זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – כי שכחנו את המוות

האמת היא שהמוות חוטף מהלומה אחר מהלומה, ויש כבר מי שתופרים חליפות עבור תמונת הניצחון… יש כיום יותר ויותר מדענים שמדברים בכנות ובגילוי לב מלא, ואומרים “כן, פרויקט הדגל של המדע המודרני הוא להביס את המוות, להעניק לבני אדם חיי נצח ונעורי נצח!” (יובל נח הררי, “ימיו האחרונים של המוות“)

הנתונים היבשים ברורים – תוחלת החיים של המין האנושי עולה באופן עקבי, לפחות מאז החלו למדוד באופן אמין לידות ומיתות. אם עד ראשית המאה ה-20 תוחלת החיים העולמית בלידה עמדה על כ- 30 (!) שנה, הרי שבעשור השני של המאה ה-21 תוחלת החיים הזו עומדת על כ- 70 שנה. ואם נרשה לעצמנו להיות קולוניאליים לרגע ולהתעלם מאפריקה, הרי שהממוצע בשאר העולם הוא כ- 80 שנה. במילים אחרות, תוך 100 שנה עלתה תוחלת החיים בלידה של רוב העולם ב- 250%, תופעה שלא היתה כמותה למן היום אשר בראה האבולוציה אדם על הארץ.
Time_Kurzweilבעקבות הנתונים המרנינים האלו, ובצד ההתפתחות המרשימה ביכולות הטכנולוגיות של המדע בכלל ושל הגנטיקה בפרט, קצרה הדרך לכמה נביאים טכנולוגיים להכריז על הניצחון על המוות – ואפילו לקבוע לו תאריך יעד. הדמות הידועה ביותר בין אותם מדענים הוא הממציא והעתידן היהודי-אמריקאי ריי קורצווייל (Kurzweil), המשמש גם בתפקיד בכיר שנתפר במיוחד עבורו בחברת גוגל. כבר ב-2011 טען קורצווייל בראיון מעורר הדים למגזין ‘טיים’, כי עד 2030 צפויה הבינה המלאכותית להגיע לרמתה של הבינה האנושית – במונחים טכניים, מדובר על כ- 10 בחזקת 16 פעולות חישוב בשנייה – והשלב המכריע הבא צפוי לקרות ב- 2045 (כך מוסר הכתב מפיו, ומוסיף ‘אל תגידו שהוא לא שמרן’:) – בשנה גורלית זו תעלה יכולת החישוב של המכונה על זו של כל המין האנושי גם יחד – כ- 10 בחזקת 26 פעולות בשנייה – ונזכה להגיע לימות הסינגולריות. הסינגולריות היא נקודת הזמן שבה תתאחד הבינה האנושית עם זו המלאכותית, והמין האנושי – או לפחות אלו שיוכלו לשלם על כך – יפרוץ את גבולות הביולוגיה, לעבר עתיד שאין לנו כיום את הכלים הקוגניטיביים להתחיל ולהבין אותו, בערך כפי שהנמלה אינה מסוגלת להבין את תודעתו של האדם. קראו עוד

המרה, תמורה וזמרה – ההומוסקסואליות, היהדות והפלמנקו

“בוא נראה מי אתה: קָטָלאני?
“כן”.
זר?” (=לא צועני).
“כן”.
והומוסקסואל?“.
“כן” (צחוק חינני).
“והתוצאה של זה – אחת הדמויות הגדולות של הפלמנקו!”

מתוך הראיון עם מיגל פובדה

מתוך הראיון עם מיגל פובדה

זה קטע מתוך ראיון מפתיע עם מיגֶל פּוֹבֶדָה (בן 45), שנחשב לאחד מזמרי הפלמנקו הגדולים בספרד בעשור האחרון. מיגל הוא שילוב קטלני בין נוכחות בימתית א-לה ברי סחרוף, דיוק קולי מוזיקלי א-לה מתי כספי, ואישיות צנועה אך כובשת א-לה אביתר בנאי (נניח…) והדבר המפליא הוא, כמו שעקץ אותו המראיין, שהוא זר מוחלט בעולם הפלמנקו: הוא מקטלוניה הצפונבונית ולא מאנדלוסיה הדרומית, מולדת הפלמנקו; הוא Payo = זר, ולא Gitano, צועני; והשיא – הוא הומוסקסואל (להלן ה”ס), בניגוד לסטריאוטיפ המאצ’ואיסטי לכאורה של זמרי הפלמנקו.

מילכוד 2X2

כמובן שכל ההקדמה הזו לא באה אלא כנגד הסערה הלהט”בית התורנית, תרתי משמע – והרי החדשות ועיקרן תחילה: אין ולא יהיה “פתרון” לקונפליקט הזה בישראל, לא מהצד הדתי ולא מהצד החילוני. זאת מהסיבה הפשוטה ששני הצדדים נמצאים במילכוד כפול, בבחינת אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. קראו עוד

פרה אדומה, פרה קדושה ופרה משוגעת

מקובץ בצילם של כמה אלונים ואיקליפטוסים, עדר הפרות נראה נורמלי לחלוטין… הן לא מתרגשות מהחמסין הגולני של תחילת הסתיו, וגם לא מנוכחותה של אחת העֶגלות, חברתן לעדר, שעשויה לשנות את פני היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה. במבט ראשון הן כולן דומות… רק בהתבוננות מעמיקה יותר מגלים את הכוכבת, עגלה בת חודשיים, אדומה לגמרי, שמעוררת גלי התרגשות כבושה בקרב שוחרי המקדש.

כך נפתח הסיפור שמביא איתמר גור, איש הגולן וכתב מקור ראשון, בכתבה הנושאת את השם הבומבסטי “הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי“. בהמשך מובא ראיון עם הרב עזריה אריאל מ’מכון המקדש’, המלווה את העֶגלה הצעירה שחיסיון מוטל על מקום הימצאה, מחשש לפסילתה. מהראיון עולה שאמנם המטרה היא הפקת אפר פרה אדומה לטיהור טמאי מת, אבל ישנן עשרות בעיות הלכתיות סביב הנושא – החל מהצורך שהפרה תהיה שייכת לכלל ישראל ולא למכון המקדש, וכלה בעובדה שמקום השחיטה הנדרש הוא בהר הזיתים, ולע”ע שוכנת שם כנסיה נוצרית ל”ע…

Red_Heifer_Memeלכאורה, התגובה המתבקשת לכתבות כאלו היא איזשהו סטטוס שנון מלווה ב-meme כמו זה ששירבטתי כאן, חיוך קטן ועוברים הלאה. אלא שבתור אנתרופולוג חובב ודוקטור מוסמך למדעי הבהמיות, לא יכולתי להימנע מלהעלות על הכתב את ההשלכות המעניינות שיש לנושא הזה בהקשר התרבותי-אנתרופולוגי הרחב יותר. קראו עוד

אלוהים לא משחֵק – אלוהים משחקִים!

age_of_universe“עמדו ישר ופרסו את ידיכם לצדדים”, ביקש מדען אחד מהקהל כשרצה להמחיש את משך קיומו של המין האנושי לעומת גיל היקום.
“עכשיו, אם גיל היקום הוא האורך מקצה יד ימין לקצה יד שמאל, הגיל של המין האנושי הוא האורך בו גדלו קצות הציפורניים שלכם בזמן שלקח לי להגיד את זה”.
(סטיבן גוּלד, איפשהו…)

אז בפוסט הראשון בסדרה הלא-מתוכננת הזו (שמסתיימת כאן ועכשיו, אני מקווה) נכנסנו קצת לפרופורציות לגבי היקום, החיים וכל השאר, ובפוסט השני ניסיתי להציג בקצרה את חוסר התוחלת שב”תיאוריית” “התכנון” “התבוני” (כאמור שם, זו לא תיאוריה, אין בה תכנון ואין בה תבונה). אלא שבדיון על אותה תיאוריה נותרתי עם חוב קטן הנוגע ל”קצות הציפורניים”, כלומר לאדם בן זמננו העומד ותוהה מה הקשר בין אותה ישות ערטילאית, שנניח והתקיימה, לבין האלוהים “שלנו”? הרי גם אם נקבל שהיה איזשהו גורם מתכנן, די ברור שהוא נעלם מהנוף לפני המון המון זמן – לפחות מאז היווצרו של הראשון במיני האדם הקדומים (~ מיליון שנה?), כיוון שמשם והלאה האבולוציה לא נזקקה יותר ליד מכוונת כדי ליצור אותנו, נזרי הבריאה.
וכאן הבן שואל: מה לנו ולו? קראו עוד

אלוהים לא משחֵק – אלוהים גם לא מתכנן

אזהרת מסע + אמ;לק

הפוסט הזה, כמו קודמו, עוסק בנושאים שרחוקים אם במעט ואם בהרבה מעולמו הצר של הבלוג. אז לטובת הקורא הסביר, שנושאים כמו אבולוציה, המפץ הגדול וסתירות בין תורה למדע מעניינים אותו בערך כמו ראיון בין זמיר כהן לאמנון יצחק, הריני לאמ;לק את תכולת הפוסט – שרובו מתכתב עם תיאוריית התכנון התבוני שתורגמה לעברית ע”י מיכאל אברהם בספרו “אלוהים משחק בקוביות”:

***
בפראפראזה על האימפריה הרומית הקדושה, תיאוריית התכנון התבוני אינה תיאוריה, אין בה תכנון ואין בה תבונה: מדובר באנטי-טיעון, או בטיעון ריק – ובוודאי שלא בתיאוריה במובנה המדעי או הפילוסופי; ה”תכנון” שהיא מדברת עליו אינו תכנון, אלא התערבות אקראית שלא ניתן להסביר אותה מבחינה פיזיקלית; וה”תבונה” העומדת מאחוריה אינה ניתנת להבנה, לפחות לא על ידי בני אדם.
אהה, ויידרש עוד פוסט כדי לסגור את כל הפינות הפתוחות…

*** קראו עוד