זָכְרֵנוּ לְחַיִּים – כי שכחנו את המוות

האמת היא שהמוות חוטף מהלומה אחר מהלומה, ויש כבר מי שתופרים חליפות עבור תמונת הניצחון… יש כיום יותר ויותר מדענים שמדברים בכנות ובגילוי לב מלא, ואומרים “כן, פרויקט הדגל של המדע המודרני הוא להביס את המוות, להעניק לבני אדם חיי נצח ונעורי נצח!” (יובל נח הררי, “ימיו האחרונים של המוות“)

הנתונים היבשים ברורים – תוחלת החיים של המין האנושי עולה באופן עקבי, לפחות מאז החלו למדוד באופן אמין לידות ומיתות. אם עד ראשית המאה ה-20 תוחלת החיים העולמית בלידה עמדה על כ- 30 (!) שנה, הרי שבעשור השני של המאה ה-21 תוחלת החיים הזו עומדת על כ- 70 שנה. ואם נרשה לעצמנו להיות קולוניאליים לרגע ולהתעלם מאפריקה, הרי שהממוצע בשאר העולם הוא כ- 80 שנה. במילים אחרות, תוך 100 שנה עלתה תוחלת החיים בלידה של רוב העולם ב- 250%, תופעה שלא היתה כמותה למן היום אשר בראה האבולוציה אדם על הארץ.
Time_Kurzweilבעקבות הנתונים המרנינים האלו, ובצד ההתפתחות המרשימה ביכולות הטכנולוגיות של המדע בכלל ושל הגנטיקה בפרט, קצרה הדרך לכמה נביאים טכנולוגיים להכריז על הניצחון על המוות – ואפילו לקבוע לו תאריך יעד. הדמות הידועה ביותר בין אותם מדענים הוא הממציא והעתידן היהודי-אמריקאי ריי קורצווייל (Kurzweil), המשמש גם בתפקיד בכיר שנתפר במיוחד עבורו בחברת גוגל. כבר ב-2011 טען קורצווייל בראיון מעורר הדים למגזין ‘טיים’, כי עד 2030 צפויה הבינה המלאכותית להגיע לרמתה של הבינה האנושית – במונחים טכניים, מדובר על כ- 10 בחזקת 16 פעולות חישוב בשנייה – והשלב המכריע הבא צפוי לקרות ב- 2045 (כך מוסר הכתב מפיו, ומוסיף ‘אל תגידו שהוא לא שמרן’:) – בשנה גורלית זו תעלה יכולת החישוב של המכונה על זו של כל המין האנושי גם יחד – כ- 10 בחזקת 26 פעולות בשנייה – ונזכה להגיע לימות הסינגולריות. הסינגולריות היא נקודת הזמן שבה תתאחד הבינה האנושית עם זו המלאכותית, והמין האנושי – או לפחות אלו שיוכלו לשלם על כך – יפרוץ את גבולות הביולוגיה, לעבר עתיד שאין לנו כיום את הכלים הקוגניטיביים להתחיל ולהבין אותו, בערך כפי שהנמלה אינה מסוגלת להבין את תודעתו של האדם. קראו עוד

ארס פואטיקה

בחודשים האחרונים עברתי עבודה + קיבלתי אישור רשמי על הדוק’ (בהצטיינות), ובין לבין יצא לי להתעסק בכמה וכמה נושאים מעניינים, ממנועי חוקה עסקית ועד המיתוס של פרומתאוס – אלא שהבלוג הוזנח קצת. שיטוטיי האקראיים ב(ט)רשת החברתית הנפוצה גרמו לי לתהיה עגמומית בדבר עתיד הכתיבה באינטרנט (מה גם שהטרנד הנוכחי הוא “הפייסבוק מת, יחי הטלגרם החדש”, מן הפח אל הפחת). ואחרי חודשיים-שלושה, כשנשאלתי במייל “למה אתה לא כותב?” רציתי לענות בפשטות – למה לכתוב? הבלוג חי וקיים גם בלעדיי (בזכות גוגל) עם אלפי כניסות בחודש, ובכלל – קודם שיסיימו לקרוא מה שכבר כתבתי עד עכשיו!
ואז נזכרתי במאמרו השנון של דיימון ראניון, שנותן תשובה הרבה יותר טובה: קראו עוד

“עד שיַרְצֶה את חבירו”- אני ומרצים נוספים בקונגרס העולמי

השבוע נפתח אירוע שנקרא בשם העף-על-עצמו-למדי “הקונגרס העולמי (!) למדעי היהדות“.* קונגרס זה אינו אלא איסוף של כמה מאות מרצים – ואני בתוכם – שמקשיבים זה להרצאותיו של זה. שמועות אומרות שיש גם שומעים חופשיים שפשוט מגיעים לשמוע ואפילו מוכנים לשלם על זה 200 ₪ ליום (!), אבל עד שלא אראה בעיניי – לא אאמין. אהה, גם מרצים משלמים. הזוי.

בקיצור, ביום שלישי ב-9:00 אפתח את המושב “בין מציאות למטאפורה” (חדר 2602), שלכבודו הטרידו גם פרופ’ נכבד כקש”ת יצחק קלימי (ההוא מדברי הימים, מי שקרא) ועוד שני מרצים, כדי לשמוע זה את זה. בערבו של אותו יום סונג’רתי להיות יו”ר במושב “המקרא והמחשבה המודרנית”– אז מי שרוצה לחזות בזיו איקוניי, להקשות קושיות, להעביר קוויטלאך וכדומה – יום שלישי זה היום (טרמפים יוצעו לרבים מאלקנה הלוך-חזור).
אבל מי שיש לו דברים חשובים יותר לעשות בחייו – אל דאגה! שכן זכור זכרתי את הימים בהם רפרפתי על פני אירועים כאלו למכביר, ותמהתי ביני לבין עצמי למה לא מעלים לאינטרנט את הדפים שהמרצים (מקריאים בקול מונוטוני )בד”כ – וסליחה עם אלו שלא), או לפחות סרטון ערוך עם ההיי-לייטים מהאירוע (ולא, סרט דוקומנטרי של שעתיים שמצולמות מאותה נקודה באיכות בינונית וללא בקרת תוכן לא נחשב!…)

לאור כל האמור, ומכיוון שלולא חיבתי לאוני’ אריאל – שאני אחד מנציגיה היחידים בכנס – לא הייתי חולם ללכת מרצוני החופשי לאירוע שכזה (למרות קונגרסיותו העולמית-יהודית), הרי שמשום “עמו אנכי בצרה” הריני לצרף בזאת את המצגת שאציג שם – ולאחר שוך האירוע, אם מישהו יסכים לצלם אותי, אעלה גם את ההרצאה עצמה, שאינה דומה הצגה לראייה.

לא זו אף זו, אלא שבשבוע הבא בעזרת ה’ (והמסַפֵּר המקראי), אעלה לכאן גם את הדוקטורט עליו עמלתי בשלוש השנים האחרונות , ושההרצאה היא בעצם מעין טריילר שלו. ואחרי שאגיש אותו, אוכל לחזור ולכתוב בבלוג פוסטים בעלי ערך, מהם הדרתי עצמי הנאה בחודשיים+ האחרונים – ועמכם הסליחה.


אדם ובהמה – הלקט

לתועלת כלל הקוראים, מאדם ועד בהמה, ריכזתי בסליידר הבא את כל הפוסטים שקשורים לנושא – לחיצה על תמונת הפוסט תפתח אותו בחלון חדש:

פלמנקו ואמנות אחזקת המסורת (מיחזור + התראה לעתיד)

ראשית, התנצלות בפני מאות האלפים שניסו להיכנס לאתר בחודש האחרון – הוא עבר דירה אחרי בעיות שונות ומשונות בסביבת האירוח הקודמת, והשחזור לקח זמן. וכאן המקום להודות למומחה ה- WordPress גל חדד (www.wpsite.co.il) שהצליח לשקם את ה- DB שהפך לג’יבריש והפנה אותי לחברת אחסון מעולה וזולה בשם SiteGround – שווה בדיקה, לבעלי בלוג או שאיפה לאחד.

ולעצם העניין, הפוסט הזה יהיה כנראה המיחזור האחרון לשנת השבתון הזו שמסתיימת בערב ראש השנה הקרוב (=יום הולדתי, למניין שאנו מונים כאן). הפוסט שניסה להשוות בין התחדשות הפלמנקו במאה ה-20 להתחדשות הלא-ממומשת של ההלכה באותה תקופה, זכה לקיתונות של תגובות שגלשו לנושאים שונים, מהקונסרבטיביות ועד בנט, כאשר תחזינה עיני הקורא מישרים:

 פלמנקו ואמנות אחזקת המסורתFlamenco_Tradicion

אתה מסתכל לאן אתה הולך והיכן אתה נמצא וזה אף פעם לא מסתדר, אבל אז אתה מסתכל אחורה להיכן שהיית, ונדמה שאיזשהו דפוס מתחיל להופיע. (ר”מ פירסיג, זן ואמנות אחזקת האופנוע)

קראו עוד…

נ”ב

מי שלא קרא את “תחינה לפגאניות” של אלון ברנד, לא יצא ידי חובת סליחות מימיו!

שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לְאֶרֶץ הָעִבְרִים

לקראת ראש השנה תשע”ו, שהוא גם יום הולדתי הארבעים, עשיתי מעט חשבון נפש וגיליתי שמצד אחד הספקתי לא מעט השנה, ומצד שני זה לא מספיק…
בצד החיובי, חוץ ממשפחה ועבודה הספקתי לכתוב 34 פוסטים + לסיים את ‘פרויקט’ הערות הנוסח על כל פרשיות התורה והפטרותיהן + מאמר ל’תרביץ’ על הושענא רבה (אם תחול קטסטרופה קוסמית בהו”ר הקרוב, סוכות של מוצאי שביעית, דעו כי אני הייתי הראשון להתריע על כך במאמר הנ”ל!…)
אבל בצד היפך החיובי, השנה התחלתי דוקטורט – שכמובן עתיד לשנות את פני המחקר בפרט ופני האנושות בכלל – אלא שהלה אמור להכיל בסוף כ- 300 עמודים, ועד כה יש לי רק 90… אמנם יש כמה שנים, אבל כאדם עובד אני לא בטוח מה יהיה באותן שנים – אז אני מקווה לסיים את הרוב בשנה הקרובה. 

ומה הבעיה? האינטרנט, כמובן!

קראו עוד