה ומילה בה. כרגיל, האשכנזים הלכו עם זה עד הסוף, ובשל שתי תקלות היסטוריות קלות, נהגו האשכנזים לחזור ולקרוא פעמיים את המילים (ח, יא) “לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג | לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד” וכן (ט, ב) “וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם | בִּפְנֵיהֶם” – למרות שהגרסה השנייה היא טעות נוסח ברורה שהשתרבבה אי-אז בהדפסת מקראות גדולות ע”י יעקב בן חיים (שאגב, התנצר בסוף ימיו). ועד כדי כך גברה תאוות הנוסח ה’נכון’, שהוסיפו טעות על טעות ובקריאת פרשת זכור (דברים כה) הקפידו האשכנזים לכפול גם את המילה “תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר | זֶכֶר עֲמָלֵק”, כאשר הגרסה הראשונה (והנכונה!) נהגית “זֵייכר”, והשנייה נהגית כמבטא הישראלי הרגיל. הטעויות הברורה בשני המנהגים האלה כבר הוצגו במאמר שנון ונוקב מאת הר”ב ברויאר, שסיכם לגבי שניהם:

כאשר אנחנו קוראים את המגילה על -פי נוסח כל רבותינו נשמתם עדן, אנחנו גם מקימים גלעד ומזכרת נצח לאותו מומר משומד, שתרם לנו את הנוסח המשובש שלו. יימחה זכר עמלק, אבל ייזכר לעד המומר בן אדוניהו (שמו המלא: יעקב בן חיים בן יצחק בן אדוניהו) – בצד בן אשר, בן מיימון ורבותינו, זכר כולם לברכה?!

נראה אפוא, שהגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה. נחזור אל מנהג אבותינו הקדושים, כפי שהיה מוחזק בידיהם מימות עולם. נקרא את פרשת זכור כפי שנקראה בידי כל גדולי אשכנז מאז ומתמיד. אל נטיל ספק בנוסח המקרא במקום שהספק לא שלט בו מעולם! נמחה את זכר עמלק – דרך ודאי ולא דרך ספק!

קראו עוד