אלוהים לא משחֵק – אלוהים גם לא מתכנן

אזהרת מסע + אמ;לק

הפוסט הזה, כמו קודמו, עוסק בנושאים שרחוקים אם במעט ואם בהרבה מעולמו הצר של הבלוג. אז לטובת הקורא הסביר, שנושאים כמו אבולוציה, המפץ הגדול וסתירות בין תורה למדע מעניינים אותו בערך כמו ראיון בין זמיר כהן לאמנון יצחק, הריני לאמ;לק את תכולת הפוסט – שרובו מתכתב עם תיאוריית התכנון התבוני שתורגמה לעברית ע”י מיכאל אברהם בספרו “אלוהים משחק בקוביות”:

***
בפראפראזה על האימפריה הרומית הקדושה, תיאוריית התכנון התבוני אינה תיאוריה, אין בה תכנון ואין בה תבונה: מדובר באנטי-טיעון, או בטיעון ריק – ובוודאי שלא בתיאוריה במובנה המדעי או הפילוסופי; ה”תכנון” שהיא מדברת עליו אינו תכנון, אלא התערבות אקראית שלא ניתן להסביר אותה מבחינה פיזיקלית; וה”תבונה” העומדת מאחוריה אינה ניתנת להבנה, לפחות לא על ידי בני אדם.
אהה, ויידרש עוד פוסט כדי לסגור את כל הפינות הפתוחות…

*** קראו עוד ⇐

אלוהים לא משחֵק – על אלוהים, בריאה ואבולוציה

פרט מתוך "מאז היות דארווין"

פרט מתוך “מאז היות דארווין“

בחודשים האחרונים יצא לי להתעמק קצת (=ספרי מדע פופולרי:) בביולוגיה. כן, הדבר הזה עם תאים, מיטוכונדריה, גנטיקה וכל זה. ומכיוון שאין לך כל ספר וספר שעוסק בביולוגיה שאינו מזכיר אם במעט ואם בהרבה את ת[יא]ור[יי]ת האבולוציה ונגררותיה, חזרתי לעיין גם בה, ובוויכוחים האינסופיים לגביה, מאז היות דארווין.
בין כך ובין כך, ניסיתי לסכם לעצמי מה בעצם המשמעות של החיים, היקום וכל השאר, בדגש על בריאת העולם ומוצא האדם, לאור התיאוריה הזו – ומה יותר מתאים מפתיחתו של ספר בראשית, המציג את התיאוריה היהודית בנושא, מאשר להגג קצת בנושא הנדוש הזה? קראו עוד ⇐

חיבוט ערבות – בין אסכטולוגיה לאנתרופולוגיה

הושענא רבה כיום הדין העתידי

הושענא רבה כיום הדין העתידי

לפני שנתיים הצעתי הסבר אסכטולוגי חסר תקדים למהותו של יום הושענא רבה, המסביר לראשונה בתולדות היהדות את כל המנהגים החריגים והמוזרים הקיימים בו – החל מהמנהג לחפש את צל הראש לאור הלבנה, דרך “קול מבשר” וחביטת הערבות, ועד לפרידה מהסוכה בברכת “שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן”. בקצרה, טענתי שהו”ר הוא היום האחרון של אחרית הימים ובו העולם, כפי שאנו מכירים אותו, עתיד להיעלם ואנחנו נעבור ל’יום השמיני’, קרי, העולם הבא (או משהו כזה). חיבוט הערבה – בו אתמקד בשורות הבאות – הוסבר כרמז לנצחון ניסי במלחמה, כמפורש במל”ב יג (“לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים”), או לעשיית דין ברשעים, שנמשלו לערבה.
קראו עוד ⇐

הַנְגָּדָה של פסח – לקראת סטרוקטורליזציה אנתרופולוגית של ריטואל דיסקורסיבי-רליגיוזי

ההגדה של פסח זכתה לאינספור פירושים ומהדורות – אף אני הקטן הוצאתי לאור מהדורה ביקורתית של הטקסט – אבל הריני כבן 40+ שנה ולא זכיתי שתיאמר הגדה של פסח מנקודת מבט אנתרופולוגית. אז הנה נסיון למילוי החלל בתחום, בפוסט שכותרתו היתה יכולה להיות ספר של רסלינג (גם לזה לא זכיתי…) – אבל קודם כל, הקדמה מתודולוגית קצרה.

אנתרופולוגיה סטרוקטורליסטית – הַנְגָּדָה כגורם מסביר

במוצאי שמחת תורה כלשהי, אגב נסיוני להסביר אירוע מביך של הדרת נשים, נעזרתי באנתרופולוגיה הסטרוקטורליסטית של קלוד לוי- שטראוס זח”ל – וכאן המקום לבצע שוב ניצול ציני של התיאוריה היפה הזו, שתיקרא להלן א”ס.

structuralismבקצרה, הא”ס טוענת שהמין האנושי נוטה לחלק את התופעות הטבעיות לקטגוריות מובחנות, ו’לקבץ’ אותן לצמדים בינאריים מנוגדים כמו זכר-נקבה, אדם-חיה, קודש-חול, אנחנו-הם וכן הלאה. כדי להתמודד עם תופעות ש’שוברות’ את הסדר – למשל גבר שנראה כאשה – נוצרו מיתוסים וטאבואים שנועדו מצד אחד לספר על מצבים כאלה – למשל אדם שהופך לחיה – ומצד שני להזהיר מפניהם. הא”ס מסייעת להסביר גם ממצאים ‘פיזיים’, כמו טקסים שונים ומשונים, וגם ממצאים טקסטואליים – וביניהם גם התנ”ך שלנו.

ואכן, כמה אנתרופולוגים ידועי-שם הציעו ניתוחים א”סיים לפרשיות מקראיות – כמו מארי דגלאס, שהציגה הסבר מרתק לחוקי הכשרות בתורה, וכמו סר אדמונד ליץ’, מיקירי הבלוג, שהציע ניתוח סטרוקטורליסטי של פרקי הבריאה, של טקס הקמת המשכן, ועוד. אז אם יורשה לי לאחוז בשולי גלימותיהם הטקסיות של האנתרופולוגים הנ”ל, אנסה להציע ניתוח סטרוקטורליסטי-ניגודי גם לממצאים ה’פיזיים’ של הפסח, וגם לממצאים הטקסטואליים שלו, מהתורה ועד להגדה. קראו עוד ⇐

הבהמות ו(ה)יונה

Adam_Uvehema_Libraאם תיקחו את כל בני האדם החיים היום… ותשימו את כולם על משקל גדול, תגלו שיחד אנחנו שוקלים בערך 300 מיליון טון. אם עכשיו תשימו על המשקל את כל בעלי החיים המבויתים – פרות וסוסים, תרנגולות וחזירים, כלבים וחתולים, כבשים וגמלים – תגלו שיחד הם שוקלים יותר מ- 700 מיליון טון.
(פרופ’ יובל הררי, ‘ההיסטוריה של המחר’, ראש פרק 2)

לא יודע אם שמתם לב, אבל למרות נפוצותם העצומה של בעלי החיים ה’ביתיים’, בכל ים התפילות העצום של הימים הנוראים הם פשוט לא מופיעים. הקשר יוסבר עוד מעט, אבל תסכימו איתי שבזמן בו אנחנו מתפללים על העולם כולו, מן הדין היה להזכיר את היצורים שלמעשה אנו חייבים להם את חיינו (בעוד שהם חייבים את חייהם לנו… אבל זה כבר נושא אחר). אבל בפועל, האיזכורים היחידים שמצאתי הם אגביים – “ותיטב לה’ משור פר”, “אילו של יצחק” ו… זהו, למעשה. [עדכון: שגיתי ברואה, שכן כפי שהעירו חכמי העתים בתגובות למטה וכפי שנזכרתי בהמשך, יש עוד כמה איזכורי בהמות בתפילות הימים הנוראים: בפסוקי הזכרונות מובא הכתוב “וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה”, ב’ונתנה תוקף’ נאמר “כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו…” וסדר העבודה מלא בבהמות המוקרבות לקרבן. והוא רחום יכפר…]
המצב מעט טוב יותר בעולם המנהגים, אם כי גם שם נרשמת הידרדרות – המנהג לאכול בר”ה ראש כבש או לפחות ראש דג לא מתקיים (לפחות לא במגזר הד”לי המצומצם אליו אני משתייך), ואפילו מנהג הכפרות התרנגולי הוחלף בחלק גדול מהריכוזים הדתיים בכפרות בכסף (ועיינו ב’כתב ההגנה’ על הכפרות שנשאתי ידי לכותבו ביום כיפורים שעבר ולא נס ליחו עד יום כיפורים זה).
קראו עוד ⇐