נוסח המקרא – פרשת ויגש

(ליקוטי ניצוצות מהביבלי"א העבראיק"א שטוטגארטנזיה – BHS)

בפרשת ויגש (בראשית מו כא) מסופר כי לבנימין היו עשרה בנים:

ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד

מה שמוזר הוא כי בנימין היה הקטן מבין האחים, אך מספר בניו הוא הגדול ביותר – הבא בתור אחריו הוא גד, עם שבעה בנים, אחריו אשר עם ארבעה בנים + בת, וכל השאר עם שלושה-ארבעה לכל היותר.

קראו עוד

הדף היומי ונוסח המקרא – שקלים יד-טו

הדף היומי (מסכת שקלים, ירושלמי) זימן לנו במפתיע לא פחות משלושה מקומות בהם יש לתרגומי\נוסחי המקרא השונים משמעות פרשנית המתקשרת לסוגיה.

סוף דף יד:

קרייא מסייע לר' יהודה בן לקיש: 'וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים' (שמ"א יד יח).

כלומר, ר' יהודה בן לקיש מוכיח מפסוק מפורש כי בימי שאול הארון יצא עם ישראל למלחמה מול פלשתים, ושאול אף מבקש מאחיה הכהן לשאול בו – ומכאן שהיו לישראל בזמן ההוא שני ארונות, ולא רק אחד.
אלא שפסוק זה מעורר תמיהה-רבתי: היכן מצאנו ששואלים בארון?! ואגב, גם המשך הפסוק עמום: "כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" – ?

קראו עוד

נוסח המקרא – פרשת חיי שרה

(ליקוטי ניצוצות מהביבלי"א העבראיק"א שטוטגארטנזיה – BHS)

סופו של הפסוק הראשון בפרשה (בראשית כג א) נדמה כאריכות דברים מיותרת:

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה

ואכן רש"י במקום, ומקורו במדרש חז"ל כמובן, מסביר כי התוספת באה ללמדנו שכל שנותיה היו שוות לטובה.

אך מסתבר כי הן תרגום השבעים (=התרגום היווני לתורה) והן הוולגטה (=התרגום הלטיני לתורה) תרגמו בפשטות:

ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים

כלומר, ללא שלוש המילים האחרונות (וגם ללא החזרה הכפולה על "מאה שנה ועשרים שנה" – אך זה ניתן להסבר כתרגום ענייני ולא מילולי, מה שאין כן שלוש המילים האחרונות, שאין דרכם של התרגומים להחסיר מילים שלימות בפסוק).

קראו עוד