הפטרת “מחר חודש” – מתוך מהדורת “התורה ומקורותיה“

לקראת שבת בראשית, ובעקבות ההוצאה המחודשת לאור של מהדורת “התורה ומקורותיה” לחומש בראשית, חשבתי להעיד על עיסתי ולהציג את אחד הבונוסים הנחמדים והפחות ידועים במהדורה = הערות הנוסח להפטרות, המוצגות כ’הערות שוליים’ בצד העמוד.
בזמנו התלבטנו אם להוסיף את ההפטרות לחומש – עוד 25 עמודים תמימים! – אבל ראיתי בזה הזדמנות חגיגית להעניק לקוראים רעיונות מבריקים (יותר או פחות) לפתרון לא מעט קשיים לשוניים מעצבנים בהפטרות, ששפתן ממילא קשה ולעיתים אפילו מעורפלת.
אז אם תדפדפו היישר לעמוד 205 תיתקלו בהפטרה הראשונה, הלא היא הפטרת בראשית – אבל רגע! השנה (תשפ”ז) ר”ח חשוון יוצא בראשון-שני, ולכן ההפטרה שתיקרא בפועל היא הפטרת ערב ר”ח, “מחר חודש” – אז לשמחתכם הרבה דאגתי להוסיף גם את הפטרות ערב ר”ח + ר”ח ואפילו את הפטרת חנוכה, אם רק תואילו לדפדף לעמוד 220.
הייתי מסיים כאן, אלא שלמרבה הפלא יש מקוראי הבלוג כמה שעדיין לא זכו להביא את הברכה (וי”א: הקללה, היינו המחקר) אל ביתם – ואמרתי לאחוז במידותיו של הקב”ה, מה הוא בחינם וכו’, על כן אציג נא מן ההערות אשר עמדי לשתי ההפטרות בבחינת אפס קצהו תראה וכו’. קראו עוד ⇐

הפוסט הוא תקציר לא מחייב של מאמר שפרסמתי במכתב העתים ‘מורשת ישראל’ – מומלץ חובה לקרוא כדי להבין לעומק! (למרות אקדמיותו, המאמר קריא בהחלט)

ושוב, במסגרת המסע לאיתור תשובות חדשות לשאלות נדושות (אחרי ר”ה, יו”כ), הגיע תורו של יום הושענא רבה. לא יודע אם שמתם לב, אבל זהו היום החריג ביותר בלוח השנה היהודי, לפחות מבחינת אוסף המנהגים המפליא, שלא לומר מוזר, הכרוך בו. משום מה, לא מצאתי באף ספר (הן בבית המדרש והן באקדמי-ה) פירוט שיטתי של המנהגים הללו, ואולי בשל כך קצת עומעם אופיו החריג של יום הו”ר, אז אזרתי כגבר חלציי והכינותי רשימה ממצה שלהם, לפי סדר קיומם:

“אנשים יוצאים אל קרני הלבנה” – מה חסר לאיש בתמונה?… (התחריט מהספר הזה, אליו מפנה שפרבר, מנהג”י ו’ עמ’ קעג, ומוכיח בהרחבה שהמנהג היה נפוץ וידוע גם לגויים)

א) כבר בפיוט ‘ונתנה תוקף’ הנאמר בראש השנה, יש נוסחים בהם נכתב: “בראש השנה יזכרון וביום צום כפור יכתבון ובהושענא רבה יחתמון“.
ב) נהגו להישאר ערים כל הלילה כמו בשבועות ולומר ‘תיקון’ מיוחד. יש קהילות בהן אמרו גם סליחות וי”ג מידות, ויש שאף תקעו בשופר.
ג) יש שנהגו לבדוק את צל ראשם לאור הלבנה. המנהג מוזכר בספרות האשונים הן באשכנז והן בספרד, והיה מוכר אף לגויים.
ד) יש שנהגו לטבול לפנות בוקר, ויש שנהגו כבר ביום שלפני.
ה) לקראת התפילה נהגו להדליק נרות וללבוש קיטל, כמו ביום כיפור.
ו) תפילת שחרית והוצאת ס”ת נעשות בנוסח ובמנגינת הימים הנוראים. יש המוסיפים ‘זכרנו לחיים’ ו’מי כמוך’.
ז) מוציאים את כל ספרי התורה לבמה, ואומרים הושענות תוך הקפת הבמה שבע פעמים, כשבין הקפה להקפה נאמרים פסוקים מיוחדים.
ח) בסוף ההושענות נאמר הפיוט ‘אֹמֶן ישעך בא’ של הקליר, למרות שאין לו שום קשר לשאר ההושענות או אפילו לחג הסוכות.
ט) לאחר הפיוט חובטים את הערבות שיוחדו לכך בקרקע חמש פעמים, תוך אמירת קטע קבלי. לפי התוספתא מנהג זה אף דוחה את השבת – אלא שבשל תרעומת הבייתוסים נקבע לוח השנה היהודי כך שהו”ר לא יחול לעולם בשבת.

השוו את אוסף המנהגים הזה לכל יום שתרצו בלוח השנה שלנו – ולא תמצאו לו אח ורע; והרי סך הכל מדובר ביום רגיל של חול המועד! לא זו בלבד, אלא שמנהגי ראיית הצל וחביטת הערבות הם כל כך חריגים שלולא יהודים אנחנו (=מורגלים לחשוב שמה שאצל האחר הוא פגאניות פרימיטיבית אצלנו הוא סוד עמוק), היינו נדהמים למראיהם.* מה זה ועל מה זה? קראו עוד ⇐